מ"ג ויקרא יא ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג ויקרא · יא · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כֹּ֣ל ׀ מַפְרֶ֣סֶת פַּרְסָ֗ה וְשֹׁסַ֤עַת שֶׁ֙סַע֙ פְּרָסֹ֔ת מַעֲלַ֥ת גֵּרָ֖ה בַּבְּהֵמָ֑ה אֹתָ֖הּ תֹּאכֵֽלוּ׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
כֹּל דִּסְדִיקָא פַרְסְתַהּ וּמַטְלְפָן טִלְפִין פַּרְסָתַהּ מַסְּקָא פִשְׁרָא בִּבְעִירָא יָתַהּ תֵּיכְלוּן׃
ירושלמי (יונתן):
כָּל דִסְדִיקָא פַּרְסָתָא וּמַטִילְפָא טִילְפִין פַּרְסָתָא וּדְאִית לָהּ קַרְנִין מַסְקָא פִּישְׁרָא בִּבְעִירָא יָתָהּ תֵּיכְלוּן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מפרסת" - כתרגומו סדיקא

"פרסה" - פלאנט"ה בלע"ז

"ושסעת שסע" - שמובדלת מלמעלה ומלמטה בשתי צפרנין כתרגומו ומטלפא טלפין שיש שפרסותיו סדוקות מלמעלה ואינן שסועות ומובדלות לגמרי שמלמטה מחוברות (חולין עא)

"מעלת גרה" - מעלה ומקיאה האוכל ממעיה ומחזרת אותו לתוך פיה לכתשו ולטחנו הדק

"גרה" - כך שמו ויתכן להיות מגזרת מים הנגרים (ש"ב יד) שהוא נגרר אחר הפה ותרגומו פשרא שע"י הגרה האוכל נפשר ונמוח

"בבהמה" - תיבה זו יתירה היא לדרשה להתיר את השליל הנמצא במעי אמו (ת"כ שם פד)

"אותה תאכלו" - ולא בהמה טמאה והלא באזהרה היא אלא לעבור עליה בעשה ולא תעשה (זבחים לד) 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

מַפְרֶסֶת – כְּתַרְגּוּמוֹ 'סְדִיקָא'.
פַּרְסָה – פלנט"א [plante = כף רגל] בְּלַעַז.
וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע – שֶׁמֻּבְדֶּלֶת מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה בִּשְׁתֵּי צִפָּרְנִין, כְּתַרְגּוּמוֹ: "וּמַטְלְפָן טִלְפִין"; שֶׁיֵּשׁ שֶׁפַּרְסוֹתָיו סְדוּקוֹת מִלְמַעְלָה וְאֵינָן שְׁסוּעוֹת וּמֻבְדָּלוֹת לְגַמְרֵי, שֶׁמִּלְּמַטָּה מְחֻבָּרוֹת.
מַעֲלַת גֵּרָה – מַעֲלָה וּמְקִיאָה הָאֹכֶל מִמֵּעֶיהָ, וּמַחֲזֶרֶת אוֹתוֹ לְתוֹךְ פִּיהָ, לְכָתְשׁוֹ וּלְטָחֳנוֹ הָדֵק.
גֵּרָה – כָּךְ שְׁמוֹ, וְיִתָּכֵן לִהְיוֹת מִגִּזְרַת "מַיִם הַנִּגָּרִים" (שמ"ב יד,ד), שֶׁהוּא נִגְרָר אַחַר הַפֶּה. וְתַרְגּוּמוֹ 'פִּשְׁרָא', שֶׁעַל יְדֵי הַגֵּרָה הָאֹכֶל נִפְשָׁר וְנִמּוֹחַ.
בַּבְּהֵמָה – תֵּבָה זוֹ יְתֵרָה הִיא, לִדְרָשָׁא, לְהַתִּיר אֶת הַשְּׁלִיל הַנִּמְצָא בִּמְעֵי אִמּוֹ (ספרא שמיני, פרשה ב,ט; חולין ס"ט ע"א).
אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ – וְלֹא בְּהֵמָה טְמֵאָה. וַהֲלֹא בְּאַזְהָרָה הִיא (להלן פסוק ח)? אֶלָּא לַעֲבֹר עָלֶיהָ בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה (ספרא שם, פרק ג,א-ב; זבחים ל"ד ע"א).

