מ"ג שמות כ יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



<< · מ"ג שמות · כ · יט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
לָא תַעְבְּדוּן קֳדָמָי דַּחְלָן דִּכְסַף וְדַחְלָן דִּדְהַב לָא תַעְבְּדוּן לְכוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
עַמִּי בְּנֵי יִשְרָאֵל לָא תַעַבְדוּן לְמִסְגוֹד דְּמוּת שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא וְכוֹכְבַיָא וּמַזְלַיָא וּמַלְאָכַיָא דִמְשַׁמְשִׁין קֳדָמוֹי דַּחֲלָן דִּכְסַף וְדַחֲלָן דִּדְהַב לָא תַעַבְדוּן לְכוֹן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לא תעשון אתי" - לא תעשון דמות שמשי המשמשים לפני במרום (מכילתא)

"אלהי כסף" - בא להזהיר על הכרובים שאתה עושה לעמוד אתי שלא יהיו של כסף שאם שניתם לעשותן של כסף הרי הן לפני כאלהות

"ואלהי זהב" - בא להזהיר שלא יוסיף על ב' שאם עשית ד' הרי הן לפני כאלהי זהב

"לא תעשו לכם" - לא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים לכך נאמר לא תעשו לכם

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי – לֹא תִּעֲשׂוּן דְּמוּת שַׁמָּשַׁי הַמְּשַׁמְּשִׁים לְפָנַי בַּמָּרוֹם.
אֱלֹהֵי כֶסֶף – בָּא לְהַזְהִיר עַל הַכְּרוּבִים שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לַעֲמֹד אִתִּי, שֶׁלֹּא יִהְיוּ שֶׁל כֶּסֶף; שֶׁאִם שִׁנִּיתָם לַעֲשׂוֹתָם שֶׁל כֶּסֶף, הֲרֵי הֵן לִפְנֵי כֶּאֱלֹהוֹת.
וֵאלֹהֵי זָהָב – בָּא לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא יוֹסִיף עַל שְׁנַיִם; שֶׁאִם עָשִׂיתָ אַרְבָּעָה, הֲרֵי הֵן לְפָנַי כֵּאלֹהֵי זָהָב.
לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם – לֹא תֹּאמַר: הֲרֵינִי עוֹשֶׂה כְּרוּבִים בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְּבֵית עוֹלָמִים; לְכָךְ נֶאֱמַר: לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. מפני שכל ישראל עדים במה שראו בעיניהם האותות והמופתים הגדולים תחלה עשר מכות של מצרים עד סוף מתן תורה לכך הזכיר הקב"ה להם אתם ראיתם בין בתחלה בין בסוף, כי כן בפרשת הברית והתנאים התחיל ואמר אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ועתה יאמר להם אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם כי כבודו היה בהר סיני והדבור היה מן השמים וכבר נתבאר זה.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" כענין המגביהי לשבת, המשפילי לראות:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"א ""כי מן השמים דברתי עמכם". לדעת ר"ע ירדו השמים אל הר סיני ולדעת רבי עלה הר סיני אל השמים, וכבר בארתי זה בפי' הספר"א "(ויקר"א "סי' ה'), ופלוגתתם תלוי

בפלוגתת ר"ה ורב חסדא (סוטה דף ה) ח"א אתי דכא וחד אמר אני את דכא. ושם אמר ומסתברא כמ"ד אני את דכא שהרי השרה שכינתו על הר סיני ולא הגביה הר סיני למעלה וזה כר"ע, אבל לרבי אני את דכא, שדעת רבי שהש"י יגביה את האדם אל האלהות והרוחניות וישפיע עליו כפי שפע האלהות, ודעת ר"ע שמצמצם השפע האלהות כפי כח האדם, ולדעת ר' ישמעאל היה הקול מן השמים כמ"ש מן השמים השמיעך את קולו והדבורים היו מן הארץ שנאמר ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש שהקול הוא פנימי מן הדבור ומתלבש בדבור והוא רוחני יותר כי הוא כפי כח האלהי והדבור שאינו רוחני כ"כ התראה באש ונצטמצם כפי כח האדם, וע"כ אמרו שתחלה שמעו הקול ולא הבינו וחזר שנית ופרטם בדברים שירד למטה כפי כח האדם. אבל בשמים לא ראו אש וכל תמונה, וע"כ הקדים שממה שראיתם שמן השמים דברתי מזה תדעו שלא תעשו כל

תמונה:

