ליקוטי הלכות - חלק אורח חיים - הלכות ראש השנה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

פתיחה[עריכה]

ענין שופר: על - פי מה שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר "תהמת יכסימו" (בסימן ט) על פסוק (בראשית ו טז) "צהר תעשה לתבה וכו' ופתח התבה בצדה וכו' תחתיים שניים" וכו':

והכלל, שכאשר החשך והקלפות מסבבין מכל צד עקר התקון על - ידי אמת שתראה שיצא הדבור שבתפלה מפיך באמת ועל - ידי זה יאיר לו השם יתברך בבחינת (תהלים כז א) "ה' אורי וישעי". ויזכה לעשות פתח בהחשך שהוא נצד בו, עין שם היטב. ויותר ממה שכתוב שם שמעתי פנים אל פנים מפיו הקדוש. ועל - ידי זה נעשה תקון התפלה, שהוא בחינת יעקב ובניו, עין שם היטב:

א[עריכה]

וזה בחינת קול השופר שהוא מרמז על התשובה, בחינת "שפרו מעשיכם" (עין שוחר טוב תהלים פ"א), כמו שכתוב (רמב"ם תשובה ג ד/"עורו ישינים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם"), 'עורו ישנים מתרדמתכם'. ועל - כן שופר שהוא בחינת עלמא דאתי (זהר רעיא מהימנא פנחס רל"ב.), שהוא בחינת בינה (זהר רעיא מהימנא כי תצא רע"ח.) בחינת תשובה כידוע (שם ויקרא י"ז.). וזה הוא בחינת קול היוצא מן השופר, שהוא בחינת קול אמת היוצא מעמקא דלבא, בחינת (תהלים קל א) "ממעמקים קראתיך ה'", בחינת (שם קי"ח ה) "מן המצר קראתי יה" (עין פרי עץ חיים שער השופר פרק א), דהינו שמחמת גדל התגברות המסבב מכל צד אזי פונים עצמן אל האמת וקוראים אל השם באמת מעמק הלב, שעל - ידי זה נצולים מן החשך, בחינת 'ופתח התבה בצדה תשים' כנ"ל. וזה בחינת "ענני במרחב יה", שזוכה להרחיב לו ולצאת כנ"ל, כי קול השופר הוא בחינת אמת, שהוא בחינת יעקב, כמו שכתוב (מיכה ז כ), "תתן אמת ליעקב". בחינת (בראשית כז כב) "הקל קול יעקב".

וזה שכתב רבנו שם שיעקב הוא בחינת התפלה, כי עקר תקון התפלה על - ידי אמת כנ"ל, שזה בחינת יעקב כנ"ל. ועל - כן לא נזכר בתורה כי אם תרועה, ושאר הקולות אנו למדים משם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (עין ראש השנה ל"ג ל"ד שו"ע או"ח סימן תקצ). כי תרועה הוא בחינת יעקב (תקוני זהר תקון נ"ה דף פ"ח:) שעקר קול השופר מרמז עליו כנ"ל, ועל - כן התרועה הוא "גנוחי גנח, וילולי יליל" (ראש השנה ל"ג:), הינו מה שגונח ויליל וקורא אל השם לחזר אליו כנ"ל. ועל - כן כל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה (שם) זה מרמז גם כן על התשובה שמתחלה היה פשוט ומתקן, הינו קדם הקלקול, ואחר שנתקלקל ונשבר בחינת "חרפה שברה לבי" (תהלים סט כא), בחינת "וירדפום וכו' עד השברים" (יהושע ז ה), אזי על - ידי התרועה, שהוא בחינת אמת כנ"ל, על - ידי זה חוזר ונפשט. וזה בחינת תקיעה שאחריו שהוא קול פשוט.

ועל - כן תוקעין בראש השנה, כי אז הוא התגברות הדינין, שהם בחינת החשך. ועל - כן צריך למשך עצמו אל האמת שזה בחינת קול השופר כנ"ל והוא 'זכרון ליום ראשון' (תפלת מוסף דראש השנה, ועין ראש השנה כ"ז.), כי אז בתחלת הבריאה גבר החשך שכסה "פני תהום". "ורוח אלקים" (בראשית א ב) שהוא בחינת יעקב, שהוא בחינת 'רוח' כמו שכתוב (שם מ"ה כז), "ותחי רוח יעקב אביהם", שהוא בחינת אמת כנ"ל (עין זהר ויצא קס"ב כי תצא רע"ו.), היה "מרחפת על פני המים" לגרש ולפנות החשך על - ידי בחינת אמת, ועל - ידי זה נתגלה האור, כמו שכתוב (בראשית א ג), "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור". כמו שמבאר לעיל, שעל - ידי האמת מאיר אור השם יתברך בחינת 'השם אורי', כמו שמבאר שם באר היטב, עין שם. ועל - ידי זה נתהוה הבריאה. ועל - כן אמת הוא קיום העולם, כי עקר הבריאה על - ידי אמת כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ויקרא רבה ל"ו ד/"ד"א וזכרתי את בריתי יעקב הה"ד (ישעיהו מג) "ועתה כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל", ר' פנחס בשם ר' ראובן, אמר הקב"ה לעולמו, עולמי, עולמי, אומר לך, מי בראך, מי יצרך? יעקב בראך, יעקב יצרך, ככתוב "בוראך יעקב ויוצרך ישראל") על פסוק (ישעיהו מג א), "בוראך יעקב". 'עולמי, עולמי, מי בראך? יעקב בראך' וכו'. כי עקר בריאת העולם על - ידי בחינת יעקב שהוא בחינת אמת כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (פסחים נ"ד./"שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח"), 'תשובה קדמה לעולם', כי עקר התשובה על - ידי אמת שעל ידו מגרשין החשך ועושין פתח לצאת כנ"ל, שבחינה זאת קדמה לעולם. ועל - ידי זה נתהוה בריאת העולם בחינת 'וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת וכו' ויהי אור' כנ"ל, ועל - כן ראש השנה שהוא 'זכרון ליום ראשון' ועל - כן אז מתחיל ימי התשובה.

ועל - כן תוקעין אז בשופר, שהוא בחינת קול אמת שעושה פתח ומרחיב לצאת כנ"ל. ועל - כן שופר קצר מלמעלה ורחב מלמטה. וצריך לתקע במקום הקצר דיקא. ואם תקע במקום הרחב לא יצא (ראש השנה כ"ז: שו"ע או"ח סימן תקפו סעיף יב), כי הרוצה לכנס צריך לכנס דרך פתח הצר דיקא, בחינת 'ופתח התבה בצדה תשים', כמו ששמעתי מרבנו זכרונו לברכה בעל פה בבאור, שצריך לעשות פתח חדש דיקא, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות כ"ט:) שהה' דומה לעולם הזה וכו' וכל הרוצה לצאת וכו', ומן הצד פתוחה שכל הרוצה לכנס יכנס. ומקשי שם, ולכנס בהאי דנפיק? ומתרץ שם, לא סגי וכו', עין שם. וזה בחינת 'ופתח התבה בצדה תשים'. 'בצדה' דיקא, כי צריך לכנס דיקא דרך הפתח הצר שהוא מן הצד, דהינו מצד הה' כנ"ל ואז השם יתברך מרחיב לו הפתח ומוציאו. ואז 'ענני במרחב יה' כנ"ל. וזה הוא בחינת השופר שהיא קצר מלמעלה וכו' וצריך לתקע ולהוציא הקול השופר, שהוא קול אמת, ממקום הצר דיקא ואז השם יתברך מרחיב לו כנ"ל:

ב[עריכה]

