מ"ג שמואל א כה מד
<< · מ"ג שמואל א · כה · מד
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש אשר מגלים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְשָׁאוּל נָתַן אֶת מִיכַל בִּתּוֹ אֵשֶׁת דָּוִד לְפַלְטִי בֶן לַיִשׁ אֲשֶׁר מִגַּלִּים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשָׁא֗וּל נָתַ֛ן אֶת־מִיכַ֥ל בִּתּ֖וֹ אֵ֣שֶׁת דָּוִ֑ד לְפַלְטִ֥י בֶן־לַ֖יִשׁ אֲשֶׁ֥ר מִגַּלִּֽים׃
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"נתן את מיכל בתו" - כי חשב קדושי דוד לקדושי טעות ורבותינו ז"ל (סנהדרין יט ב) נחלקו בומלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
דוד לגרשה, ובכ"ז החזירה דוד כי היה גט מעושה ופסול. ויאמר מהרי"א שלא נתנה לפלטיאל לאשה רק לשמרה. וכ"ז רחוק, איך היה ביכלתו לכוף את דוד שברח מפניו, והכתוב אומר (ש"ב ג, טז) וילך אתה אישה. אבל העקר כדברי חז"ל (סנהדרין יט ב) ששאול טעה וחשב שקדושי מיכל לא היו כפי הדין כי קדשה במלוה של עושר שהובטח למכה גלית, או שדוד חשב שמאה ערלות פלשתים שוים פרוטה ושאול חשב שאינם שוים כלום, ולכן דייק דוד 'לקמן שם, יד) תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים. ובכ"ז היה דוד מותר להחזירה, כי היא היתה אנוסה ע"פ בית דין של שאול שטעו בדין, וכמו שהוא ההלכה במי שאמרו לה מת בעלך ונשאת ע"פ ב"ד שלא נאסרה. וכפי הנראה התעורר שאול לזה, ממה שראה שדוד לקח עוד נשים על אשתו בלי רשותה, שזה כמואס בבת המלך לקחת עליה צרה לצרור, וזה ג"כ עורר שנאה חדשה אצל שאול, ולכן התעורר דוד להרחיק נדוד ממדבר פארן אל מקום אחר להמלט מחמת שאול אשר בערה מחדש:
<< · מ"ג שמואל א · כה · מד