יה ריבון

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפיוט[עריכה]

יָה רִבּוֹן עָלַם וְעַלְמַיָּא.

אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא:

עוֹבְדֵי גְבוּרְתָּךְ וְתִמְהַיָּא.

שְׁפַר קֳדָמַי לְהַחֲוָיָא:

יָה רִבּוֹן...


שְׁבָחִין אֲסַדֵּר צַפְרָא וְרַמְשָׁא.

לָךְ אֱלָהָא קַדִּישָׁא דִּי בְרָא כָל נָפְשָׁא.

עִירִין קַדִּישִׁין וּבְנֵי אֱנָשָׁא.

חֵיוַת בְּרָא וְעוֹפֵי שְׁמַיָּא:

יָה רִבּוֹן...


רַבְרְבִין עוֹבָדָךְ וְתַקִּיפִין

מַכִיךְ רְמַיָּא וְזַקִּיף כְּפִיפִין.

לוּ יִחְיֶה גְבַר שְׁנִין אַלְפִין.

לָא יֵעוּל גְּבוּרְתֵּךְ בְּחוּשְׁבְּנַיָּא:

יָה רִבּוֹן...


אֱלָהָ דִּי לֵיהּ יְקָר וּרְבוּתָא.

פְּרוֹק יַת עָנָךְ מִפּוּם אַרְיְוָתָא.

וְאַפֵּיק יַת עַמָּךְ מִגּוֹ גָּלוּתָא.

עַמָּךְ דִּי בְחַרְתְּ מִכָּל אוּמַיָה:

יָה רִבּוֹן...


לְמִקְדָּשֵׁךְ תּוּב וּלְקֹדֶשׁ קֻדְשִׁין.

אֲתַר דִּי בֵיהּ יֶחֱדוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין.

וִיזַמְּרוּן לָךְ שִׁירִין וְרַחֲשִׁין.

בִּירוּשַׁלֵם קַרְתָּא דְשׁוּפְרַיָּא.

יָה רִבּוֹן...

תרגום[עריכה]

יה אדון כל עולמים

אתה הוא מלך מלכי המלכים

מעשה גבורתך ונפלאותיך

טובים לי להביע


שבחים אערוך בקר וערב

לך אלהים קדוש שברא כל נפש

מלאכים קדושים ובני אנוש

חית השדה ועופות השמים


גדולים מעשיך ותקיפים

משפיל רמים וזוקף כפופים

לו יחיה אדם אלפי שנים

לא יעלה גבורותיך בחשבון


האלוהים שלו יקר וגדולה

פדה צאנך מפי האריות

והוצא את עמך מתוך הגלות

עמך שבחרת מכל האומות


למקדשך שוב ולקדש הקדשים

מקום שבו ישמחו‏‏‏[1] רוחות ונפשות

ויזמרו לך שירים ושבחים

בירושלים, עיר היופי

הערות[עריכה]

מחבר:ר' ישראל נג'ארה

  1. או: יתיחדו. כמו "ורוחין עם נפשין" ב'אסדר לסעודתא" (מבטא את יחוד תפארת (ז"א) ומלכות (נוק') במקדש)