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם וגו'. רז"ל אמרו (מכילתא יתרו פר' ה) שנראה הקב"ה לישראל על הים כגבור עושה מלחמה ועל הר סיני כזקן יושב בישיבה והנה הגבור במלחמה מורה על מראה אדומה כמ"ש (ישעיה סג.ב–ג) מדוע אדום ללבושיך וכל בגדיך כדורך בגת, פורה דרכתי לבדי וגו' ויז נצחם על בגדי וגו'. וזקן יושב בישיבה מורה על מראה לבנה לבושיה כתלג חיור ושער רישיה כעמר נקי (דניאל ז.ט) ואם אולי לזכר זה תרצו לעשות צורות לבנות מן כסף וצורות אדומות מן זהב כדי להמשיך עליכם ע"י צורות אלו שפע רצון מסבה ראשונה ית', על כן אמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. כזקן יושב בישיבה וכבר ראיתם בים דמיון האודם ע"כ אני צריך להזהיר אתכם שלא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם.

2 ואמר אתי, ולכם, כי הצורות לבנות מכסף הוא כדי להיות אתי כי אני ה' מלמדך להועיל ותרצו במראה זו לקרב התלמיד אל המלמד, אבל הצורה האדומה מזהב תעשו לכם שתהיו נצולין מן העושה מלחמה שלא ילחם גם בכם, אך מאחר שאמר מיד מזבח אדמה תעשה לי. נראין הדברים שהוא נקשר עם תחילת הענין כי רצה ה' שיבנו מזבח אדמה ולא מכסף וזהב, כי העושה כן דומה כאילו עשה אלהי כסף וזהב כי אין חפץ לה' בהרבות מהר ומתן כסף וזהב כ"א מזבח אדמה תעשה לי המורה על גדר ההכנעה כי באלה חפצתי נאם ה' וממני יראו וכן יעשו, כי בכ"מ שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו (מגילה לא.) ומורה על שמו הגדול ית' אשר חיבר מן אותיות אשר מספרם עולה המועט מכל אותיות אלפ"א בית"א כשתכתוב יו"ד ה"א וי"ו ה"א בדרך שבארנו למעלה (פר' מקץ מא.א) וכן בפרשה זו אחר שגמר עשרת הדברות שיש בהם תיבות כמנין עקב, וכן פירש ריב"ה ועשה כמה פירושים על מלת עקב, ואומר אני שזה רמז למה שנאמר (משלי כב.ד) עקב ענוה יראת ה'. כי כל המתיהר חכמת תורתו מסתלקת ממנו, וההכנעה זה הדבר אשר צוה ה' והיא יסוד לכל התורה ע"כ אמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. כי רם ה' ושפל יראה. ואע"פ ששכינתי בשמים מ"מ ממכון שבתי דברתי עמכם וזה מופת שאין חפץ לה' ברמי הקומה לפיכך לא תעשון אתי אלהי כסף וגו'. וזה ציווי על המזבח שלא יעשנו מכסף וזהב כ"א מזבח אדמה תעשה לי המורה על גדר הענוה. 3 ואמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי. שהוא מחובר מן אותיות שמספרם המועט כאמור אז אבא אליך אל דכא ושפל אנשים כמוך כדמסיק במס' סוטה (ה) אשכון את דכא ושפל רוח (ישעיה נז.טו) רב הונא ורב חסדא, חד אמר אתי דכא פירש רש"י אני מגביהו עד ששוכן אצלי, וחד אמר אני את דכא, ר"ל אני מרביץ שכינתי אצלו ומסתברא כמ"ד אני את דכא שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני עכ"ל וז"ש אבא אליך וברכתיך דהיינו אני את דכא.

4 כב) ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה. הורה בזה שרצה ה' להראות במזבח זה עניני ענוה והחרב ענינו הגאוה כמ"ש (דברים לגכט.) ואשר חרב גאותך. ע"כ הנפת החרב מחללו, וחתם גדר הענוה במאמר ולא תעלה במעלות על מזבחי וגו'. כי העליה במעלות היא ממדריגה למדריגה ויש בעליה זו דרך גאה וגאון ולא יתכן שתהיה בעליה זו דרך גסות במקום זבחי אלהים רוח נשברה. ונתן טעם לדבר אשר לא תגלה ערותך עליו. אע"פ שהמקרא כפשוטו מ"מ יש בו ג"כ רמז שכל דרך גאה וגאון יש בו צד גילוי ערוה כארז"ל (סוטה ד:) כל המתגאה כאילו בא על כל העריות כו', ואמרו עוד שם כל המתגאה לסוף נכשל באשת איש, וטעמו של דבר יתבאר בע"ה בפר' קרח בפסוק וישמע משה ויפול על פניו. וארז"ל (סנהדרין קי.) שחשדוהו באשת איש וזהו לפי שאמרו שכל מעשיו לשם התנשאות שנאמר (במדבר טז.ג) ומדוע תתנשאו על קהל ה' וישמע משה וגו' הבין זה מדבריהם שאמרו כי כל העדה כלם קדושים ומדוע תתנשאו כי בכ"מ שיש קדושה שם יש גדר ערוה ואם כן מדוע תתנשאו לחלל קדושתם ע"י ערוה לפיכך וישמע משה ושם מבואר כל הענין וטעמו של דבר. ובסמוך פר' משפטים (כא.א) יתבאר שלכך היה מושב הסנהדרין אצל המזבח כדי שיתדמו זה לזה וכל הפוסל במזבח פוסל גם בדיינים ומטעם זה דרשו רז"ל (ירושלמי בכורים פ"ג ה"ג) פסוק לא תעשון אתי אלהי כסף. על דיינים שאינם הגונים שנתמנו בשביל שהוא תפוס כסף וזהב וכל רוח אין בו על כן מצאנו מקום לבאר כל הפר' על מנוי הדיינים הכשרים.

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לא תעשון אתי וגו'. צריך לדעת אומרו תיבת אתי. ורבותינו ז"ל (מכילתא) דרשו שלא יעשו הכרובים ד', והוא אומרו אלהי זהב שמעלה עליהם כאלו עשו אלהי זהב, ולא יעשו הב' של כסף ואם עשו מעלה עליהם וכו', גם שלא יעשו צורה לדמיון ה' להשתחוות לה (ראש השנה דף כד.) וכוונתם לה' ולא צורת שמשים של ה'. ונראה לפרש הכתוב בדקדוק עוד למה חזר לומר פעם ב' לא תעשו לכם ולא הספיק במה שקדם לומר לא תעשון אתי וגו'. עוד למה דקדק לומר תיבת לכם:

אכן יכוין ה' לצוות על ב' מיני עבודות אל אחר, האחד הוא העובד באמונת לבו כי מאמין בה וכוסף לעובדה, וכנגדה אמר לא תעשון אתי אלהי כסף פירוש אלהי בכוסף וזה יורה על העובד מאמונת לבו. ודקדק לומר אתי כי העובד עבודה זרה ברצון נפשו הוא ממשיך בשורש נפשו בחינת הרע שבשורש העון ההוא והוא סוד (איכה ר' פ"א) נחש המקנן במגדל, כי כבר הודיענו הכתוב כי נפשות ישראל חלק אלוה ממעל דכתיב (דברים ל"ב, ט') חלק ה' עמו ובעובדו לעבודה זרה באמונת נפשו נותן מקום לס"מ ליכנס במקום שורש הנפש ההיא שהוא מקום הקדושה, והוא שאמר שלמה (משלי, ל) תחת עבד כי ימלוך, והוא אומרו לא תעשון אתי, ואמר אלהי כסף פירוש לשון כוסף שהוא עובדו מכוספו בו רחמנא ליצלן. והב' היודע בלבו אמונה שלימה כי הכל הוא צואה בלי מקום אבל עובדה לסיבת הנאה להנאת המועיל כמו שתאמר שיתנו לו ממון על מנת לעובדה, ויאמר האדם בלבו רחמנא לבא בעי ובלבי אני מחרף ומגדף בעבודה זרה זו ואין מעשי אלא לתכלית הריוח, וכנגד זה אמר ואלהי זהב לא תעשו לכם פירוש הגם שאין לבו ונפשו מאמינים בה דבר אלא לצד שזה אהב הזהב ובשביל הנאת זהבו הוא משתחוה אף על פי כן לא תעשו, וגילה שחטא זה הוא דוקא בבחינת האדם שהוא פוגם עצמו וממעיט דיוקנו, והוא אומרו לכם לצד שלא חטא אלא במעשה והמחשבה מנגדת כגלוי לפני יודע תעלומות, לזה לא יעשה החטא סיבה שתכניע בחינת הרע את בחינת הטוב כמעשה הראשון:

חסלת פרשת יתרו

מדרש מכילתא

לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ב. לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב רבי ישמעאל אומר, דמות שמשי המשמשין לפני במרום לא דמות מלאכים ולא דמות אופנים ולא דמות כרובים. ר' נתן אומר, לא תעשון אתי, שלא תאמר עושה אני כמין דמות ואשתחוה לו, תלמוד לומר לא תעשון (לכם) [אתי ואומר] ונשמרתם מאד. רבי עקיבא אומר, לא תעשון אתי כדרך שהאחרים מנהגין במדינות. כשהטובה באה עליהם, הם מכבדין את אלהיהם שנאמר על כן יזבחו לחרמו (חבקוק א,). וכשהפורענות באה עליהן, הם מקללין את אלהיהם , שנאמר וקלל במלכו ובאלהיו . אבל (ישראל) אם אביא עליכם הטובה תנו הודאה, וכשתבא עליכם יסורים תנו הודאה. וכן דוד אומר, כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא (תהלים קיז,). וכן איוב אומר, ה' נתן וה ' לקח יהי שם ה' מבורך, על מדה טובה ועל מדת פורענות. מה אשתו אומרת לו- עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומות. (וכן) הוא משיב, כדבר אחת הנבלות תדברי (איוב א).

