עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּקְרָ֤א אֲלֵהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה וַיָּשֻׁ֧בוּ אֵלָ֛יו אַהֲרֹ֥ן וְכׇל־הַנְּשִׂאִ֖ים בָּעֵדָ֑ה וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶֽם׃
[כג] לשון הוה הוא כל הענין. פירוש, כיון דלא מצאנו בזאת הפרשה שום ענין מצוה פלונית או פלונית, שמע מינה דלא נאמר זה רק שכך היה הוה תמיד, ולכך לא נזכר בה שום דבר. אבל הרמב"ן פירש אותו דהכתוב מזכיר בכל הדברים אשר נצטווה בארבעים יום אחרונים, והם עשרת הדברות השניות "ושמור לך וכו'" (פסוק יא), וכל הענין עד סוף הפרשה. ויש ראיה לדברי הרמב"ן, שהרי הכתוב אמר (ר' פסוק לב) "ויצום את כל אשר דבר אתו בהר סיני", ואם הכתוב מדבר כמו שפירש רש"י בהוה, והיינו אחר שירד מן ההר, (ש) הרי כשירד מן ההר - שוב לא דבר עמו בהר סיני, כמו שפירש רש"י לעיל (פסוק יא), אלא היה מדבר אתו באהלו של משה, ואם כן למה אמר "אשר דבר אתו בהר סיני". ואולי דעת רש"י כי לא ביום הראשון היה אפשר לו ללמוד כל אשר דבר אתו בהר בארבעים יום, דאף משה לא היה יכול ללמוד בארבעים יום עד שנתן לו הקב"ה את התורה במתנה, כדכתיב (ר' לעיל לא, יח) "ויהי ככלות לדבר וגו'", ועל זה אמר שהיה הוה בכל הימים, כי תמיד היה מצוה להם מה שדבר הקב"ה אתו בהר סיני:
"וידבר משה אליהם" - לשון הווה הוא כל הענין הזה ואחרי כן נגשו אחר שלמד לזקנים חוזר ומלמד הפרשה או ההלכה לישראל לשון רש"י ואינו כן אבל יאמר הכתוב כי בצאת כל ישראל לקראתו ראו קרני ההוד פחדו מגשת אליו וחזרו אחורנית אולי חשבו שהיה שם כבוד השם או מלאכי עליון עמו ופחדו פן יפרוץ בהם ה' וקרא להם משה ושבו אליו אהרן וכל הנשיאים ההולכים לפניהם ודבר משה אליהם דברי שלום ובשרם בסליחת עונם ובלוחות שהוריד ואחרי כן ראו כל בני ישראל כי הוא מדבר עם הנשיאים ונגשו לפניו כולם ואז צוה להם כל אשר דבר ה' אתו בהר סיני והוא עשרת הדברות השניות שנתן לו וכל הנאמר לו מתחלה שמר לך את אשר אנכי מצוך היום (פסוק יא) עד סוף הפרשה (פסוק כו) כי הגיד להם שצוהו לכרות עמהם ברית חדשה על פי הדברים האלה והכתוב קצר בזה וספר הענין בכלל ואחרי כן אמר (בפסוק לג) כי כלה לדבר אתם כל הענין הנזכר ונתן על פניו מסוה כי התבונן בשובם אחור כי קרן עור פניו או הגידו לו ואחר שספר מעשה היום ההוא אמר ובבא משה (פסוק לד) וזהו הענין ההווה לומר שנהג כן כל ימיו עמהם
"וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו. ויקרא אלהם משה וישבו אליו אהרן וכל הנשאים בעדה וידבר משה אלהם." (ל - לא):
ראוי לשים לב: אם לא יכלו אהרן וכל ישראל לסבול, שעל כן "ויראו מגשת", איך עצרו כח כאשר קראם. ועוד למה לא באו רק אהרן והנשיאים, ולא כל ישראל עד אחר כך. ואם הוא שכך היה סדר הלימוד לאהרן והנשיאים תחלה ואחר כך לכל ישראל, למה למדנו זה פה מבכל שאר מקומות. ועוד כי תחלה אומר (שמות לד, לג): "ויכל לדבר אתם ויתן" כו', נראה עודנו מדבר אתם אין צריך מסוה, ואחר כך אומר (שמות לד, לד): "ובבא משה לפני ה' לדבר אתו יסיר את המסוה עד צאתו", נראה כי בצאתו ישים את המסוה גם לדבר עם ישראל. וכן אומרו (שמות לד, לה): "וראו בני ישראל [וגו'] כי קרן" כו', הרי נאמר למעלה שראוהו. וגם אומרו (שם לד, לה) "והשיב את המסוה עד בואו לדבר אתו", כבר נאמר זה למעלה (שמות, לד): "ובבוא משה [וגו'] לדבר אתו יסיר את המסוה":
אמנם ברדת משה היה אור קירון פניו מכהה עיני מהביט בו. אך הנה אם היו אהרן וכל הנשיאים לבדם, להיותם זכי האיכות מכל ישראל, יעצרו כח להביט ולא יזוקו. אך בהיותם יחד אהרן וכל בני ישראל יראו מגשת אליו ונזורו אחור. ובראות משה כן קראם לשוב עדיו ללמדם דברי התורה אשר קבל, שעל ידי זכות אור תורה שילמדם פנים בפנים יוכנו לסבול עיניהם אור פניו. ולא בטחו בעצמם המון העם זולתי אהרן וכל הנשיאים. ולהיותם אלה זכי האיכות, כי המה חכמים מחוכמים וצדיקים, לא הוצרך אל הלימוד שיוכנו בו לסבול אור פניו, כי אם "וידבר משה אליהם", כי אפילו עודנו מדבר עמם מציאות דברים עצרו כח לקבל זיו פניו:
