ירושלמי נדרים ד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | ירושלמי · מסכת נדרים · פרק ד · הלכה ב | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


משנה ב[עריכה]

המודר הנייה מחבירו שוקל לו את שקלו ופורע לו את חובו ומחזיר לו אבידתו מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנייה להקדש:‏

גמרא[עריכה]

רבי בא בר ממל בעי הפורע שטר חובו של חבירו שלא מדעתו תפלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים אמר רבי יוסי טעמא דבני כהנים גדולים תמן לא עלת על דעתו שימות אשתו ברעב ברם הכא מפייס הוינא ליה והוא מוחל לי הגע עצמך דהוה גביה משכון מפייס הוינא ליה והוא יהיב לי משכוני עד כדון בבעל חוב שאינו דוחק ואפי' בבעל חוב שדוחק נישמעינה מן הדא תדע לך שהוא כן דתנינן ומקריב עליו קיני זבין קיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמות בשלא נכנס לתוך ידיו כלום וכא בשלא נכנס לידיו כלום ר' יהושע בן לוי אומר אין לך נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון ובגולגולת רב אמר כל הנתפש על חבירו חייב לו חייליה דרב מן הדא הגוזל שדה ונטלוה מסיקין לא שמע דאמר רבי יוחנן קנס קנסו בגזלן ר' אבין בעי דהוה רביה ר' יוסי בי רבי בון ורבי חייה בר לולייני תריהון אמרין בשם ר' שמואל חד אמר בארנון ובגולגולת תמן תנינן מרפאהו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון רבי יודה ורבי יוסי חד אמר כאן במדירה מגופו וכאן במדירה מנכסיו וחרנה אמר כאן בשיש לו מי שירפאנו וכאן בשאין לו מי שירפאנו אם בשיש לו מי שירפאנו אפי' רפואת נפש לא ירפאנו לא מכל אדם זוכה להתרפות ולא ניכסי המחזיר הן שהן אסורין לבעל הפרה עולא בר ישמעאל בשם ר' יצחק כשהיו ניכסי זה אסורין על זה וניכסי זה אסורין על זה מאן תנא תפול הנייה להקדש ר' מאיר דר' מאיר אומר מועלין באיסרות ר' בון בר חייה בעי נדר מן ככר מהו לחמם בו את ידיו נישמעינה מן הדא אמר ככר זו הקדש אכלו בין הוא בין אחר מעל לפיכך יש לו פדיון אם אמר הרי הוא עלי אכלו מעל בו בטוב' הנייה דברי ר"מ אחרים לא מעלו לפיכך אין לו פדיון לא אמר אלא אכלו הא לחמם בו את ידיו מותר תלמידוהי דר' יונה שם ר' בון בר חייה כיני באומר לא אוכלנו ולא אטעמנו לא אסרו עליו אלא לאכילה עד כדון צריכא נדר מן הככר מהו לחמם בו את ידיו:‏