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

מפרסת פרסה: ציפורן אחת כעין מנעל ולא ציפורנים בכל אצבע כארנבת ושפן:

ושסעת שסע: מובדלת הפרסה לשנים ולא פרסה אחת שלימה כסוס וחמור, ולפי פשוטו של מקרא ותשובת המינים כל הבהמות והחיות והעופות והדגים ומיני ארבה ושרצים שאסר הקב"ה לישראל מאוסים הם, ומקלקלים ומחממים את הגוף ולפיכך נקראו טמאים, ואף רופאים מובהקים אומרים כן, ואף בתלמוד גוים שאוכלים שקצים ורמשים חביל גופייהו:
מעלת גרה: מעלת את מאכלה בגרגרת לאחר אכילתה:


רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה" - טעם הכתוב הזה שכל בהמה שיהיו בה שני הסימנין הללו תאכלו אבל לא תאכלו באחד מהם והיה ראוי שיאמר כן בדרך כלל אלא שפרט הגמל והשפן והארנבת בגרה והחזיר בפרסה מפני שאין אחרים בעולם בסימן האחד לבדו וחזר ואמר (פסוק ח) מבשרם לא תאכלו ללאו וכתב רש"י אין לי אלא אלו שאר בהמה טמאה שאין לה שום סימן טהרה מנין אמרת קל וחומר מה אלו שיש בהם קצת סימני טהרה אסורות וכו' ולשון ספרא (פרק ג ב) מה אלו שיש בהם סימני טהרה הרי הם בלא תעשה על אכילתם שאר בהמה טמאה שאין בה סימן טהרה אינו דין שתהא בלא תעשה על אכילתה נמצאו הגמל והשפן והארנבת והחזיר מן הכתוב ושאר בהמה טמאה מקל וחומר נמצאת מצות עשה שלהן מן הכתוב מצות לא תעשה מקל וחומר עד כאן הברייתא אבל לפי דעתי אינה עולה כהוגן לפי סוגיות התלמוד שאם כן לא יהא לוקה על שאר בהמה טמאה שאינה באה אלא מדין קל וחומר שאין מזהירין מן הדין וכך אמרו באחותו שאסר הכתוב אחותו בת אביו או בת אמו (להלן כ יז) והוצרך לרבות בכתוב אחותו שהיא בת אביו ובת אמו אע"פ שבאה בקל וחומר ויש בה שם שתיהן לומר שאין מזהירין מן הדין כדאיתא ביבמות בפרק כיצד (כב) אבל הברייתא הזו או שהיא שנויה כדברי האומר עונשין מן הדין במסכת סנהדרין (נד) או שאינה מתרצתא והטעם במלקות שאר בהמה טמאה מפני שאמר הכתוב באיסור השפן מפני שאין מפריס פרסה ובחזיר מפני שאינו מעלה גרה אם כן כל שאינו מעלה גרה ומפריס פרסה הוא בשם האיסור הזה אין צורך לקל וחומר כלל "אותה תאכלו" - ולא בהמה טמאה והלא באזהרה היא אלא לעבור עליה בעשה ולא תעשה לשון רש"י וכך היא בתורת כהנים (פרק ג א) והרב רבי משה אמר (הל' מאכלות אסורות פ"ב ה"ג) שהוא למעט בשר האדם אותה תאכלו ולא אדם ובשרו וחלבו בעשה ולא מצינו שידרש כן לרבותינו ושמא חשב זה ממה ששנינו שם בת"כ (פרק ד ד) יכול אף בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים יהיו בלא תעשה על אכילתן תלמוד לומר זה לא תאכלו זה בלא תעשה על אכילתו ואין בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים בלא תעשה על אכילתן וידון הרב מזה שאינו בלא תעשה אבל הוא בעשה ודרשו מן הכתוב אותה תאכלו ואין הדבר כן שבפירוש אמרו חכמים (כריתות כא) בדם מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים שאפילו מצות פרוש מדבריהם אין בו ואם היה בשרו אסור כל היוצא מן הטמא טמא (בכורות ה) ודם השרץ ודם האדם מעטו אותן חכמים מאסור דם ואמרו (שם) דם השרץ כבשרו ולוקה עליו משום שרץ שאין בו משום דם ועשאוהו כבשר אבל מה שאמרו שאינן בלא תעשה על אכילתן לומר שלא נמנעו ממנו והן מותרין אבל לפי דעתי יהיה זה בבשר מן החי אבל המת למדו בו (ע"ז כט) מגזירה שוה מעגלה ערופה שאסור בהנאה