ועל - כן גם אם הפך השופר ותקע בו לא יצא. בין שהופכין כדרך שהופכין החלוק וכו' בין שהרחיב וכו' (שו"ע או"ח סימן תקפו סעיף יב), כי עקר התשובה כתקונה, הוא שיעשה התשובה באותו הגוף עצמו ובאותו ענין עצמו שחטא, וישוב ויחזר דרך מקומות הצרים והדחוקים להשם יתברך, אבל אם יתהפך גופו וישתנה בבחינת "תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש" (איוב לח יד), שחס ושלום, יהפכו וישנו גופו, דהינו שימות ויחזר ויתגלגל ואחר כך ישוב ויצעק אל השם אין זו תשובה הגונה, כי צריך לשוב בגוף הזה דיקא כמות שהוא וילך דרך מקום הצר והדחוק ומשם יקרא וישוב אל השם באמת, אז ירחיב לו השם יתברך, ואזי הוא בחינת תקיעת שופר כהלכתו, הינו בחינת תשובה באמת כראוי כנ"ל. ועל - כן אם נקב צריך שתהיה הסתימה במינו דיקא (שו"ע או"ח סימן תקפו סעיף ז), כי באותו ענין שחטא יתקן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא פ"ו: רמב"ם תשובה ב) וכנ"ל. (וכמו ששמעתי בבאור היטב מפיו הקדוש דברים הללו):

ג[עריכה]

ועל - כן יחיד מוציא את הרבים ידי חובה בתקיעות שופר, כי העקר תלוי ביחיד שמתעורר וצועק באמת להשם יתברך, שעל - ידי זה עושה פתח שיצאו בו אחרים מן החשך שלהם. כמו ששמעתי מרבנו זכרונו לברכה על "ופתח התבה בצדה תשים", עין שם במקום אחר (לקוטי מוהר"ן חלק א, סימן קיב) על פסוק זה. ומאחר שהיחיד מכון להוציא אחרים מהחשך שלהם, אזי כל מי שרוצה לצאת ומכון לבו לזה, אזי יכול לצאת דרך הפתח שעשה היחיד כנ"ל ועל - כן תקיעת שופר תלוי בכונת הלב, והתוקע כמתעסק ולשורר - לא יצא (ראש השנה כ"ח: כ"ט. ל"ב: ל"ג: שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח), כי "אחר כונת הלב הן הן הדברים" (ברכות ט"ו.), כי צריך לכון לבו מאד ולהוציא הקול באמת מעמק הלב כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ראש השנה כ"ט.), "כל מי שאינו מחיב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובה". בזה מרמז כי דיקא מי שהוא חיב מאד בעיני עצמו או שהוא חיב באמת, ואזי מגדל החשך והלחץ והדחק המסבב אותו מכל הצדדים הוא צועק באמת להשם יתברך, זה יכול לעשות פתח שיצאו בו גם אחרים. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא כ"ב:), "אין ממנין פרנס על הצבור אלא מי שקפה של שרצים תלוי מאחוריו" וכו'. ועל - כן דיקא מי שהוא מחיב בדבר התשובה ומטל עליו על של תשובה, זה יכול להוציא אחרים ידי חובה לעשות להם גם כן פתח לצאת על - ידי קריאתו באמת להשם יתברך:

ד[עריכה]

ועל - כן התרועה משלשת, וכן כלל תקיעת שופר משלש, "שלש של שלש שלש" (ראש השנה ל"ג: שו"ע או"ח סימן תקצ סעיף א), כי עקר תקיעת שופר הוא בחינת אמת, שהוא משלש, בחינת (עין זהר יתרו פ"א:) אש, מים, רוח, בחינת ראש, תוך, סוף (עין דברים רבה א' י, שבת נ"ה. ברש"י, תקוני זהר תקון ס"ג דף צ"ד: צ"ה.). ועל ידו מתקן ג' עולמות בחינת תחתיים שניים ושלישים, (כמו שכתב רבנו שם, עין שם).