(ואנשי) דור המבול שהיו (כעוררין) [ כעורין ] בטובה, וכשבאה עליהם פורענות קבלו אותה בעל כרחם, אנו שהיינו נאים בטובה לא נהיה [נאים] בפורענות. לפיכך אמר, כדבר אחת הנבלות תדברי. ועוד שיהא שמח אדם ביסורין יותר מהטובה, שאפי' אדם עומד בטובה כל ימיו אינו נמחל לו העבירות שבידו. ומי מוחל לו העבירות, הוי אומר היסורין . רבי אליעזר [בן יעקב] אומר, הרי הוא אומר, מוסר ה' בני אל תמאס וגו' (משלי ג), מפני מה, כי את אשר יאהב ה' יוכיח. אמרת, בוא וראה מי גרם לבן זה לרצות את האב, הוי אומר יסורין . רבי מאיר אומר, וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו' (דברים ח), [אתה ולבך יודעים המעשים שעשית, והיסורים שהבאתי עליך שלא כנגד מעשיך שעשית הבאתי לך]. רבי יונתן אומר, חביבין יסורין , כשם שברית כרותה לארץ, כך ברית כרותה ליסורין . [שנא'] ה' אלהיך מיסרך , ([ואומר]) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה.

רבי שמעון בן יוחאי אומר, חביבין יסורים ששלש מתנות טובות נתנו לישראל ואומות העולם מתאוין להם, ולא נתנו (להם) אלא ביסורין . ואלו הן, תורה וארץ ישראל ועולם הבא. תורה דכתיב לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה (משלי א). [ואומר] אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ( תהליס צד). ארץ ישראל מנין- דכתיב ה' אלהיך מיסרך (ואומר) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. עולם הבא מנין - דכתיב כי נר מצוה ותורה אור וגו' (משלי ד). אמרת, אי זה דרך שמביאה את האדם לחיי העולם הבא, הוי אומר אלו יסורין . ר' נחמיה אומר, חביבין יסורין , שכשם שהקרבנות מרצין כך יסורין מרצין. בקרבנות מהו אומר- ונרצה לו לכפר עליו (ויקרא א). ביסורין מה הוא אומר, והם ירצו את עונם (שם כו ). ולא עוד, אלא שהיסורין מרצין יותר מן הקרבנות מפני שהקרבנות בממון, והיסורין בגוף. וכן הוא אומר עור בעד עור (איוב א). כבר היה רבי אליעזר חולה ונכנסו ארבעה זקנים לבקרו. ר' טרפון ורבי יהושע ור ' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. נענה רבי טרפון ואמר, טוב אתה לישראל מגלגל חמה הא למדת שחביבין יסורין .

ג. אלהי כסף ואלהי זהב למה נאמר? לפי שהוא אומר, ועשית שנים כרובים זהב, (אמר) הריני עושה ארבעה -תלמוד לומר אלהי (כסף) [זהב], אם הוספת על שנים הרי הם כאלהי זהב. אלהי כסף למה נאמר (והלא כבר נאמר אלהי זהב, ומה תלמוד לומר אלהי כסף-) לפי שמצינו כל כלי בית עולמים, שאם אין להם של זהב עושים אותן של כסף. שומע אני, אף כרובים כן- תלמוד לומר אלהי כסף, הא אם אינו (נותן) של זהב הרי הם כאלהי כסף.

לא תעשו לכם שלא תאמר, הואיל ונתנה תורה רשות לעשות בבית המקדש, הריני עושה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות -תלמוד לומר לא תעשו לכם. דבר אחר, לא תעשו לכם אלהי כסף, שלא תאמרו הרי אנו עושין בדרך שאחרים עושיס במדינות, תלמוד לומר לא תעשו לכם. 


<< · מ"ג שמות · כ · יט · >>


  1. ^ זאת ע"פ מסורת חז"ל שקבעו: "אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום". להרחבה נוספת, ראו בספרו של הרב מרדכי ברויאר, "פרקי מועדות", הוצאת "חורב" ירושלים, פרק יז.