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

כל מפרסת וגו' מעלת גרה. יתבאר על דרך אומרם ז"ל (חולין דף נט.) כל בהמה שמפרסת פרסה היא מעלת גרה, חוץ מן החזיר, והוא אומרו כל מפרסת וגו' מעלת גרה, פירוש בידוע שהיא מעלת גרה, ומיעט אחר כך החזיר שיצא מהכלל. ואולי ממה שלא הוציא מן הכלל סמוך להודעת הכלל רמז שאפילו החזיר בכלל, על דרך אומרם ז"ל (רבינו בחיי בשם תנחומא) למה נקרא שמו חזיר שעתיד לחזור להיות מותר, ומעתה כלל כל מפרסת וגו' היא מעלת וגו' לא יצא מכללו דבר, ועל זמן מהזמנים אמר החזיר שהוא מפריס וכו' לא יגר:

מדרש ספרא

לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ט] 'כל בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסה מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו'[1] (ויקרא יא, ג) (דברים יד, ו)-- לרבות את השליל.

הוציא העובר את ידו והחזירה -- מותר באכילה. יכול אפילו הוציא את ראשו והחזירו יהיה מותר?    תלמוד לומר "אך". מה ראית לומר הוציא העובר את ידו והחזירה מותר באכילה -- מפני שאינו כילוד, ומה ראית לומר הוציא את ראשו והחזירו אסור באכילה -- מפני שהוא כילוד.

[י] אתה אומר לכך בא הכתוב לחלק בין איברים לאיברים או לא בא הכתוב אלא לחלק בין עוברים לעוברים, לומר איזה עובר יהיה מותר - שאילו נולד היה מותר. ואיזה? זה בן-תשעה וחי בחולין. 

  • מנין בן-תשעה ומת, בן-שמונה חי או מת?
  • במוקדשים בן-תשעה ומת, בן-שמונה חי או מת?
  • ולד מעושרת בן-תשעה ומת, בן-שמונה חי או מת?
    תלמוד לומר "כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה[2] בבהמה אותה תאכלו" -- לרבות את השליא.


[א] יכול אפילו יצאת מקצתה?    תלמוד לומר (ויקרא יא, ג) "אותה תאכלו".

"אותה תאכלו" (דברים יד, ו)-- אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה.

[ב] אין לי אלא בעשה; בלא תעשה מנין?    תלמוד לומר 'הגמל והארנבת והשפן והחזיר...מבשרם לא תאכלו'.

אין לי אלא אלו בלבד; שאר בהמה טמאה מנין?

  • ודין הוא! ומה אלו --שיש בהם סימני טהרה-- הרי זה בלא תעשה על אכילתן, שאין בהם סימני טהרה -- אינו דין שיהיה בלא תעשה על אכילתן?!
  • נמצאו הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב ושאר בהמה טמאה מקל וחומר. נמצא מצות עשה שלהם מן הכתוב ומצות לא תעשה שלהם מקל וחומר.


  1. ^ מילים אלו הם מעין שילוב של שני פסוקים שונים בתורה וכן ציינו ועי' במלבי"ם -- ויקיעורך
  2. ^ בשאר נוסחאות הספרא כאן מסתיים פרשה ב' של הספרא והמשך המילים משמשים כפתיח לפרק ג'. אולם לכאורה המלבי"ם כאן הגיה את כל הפסקא כציטוט אחד ודרשה אחת וכן הגהנו, עיי"ש -- ויקיעורך

<< · מ"ג ויקרא · יא · ג · >>