מ"ג שמואל א ח ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג שמואל א · ח · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ועתה שמע בקולם אך כי העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך אשר ימלך עליהם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֑ם אַ֗ךְ כִּֽי־הָעֵ֤ד תָּעִיד֙ בָּהֶ֔ם וְהִגַּדְתָּ֣ לָהֶ֔ם מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיהֶֽם׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"העד תעיד בהם" - התרה בהם שתהא אימת מלכם עליהם

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

והנה, בסוף הענין היו מלכיהם סיבה להתעות ישראל ולהסירם מעל ה' עד שהביאו לגלות מעל אדמתם, כמו שנתבאר מירבעם בן נבט וחבריו; ולזה רצה השם יתברך להרחיקם מזה, מפני התכלית הרע שהיה עתיד להמשך מזה. וצוה מפני זה את שמואל להגיד לישראל את משפט המלך, כדי שיסורו מזה בסבת הקושי אשר יהיה לעם לסבול כל אלו הדברים שזכר שיהיה מושל המלך עליהם עד שיהיו לו לעבדים.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"והגדת להם" - הנבא ואומר להם משפט המלך העולה על רוחו מה היא וידעו שהיא קשה להם

"אך כי העד" - אמור להם בהתראה שלא טוב להם שלא יהיה המלך נכנע למשפט התורה

"ועתה" - הואיל ולא בך מאסו הזדקק להם ושמע בקולם 

מצודת ציון

"העד תעיד" - ענין התראה על שם שדרך להתרות בפני עדים למען לא יכחש לאחר זמן כמו (בראשית מג ג) העד העיד בנו

"משפט" - רוצה לומר הנהגה ואם היא שלא כדין וכן (לעיל ב יג) ומשפט הכהנים

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ועתה". אמנם עתה שנגלו מזימות לבבם כי פורה ראש ולענה א"כ אינם ראוים מעתה להשגחה נסיית, שהיא לא תהיה רק בהיותם צדיקים ושלמים באמונתם, ואחר שעתה סר

צילם מעליהם והנם ככל הגוים להתנהג בדרך הטבע א"כ הם צריכים באמת למלך שישלים הנהגתם בדרך היותר מועיל כפי הסדר הטבעי, וא"כ "שמע בקולם" להמליך להם מלך: "אך כי העד תעיד בהם". ר"ל אחר שרוצים שהמלך לא יכנע אל משפטי ה' רק ימשול וינהג כפי חפצו באין מעצור, תעיד בם מהרעה אשר ימצאם מהנהגה זאת, כי המושל הנכנע אל משפטי התורה לא יתנשא להעביר משפט ולקחת הבלתי מגיע לו מצד הדין, כי גם הוא צריך לשמוע אל התורה והמשפט, וכמ"ש (סנהדרין יט א) מלכי בית דוד דן ודנין אותו דכתיב (ירמיה כא, יא) בית דוד דינו לבקר משפט וכיון דלא דנין אותו איהו הכי דן וכו', אבל המושל הבלתי נכנע אל הדת ימשיך הכל לעצמו בחזקה, כמ"ש (סנהדרין שם) מלכי ישראל לא דן ולא דנין אותו: "והגדת להם משפט המלך אשר ימלוך עליהם". לא אמר פה משפט המלוכה (כמ"ש לקמן י, כה) שזה מורה על הדברים המגיעים אל המלכות מצד הדין והדת, כמ"ש (סנהדרין כב א) אין רוכבין על סוסו ואין משתמשים בשרביטו וכדומה, רק אמר משפט המלך ר"ל המשפט והחק שיקבע לעצמו כפי רצונו שלא כדין, כמ"ש למעלה (ב, יג) וזה משפט הכהנים, שפירושו משפט שקבעו לעצמם דרך אלמות:

<< · מ"ג שמואל א · ח · ט · >>