ועל - כן התקיעות בשעת התפלה, כי על ידם תקון התפלה כנ"ל. ועל - כן תוקעין שתים עשרה תרועות (ראש השנה ל"ג: ל"ד. שו"ע או"ח סימן תקפה סעיף ב, וסימן תקצ), דהינו ששה מישב וששה מעמד, כי בשלשים קולות דמישב יש ששה תרועות. וכן בשלשים קולות שתוקעין על סדר הברכות (ראש השנה ל"ב. ל"ד. שו"ע או"ח סימן תקצב), כי הם עקר החיוב, והשאר הם נוספים כנגד י"ב שבטי בני יעקב, שהם בחינת י"ב נסחאות התפלה (זהר שלח ק"ע. פרי עץ חיים שער התפלה הקדמה) שנתתקן על - ידי האמת, שזה בחינת תרועה כנ"ל (וכמו שכתוב שם, עין שם):

ה[עריכה]

ועל - כן שופר הוא בחינת יציאת מצרים כידוע (עין זהר הקדמה י"ג:), כי עקר גלות מצרים הוא על - ידי פגם התפלה, (כמו שמבאר שם). וכן לעתיד כתוב (עין ישעיהו כז יג), 'ובשופר גדול יתקע' (מתפלות מוסף לר"ה ויוה"כ), כי עקר הגאלה תלוי בזה על - ידי שנתתקן התפלה על - ידי בחינת אמת כנ"ל, (כמו שמבאר שם, עין שם). שופר הוא בחינת יעקב, בחינת "שופרה דיעקב מעין שופרה דאדם" (בבא מציעא פ"ד. בבא בתרא נ"ח.). וזה בחינת 'תקע בשופר וכו' ושא נס', כי על - ידי שופר, שהוא בחינת אמת ותקון התפלה, על - ידי זה נתעלין הנסים, שהוא בחינת תפלה, כמו שמבאר שם:

ענין המאה קולות (עין פרי עץ חיים שער השופר, של"ה מסכת ראש השנה פרק תורה אור י"ד - מובא במגן אברהם סימן תקצו), על - פי מה שאמר רבנו במאמר "פתח רבי שמעון עת לעשות להשם" (בסימן סמ"ך) ששופר הוא בחינת התגלות היראה, שעל - ידי זה זוכין לעשירות גדול. והיראה הוא בחינת "פחד יצחק" (בראשית לא מב) ויצחק זכה לעשירות (עין בראשית רבה ס"ד ה) על - ידי שהמשיך אריכת ימים, בחינת יראה בארץ פלשתים, כמו שכתוב (שם כ"ו ח), "ויהי כי ארכו לו שם הימים" וכו'. ועל - ידי זה זכה לעשירות, כמו שכתוב (שם יב), "ויזרע יצחק וכו' וימצא בשנה ההוא מאה שערים". וכנגד זה תוקעין מאה קולות כנגד מאה שערים שזוכין על - ידי השופר כנ"ל. ועל - כן תקיעת שופר שלש של שלש שלש, בחינת התגלות שלמות היראה שהוא שלשה קוין וכל קו כלול משלש, (כמו שמבאר שם).

ועל - כן צריך לקרות לפני התוקע (שו"ע או"ח סימן תקפה סעיף ד, ברמ"א), כי עקר התגלות היראה על - ידי דבור שיוצא על - ידי התעוררות השנה, (כמו שמבאר שם). ועל - כן יש דעה (עין של"ה מסכת ראש השנה פרק נר מצוה י"ד) שתקיעה ראשונה אין לקרות לפני התוקע, כי אז עדין בחינת העדר הדבור, בחינת (משלי ו א) "תקעת לזר כפיך" כו', כמו שכתב שם רבנו שהתקיעה מרמז על זה. וזה בחינת התאדמות פני התוקע (עין פרי עץ חיים שער השופר פרק א), הינו על - ידי השבעים פנים של התעוררות השנה, (כמו שמבאר שם), ועל - כן עקר תקיעת שופר על תקון הברית, (כמו שאיתא בכתבים), כי על - ידי היראה שנתגלה על - ידי השופר, נכנע יפי הנשים וזוכין לתקון הברית, כמו שמבאר שם: