עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֲתִשְׁכַּ֤ח אִשָּׁה֙ עוּלָ֔הּ מֵרַחֵ֖ם בֶּן־בִּטְנָ֑הּ גַּם־אֵ֣לֶּה תִשְׁכַּ֔חְנָה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א אֶשְׁכָּחֵֽךְ׃
"התשכח", גם זה מדברי ציון, ציון אומרת "וכי תשכח אשה את עולה", וגם אם יצוייר כי תשכח את עולה הגדול שאין צריך אליה עוד ותשכח את האהבה אם עזבה אותו, אבל היצוייר כי תשכח אשה "מרחם בן בטנה" בן בטנה הוא היונק שדי אמו, אשר הוא מלבד האהבה יעורר גם רחמים כי הוא צריך לאמו, ואם תשכח את האהבה הכי תשכח את הרחמים מלרחם על בן בטנה הקטן, ואתה ה' אם שכחת את אהבתך איך שכחת מלרחם, באשר אני נעזב ובאין סומך בלעדך. כן תאמר ציון הבעל אשר הרחיק נדוד יתראה עתה אל האלמנה המתאבלת, אומר אליה - דעי כי גם לו יצוייר "כי אלה תשכחנה", גם אם שתי הנשים אלה שהזכרת, שהם האשה שי"ל עולל גדול והאשה שי"ל יונק אם גם אלה שתיהן תשכחנה ילדיהם, בכל זאת אנכי לא אשכחך. כי לא אוכל לשכחך, כי.
ביאור המילות
"עולה, פרי בטנה". העולל הוא אחר היונק, מעולל עד יונק (ש"א טו ג'). ופרי בטן נקרא אחר הלידה. אשר מנע ממך פרי בטן:
