טור חושן משפט/הלכות חכירות וקבלנות
מתוך: טור חושן משפט שכ (עריכה)
<< | טור · חושן משפט · סימן שכ (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
הלכות חכירות וקבלנות
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
טור[עריכה]
החוכר שדה מחבירו ליתן לו ממנו דבר קצוב מן הפירות לשנה דינו כאילו שכרה ממנו במעות קצובים בכל שנה ואין ביניהם אלא השם שזה נקרא שוכר וזה נקרא חוכר: וקבלנות הוא שמקבל שדה לעבודה והוא יתן לבעל השדה חלק ידוע מהיוצא השדה כפי מה שיתנו וזה דינו חלוק מהשוכר במקצת דברים:
ובין בחוכר ובין במקבל אע"פ שכבר התנו ביניהם לקבל את השדה אין כותבין שטר על זה אלא מדעת שניהם שכל זמן שלא כתבו יכולין שניהם לחזור בהם ומשכתבו אינן יכולים לחזור בהם ואם התנו שישלם לו כלום משכתבו קנו והוה ליה כמלוה בשטר:
והמקבל נותן השכר אפילו אם הובירה ודינו של מקבל שיתן בעל השדה עיקר הדברים הצריכים לעבודת קרקע כמו הקרדום שחופרים בו והכלים שמוציאין בו העפר והדלי והכד שדולין בו והדברים שאינן מעיקר העבודה אלא להקל מעבודתו כגון היאורים שעושין להמשיך בהן המים על פני השדה על המקבל לעשותן וכל דבר שאין השדה נשמר זולתו כגון הסייג והחפירה שסביב השדה הוא על בעל השדה וכל דבר שהוא כדי לעשות שמירה מעולה על המקבל הוא וכתב הרמ"ה דה"ה נמי בחכירות וי"א דבחוכר אין על בעל השדה לתקן כלום והכי מסתברא:
ובין בחוכר ובין במקבל במקום שנהנו לקצור התבואה אינו רשאי לעקור לעקור אינו רשאי לקצור ואיזה מהם שבא לשנות חבירו מעכב עליו ובמקום שנהגו לחרוש אחר הקצירה צריך לחרוש אפי' אין מנהג לנכש עשבים הרעים והוא ניכש והרמ"ה ז"ל כתב שאם פירש בשעת הניכוש שעושה זה כדי שלא יחרוש ושתיק בעל השדה גלי דעתיה דניחא ליה ואם נוהגים לנכש והוא אינו רוצה אין שומעין לו אפי' אם ירצה לחרוש אחר הקציר כדי לעקור העשבים ואם נוהגים שהחוכר שדה סתם נוטל חלקו באילנות שבו יש לו חלק בהם אפילו אם הוסיף בעל השדה בחלק החוכר ואינו יכול לומר הוספתי לך בחלקך כדי שלא תקח חלק באילנות ואם נהגו שלא ליטול חלק באילנות אז הן של בעל השדה ואפילו אם הוסיף בחלק של בעל השדה:
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ב) החוכר שדה מחבירו ליתן לו ממנו דבר קצוב מן הפירות לשנה דינו כאילו שכרו ממנו במעות קצובים בכל שנה ואין ביניהם אלא השם וכו' וקבלנות הוא שמקבל שדה לעבדה והוא יתן לבעל השדה חלק ידוע מהיוצא השדה כפי מה שיתנו ברייתא במסכת דמאי כתבה הרי"ף בפ' המקבל: ומה שאמר וזהו דינו חלוק מהשוכר במקצת דברים מתבאר והולך בסימנים הבאים:
ומה שאמר ובין בחוכר ובין במקבל אע"פ שכבר התנו ביניהם לקבל את השדה אין כותבין שטר זה על זה אנא מדעת שניהם משנה בפרק גט פשוט (קסז:) אין כותבין שטר אריסות אלא מדעת שניהם:ומ"ש שכל שלא כתבו יכולים שניהם לחזור בהם ומשכתבו אינם יכולים לחזור בהם ואם התנו שישלם לו כלום משכתבו קנו והו"ל כמלוה בשטר:
ומה שאמר והמקבל נותן את השכר אפי' אם הובירה אהא דתנן אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות אלא מדעת שניהם מסיים בה והמקבל נותן את השכר ובגמ' (קסח.) פשיטא לא צריכא בבורה ופר"ש שצריך להובירה שנה או שנתיים ואין ריוח עתה למקבל: ודינו של מקבל שיתן בעל השדה עיקר הדברים הצריכים לעבודת בעל הקרק' כמו הקרדום שחופרין בו וכו' והדברים שאינם מעיקר העבודה אלא להקל מעבודתו כגון היאורים וכו' וכל דבר שאין השדה נשמר זולתו וכו' הוא על בעל השדה וכל דבר שהוא כדי לעשות שמירה מעולה על המקבל הוא מימרא דרב יוסף בר"פ המקבל (קג:) ופרש"י דטעמא דנטירותא יתירתא היא על האריס מפני שאינו עושה אלא להקל מעליו שלא יצטרך לטרוח כלל בשמירתה:ומ"ש בשם הרמ"ה ז"ל דה"ה נמי (ב"ה) כ"כ ג"כ ברמב"ם בפ"ח משכירות: בחכירות נראה שטעמו משום דכיון דחוכר נמי אינו משלם אלא מפירות השדה כמו שיתבאר הרי הוא כמקבל לענין זה:ומ"ש שי"א דבחוכר אין על בעל השדה לתקן כלום טעמם משום דכיון דדבר קצוב נותן לו בין יוציא השדה רב או מעט הו"ל כשוכר שאין לבעל השדה עסק בצרכי השדה וכתב רבינו דהכי מסתבר:
ובין בחוכר וביין במקבל במקום שנהגו לקצור התבואה אינו רשאי לעקור לעקור אינו רשאי לקצור ואיזה מהם שבא לשנות חבירו מעכב עליו משנה וברייתא ריש פרק המקבל שם: ומה שכתב ובמקום שנהגו לחרוש אחר הקצירה צריך לחרוש אפילו אין מנהג לנכש עשבים והוא ניכש שם במשנה מקום שנהגו לחרוש אחריו יחרוש פרש"י לחרוש. אחר הקצירה או העקירה כדי להפוך שרשים של עשבים רעים שבו וימותו ולא יחזרו ויצמחו לכשתזרע ובגמרא פשיטא לא צריכא באתרא דלא מנכשי ואזיל איהו ונכיש מהו דתימא אמר ליה האי דנכישנא אדעתא דלא כריבנא לה קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה ופרש"י ואזיל איהו ונכיש. בעוד שהתבואה מחוברת ועקר ממנה עשבים רעים אלא שלאחר מכאן חזרו וגדלו בהן קצת מהן:ומ"ש רבינו בשם הרמ"ה שאם פירש בשעת הניכוש שעושה זה כדי שלא יחרוש ושתיק בעל השדה גלי דעתיה דניחא ליה ק"ל מאי אתא הרמ"ה לאשמועינן תלמוד ערוך הוא דקאמר קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה משמע בהדיא דכל היכא דפירש א"צ לחרוש וי"ל דהו"א דהא דמהני בשפירשו לו דוקא כשהלה הודה לדבריו אבל אם שתק לא קמ"ל הרמ"ה דאפי' שתק נמי כהודה דמי ויש לתמוה על רבי' שכתב והרמ"ה כתב דמשמע דלאיפלוגי אתי וכיון דלא לאיפלוגי אתי הו"ל לכתוב וכתב הרמ"ה: ואם נוהגים לנכש והוא אינו רוצה אין שומעין לו אפילו אם ירצה לחרוש אחר הקציר כדי לעקור העשבים: ואם נוהגים שהחוכר שדה סתם נוטל חלקו באילנות שבו יש לו חלק בהם אפילו אם הוסיף בעל השדה בחלק החוכר וכו' ואם נהגו שלא ליטול חלק באילנות אז הן של בעל השדה ואפילו אם הוסיף בחלק של בעל השדה שם ת"ר מקום שנהגו להשכיר אילנות ע"ג קרקע משכירין מקום שנהגו שלא להשכיר אין משכירין מקום שנהגו להשכיר משכירין פשיטא לא צריכא דכ"ע יהבי תילתא ואזל איהו ויהביה בריבעא מהו דתימא דא"ל האי דבצרי לך אדעתא דלא יהיבנא לך באילנות קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה מקום שנהגו שלא להשכיר אין משכירין פשיטא לא צריכא דכ"ע מקבלי בריבעא ואזיל איהו וקבלה בתילתא מ"ד א"ל האי דטפאי לך אדעתא דיהבת לי באילנות קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה וכתב ה"ה בפ"ח מהל' שכירות אצל דין המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות כתב הראב"ד אפי' במקום שנהגו להשכיר אילן אגב קרקע הני מילי בפירות אבל אם מת האילן וקצצוהו אין לו בקורה כלום ואפי' קצצוהו לעצים עכ"ל:
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
החוכר שדה מחבירו וכו'. כ"כ הרמב"ם ברפ"ח משכירות וכתב ה"ה זה מפורש בברייתא במסכת דמאי מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות:
ומ"ש והדלי והכד שדולין בו כ"כ הרמב"ם והדלי והכד וכיוצא בהן שדולין בהם המים וכתב כן משום דאיתא בר"פ המקבל במימרא דרב יוסף ודוולא וזרנוקא ופי' רש"י ודוולא דלי להשקות שדה וזרנוקא נוד למלאות במקום שנוהגים לדלות בנודות עכ"ל אלמא דהכל לפי מנהג המקום ולפעד"נ דטעות נפל בספרי רמב"ם ורבינו וצ"ל והדלי והנוד והסופר כתב כד במקום נוד כי פי' זרנוקא בכל מקום אינו אלא נוד: וכתב הרמ"ה דה"ה נמי בחכירות. נראה דטעמו דכיון דאמר רב פפא הני תרתי מתניתא קמייתא משכחת לה בין בחכרנותא בין בקבלנותא א"כ כל דקבע לה תלמודא אהני תרתי מתניתא קמייתא איתיה נמי בין בחכירות בין בקבלנות דאל"כ הו"ל לקבעה אמתניתא דאיירי בקבלנות ולא בחכירות וא"כ הך מימרא דרב יוסף דכל מה שהוא מעיקר עבודה דבעה"ב וכו' נמי מיירי בחכירות ואע"ג דהא דתנן בקמייתא דין חולקין אינו אלא בקבלנות כדפי' רש"י ותו' מ"מ עיקר מילתא דהיינו רישא מיירי בין בחכירות בין בקבלנות כדכתבו התוס' אבל דעת י"א ורבי' כיון דקבעה תלמודא הך מימרא דרב יוסף אפיסקא דכשם שחולקים בתבואה וכו' דלא איירי אלא בקבלנות א"כ משמע דמימרא דרב יוסף נמי דוקא בקבלנות:
ובין בחוכר ובין במקבל במקום שנהגו לקצור וכו'. משנה ראשונה ובבריית' ר"פ המקבל ובגמ' קאמר ר"פ דהך מתני' בין בחוכר בין במקבל תני לה וקאמר טעמא גבי בעה"ב דאיכא דניחא ליה בעקירה שתהא קרקעו נקייה שאינה צריכ' לזבל ואיכא דניחא לי' בקצירה שישאר הקש בקרקע ונעשה זבל לשנה הבאה וכן באריס איכא דניחא ליה בקצירה דליכא בה טורחא כמו בעקירה ואיכא דניחא ליה בעקירה לפי שצריך תבן לבהמותיו ואין רצונו שישאר בקרקע כלום: ובמקום שנהגו לחרוש וכו'. פי' החרישה הוא לעקור שרשים של עשבים הרעי' וכשהוא מנכש ועוקר עשבים הרעים בעוד שהתבוא' היתה מחוברת בקרקע שוב אין צורך כ"כ בחרישה אחר הקצירה: והרמ"ה כתב שאם פי' וכו'. וקשה למה כתבו רבינו ע"ש הרמ"ה הלא תלמוד ערוך הוא דקאמר התם אמתני' דתנן לחרוש אחריה יחרוש אחריה פשיטא ל"צ באתרא דלא מנכשי ואזיל איהו ונכיש מה"ד א"ל האי דנכישנא אדעתא דלא כריבנא לה קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה ותירץ ב"י דהרמ"ה קמ"ל דאפי' לא הודה לדבריו אלא שתק כהודה דמי ומ"מ לא יתיישב דהו"ל לרבינו לכתוב תחלה בסתם דכשפירש דמנכש כדי שלא יחרוש אין חייב לחרוש ואח"כ יאמר וכתב הרמ"ה ואפי' שתק בעל השדה גלי אדעתיה דניחא ליה ולפעד"נ דרבינו היה מסופק בפירושא דלישנא דתלמודא דקאמר קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה אי ר"ל דהו"ל לפרושי ליה בשעה שקיבל השדה ממנו בקבלנות או שמא אפילו קיבלו בסתם כשמפרש בשעה שמנכש סגי ולכן הביא דברי הרמ"ה דמשמע להדיא מדבריו דבמפרש בשעת ניכוש סגי וא"צ שיפרש דוקא בשעה שקיבל ממנו השדה: ואם נוהגים שהחוכר שדה סתם נוטל חלקו באילנות וכו'. גם כאן קאמר תלמוד' קמ"ל דאיבעיא ליה לפרושי ליה ולפי דעת [הרמ"ה] דבסמוך אם פירש עכשיו ושתק בעל השדה גלי אדעתיה דניחא ליה ואפי' לא פירש כך בשעת קבלנות:
מתוך: טור חושן משפט שכא (עריכה)
<< | טור · חושן משפט · סימן שכא (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
טור[עריכה]
החוכר או המקבל שדה מחבירו והוא בית השלחין או שיש בו אילנות אפי' נקצצו כל האילנות שלא נשאר בהם ממטע עשרה לבית סאה ויבש כל הנהר הקטן אינו מנכה לו מחכירו כיון שאפשר להביא מהנהר הגדול להשקותה ואם יבש גם הנהר הגדול מכת מדינה היא ומנכה לו מחכירו בין אם הוא בחכירות בין בקבלנות שאם קבלה ממנו ברביע עתה שיבש המעין צריך להוסיף לו בחלקו היה עומד בתוכה ואמר לו בית השלחין זה או שדה האילן זו אפילו יבש הנהר הקטן ונקצץ האילן מנכה לו מחכירו בד"א שלא נשאר בו ממטע עשרה לבית סאה ויבש הנהר כולו אבל אם נשאר בו ממטע י' לבית סאה ולא יבש הנהר כולו אלא אם היה עמוק ב' אמות ונתייבש עד שחזר עמוק ג' אמות אין מנכה לו מחכירו אבל אם אינו עומד בתוכו אע"פ שאמר בית השלחין או שעומד בתוכו ולא הזכיר לו בית השלחין אין מגבה לו מחכירו ופירש הרמ"ה הא דאמרינן דכי אינו עומד בתוכה אינו מנכה מחכירו דוקא כי אמר מחכיר לחוכר בית השלחין אני מחכיר לך אבל אמר חוכר למחכיר בית השלחין אני חוכר ממך מנכה לו אע"פ שאינו עומד בתוכה וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין חילוק אלא אף כי אמר ליה חוכר למחכיר אין מנכה לו אלא א"כ עומד בתוכו ובתוספתא משמע כדברי הרמ"ה ועוד מחלק בתוספתא כי אמר ליה חוכר למחכיר בית השלחין זה אני חוכר ממך ויבש הנהר מנכה לו ואינו חייב להעמיד אחר כיון דאמר לו זה אבל אמר לו סתם בית השלחין אני חוכר ממך ויבש הנהר צריך להעמיד לו אחר:
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
החוכר או המקבל שדה מחבירו והוא בית השלחין או שיש בה אילנות וכו' אין מנכה לו מחכירו וכו' בר"פ המקבל (קג:) תנן המקבל שדה מחבירו והיה בית השלחין או בית האילן יבש המעין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מחכירו ובגמ' ה"ד אילימא דיביש נהרא רבא אמאי אינו מנכה לו מחכירו נימא לו מכת מדינה היא כלומר ותנן המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מחכירו אמר ר"פ דיביש נהרא זוטא דא"ל איבעי לך לאתויי בדוולא: ומ"ש גבי נקצצו האילנות שלא נשאר בהם ממטע עשרה לבית סאה מתבאר מתוך הירושלמי שאכתוב בסמוך וכתב ה"ה בפ"ח מהלכות שכירות דדוקא אחכירות אקשינן אמאי אינו מנכה לו מחכירו אם יבש הנהר הגדול הואיל ומכת מדינה היא אבל בקבלנות אף על גב דמכת מדינה היא לא מנכה לו ומה שימצאו יחלקו לפי מה שהתנו ולדבריו הסכים הרשב"א עכ"ל וכתבו תלמידי הרשב"א דביבש נהרא זוטא אע"פ שיבשו בכל העיר לא חשיבא מכת מדינה לנכות לו בכך שאין זה אלא ריבוי טורח לאריס וזה דרכו בכך:ומ"ש היה עומד בתוכה וא"ל בית השלחין זה או שדה האילן אפי' יבש הנהר הקטן ונקצץ האילן מנכה לו מחכירו בסיפא דמתניתין שכתבתי בסמוך אם א"ל חכור לי שדה בית השלחין זה או שדה בית האילן זה יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מחכירו ובגמרא ואמאי ולימא ליה שמא בעלמא אמרי לך מי לא תניא האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך אף על פי שאין בו אלא לתך הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקרי בית כור אמר שמואל ל"ק הא דאמר ליה מחכיר לחוכר הא דאמר ליה חוכר למחכיר א"ל מחכיר לחוכר שמא בעלמא אמר ליה חוכר למחכיר קפידא רבינא אמר אידי ואידי דאמר ליה מחכיר לחוכר מדקאמר זה מכלל דקאי בגוה עסקינן בית השלחין למה ליה למימר דקאמר ליה בית השלחין כדקיימא השתא וכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל והלכתא כרבינא וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות שכירות וכיון דרישא אוקימנא ביבש נהרא זוטא סיפא נמי דקתני מנכה לו מחכירו דכוותה היא בדיבש נהרא זוטא:ומ"ש במה דברים אמורים שלא נשתייר בו ממטע י' לבית סאה ויבש הנהר כולו אבל אם נשאר בו ממטע י' לבית סאה ולא יבש הנה רכולו אלא היה עמוק ונתייבש וכו' אין מנכה לו מחכירו ירושלמי כתבו הרא"ש ז"ל שם נקצץ האילן א"ר יצחק כשנקצץ האילן כולו אבל אם נשתייר ממטע י' לבית סאה יכול הוא למימר בקדמיתא הוו כחישי ולא הוו עבדי סגין ברם כדין אינון דלילין עבדין סגין יבש המעין א"ר ביבש המעין כולו ברם אי הוה עמיק תרתי אמין ואתעביד עמיק תלת אמין יכול למימר לעי ביה והוא סגי והרי"ף והרמב"ם ז"ל השמיטו הירושלמי הזה והיה נראה לכאורה דלא ס"ל כוותיה ויותר נראה לי שלא השמיטוהו אלא משום דמשמע להו דמילתא דפשיטא היא דיבש המעין ונקצץ האילן תנן וסתם יבש לגמרי משמע ונקצץ האילן סתמא משמע שנקצצו לגמרי כל האילנות וכן נראה שהוא דעת ה"ה שהביא הירושלמי הזה על דברי הרמב"ם ז"ל ומ"מ יש לגמגם בנקצץ האילן דאי סתמיה שנקצצו כל האילנות משמע א"כ אפילו נשתייר בהם פחות ממטע י' לבית סאה אינו מנכה לו מחכירו ואילו לירושלמי כל שלא נשתייר בהם ממטע י' לבית סאה מנכה לו מחכירו:ומ"ש ופי' הרמ"ה הא דאמרינן דכי אינו עומד בתוכה אינו מנכה מחכירו דוקא כי אמר מחכיר לחוכר בית השלחין אני מחכיר לך אבל אמר חוכר למחכיר וכו' מנכה לו אע"פ שאינו עומד בתוכה היינו כאוקימתא דשמואל שכתבתי בסמוך וכתב ה"ה בפ"ח מהל' שכירות שכן דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל דמדלא אמר רבינא לעולם ל"ש אמר מחכיר לחוכר ול"ש אמר חוכר למחכיר ש"מ דמודה רבינא היכא דאמר חוכר למחכיר דקפידא ואע"פ שאינו עומד בתוכה ותניא נמי בתוספתא שדה בית השלחין אני שוכר הימך שדה בית האילן אני שוכר הימך יבש המעין ונקצץ האילן חייב להעמיד לו מעין וחייב להעמיד לו אילן אחר שדה בית השלחין זו אני שוכר הימך שדה בית האילן זו אני שוכר הימך יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מחכירו וזה מבואר כדבריהם ז"ל וכ"כ נ"י וז"ל אידי ואידי בין רישא דאמר אינו מנכה בין סיפא דאמר דמנכה הכל מיירי בדאמר ליה מחכיר לחוכר חכור ממני וחכור לי דקתני חכור ממני קאמר וסיפא דקתני מנכה משום דאמר זה ודייקו רבוותא ז"ל מדלא קאמר רבינא ל"ש אמר מחכיר ל"ש אמר חוכר משמע דמודה רבינא דחוכר למחכיר קפידא כשמואל אלא דאתא לאשמועינן דאפי' מחכיר לחוכר משכחת לה קפידא והרנב"ר ז"ל נמי דייק לה מדאיצטריך רבינא לדחוקי מתניתין ולפרושי דחכור לי ממני קאמר דאם איתא דחוכר למחכיר נמי לאו קפידא אלא מטעם זו הוא דמנכה ליה א"כ פשיטא דמתני' בדאמר ליה חוכר למחכיר שפיר אתי ולמה ליה לאוקמה במחכיר לחוכר ולדחוקי לומר ממני וכן נמי משמע מן התוספתא דחוכר למחכיר קפידא בלא זו כלל דתניא התם שדה בית השלחין אני שוכר הימך וכו' וברישא דהך תוספתא לא קתני זו ואפ"ה חייב להעמיד לו מעין ואילן אחר כיון דקפיד ומיהו בסיפא דאמר זו הא פירש מעין זה ואילן זה ובשעת המקח אין כאן טעות אלא דכיון דאמר זו דמשמע קפידא כדקיימא השתא דמי לאחריות וכשם שהלוקח שדה באחריות ובא ב"ח וטריף מקצתה אין המקח מתבטל בכך אלא שחייב מוכר לשלם לו ביבש האילן ומעין נמי דכוותה ולפיכך מנכה לו נמצא עכשיו פסקן של דברים ג' עניינים אמר חוכר למחכיר קפידא אפילו לא אמר זו אמר מחכיר לחוכר חכור ממני בית השלחין סתם שמא בעלמא מכר לו אמר חכור ממני בית השלחין זו קפידא ואם יבש מנכה לו עכ"ל. וז"ל הרא"ש י"מ דדוקא קאמר רבינא כדא"ל מחכיר לחוכר אבל אי אמר ליה חוכר למחכיר הוי קפידא בלאו האי טעמא מדלא קאמר אידי ואידי בין אמר ליה מחכיר לחוכר בין וכו' וליתא דהא מתני' בדא"ל חוכר למחכיר איירי כדקתני אם אמר ליה בית השלחין זו אפ"ה דוקא משום האי טעמא הוי קפידא וע"כ צריכנא למימר דאף בדאמר חוכר למחכיר צריכנא האי טעמא והא דלא קאמר אידי ואידי בין א"ל חוכר למחכיר בין א"ל מחכיר לחוכר משום דשמואל לא אשכח קפידא אלא בדאמר ליה חוכר למחכיר קאמר איהו דאף בדאמר ליה מחכיר לחוכר נמי איכא קפידא בכהאי גוונא דאיירי מתניתין והא דתנן מנכה לו מחכירו ואינו חייב להעמיד בית השלחין אחר ובית אילן אחר משום דא"ל בית השלחין זו אבל אם אמר חוכר למחכיר בית השלחין אני חוכר ויבש המעין חייב ליתן לו בית השלחין אחר או יחכור מעין אחר או יטע אילן אחר והכי תניא בתוספתא שדה בית השלחין אני חוכר ממך וכו' עכ"ל: ומה שאמר רבי' ובתוספתא משמע כדברי הרמ"ה מבואר במה שכתבתי בשם ה"ה ונ"י: ומ"ש ועוד מחלק בתוספתא כי אמר ליה חוכר למחכיר בית השלחין זו אני חוכר ממך ויבש הנהר מנכה לו וכו' :
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
החוכר או מקבל שדה מחבירו וכו' משנה שנויה ריש פ' המקבל ופי' רש"י בית השלחין קרקע יבישה דלא דיה במי הגשמים וממעין שבה משקה אותה או בית האילן ובשביל האילן ההוא חביבה על האריס שנוטל חלק בפירות בלא טורח עכ"ל: ומ"ש שלא נשאר בהם ממטע עשרה לבית סאה. הכי מוכח בירושלמי שהביא הרא"ש שם: ומ"ש ויבש כל הנהר הקטן. הכי אסיק רב פפא דיביש נהרא זוטא דא"ל איבעי לך לאתויי בדוולא ופרש"י נהרא זוטא. אמת המים שהמשיכו מן הנהר הגדול אצל הבקעה להשקות ממנה וכתבו התו' (בריש דף ק"ד) וז"ל דאפשר לאתויי בדוולא וא"ת אפי' לא אפשר לאתויי בדוולא נמי אמאי מנכה לו דכיון דלא יביש נהרא רבא תו לא הוי מכת מדינה וי"ל דנקט ה"ט לאשמועינן דאפי' יבשו נמי שאר יאורי שדות אחרים דהשתא הוי מכת מדינה אפ"ה אינו מנכה לו כיון דאפשר לאתויי בדוולא מנהרא רבה דדוקא באכלה חגב או נשדפה שאין יכול לתקן הקלקול ע"י שום טורח מנכה לו עכ"ל וכ"כ תלמידי הרשב"א ומביאו ב"י ועוד כתבו התוס' תירוץ אחר ואכתבנו בסמוך: ומ"ש ואם יבש גם הנהר הגדול וכו' בין אם הוא בחכירות בין בקבלנות וכו'. זה לשון התוס' דאע"ג דקתני מנכה לו מן חכירו בקבלנות נמי איירי כדקאמר רב פפא דהני תרתי מתניתין קמייתא בין בחכירות בין בקבלנות משכחת לה ואע"ג דבאכלה חגב תנן אם מכת מדינה היא מנכה לו מחכירותו ולא איירי אלא בחכירות דבקבלנות אינו מנכה לו אלא נוטל שליש או רביע כמו שהתנה כדפי' בקונט' מ"מ הכא דאמר בית השלחין זו דכיון דקאי בגויה בית השלחין למה ליה למימר ש"מ שרוצה לומר כל זמן שתהא בית השלחין כמו שהיא עכשיו שיש בה מעין עכ"ל. ואיכא לתמוה אדברי רבינו דמדברי התוס' משמע דדוקא בעומד בתוכה וא"ל בית השלחין זו דאפי' יבש הנהר הקטן מנכה לו מן חכירו התם הוא דכתבו התוס' דבקבלנות נמי איירי אבל ביבש הנהר הגדול דמכת מדינה היא דוקא בחכירות מנכה לו אבל לא בקבלנות דומיא דאכלה חגב וכ"כ ה' המגיד ע"ש הרמב"ן והרשב"א ומביאו ב"י וזה היפך דברי רבינו שכתב דאף ביבש הנהר הגדול אפילו בקבלנות נמי מנכה לו ונראה דרבינו נמשך אחר מ"ש התוס' בד"ה דאפשר לאתויי בדוולא שכתבו בשינויא בתרא וז"ל י"ל דודאי בחכירות לא היה צריך לטעם זה דאפילו דלא אפשר לאתויי בדוולא אתי שפיר אבל משום קבלנות איצטריך שלא יוכל לומר לא אתעסק בה ואפ"ה לא אשלם במיטבא לפי שאינו מחוייב להביא מנהרות אחרים הרחוקים ביותר וע"כ הוצרך לומר דלא יבש נהרא רבא ומצית לאתויי בדוולא ולכך מתוייב לעשות בקבלנות עכ"ל אלמא להדיא ביבש הנהר הגדול דלא אפשר לאתויי אפי' בקבלנות אינו מחוייב להביא מן שאר נהרות היותר רחוקים ומנכה לו מקבלנותו וכן בהגהות אשיר"י ר"פ המקבל פסק כתרתי שינויי דתוס' וצ"ל לפ"ז דלא דמי אכלה חגב דהגזרה היתה על השדות דליכלוה חגב או דתשתדף וכיון דקבלן יש לו חלק ידוע מן היוצא מהשדה אינו מנכה לו אלא יטול שליש או רביע בפירות היוצאות מן השדה כמו שהתנה אבל ביבש הנהר הגדול דלא היתה הגזרה על השדה שהרי אפשר להביא מים משאר נהרות אין חילוק בין חכירות לקבלנות אלא כיון דמכת מדינה היא מנכה לו כנ"ל ליישב דעת רבינו ע"פ דברי התוס' ואינו סותר למ"ש התוס' במתני' בד"ה מנכה לו מחכירו והבאתי דבריהם בסמוך דלשם לא באו התו' אלא לומר דבעומד בתוך השדה ואומר בית השלחין זו פשיטא הוא דבקבלנות נמי מנכה לו דלא דמי לאכלה חגב וכו' ולא צריך להאי טעמא דכתיבנא לחלק בין אכלה חגב דהגזרה היתה על השדה לייבש המעין דבלאו הכי נמי ניחא כיון דלא איצטריך ליה למימר בית השלחין אבל ביבש הנהר הגדול נמי ס"ל לתוס' דבקבל נמי מנכה לו מהך טעמא דאיכא לחלק בין אכלה חגב דהגזרה וכו' כדמוכח מדבריהם בשינויא בתרא דכתבו בד"ה דאפשר לאתויי וכדפי' והכי נקטינן דלא כהרמב"ן והרשב"א נ"ל: ומ"ש שאם קבלה ממנו ברביע וכו'. דמשמע שהבעה"ב נוטל ב' חלקים או ג' חלקים והמקבל נוטל רביע או שליש ולעיל בס"ס ש"ך אצל מ"ש ואם נוהגים שהחוכר שדה סתם נוטל חלקו באילנות וכו' משמע בגמ' איפכא שהאריס נוטל ב' חלקים או ג' חלקים והבעה"ב נוטל רביע או שליש וכמ"ש ב"י לשם כבר פי' התוס' בדיבור השני ר"פ המקבל דהיכא דאריס נותן זרע נוטל ב' או ג' חלקים ובעה"ב חלק רביע או שליש והיכא דבעה"ב נותן זרע או בכרמים ופרדסים שא"צ זרע אז נוטל הבעה"ב ב' או ג' חלקים והאריס נוטל רביע או שליש: היה עומד בתוכה וכו'. היינו סיפא דמשנה שנייה ומנכה לו מחכירו דקתני לאו דוקא דבקבלנות נמי מנכה לו ולא כתבו רבינו בפי' כיון דנלמד במכ"ש מיבש הנהר הגדול כדמוכח מתוך מה שכתבתי לעיל ודברי רבי' בפי' הסיפא כאוקימתא דרבינא מדקאמר זו מכלל שקאי בגויה עסקינן בית השלחין למה ליה למימר דקא"ל בית השלחין כדקיימא השתא וכן פסקו הפוסקים וז"ש רבינו היה עומד בתוכה וא"ל בית השלחין זו וכו' דכיון דעומד בתוכה ואמר שדה זו לא איצטריך ליה למימר בית השלחין אבל בית השלחין בלא זו לא מצי למימר דא"כ לא הודיעו איזה בית השלחין חוכר ממנו אם זו או אחרת והוא רוצה להודיעו דזו ולא אחרת והשתא כיון דצריך לומר שדה זו לא היה צריך לומר בית השלחין והיינו דקא מסיים אבל אם אינו עומד בתוכו אע"פ שאמר בית השלחין וכו' פי' דכיון דאינו עומד בתוכו א"כ אינו חושש איזה בית השלחין היא ואינו א"ל אלא סתם בית השלחין: ומ"ש שלא נשאר בו ממטע עשרה לבית סאה וכו'. כך הוא בירושלמי הביאו הרא"ש וכתב ב"י דהרי"ף והרמב"ם לא הביאוהו וגמגם בישוב זה ולי נראה דהיינו משום דמסתמא הכי משמע דאיירי שיבש המעין בענין שאין בו כדי להשקות השדה וכן האילנות נקצצו בענין שאין נקרא שוב שדה אילן דהיינו שלא נשאר בו ממטע י' לבית סאה כדאמרינן בדוכתא אחריתא: ומ"ש ופי' הרמ"ה וכו' דוקא כי אמר מחכיר לחוכר וכו' וא"א ז"ל כתב שאין חילוק וכו'. עיין בתו' (דף ק"ד) בד"ה אידי ואידי כתבו דלכאורה משמע כמ"ש הרמ"ה ומסקי אבל אי אפשר לומר כן וכו' אלא אין חילוק ודברי הרא"ש הן הן דברי התוס': ומ"ש רבינו דבתוספתא משמע כדברי הרמ"ה ועוד מחלק בתוספתא וכו'. תוספתא זו הביאה הרא"ש בסוף דבריו ותימה דכיון דמהתוספתא משמע שלא כדברי הרא"ש היאך הביאה לפסק הלכה ותו דדברי הרא"ש סותרים זא"ז דתחלה פסק דאין חילוק ומשמע דס"ל דאפי' כי אמר חוכר למחכיר אי לא אמר בית השלחין זו אינו מנכה לו מחכירו דשמא בעלמא א"ל ואח"כ פסק דבדא"ל חוכר למחכיר בית השלחין אני חוכר ממך חייב להעמיד לו בית השלחין אחר וכו' ומביא ראיה מן התוספתא ובעל כרחך דלפי פירוש הרא"ש בדברי רבינא לית הלכתא כתוספתא זו והכי כתב ה' המגיד בשם הרמב"ן והרשב"א שמפרשים כהרמ"ה ומביאין ראיה מן התוספתא דמבואר בה כדבריהם וכ"כ נ"י והאריך ומביאו ב"י ע"ש ויש ליישב ברווחא דדעת הרא"ש היא דלשמואל אין חילוק אלא בין א"ל מחכיר לחוכר ובין א"ל חוכר למחכיר דבדא"ל מחכיר לחוכר שמא בעלמא א"ל אפילו א"ל שדה בית השלחין זו ומתניתין בדא"ל חוכר למחכיר ואפי' לא א"ל זו קפידא ומנכה לו מן חכירו ורבינא קאמר דאף בדא"ל מחכיר לחוכר נמי אשכחן קפידא אי א"ל בית השלחין זו דבדאמר ליה בית השלחין זו אין חילוק בין אמר ליה חוכר למחכיר ובין אמר ליה מחכיר לחוכר מיהו בדא"ל בית השלחין בסתם איכא חילוק בין א"ל חוכר למחכיר ובין א"ל מחכיר לחוכר דבדא"ל חוכר למחכיר אינה קפידא אלא לענין זה דחייב ליתן לו בית השלחין אחר וכשנותן לו אחר אינו מנכה לו מחכירו משא"כ בדא"ל בית השלחין זו דהוי קפידא ואפי' נותן לו בית השלחין אחר אין החוכר חייב לקבלו מידו אלא מנכה לו מן חכירו אלא דהכא דא"ל חוכר בסתם בית השלחין כשמעמיד לו אחר נמי אינו מנכה לו מן חכירו אבל בדא"ל מחכיר לחוכר בסתם א"צ להעמיד לו אחר דשמא בעלמא קא"ל ודברי רבינו ג"כ הם ע"פ הבנה זו בדברי הרא"ש אבל אינו ברווחא כל כך ולפיכך כתב תחלה היה עומד בתוכה וא"ל בית השלחין זו וכו' ולא הזכיר מי אמר למי ואח"כ כתב דפי' הרמ"ה דוקא כי אמר מחכיר לחוכר אבל אמר חוכר למחכיר מנכה לו אע"פ שאינו עומד בתוכה ומשמע מדברי הרמ"ה דאין כאן חילוק אלא דלעולם מנכה לו בדא"ל חוכר למחכיר וא"א כתב דאין חילוק וכו' פי' דבעומד בתוכו וא"ל בית השלחין זו הוא דמנכה לו בין א"ל חוכר למחכיר בין א"ל מחכיר לחוכר אבל באינו עומד בתוכו אפי' כי א"ל חוכר למחכיר אין מנכה לו על כל פנים אלא דין אחר יש לו וכתב רבינו אחר זה ובתוספתא משמע כדברי הרמ"ה כלומר אע"ג דלהרא"ש לא משמע ליה הכי מיהו לדידי משמע הכי כדברי הרמ"ה ועוד מחלק בתוספתא וכו' כלומר וחילוק זה פסק ג"כ הרא"ש והא דס"ל להרא"ש דאף בדא"ל חוכר למחכיר בסתם בית השלחין אני מוכר לך אין מנכה לו אין פי' האי מנכה לו כפי' אין מנכה לו בדא"ל מחכיר לחוכר דאילו החם שמא בעלמא א"ל ואין מנכה לו כלל וא"צ ליתן לו בית השלחין אחר אבל בדא"ל חוכר למחכיר אין מנכה לו בנותן לו בית השלחין אחר כנ"ל ליישב דעת הרא"ש ודברי רבינו
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
דרכי משה[עריכה]
(א) וכתב מוהר"ם פד"ו בתשובה סי' ל"ט על ראובן ששכר משמעון חזקת חנותו על ז' שנים בעד שכר קצוב לשנה ואח"כ נתקלקל ההלואה שגזר השררה שלא ללוות רק על משכנות ורצו לחזור ולהשתדל להשיג הדבר כבתחילה ועמד הדבר כך ט' חדשים ורצה שמעון שראובן ינכה לו מן חכירו והשיב בתשובה על זו באריכות וכלל היוצא מדבריו הוא שאם הוא ספק אם דבר זה הוא היזק שאי אפשר לתקן בטורח ללוות או ע"י תחבולות אז הוי מכת מדינה דומיא דנקצץ האילן כולו או יבש הנהר כולו אבל אם אפשר לתקן ע"י טורח או ע"י שום תחבולה אז לא הוי מכת מדינה והוי כלא נקצץ כולו ואם הוא ספק הדבר קרקע בחזקת המשכיר קיימא והמע"ה ואף ע"ג דהשוכר עדיין לא נתן השכירות אמנם דין ניכוי משכירותו אינו שייך אלא על מה שעבר אבל להבא יש לו דין אחר ובדין חזרה קאי כדין השכיר לו חמור ומת או בית שנפל שנתבאר לעיל דינו סי' ש"י ויכול לחזור כאן אי א"ל חנות זה אני משכיר לך ולא אמרינן דדמי לחמור שראוי עדיין למקצת מלאכה דשאני התם דראוי במקצת לכל המלאכה שהשכיר לו אבל כאן נתקלקל מקצת השכירות לגמרי ומ"ל קטלי' כולו או פלגא והא דאמרינן דיכול לחזור היינו דוקא כשחוזר בו מיד שראה הקלקול אבל אי נשתמש בו אח"כ אמרי' דמחל כמו שנתבאר לעיל סי' רל"ב לענין מום הנמצא במקח ובנדון דידן ליכא למימר דהוי מחילה בטעות שלא ידע דיוכל לחזור דזה השוכר היה יודע שיוכל לחזור ואם אומר שהיה מצפה עדיין אולי יוכלו לחזור ולהשתדל איהו דאפסיד אנפשיה כו' וע"ש ותמיהני עליו דמייתי ראיה מדין חמור שמת דאינו מכת מדינה לדבר שהוא מכת מדינה דאפשר דלעולם בדין ניכוי קאי ולא בדין חזרה וכ"מ בתשובת מוהר"ם שהביא המרדכי פרק האומנין בדין מלמד שא"א לו ללמוד מפני גזירת המושל ופסק שם דהוי מכת מדינה ולכן ההפסד על ב"ה שמשמע שם בהדיא דאף שלהבא שייך מכת מדינה ולא יוכל הב"ה לחזור בו וע"ש ולא דמי לקרקעות דאכלה חגב דמנכה לו מן חכירו ולא אמרינן דכל ההפסד על השוכר די"ל דדוקא בקרקע שעדיין עומדת בחזקת המשכיר בזו אמרי' דגם הוא יפסיד משא"כ בשאר משכיר ולכך הוי כל ההפסד של שוכר וכ"כ בתשובת מיימון סי' כ"ז בדין בית שנשרף:
מתוך: טור חושן משפט שכב (עריכה)
<< | טור · חושן משפט · סימן שכב (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
טור[עריכה]
החוכר שדה בין בפירות בין במעות ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מחכירו ואם אינה מכת מדינה אינו מנכה ואיזו היא מכת מדינה כגון שלקו רוב השדות של אותה הבקעה ובאשתדוף ד' שדות לד' רוחותיה כ' הראב"ד ז"ל דהוי נמי מכת מדינה ודעת רי"ף דלא הוי מכת מדינה וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל לא לקו רוב שדות של הבקעה אע"פ שלקו כל שדותיו של מחכיר אינו מנכה לו מחכירו דאמרינן מזלו גרם וכן אם לקו כל שדות של חוכר אע"פ שלקו רוב שדות של הבקעה אינו מנכה לו דתלינן במזלו של חוכר ואם המחכיר התנה עמו לזרעה חטין ושינה וזרעה שעורין או שלא זרעה כלל או שזרעה ולא צמחה ולא זרעה פעם אחרת אע"פ שבא חגב או שדפון ולקו רוב השדות אינו מנכה ועד מתי חייב ליטפל בה ולזרעה פעם אחרת אם לא תצמח כל זמן שראוי לזריעה באותו מקום:
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
החוכר שדה בין בפירות בין במעות ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מחכירו וכו' בפרק המקבל (קה: קו. ושם מבואר כל הסי') תנן המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מחכירו ואם אינה מכת מדינה אינו מנכה לו מחכירו ופרש"י הא ליתא אלא בחכרנותא דאי בקבלנותא מאי מכה איכא מה שימצאו יחלוקו והרמב"ם בפרק ח' מהלכות שכירות כתב השוכר או המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב וכו' וכתב ה"ה כדברי רש"י פשוט בגמרא ומוכרח ותמה היאך הביא רבי' המקבל ואולי מפני שלשון המשנה הוא כך המקבל אחז לשון המשנה ופירושו מקבל בשכירות או בחכירות ומכל מקום הו"ל לבאר עכ"ל:
ומ"ש ואיזו היא מכת מדינה כגון שלקו רוב השדות של אותה הבקעה ובאשתדוף ד' שדות לד' רוחותיה כתב הראב"ד דהוי נמי מכת מדינה ולדעת רב אלפס לא הוי מכת מדינה וכו' (שם) ה"ד מכת מדינה אמר רב יהודה כגון דאשתדוף רובא דבאגא עולא אמר כגון שנשתדפו ד' שדות מד' רוחותיה ופרש"י רובא דבאגא. רוב הבקעה שזו בתוכה וכתבו הרי"ף והרא"ש וסוגיין כרב יהודה וכך הם דברי הרמב"ם שכתב בפ"ח מהל' שכירות אם אירע דבר זה לרוב השדות של אותה העיר מנכה לו מחכירו הכל לפי ההפסד שאירעו ואם לא פשטה המכה ברוב השדות אינו מנכה לו מחכירו וכתב ה"ה גירסת רבינו רובא דבאגי והוא כולל כל בקעות העיר וכן מצאתיה בקצת נוסחי ההלכות עכ"ל.
והראב"ד כתב נראה מדברי רבי' שפוסק כעולא ולענין הלכה ודאי לא נקטינן כוותיה במקום כל הני רבוותא:
לא לקו רוב שדות של הבקעה אע"פ שלקו כל שדותיו של מחכיר אינו מנכה לו מחכירו דאמרי' מזלו גרם וכן אם לקו כל שדות של חוכר אע"פ שלקו רוב שדות של הבקעה אינו מנכה לו דתלינן במזלו של חוכר (שם קו.) נשתדפו כל שדותיו של מחכיר ואשתדוף הא נמי בהדייהו ולא אשתדוף רובא דבאגא מאי מי אמרינן כיון דלא אשתדוף רובא דבאגא לא מנכה ליה או דילמא כיון דאשתדוף כולהו ארעתא מצי אמר ליה האי משום לתך דידך הוא דהא משתדפו כל שדותיך מסתברא דא"ל אי משום לתאי דידי הוה משתייר לי פורתא כדכתיב כי נשארנו מעט מהרבה נשתדפו כל שדותיו של חוכר ואשתדוף רובי' דבאגא ואשתדוף נמי האי בהדייהו מאי מי אמרי' כיון דאשתדוף רוביה דבאגא מנכה ליה או דילמא כיון דאישתדוף כולהו ארעתא מצי אמר ליה משום לתך דידך הוא והא משתדפו כל שדותיך מסתברא דא"ל משום לתך הוא אמאי ה"נ נימא ליה אי משום לתאי דידי הוא הוה משייר לי פורתא דהוה מקיים כי נשארנו מעט מהרבה משום דאמר ליה אי הוות חזי לאישתיורי לך מידי הוה משתייר לך מדנפשך:
ומ"ש ואם המחכיר התנה עמו כו' ושינה וזרעה שעורים כלומר ואכלה חגב או נשדפה במכת מדינה בעיא שם ופשטוה מסתברא דאמר ליה אי זרעתה חיטי הוה מקיים בי ותגזר אומר ויקם לך ופי' רש"י ותגזר אומר מה שתבקש מן היוצר יעשה ואני לא בקשתי מן השמים בתחלת השנה שיצליחני בשעורים אלא בחטים:
ומה שאמר או שזרעה ולא צמחה שם אמר שמואל ל"ש. אם מכת מדינה הוא מנכה לו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל לא זרעה כלל ואשתדוף רובא דבאגא אינו מנכה לו דאמר ליה אילו זרעתה הוה מקיים בי לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו:ומ"ש או שזרעה ולא צמחה ולא זרעה פעם אחרת אמר ר"ל ל"ש אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל זרעה ולא צמחה א"ל בעל הקרקע זרע לה ואזיל ודע דבגמ' קודם מימרא דר"ל הביאו ברייתות תני חדא פעם ראשונה ושנייה זורעה שלישית אינו זורעה ותניא אידך שלישית זורעה רביעית אינו זורעה לא קשיא הא כרבי דאמר בתרי זימני הוי חזקה הא כרשב"ג דאמר בתלתא זימני הוי חזקה וכתב ה"ה בפ"ח מהלכות שכירות אמר ריש לקיש ל"ש אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב וכו' פרש"י בשזרעה ואכלה חגב כעין משנתינו ואע"פ שזרעה ואכלה חגב והוא מכת מדינה אינו מנכה לו אלא בשזרעה ב' לרבי וג' לרשב"ג לפי שאין בני מדינה עושין כן בשלהם וקאמר ר"ל ל"ש דבשתים או ג' סגי אע"פ שעדיין נמשך זמן הזריעה אלא באכילת חגב אבל לא צמחה כלל אפילו כמה פעמים זורעה עד שיכלה זמן הזריעה זו היא שיטתו ולזה הסכים הרשב"א וכתב עוד ואם זרעה כל זמן זריעותיה ולא צמחה אם מכת מדינה היא מנכה לו ואפילו לא הספיק לזרעה אלא ב' פעמים לרשב"ג או א' לרבי שאע"פ שלא הוחזקה זו מנכה לו מחכירו שהרי זרעה כל צרכו ולא פשע בה בכלום ע"כ וברייתות אלו אינן בהלכות ובשיטתו הלך רבינו שלא פסקן וצ"ע עכ"ל וז"ל הרא"ש תני חדא פעם ראשונה ושנייה זורעה וכו' ל"ק הא כר' הא כרשב"ג וקיי"ל כר' בנשואין ומלקות וכרשב"ג בוסתות ושור המועד ובמאי דלא אפסיק הלכתא נראה דהלכה כרשב"ג דהוה אבוה ורביה דרבי אמר ר"ל ל"ש אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל זרעה ולא צמחה לא וכו' נראה דר"ל קאי אהני ברייתות דלרבי שלישית ולרשב"ג רביעית ל"ש אלא שזרעה וצמחה אבל זרעה ולא צמחה חייב כל זמן משך הזריעה ואם לא זרעה אין מנכה לו אבל רב אלפס לא הביא הנך ברייתות והביא הך דר"ל ואמתני' קאי ל"ש דמנכה לו מחכירו אלא שזרעה וכו':
ומ"ש ועד מתי חייב ליטפל בה ולזרעה פעם אחרת אם לא תצמח כל זמן שראוי לזריעה באותו מקום כ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' שכירות וכתב ה"ה פי' בגמ' יש שעורים חלוקים והכוונה כדברי רבינו ולפי מה שהוא מקום:
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
החוכר שדה בין בפירות בין במעות וכו'. משנה שם המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו אם אינה מכת מדינה אין מנכה לו מן חכירו ר' יהודא אומר אם קיבלה ממנו במעות בין כך ובין כך אינו מנכה לו מן חכירו ואמרינן בגמ' לית ליה דחש להא דר"י ופי' רש"י והא ליתא אלא בחכרנותא דאי בקבלנותא מאי מנכה איכא מה שימצאו יחלוקו. אינו מנכה דא"ל מזלך גרם. בין כך ובין כך אפי' היא מכת מדינה אינו מנכה שעל המעות לא נגזרה הילכך לא עליה היתה פורענות זו עכ"ל. וכיון דהלכה כת"ק כתב רבינו החוכר שדה בין בפירות בין במעות ולאפוקי מדר' יהודא וכתב החוכר לאפוקי מקבל וכמו שפירש"י אבל הרמב"ם בפ"ח משכירות כתב השוכר או המקבל שדה מחבירו ואכלה אגב או נשתדפה אם אירע דבר זה לרוב השדות של אותה העיר מנכה לו מחכירו וכו' ותמה ה' המגיד איך הביא המקבל הא בע"כ בחכירות איירי ואולי מפני שלשון המשנה המקבל אחז לשון המשנה ופי' מקבל בשכירות או בחכירות ומ"מ היה לו לבאר עכ"ל פי' לפירושו דלשון חוכר אינו אלא השוכר בפירות לא במעות וכיון דלת"ק אין חילוק לכך תני המקבל דמשמע בין מקבל בשכירות דהיינו מעות ובין מקבל בחכירות דהיינו בפירות ולכן כתב הרמב"ם השוכר או המקבל פי' השוכר במעות או המקבל בפירות וכמ"ש בתחלת הפרק [*) דהשוכר במעות הוא הנקרא שוכר והשוכר בפירות הוא הנקרא חוכר כצ"ל] דהשוכר במעות הוא הנקרא חוכר הוא הנקרא שוכר והשוכר בפירות) והכי משמע מדמסיק התנא בדבריו ואמר מנכה מחכירו ואינו מנכה מחכירו דאלמא דבחכירות איירי ולא נקט רישא המקבל אלא לאורויי דאין חילוק בין מקבל בפירות למקבל במעות דלא כר' יהודא והרמב"ם גם הוא אחז לשון המשנה וביאר יותר ואמר השוכר או המקבל וכדפרישית: ואיזו היא מכת מדינה וכו'. שם ה"ד מכת מדינה א"ר יהודא כגון דאשתדוף רובא דבאגי עולא אמר כגון שנשתדפו ד' שדות מד' רוחותיה ופסקו הפוסקים כר' יהודא אבל הראב"ד פסק כעולא משום דאיתא התם אמר עולא בעו במערבא נשדף תלם אחד ע"פ כולה מהו וכו' משמע להדיא דעולא מביא ראיה לדבריו מדבעו הנך בעיא במערבא מכלל דס"ל דאפי' לא נשתדפו אלא ד' שדות מד' רוחותיה נמי הוי מכת מדינה ודלא כר' יהודא ומדס"ל במערבא כעולא אלמא דהלכתא כוותיה ובזה נדחו דברי הרא"ש שכתב לשון הרי"ף וסוגיין כרב יהודא ואח"כ כתב ובעיין דמערבא עולא קאמר להו עכ"ל דאדרבה עולא מביא ראיה לדבריו מבני מערבא דס"ל כוותיה וליכא מאן דמכחיש להא דאמר עולא דאין ספק דהכי קמיבעיא להו לבני מערבא כנ"ל דעת הראב"ד: לא לקו רוב השדות וכו' שם בעיות דאיפשיטו דבלקו כל שדותיו של מחכיר לא תלינן במזלו של מחכיר דאם כן היה משתייר ליה פורתא כדכתיב כי נשארנו מעט מהרבה והיינו דכתב רבינו שלא אמרינן מזלו גרם פי' לא אמרינן דמזלו של מחכיר גרם אלא תלינן במזלו של חוכר ואשתייר ליה למחכיר פורתא דהיינו הך חכירות דחייב חוכר לשלם למחכיר ואינו מנכה לו כלום וכן בלקו כל שדותיו של חוכר אפי' לקה רוב הבקעה תלינן במזלו של חוכר וליכא למימר אבל חוכר דמיקיים ביה כי נשארנו מעט מהרבה דהא חזינן דלא נשאר לכלום כך פירשו התוס' (דף ק"ו) בד"ה אי חזית ובמקצת ספרי רבי' כתוב דאמרינן מזלו גרם פי' מזלו של חוכר גרם: ואם המחכיר התנה עמו וכו'. הך דהתנה חטין וזרע שעורים או לא זרע כלל הלכה פסוקה היא לשם והך דזרעה ולא צמחה היא דעת רב אלפס ומסקנת הרא"ש לשם דאם זרעה ואכלה חגב אע"ג שהזמן עדיין ראוי לזריעה באותו מקום מנכה לו מחכירו וא"צ לזרעה עוד ודלא כפרש"י וב"י האריך בזה: ומ"ש חייב ליטפל בה כל זמן שראוי לזריעה. איכא להקשות מהא דתנן ר"פ המוכר פירות ורבינו כתבו לעיל סימן רצ"ב סעיף י"ח זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן דתלינן ריעותא בזרעים ויש לומר דשאני הכא דמכת מדינה היא דכולה באגי נמי לא צמחו לית לן למימר שכל בני באגי זרעו דרע שאינו ראוי לזריעה ועיין בפרק המוכר פירות בתוספות ואשיר"י: כתב בנ"י דהא דחייב ליטפל בה ולחזור ולזרעה וכו' היינו דוקא בקבלנות אבל בחכירות אינו חייב לחזור וליטפל לזרעה דנותן לו חכירותו ופטור ממנו משא"כ בקבלנות דאינו רוצה אלא בפירות משדה שלו:
דרכי משה[עריכה]
(א) וכנ"י פרק המקבל דף קנ"ג אע"ג דשאר שדות זרועים שעורים וזה נזרע חטים אמרי' מכת מדינה מזרע לזרע:
(ב) וכנ"י פרק המקבל דף קנ"ו ע"ב ודוקא בקבלנות אבל בחכירות לא יוכל לכופו שיעבדנה ולומר חטים מארעאי קא בעינא אלא קונה חטים מן השוק ומשלם לו חכירותו:
מתוך: טור חושן משפט שכג (עריכה)
<< | טור · חושן משפט · סימן שכג (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
טור[עריכה]
החוכר שדה מחבירו ליתן לו כך וכך חטין לשנה לקתה שהיו חטין רעות נותן לו מתוכה כמו שהיא אפי' לא לקתה במחובר אלא שלקו העמרים בשדה אחר שנקצרו: ואם היו חטים יפות לא יאמר לו אקנה לך מן השוק אלא נותן לו מתוכה בין יפות בין רעות בד"א שלא שינה אבל אם שינה כגון שהתנה עמו שיזרענה חטין והוא יתן לו כך וכך שעורין שיקנה לו מן השוק וזרעה שעורין ולקתה צריך לקנות לו שעורים טובים:
קבל ממנו כרם בכך וכך סלי ענבים והקריסו בעודן בכרם אפילו אחר שנבצרו נותן כמו שהן אבל אם קבל ממנו בכך וכך [יין] והחמיץ בחבית צריך ליתן לו יין טוב:
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
החוכר שדה מחבירו ליתן לו כך וכך חטים לשנה לקתה שהיו חטים רעות נותן לו מתוכה כמו שהיא משנה בפרק המקבל (כל הסימן הזה וסימן שאחר זה הוא בדף קו ודף קז) ופרש"י זו בחכירות הוצרך לשנותה דאי בקבלנות פשיטא דכל אחד זוכה ומתחייב בחלקו:ומ"ש אפילו לא לקתה במחובר אלא שלקו העמרים בשדה אחר שנקצרו שם מודה רב אשי בשדה שלקתה בעמרים:
ומ"ש ואם היו יפות לא יאמר לו אקנה לך מן השוק וכו' שם במשנה:ומ"ש בד"א שלא שינה אבל אם שינה כגון שהתנה עמו וכו' צריך לקנות לו שעורים טובים מעשה שם:
ומ"ש קבלו ממנו כרס בכך וכך סלי ענבים והקריסו בעודם בכרם אפילו אחר שנבצרו נותן כמו שהן (שם) מודה רב אשי בענבים דקריס ופי' רש"י ענבים שהתליעו בעודן שטוחות ליבש בימות הקיץ דכל זה עודם צריכים לקרקע וכן הענבים שהתליעו בין בצירה לדריכה וכגון דלא איחרוה יותר מן המנהג:ומ"ש אבל אם קבל ממנו בכך וכך יין והחמיץ בחבית צריך ליתן לו יין טוב (שם) ההוא גברא דקביל פרדס מחבריה בעשרה דני חמרא תקיף ההוא חמרא סבר רב כהנא למימר היינו מתני' לקתה נותן לו מתוכה א"ל רב אשי מי דמי התם לא עבדא ארעא שליחותא הכא עבדא ארעא שליחותא. ופרש"י פרדס. כרם: עבדא ארעא שליחותא הענבים לא לקו אלא משנעשה יין בחביותיו ובביתו לקה ואמרי' בב"ב (צו:) חמרא אכתפא דגברא שוור זה קונהו מזה טוב ומזלו גרם להחמיץ:
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
החוכר שדה מחבירו וכו'. משנה שם ופרש"י זו בחכירות הוצרך לשנותה דאי בקבלנות פשיטא דכ"א זוכה ומתחייב בחלקו ומ"ש דאפי' לא לקו במחובר וכו' וכן בענבים אפילו הקריסו אחר שנבצרו. מימרא דרב אשי שם ואתא לאשמועינן דלא תלינן הליקוי דאחר הקצירה ואחר הבצירה במזלו של חוכר אלא תלינן הליקוי בגידול הקרקע אבל ביין והחמיץ בחבית תלינן במזלו של חוכר דמזלו רע שהחמיץ היין דקיי"ל חמרא אכתפא דמרא שוור וכדלעיל בסי' ר"ל וע"ש אימתי תלינן במזלו:
מתוך: טור חושן משפט שכד (עריכה)
<< | טור · חושן משפט · סימן שכד (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
טור[עריכה]
החוכר שדה מחבירו ע"מ שיזרענה שעורין לא יזרענה חטין שמכחישין השדה יותר וכן אם התנה לזרעה תבואה לא יזרענה קטניות שמכחישין את השדה יותר חטין יזרענה שעורין קטנית יזרענה תבואה בד"א בחכירות לפיכך אין לו לשנות מדבר שאינו מכחיש לדבר המכחיש כגון משעורין לחטין ומתבואה לקטנית אבל בקבלנות יכול מקבל לשנות לדבר המכחיש אם הוא טוב יותר ואינו יכול לשנות לדבר שהוא שוה פחות אפילו אם אינו מכחיש כל כך בד"א בא"י אבל בבבל וכיוצא בה שהיא לחה יכול לשנות מאיזה מין שירצה:
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
החוכר שדה מחבירו ע"מ שיזרענה שעורים לא יזרענה חטים חטיס וכו' וכן אם התנה לזרוע תבואה לא יזרענה קטנית וכו' חטים יזרעה שעורים קטנית יזרענה תבואה משנה בפרק המקבל (שם) זו היא גירסת רש"י אבל הרי"ף והרמב"ם ז"ל גורסים קטנית לא יזרענה תבואה תבואה יזרענה קטנית:ומ"ש במה דברים אמורים בחכירות וכו' אבל בקבלנות יכול מקבל לשנות לדבר המכחיש אם הוא טוב יותר וכו' כן כתב רש"י וז"ל הא לא מיתוקמא אלא בחכירות דאי בקבלנות הא אמרינן תכתוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשינוי זה וכתב ה"ה בפ"ח מהלכות שכירות ואין כן דעת הרמב"ן לפי מה שקדם בדין הפשתן אלא בהפך דאי בקבלנות קבלה אפי' קבלה לחטים לא יזרענה שעורים שה"ז אומר חטים אני רוצה וכן משעורים לחטים ועיקר עכ"ל:ומ"ש בד"א בא"י אבל בבבל וכיוצא בה שהיא לחה יכול לשנות מאיזה מין שירצה שם בגמ' (קז.) מתני ליה רב יהודה לרבנן תבואה יזרענה קטנית א"ל והא אנן תנן תבואה לא יזרענה קטנית אמר ליה ל"ק הא לן והא להו ופרש"י מתני' בא"י קאי שהיא מקום הרים ואיכא למיחש לכחשא דארעא אנן השתא בבבל קיימינן שהיא מצולה וטבועה בבצעי המים וליכא למיתש לכחשא דארעא הילכך משנה לכל מה שירצה מקטנית לתבואה ומתבואה לקטנית וכך הם דברי הרא"ש אבל גירסת הרי"ף והרמב"ם מתני ליה רב יהודה לרבנן תבואה לא יזרענה קטנית אמר ליה והא אנן תנן יזרענה קטנית אמר ליה לא קשיא הא לן והא להו ולפי זה ה"ק בבל וכיוצא בה לא יזרענה קטנית מפני שהקטנית שם מכחשת את הארץ :
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
החוכר שדה מחבירו ע"מ שיזרענה שעורין וכו'. משנה שם אליבא דת"ק וכן פסק הרמב"ם בפרק ח' דהלכות שכירות ואע"ג דרשב"ג פליג ואוסר לשנות אפי' מחטין לשעורים ומקטנית לתבואה והלכה כרשב"ג במשנתינו כאן מוכרחת הסוגיא דלית הלכתא כרשב"ג מדאמר בגמרא מתני ליה רב יהודא לרבין תבואה יזרענה קטנית א"ל והאנן תנן תבואה לא יזרענה קטנית א"ל לא קשיא הא לן הא להו ולרשב"ג אין חילוק בין לן בין להו לעולם אסור כדרבה וכו' פירוש דטעמא דרשב"ג דשמא אשתקד זרעה שעורים וכשזורעים אותה ב' שנים רצופים חטין או שעורים מתקלקלת כמו שפירשו התוס' והרא"ש לדברי רבה ורבה בבבל היה וקאמר האי מאן דניחא ליה דתיתבר ארעיה ליזרע שתא חטי ושתא שערי וכו' ע"ש (ריש דף ק"ו): ומ"ש רבינו [בד"א] בחכירות היא ע"פ פרש"י:
דרכי משה[עריכה]
(א) וכנ"י פ' המקבל דף קצ"ד ע"א דבדבר התלוי בקרקע יש לנו דין בבל
מתוך: טור חושן משפט שכה (עריכה)
<< | טור · חושן משפט · סימן שכה (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
טור[עריכה]
החוכר שדה מחבירו לפחות משבע שנים לא יזרענה פשתן ואין לו בקורת שקמה שכשקוצצין אותה אינה חוזרת לכמו שהיתה עד אחר ז' שנים ואפי' בשבח שהשביחו הענפים בעודן ברשותו אין לו קבלה לז' שנים יכול לזרוע שנה ראשונה פשתן וקוצץ קורת השקמה בין אם ירד לתוכה בסוף שבע משנקצצה בין אם ירד לתוכה בשנה שלישית או רביעית קוצצה כשישלימו לה שבע שהרי יגדלו לכשיצא ממנה עד שיחזרו לכמוש היתה כשירד לתוכה ופרש"י דזה לא איירי אלא בחכירות אבל בקבלנות יזרענה כל מה שירצה אפי' תוך ז' כיון שיש לו לבעל השדה חלק בו:
קבל השדה לזרעה וצמחו בה אילנות מאיליהן אם עלו במקום שאין ראוי לזריעה כמו על המיצר אין לו בהם כלום ואם עלו במקום הראוי לזריעה אם אמר שחפץ במה שעלו בה אילנות ואפי' אם לא עלו היה נוטען שמין לו האילנות כאילו נטען ונותן לו שוויים כשיצא ממנה אבל אם אמר שיותר היה חפץ לזרוע במקום האילנות ממה שחפץ באילנות רואין את האילנות אם היה בענין שאם יעקרו אותן יהיו ראויין ליטע (בו) במקום אחר צריך ליתן לו בשבילם דמי נטיעות העומדים ליטע ואם אינן ראויין יטע אינו נותן לו אלא דמי עצים:
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
החוכר שדה מחבירו לפחות משבע שנים לא יזרענה פשתן ואין לו בקורת שקמה משנה בפרק המקבל (קט. ושם מבואר כל הסימן) ופרש"י משום דזרע פשתן מכחיש בארץ הרבה ואינה חוזרת ליושנה עד ז' שנים והא לא מיתוקמא אלא בחכירות דאי בקבלנות מאי דבעי ליזרע שהרי הבעלים חולקין אין לו בקורת שקמה עץ סרק הוא וקוצצין ענפיו לקורות הבנין והם חוזרים וגדלים ופחות מז' שנים אין נעשים קורות הילכך קבלה לפחות מז' שנים לא יקזץ קורות שבה דלאו אדעתא דקורות נחית: ומה שאמר ואפי' בשבח שהשביחו הענפים בעודן ברשותו אין לו שם אמר אביי בקורת שקמה אין לו בשבח שקמה יש לו ורבא אמר אפי' בשבח שקמה אין לו ופרש"י שבח שקמה יש לו. עשו והשביחו שמין לו שבחם לכשיסתלק וידוע דהלכה כרבא: ומה שאמר קבלה לז' שנים יכול לזרוע שנה ראשונה פשתן וקוצץ קורת שקמה שם במשנה. ומה שאמר בין אם ירד לתוכה כסוף ז' משנקצצה בין אם ירד לתוכה בשנה שלישית או רביעית קוצצה כשישלימו לה ז' שהרי יגדלו לכשיצא ממנה עד שיחזרו לכמות שהיתה כשירד לתוכה כ"כ שם הרא"ש ז"ל:ומ"ש ופירש רש"י דזה לא איירי אלא בחכירות אבל בחבלנות יזרענה כל מה שירצה אפי' תוך ז' וכו' כתבתיו בסמוך וכתב ה"ה פ"ח מה' שכירות שהרמב"ן הקשה עליו ופי' דאדרבה משום סיפא דקתני קבלה ממנו לז' שנים יזרענה פשתן ואי בקבלנות אמאי יזרענה פשתן כיון שקבלה לתבואה ה"ז אומר לו לתבואה אני צריך ובקב תבואה אני רוצה וכו' רבינו ז"ל העמידה בין בחכירות בין בקבלנות והוא קצת תימה ואיפשר שהוא סובר כמו שפירש הרשב"א דרב פפא לאו לענין דינא ממש קאמר אלא יש מהם דדינא לא אשתני אלא שלא הוצרך להשמיענו הדין ההוא אלא או בחכירות או בקבלנות עכ"ל:
קבל השדה לזורעה וצמחו בה אילנות מאיליהן אם עלו במקום שאין ראוי לזריעה וכו' עד סוף הסימן (שם) רב פפא קביל ארעא לאספסתא קדחו בה תאלי כי קא מסתלק אמר ליה הבו לי שבחא אמר ליה רב שישא בריה דרב אלא מעתה דיקלא ואלים ה"נ דבעי מר שבחיה א"ל התם לאו אדעתא דהכי נחית אנא אדעתא דהכי נחיתנא כמאן כאביי אפי' תימא כרבא התם לית ליה פסידא הכא איכא פסידא אמר ליה מאי ידא דאספסתא שקול ידא דאספסתא וזיל א"ל אנא כורכמא רישקא רבאי אמר להו גדלית אדעתך דלמישקל ואיסתלוקי עבדת שקול כורכמא רישקא וזיל אין לך אלא דמי עצים בלבד רב ביבי בר אביי קביל ארעא ומהדר ליה משוניתא קדחו ביה זרדתא כי קא מסתלק אמר ליה הבו לי שבחאי אמר רב פפי אפילו רב פפא לא אמר אלא דאית ליה פסידא הכא מאי פסידא אית לך. ופרש"י קדחו בה תאלי. צמחו בה אילנות: דיקלא ואלים. קבל ממנו אילן לפירותיו כך וכך שנים ונתעבה ה"נ וכו': התם לית ליה פסידא. כל מה שהשביח שקמה לא מנע ממנו חרישה וזריעה: ידא דאספסתא. מקום הדקלים היה זורע אספסתא ידא כמו איש על ידו: אנא כורכמא רישקא רבאי. אני הייתי מגדל במקומן כרכום שדמיו יקרים: אמר ליה. מדאמר כורכמא רישקא רבאי שהוא דבר הנקצץ בכל שנה ולא אמר אנא תאלי הייתי נוטע בה למשקל שבחייהו גלית אדעתך דלא נחתת להאי ארעא אדעתא למיעבד בה מידי דבר קיימא למישם ליה שבחיה ומפיק אלא מידי דתעקרי' ותשקלי' ותזיל מסתלקת שקול כי כורכמך רישקך אותו כורכמא רישקא דהיינו תאלי שקיימת בה עקור אותו ולך וכשתבוא לעקור אינו אלא עצים וזה יתן לך דמי עצים: אהדר ליה משוניתא. הגביה סביב גבוליה כעין שן הר: קדח ביה זרדתא. בההוא משוניתא צמחו בה אילנות של עוזרדין: אפילו רב פפא. דבעי שכר שבחא דתאלי: דאית ליה פסידא. שצמחו במקום הראוי לזרוע: הכא מאי פסידא איכא. במשוניתא אין דרך לזרוע. וכתבו התוס' אין לך אלא דמי עצים בלבד ואע"ג דבס"פ השואל אמרי' דמצי למימר זיתי אני נוטל אי לאו משום ישוב א"י הכא לא מצי אמר ליה דמיירי דהני תאלי לא היה ראוי לנוטעם במקום אחר ואם היה נוטעם היו מתים ולא היו שוים אלא לעצים א"נ מדלא א"ל תאלי הוי נטענא אלא כורכמא רישקא שמשעוקרים אותו אין נוטעין אותו במקום אחר גלית אדעתך שלא היית חושש בדבר שראוי לנטעו ולכך אין לך אלא דמי עצים וכגון שהתאלי לא היו מכחישים אותה יותר מאספסתא וכורכמא רישקא שאל"כ לא יכול לומר תאלי הוה נטענא שהרי לאספסתא קבלה עכ"ל והרמב"ם בפי"ח מהלכות שכירות לא חילק בין אומר שאילו לא עלו האילנות היה נוטעם לאינו אומר כן ולא בין אם אותן האילנות ראויים ליטע במקום אחר לאינם ראוים שהרי כתב וז"ל המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות אין כמקבל כלום בקורת השקמה וכיוצא בה ולא בשבח האילנות שיצאו מאיניהן בשדה אבל מחשבין כו מקום האילנות כאילו היה בהן אותו זרע שזרע בכל השדה והוא שצמחו האילנות במקום הראוי לזריעה אבל אם יצאו במקום שאינו ראוי לזריעה אין מחשבין לו כלום עד כאן לשונו:
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
החוכר שדה וכו' משנה שם ופי' דזרע פשתן מכחיש הארץ הרבה ואינה חורת ליושנה עד ז' שנים וכן ענפים של אילן סרק שקורין שקמה שקוצרין לקורות הבנין אינן חוזרין ליגדל וליעשות קורות בפחות מז' שנים הילכך זה שקבל שדה זו לפחות מז' שנים לא יזדענה פשתן ואין לו בקורת שקמה דלאו אדעתא דקורות נחית אלא לזרוע אותה: ואפילו בשבח וכו'. פירוש אע"פ דאיכא למימר דאדעתא דהך שבח נמי נחית כיון שאין אילן זה טוען פירות קמ"ל דלא נחית כלל אלא אדעתא דזריעה ופליגי בה אביי ורבא והלכה כרבא דאמר הכי: ומ"ש בין אם ירד לתוכה (בתוך) שבע וכו'. כ"כ הרא"ש לשם:
קבל השדה לזרעה וכו' עד סוף הסימן. מימרא דאמוראי שם וע"פ פי' התוס' ומביאו ב"י:
דרכי משה[עריכה]
(א) ועיין בזה בנ"י פרק המקבל:
מתוך: טור חושן משפט שכו (עריכה)
<< | טור · חושן משפט · סימן שכו (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
טור[עריכה]
המקבל שדה מחבירו לזרעה שומשמין והן מכחישים הקרקע יותר מחיטין גם דמיהן יקרים יותר מזרע החטין וזרעה חטין והצליח עד ששוים כאילו זרעה שומשמין או יותר אין המקבל יכול לומר אילו זרעתיה שומשמין היה נכחש הקרקע יותר וגם לא היתה מצלחת בזריעת החטין אם לא שטרחתי בה הרבה לפיכך אגבה לך מחלקך מה שהרווחת שלא נכחש הקרקע וגם אקח היתרון ששוין החטין על שומשמין אלא יחלקו לפי תנאם אם הוא בקבלנות ויתן לו כל מה שקבל עליו אם הוא בחכירות לשון הרמב"ם המקבל שדה לזרעה שומשמין וזרעה חטין ועשתה חטין שוין כמו שהיתה ראויה לעשות מהשומשמין אין לו עליו אלא תרעומת עשתה פחות ממה שהיא ראויה לעשות מהשומשמין משלם המקבל כמו שהיא ראויה לעשות מהשומשמין עשתה חטין יותר ממה שהיא ראויה לעשות שומשמין חולקין לפי מה שהותנה ביניהם אע"פ שנשכר בעל הקרקע:
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
המקבל שדה מחבירו לזרעה שומשמין וכו' וזרעה חטים והצליח וכו' אין המקבל יכול לומר אילו זרעתיה שומשמין היה נכחש הקרקע יותר וגם לא היתה מצלחת בזריעת החטים אם לא שטרחתי בה הרבה לפיכך אנכה מחלקך וכו' בפרק המקבל (קד:) ההוא גברא דקביל ארעא לשומשמי זרעה חטי עבדא חטי כשומשמי סבר רב כהנא למימר מנכה ליה כחשא דארעא א"ל רב אשי לרב כהנא אמרי אינשי כחשא ארעא ולא ליכחוש מרה ההוא גברא דקביל ארעא לשומשמי זרע חיטי עבדא חיטי טפי מן שומשמי סבר רבינא למימר יהיב ליה שבחא דביני ביני א"ל רב אחא מדפתי לרבינא אטו הוא אשבחה וארעא לא אשבחא ורבי' כתב בבבא אחת העולה משני המעשים: לשון הרמב"ם המקבל שדה לזרעה שומשמין וזרעה חטים וכו' עד סוף הסימן פ"ח מהלכות שכירות וכתב ה"ה אין לו עליו אלא תרעומת פי' שנותן לו חלקו מן החטים ואינו יכול לומר לו לא הכחשתי שדך כמו שהיתה מכחשת בזריעת השומשמין וע"כ נכה לי אלא אינו מנכה לו כלל ומבואר הוא בגמ' והעלה הרשב"א דבין בחכירות בין בקבלנות הדין כן עשתה פחות ממה שהיא ראויה וכו' זה פשוט שהרי זה משלם המותר כיון ששינה עשתה חטים יותר ממה שהיא ראויה וכו' מעשה שם עכ"ל:
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
המקבל שדה מחבירו לזרעה שומשמין וכו' מעשים הובא לשם בגמרא (דף ק"ד) ופירש רש"י במעשה ראשון קבלנות היתה וכו' ובמעשה השני כתב לשון חכירות אלמא דאין חילוק וז"ש רבינו אלא יחלקו לפי תנאם אם הוא בקבלנות ויתן לו כל מה שקבל עליו אם הוא בחכירות: לשון הרמב"ם וכו' אין לו עליו אלא תרעומת. פירוש אין לו למקבל על הנותן אלא תרעומת על מה שאין מנכה לו כלום בשביל שלא הכחיש קרקעו ולא ידעתי מנין לו לרמב"ם שיש לו עליו תרעומת הרי הנותן לא קעביד מעשה שמכחו יהיה לו עליו תרעומת וצ"ע ומ"ש הרמב"ם לשון המקבל אע"ג דמשמע ודאי דה"ה בחוכר אחז לישנא דתלמודא דקאמר ההוא גברא דקביל וכו':
דרכי משה[עריכה]
(א) וכ"כ ב"י פרק המקבל ד' קכ"ב ע"א ודלא כהרמב"ן דחולק בזה:
מתוך: טור חושן משפט שכז (עריכה)
<< | טור · חושן משפט · סימן שכז (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
טור[עריכה]
המקבל שהגיע זמנו להסתלק ויש בשדה זרעים שעדיין לא נגמרו או אפי' נגמרו ולא הגיע יום השוק שיכול למכרם שמין אותן כמה הן שוין עתה ונותן לו בעל השדה דמיהן: וכשם שחולקן בעל השדה והמקבל בתבואה כך חולקין בתבן ובקש וכשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים שמעמידין תחת הגפנים אם עשאום בשותפות יחלקום ביניהם ואם אחד מהן עשאן לבדו יקחם האחד לבדו:
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
המקבל שהגיעו זמנו להסתלק ויש בשדה זרעים שעדיין לא נגמרו או אפי' נגמרו ולא הגיע יום השוק וכו' בפרק המקבל (קט.) תניא המקבל שדה מחבירו והגיע זמנו לצאת שמין לו ואוקימנא בירקא וסילקא ירקא וסילקא נעקור ונשקול בדלא מטא יומא דשוקא וז"ל הרמב"ם בפ"ח מהלכות שכירות הגיע זמנו להסתלק מן השדה והיו שם זרעים שעדיין לא הגיעו להמכר או שנגמרו ולא הגיע יום השוק למכרן שמין אותן ונוטל מבעל הקרקע וכתב ה"ה תוספתא הניחה ויצא והיה בה תבואה נקצור ענבים לבצור זיתים למסוק הרי אלו שמין לו אם היה שכיר נותנין לו שכירותו ואם קבלן נותן קבלנותו ופירש הרמב"ן אע"פ שצריכים לקרקע ושמין לו לפי מה ששוה וזה דעת רבינו שכתב ועדיין לא הגיעו להמכר:
וכשם שחולקין בעל השדה והמקבל בתבואה כך חולקין בתבן ובקש וכשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים וכו' אם עשאום בשותפות יחלקום ביניהם משנה וגמרא בר"פ המקבל (קג:) ומ"ש ואם אחד מהם עשאם לבדו יקחם הוא לבדו כן משמע שם בגמרא:
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
המקבל שהגיע זמנו להסתלק וכו'. הא דלא הגיע יום השוק אוקימתא דגמרא היא אליבא דרבא (דף ק"ט) והא דלא נגמרו איתא בתוספתא כתבה הרב המגיד פ"ח משכירות ומביאו ב"י גם הרמב"ם כתב לשם הני תרתי מילי:
וכשם שחולקים וכו'. סיפא דמשנה ראשונה פרק המקבל הוא ופירש"י ותוס' דאינה אלא בקבלנות דאי בחכירות לא שייכא חלוקה: ומ"ש ואם אחד מהן עשאן לבדו יקחם האחד לבדו. כן כתב הרמב"ם שם ואיכא למידק הא פשיטא הוא ובגמרא נמי אקשינן אהא דתנן דחולקים בקנים ושניהם מספקין את הקנים למה לי פשיטא כיון דתנא דלשניהם הן וחולקין בהן ממילא שמעינן דשניהם מספקין את החדשים דאי לא יהיב מעיקרא אמאי פליג בישנים ומשני מה טעם קאמר מה טעם שניהם חולקים בקנים משום דשניהם מספקים את הקנים וא"כ שמעינן דפשיטא הוא דאין חולקין אלא אם כן עשאם בשותפות ונראה דהרמב"ם ורבינו קשיא להו אהך שינויא דאכתי למה לי למיתני מה טעם הא פשיטא הוא וניחא להו דאתא לאשמועינן במה טעם דלכתחלה מחוייבים שניהם להספיק אם הקנים ולא מצי חד דחי לחבריה תספיק אתה הקנים וקח אותם לבסוף אלא על שניהם מוטל לקנותן בתחלה וזהו שאמר מה טעם חולקים לבסוף דמשמע דפשיטא הוא דשל שניהם הן הקנים משום דשניהם מספקין את הקנים כלומר משום דשניהם מחוייבים בזה לספקם בתחלה ולא מצי חד דחי לחבריה וזה שאמר הרמב"ם ואם הן משל אחד מהן זה שקנה אותן ה"ה שלו כלומר דוקא אם אירע כך אבל לכתחלה על שניהן לקנותן ולא מצי דחי חד לחבריה וכך הם דברי רבינו:
מתוך: טור חושן משפט שכח (עריכה)
<< | טור · חושן משפט · סימן שכח (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
טור[עריכה]
המקבל שדה מחבירו ורוצה להסתלק ממנה מפני שהיא רעה אם יש להוציא ממנה שתי סאין אחר כל ההוצאה אינו יכול להסתלק ואם לאו יכול להסתלק בד"א בקבלנות אבל בחכירות אפי' אינו עושה כלום צריך ליתן לו חכירותו: לא עבדה אלא הובירה שמין כמה ראויה לעשות אם עבדה ונותן לו כפי תנאו שכן כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם לך במיטבא: ואם כתב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם לך אלפא זוזי הוי אסמכתא ולא קנה וכמו דלא כתב לו דמי וישלם לו לפי מה שראוייה לעשות:
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
המקבל שדה מחבירו ורוצה להסתלק ממנה מפני שהיא רעה אם יש להוציא ממנה שתי סאין אחר כל ההוצאה אינו יכול להסתלק וכו' בפרק המקבל (קה.) תנן המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב ליטפל בה ובגמ' וכמה כדי להעמיד בה כרי אמר ר"י בר חנינא כדי שתעמוד בו הרחת איתמר לוי אמר ג' סאין דבי רבי ינאי אמרי סאתים אמר ר"ל סאתים שאמרו חוץ מן ההוצאה ופסק הרא"ש הלכה כר' ינאי וכדפריש ר"ל וכן פסק הרמב"ם בפ"ח מהל' שכירות:ומ"ש בד"א בקבלנות אבל בחכירות אפילו אינה עושה כלום צריך ליתן לו חכירותו כ"כ רש"י שם ופשוט הוא:
ומה שאמר לא עבדה אלא הובירה שמין כמה ראויה לעשות אם עבדה ונותן לו כפי תנאו שכן כותב לו וכו' משנה שם (קד.) וכתב ה"ה בפ"א מהלכות שכירות פי' אף ע"פ שלא כתב לו ממש לשון זה הוי דינו כמו שכתב דכתנאי ב"ד דמי וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכן כתב ר"י אלברגלוני תשובה לרבינו האי ז"ל עכ"ל וכ"כ התוס' והרא"ש ז"ל וכתבו תלמידי הרשב"א אהא דתנן שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא פירוש טעמא דכך כתב לו אבל מדינא פטור דהו"ל מבטל כיסו של חבירו וכתבו עוד ומיהו לא אצטריך תנאה אלא לביטול קרקע אבל מה שהקרקע נפסדת בעמידתה בורה מדינא חייב ולא מדין מזיק דלא עדיף מכופת שורו של חבירו ומת ברעב דפטור אלא טעמא משום דקבל עליה למפלחה שכך כותב לו אנא אניר ואזרע וכו' ואע"פ שהוא יכול לחזור בו דפועל הוא ואי נמי קבלן ובעל השדה שוכר עליו אריס מ"מ כל זמן שלא חזר בו הוא חייב בכל היזק שיגיע לשדה בסבת ביטול המלאכה שנתחייב בה עד כאן לשונו:
ומ"ש רבינו ואם א"ל אם אוביר ולא אעביד אשלם לו אלפא זוזי הוי אסמכתא ולא קנה מעשה שם ומפרש בגמרא דלא דמי למתני' דאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא דהתם לא גזים הכא כיון דאמר מילתא יתירתא גוזמא בעלמא הוא דקא גזים:ומ"ש וכמו דלא כתב לו דמי וישלם לו לפי מה שראוי לעשות כ"כ שם הרי"ף דלא אמר רבא דהוי אסמכתא אלא מאי דגזים אבל שיעור מאי דאוביר לא הוי אסמכתא ומאי דאוסיף על שיעורא דראויה לעשות הוא דהוי אסמכתא ולא שעבד נפשיה אבל שיעורא דראויה לעשות איתא בכלל אלפא זוזי שעבודי משעבד נפשיה ומיתייב ביה והביא ראיות לדבר וכן פסק הרמב"ם בפ"ח מה"ש ואע"פ שהרא"ש חלק על ראיות הרי"ף כתב דהלכתא כוותיה ולא מטעמיה משום דכיון דקי"ל דכיון שנהגו לכתוב כן אף אם לא כתב מחוייב לשלם מאי דאפסיד הילכך ה"נ כשתסלק דבריו העמידהו על דינו וישלם מאי דאפסיד עיין בנ"י:
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
המקבל שדה מחבירו ורוצה להסתלק וכו'. משנה וברייתא פרק המקבל (דף ק"ה) ופסק כר' ינאי וכר"ל ובפתות מכן אינו חייב ליטפל בה ונראה דמיירי בסתם שדה שאינה פחותה מט' קבין אבל שדה גדולה בעיא ב' סאין לכל ט' קבין:
לא עבדה אלא הובירה וכו'. משנה שם (דף ק"ד) וכתב ב"י ע"ש תלמידי רשב"א לא איצטריך תנאה אלא לביטול קרקע אבל מה שהקרקע נפסדת בעמידתה בורה מדינא חייב וכו' עכ"ל ונראה דתופסים פרש"י שכתב (ריש דף ק"ז) דכשתעמוד בורה תתקלקל הקרקע אבל התוס' והרא"ש חלקו על פירושו והוכיחו דנהפוך הוא דכשזורעין שנה תחזור לכחה ע"ש בד"ה האי מאן (ובדף ק"ד) בד"ה סבר רב כהנא למימר מנכה ליה כחשא דארעא כתבו התו' ומתני' גבי מקבל שדה והובירה דקתני אומדין כמה היתה ראויה ליעשות היינו בר מכחשא דארעא שמעינן דלרב כהנא מנכה לו מה שלא נכחש ארעא ע"י שהובירה אלמא דס"ל לתוס' דלא כתלמידי רשב"א וא"כ למסקנא דקיי"ל דלא כרב כהנא ואינו מנכה לו כתשא דארעא ה"ה במקבל שדה אעביד אשלם במיטבא דהתם לא גזים הכא כיון דאמר מילתא יתירתא גוזמא בעלמא הוא דקא גזים: ומ"ש וכמו דלא כתב לו דמי וישלם לו לפי מה שראוי לעשות כ"כ שם הרי"ף דלא אמר רבא דהוי אסמכתא אלא מאי דגזים אבל שיעור מאי דאוביר לא הוי אסמכתא ומאי דאוסיף על שיעורא דראויה לעשות הוא דהוי אסמכתא ולא שעבד נפשיה אבל שיעורא דראויה לעשות איתא בכלל אלפא זוזי שעבודי משעבד נפשיה ומיתייב ביה והביא ראיות לדבר וכן פסק הרמב"ם בפ"ח מה"ש ואע"פ שהרא"ש חלק על ראיות הרי"ף כתב דהלכתא כוותיה ולא מטעמיה משום דכיון דקי"ל דכיון שנהגו לכתוב כן אף אם לא כתב מחוייב לשלם מאי דאפסיד הילכך ה"נ כשתסלק דבריו העמידהו על דיגו וישלם מאי דאפסיד עיין בנ"י:
מתוך: טור חושן משפט שכט (עריכה)
<< | טור · חושן משפט · סימן שכט (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
טור[עריכה]
המקבל שדה מחבירו לזמן ידוע ומת והניח בן לא יאמר לבן תן לי מה שאכל אביך וכן הבן לא יאמר לו תן לי מה שעשה אבי אלא שמין מה שעשה עד עת מותו ויתן לו אפי' אם התנה עמו לזמן קבוע:
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
המקבל שדה מחבירו לזמן ידוע וכו' לא יאמר לבן תן לי מה שאכל אביך וכן הבן לא יאמר לו תן לי מה שעשה אבי וכו' בפרק המקבל (קט.) רב יוסף הו"ל ההוא שתלא שכיב שבק חמש חתנותא א"ל אי ניחא לכו דשקליתו שבחייכו מוטב ואי לא מסלקנא לכו בלא שבחא דאמר רב יהודה האי שתלא דשכיב מסלקי' ליה בלא שבחא ולאו מילתא היא וכ' הרא"ש ולא מילתא היא פירוש הא דקאמר מסלקינן ליה בלא שבחא אבל אי בעי יהיב לי' שבחא ומסלק ליה דאינו ממון להורישו לבניו והכי איתא בתוספתא דפרקין המקבל שדה מחבירו לא יאמרו לו תנו לנו מה שעשה אבותינו אלא שמין ונותנין לו וכ"כ הרמב"ם אחד מן השותפין או מן המתעסקין שמת בטל השותפות או העסקא אפי' התנו לזמן קבוע וכזה הורו הגאונים עד כאן לשונו :
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
המקבל שדה מחבירו לזמן ידוע וכו' לא יאמר לבן תן לי מה שאכל אביך וכן הבן לא יאמר לו תן לי מה שעשה אבי וכו' בפרק המקבל (קט.) רב יוסף הו"ל ההוא שתלא שכיב שבק חמש חתנותא א"ל אי ניחא לכו דשקליתו שבחייכו מוטב ואי לא מסלקנא לכו בלא שבחא דאמר רב יהודה האי שתלא דשכיב מסלקי' ליה בלא שבחא ולאו מילתא היא וכ' הרא"ש ולא מילתא היא פירוש הא דקאמר מסלקינן ליה בלא שבחא אבל אי בעי יהיב לי' שבחא ומסלק ליה דאינו ממון להורישו לבניו והכי איתא בתוספתא דפרקין המקבל שדה מחבירו לא יאמרו לו תנו לנו מה שעשה אבותינו אלא שמין ונותנין לו וכ"כ הרמב"ם אחד מן השותפין או מן המתעסקין שמת בטל השותפות או העסקא אפי' התנו לזמן קבוע וכזה הורו הגאונים עד כאן לשונו :
דרכי משה[עריכה]
(א) ועיין בזה בנ"י פ' המקבל דף קכ"ז ע"א וכבר נתבארו אלו הדינים סימן קנ"ז:
מתוך: טור חושן משפט של (עריכה)
<< | טור · חושן משפט · סימן של (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
טור[עריכה]
המקבל שדה מחבירו שיטענה לו צריך בעל השדה לקבל י' אילנות בורין לכל מאה מהם ואם יש בהן יותר מכן מגלגלין עליו הכל וצריך ליטעם כולם יפות: נטע והשביח נטע והפסיד ועדיין יש שבח בנטיעות רואין כמה הוא המנהג שיש לו ליטול בשבח ומנכין לו מחלקו כשיעור שהפסיד ונוטל השאר ומסתלק: ואפילו אם התנה על עצמו ע"מ שלא יטול בהן כלום אם יפסיד אפ"ה נוטל שהרי אסמכתא היא ואין מנכין לו אלא מה שהפסיד:
שתל שרוצה להסתלק אם המנהג שבכל שנה נוטל הב"ה את החצי והשתל החצי ואריס היורד לשדה נטועה נוטל השליש ורוצה השתל להסתלק צריך לראות שלא יפסיד בעל השדה כיצד אם יש שם שבח י"ב דינרין יטול בעל השדה חציה ומחצי השני יקח האריס ארבע שהם שליש והשתל ב' דינרין כדי שישאר לבעל השדה חציו שלו משלם כל שתל שנוטל החצי כמו שנוטל החצי בפירות כך נוטל החצי בגפנים שהזקינו דהוי כזמורות הגפן אבל אם שטפן נהר או עקרן הרוח אין לו בהן אלא השתות:
טען האריס שהתנה שיטול החצי ובעל השדה טען שלא הורידו אלא ליתן לו השליש הולכן אחר מנהג המדינה:
בית יוסף[עריכה]
המקבל שדה מחבירו שיטענה לו צריך בעל השדה לקבל י' אילנות בורין לכל (סאה) מהם ואם יש לו בהן יותר מכן מגלגלין עליו את הכל וכו' בפ' המוכר פירות (צה.) תניא המקבל שדה מחבירו ליטע ה"ז מקבל עליו עשר בוריות למאה יותר מכאן מגלגלין עליו את הכל ופרשב"ם פועל שמקבל עליו ליטע כל שדה חבירו כשיעור שיכולי' ליטע כגון ממטע י' לבית סאה מקבל בעל השדה י' בוריות למאה אם יש עשרה אילנות שאין עושין פירי לא יצטרך מקבל ליטע אחרים תחתיהם דאורחייהו דאילנות להיות בהן בוריות כ"כ ומחיל יתר מכאן כגון י"א מגלגלין עליו את הכל יטע לו י"א אילנות תחתיהם דהשתא ליכא מחילה כלל עכ"ל והרמב"ם בפ"ה מהלכות שכירות גורס י' בוראות לסאה וכתב ה"ה שכך היא גירסת הרב ן' מיגא"ש ופי' מקבל עליו עשר שורות מבויירות לסאה א"נ יש לפרש י' נטיעות מבויירות לסאה עכ"ל ן' מיגא"ש:
(ג) נטע והשביח נטע והפסיד ועדיין יש שבח בנטיעות רואין כמה הוא המנהג שיש לו ליטול בשבח ומנכין לו מחלקו כשיעור שהפסיד וכו' ואפילו אם התנה על עצמו ע"מ שלא יטול בהם כלום וכו' אין מנכין לו אלא מה שהפסיד בפרק המקבל (קט:) ההוא שתלא דאמר ליה אי מפסדנא מסלקנא אפסיד אמר רב יהודה מסתלק בלא שבחא רב כהנא אמר מסתלק ושקיל שבחא ומודה רב כהנא דאי אמר אי פסידנא מסתלקנא בלא שבחא רבא אמר אסמכתא היא ולא קניא ולרבא מאי שנא מהח דתנן אם אוביר ולא אעביד התם מאי דאפסיד משלם והכא מאי דאפסיד מנכינן ליה ואידך יהבינן ליה ופסקו הפוסקים כרבא דבתרא הוא:
שתל שרוצה להסתלק אם המנהג שבכל שנה נוטל הבע"ה החצי והשתל החצי ואריס היורד לשדה נטועה נוטל השליש צריך לראות שלא יפסיד בעל השדה כיצד אם יש שם שבח י"ב דינרים יטול בעל השדה חציה וכו' שם (קט:) ההיא שתלא דאמר ליה הב לי שבחי דבעינא למיסק לארעא דישראל אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל אמר ליה הבו ליה פלגא דשבחא אמר ליה עד האידנא הוה שקיל ב"ה פלגא ושתלא פלגא השתא בעי למיתב מנתא לאריסא אמר ליה ריבעא דשבחא קא אמינא סבר רב אשי למימר ריבעא דההוא דנקא דאמר רב מניומי בריה דרב נחומי באתרא דשקיל שתלא פלגא ואריסא תילתא האי שתלא דבעי לאסתלוקי יהבינן ליה שבחא כי היכי דלא נמטייה הפסד לב"ה אא"ב ריבעא דההוא דנקא שפיר אא"א ריבעא ממש קא מטי ליה פסידא לב"ה פלגא דנקא אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי ולימא ליה אנת מנתא דילך הב לאריסא ואנא מנתא דילי מאי דבעינא עבידנא ביה אמר כי מטית לשחיטת קדשים תא ואקשי לי ופרש"י האי שתלא. דבעי לאסתלוקי שיימינן ליה כי היכי דלא נפסיד ב"ה כלומר מעיינינן במילתא למיתב ליה כי היכי דלא נמטייה פסידא לב"ה בסילוק זה וכתב הרי"ף והרא"ש יהבינן ליה שבחא כי היכי דלא נמטייה הפסד לב"ה והיכי דמי כגון דהוה ליה כוליה שבחא י"ב סלעי לשתלא שיתא ולמרי ארעא שיתא ואי בעי שתלא לאסתלוקי שקיל אריסא דנחית בדוכתיה תילתא דאינון ד' סלעי פשי להו תמניא שקיל מרי ארעא מינייהו שיתא סלעי דאינון מנתא דידיה פשו להו תרי סלעי דאינון ריבעא דתמניא ודנקא דתריסר שקיל לה שתלא והיינו דקאמר ריבעא דהוא דנקא ואהא דקאמר כי מטית לשחיטת קדשים תא ואקשי פרש"י י"מ דדחויי דחייה רב אשי לרב אחא ולא הוא דע"כ קבלה מיניה דסברא טובה היא ורב אלפס פסק כרב אשי וכתב הרא"ש וכ"כ הראב"ד ופירש כי מטית לשחיטת קדשים כלומר אחר שתתחכם ותלמוד בכל מקום תוכל להקשות לי כי עתה אין ראוי להקשות לי שאם יאמר השתל נחלוק הכרם ואעבוד חלקי וחלקך אין שומעין לו ואינו חולק אלא בפירות וכן מסתבר דהלכה הכי ואף ע"ג דקאמר סבר רב אשי למימר וכן מצינו בריש בתרא סברוה דמתקיים עכ"ל וכן פסק הרמב"ם בפ"י מהלכות שכירות. המקבל שדה מחבירו עד אימתי אינו יכול להסתלק עיין בתוספתא כתבו נימוקי יוסף בפרק המקבל: כל שתל שנוטל החצי כמו שנוטל החצי בפירות כך נוטל החצי בגפנים שהזקינו וכו' שם אמר רב מניומי בריה דרב נחומי קופא סבא פלגא שטפא נהר ריבעא. ופרש"י קופא סבא. גפן שהזקינה בכרם הרי הוא כשאר זמורות שחולקין בהם ונוטל בהם והשתלא פלגא כשאר פירות דכיון דאורחא בהכי אדעתא דהכי נחית: שטפה נהר. ובאו לחלוק העצים הוה ליה כי שתלא דמסתלק בלא זימניה ושקיל ריבעא:
טען האריס שהתנה שיטול החצי ובעל השדה טען שלא הורידו אלא ליתן לו השליש הולכין אחר מנהג המדינה שם פלוגתא דרב יהודה ורב נחמן וידוע דהלכה כרב נחמן:
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
המקבל שדה מחבירו שיטענה לו צריך בעל השדה לקבל י' אילנות בורין לכל (סאה) מהם ואם יש לו בהן יותר מכן מגלגלין עליו את הכל וכו' בפ' המוכר פירות (צה.) תניא המקבל שדה מחבירו ליטע ה"ז מקבל עליו עשר בוריות למאה יותר מכאן מגלגלין עליו את הכל ופרשב"ם פועל שמקבל עליו ליטע כל שדה חבירו כשיעור שיכולי' ליטע כגון ממטע י' לבית סאה מקבל בעל השדה י' בוריות למאה אם יש עשרה אילנות שאין עושין פירי לא יצטרך מקבל ליטע אחרים תחתיהם דאורחייהו דאילנות להיות בהן בוריות כ"כ ומחיל יתר מכאן כגון י"א מגלגלין עליו את הכל יטע לו י"א אילנות תחתיהם דהשתא ליכא מחילה כלל עכ"ל והרמב"ם בפ"ה מהלכות שכירות גורס י' בוראות לסאה וכתב ה"ה שכך היא גירסת הרב ן' מיגא"ש ופי' מקבל עליו עשר שורות מבויירות לסאה א"נ יש לפרש י' נטיעות מבויירות לסאה עכ"ל ן' מיגא"ש:
(ג) נטע והשביח נטע והפסיד ועדיין יש שבח בנטיעות רואין כמה הוא המנהג שיש לו ליטול בשבח ומנכין לו מחלקו כשיעור שהפסיד וכו' ואפילו אם התנה על עצמו ע"מ שלא יטול בהם כלום וכו' אין מנכין לו אלא מה שהפסיד בפרק המקבל (קט:) ההוא שתלא דאמר ליה אי מפסדנא מסלקנא אפסיד אמר רב יהודה מסתלק בלא שבחא רב כהנא אמר מסתלק ושקיל שבחא ומודה רב כהנא דאי אמר אי פסידנא מסתלקנא בלא שבחא רבא אמר אסמכתא היא ולא קניא ולרבא מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד התם מאי דאפסיד משלם והכא מאי דאפסיד מנכינן ליה ואידך יהבינן ליה ופסקו הפוסקים כרבא דבתרא הוא:
שתל שרוצה להסתלק אם המנהג שבכל שנה נוטל הבע"ה החצי והשתל החצי ואריס היורד לשדה נטועה נוטל השליש צריך לראות שלא יפסיד בעל השדה כיצד אם יש שם שבח י"ב דינרים יטול בעל השדה חציה וכו' שם (קט:) ההיא שתלא דאמר ליה הב לי שבחי דבעינא למיסק לארעא דישראל אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל אמר ליה הבו ליה פלגא דשבחא אמר ליה עד האידנא הוה שקיל ב"ה פלגא ושתלא פלגא השתא בעי למיתב מנתא לאריסא אמר ליה ריבעא דשבחא קא אמינא סבר רב אשי למימר ריבעא דההוא דנקא דאמר רב מניומי בריה דרב נחומי באתרא דשקיל שתלא פלגא ואריסא תילתא האי שתלא דבעי לאסתלוקי יהבינן ליה שבחא כי היכי דלא נמטייה הפסד לב"ה אא"ב ריבעא דההוא דנקא שפיר אא"א ריבעא ממש קא מטי ליה פסידא לב"ה פלגא דנקא אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי ולימא ליה אנת מנתא דילך הב לאריסא ואנא מנתא דילי מאי דבעינא עבידנא ביה אמר כי מטית לשחיטת קדשים תא ואקשי לי ופרש"י האי שתלא. דבעי לאסתלוקי שיימינן ליה כי היכי דלא נפסיד ב"ה כלומר מעיינינן במילתא למיתב ליה כי היכי דלא נמטייה פסידא לב"ה בסילוק זה וכתב הרי"ף והרא"ש יהבינן ליה שבחא כי היכי דלא נמטייה הפסד לב"ה והיכי דמי כגון דהוה ליה כוליה שבחא י"ב סלעי לשתלא שיתא ולמרי ארעא שיתא ואי בעי שתלא לאסתלוקי שקיל אריסא דנחית בדוכתיה תילתא דאינון ד' סלעי פשי להו תמניא שקיל מרי ארעא מינייהו שיתא סלעי דאינון מנתא דידיה פשו להו תרי סלעי דאינון ריבעא דתמניא ודנקא דתריסר שקיל לה שתלא והיינו דקאמר ריבעא דהוא דנקא ואהא דקאמר כי מטית לשחיטת קדשים תא ואקשי פרש"י י"מ דדחויי דחייה רב אשי לרב אחא ולא הוא דע"כ קבלה מיניה דסברא טובה היא ורב אלפס פסק כרב אשי וכתב הרא"ש וכ"כ הראב"ד ופירש כי מטית לשחיטת קדשים כלומר אחר שתתחכם ותלמוד בכל מקום תוכל להקשות לי כי עתה אין ראוי להקשות לי שאם יאמר השתל נחלוק הכרם ואעבוד חלקי וחלקך אין שומעין לו ואינו חולק אלא בפירות וכן מסתבר דהלכה הכי ואף ע"ג דקאמר סבר רב אשי למימר וכן מצינו בריש בתרא סברוה דמתקיים עכ"ל וכן פסק הרמב"ם בפ"י מהלכות שכירות. המקבל שדה מחבירו עד אימתי אינו יכול להסתלק עיין בתוספתא כתבו נימוקי קדשים תא אקשי לי כלומר מה לך להקשות עלי בסברתך בשחיטת קדשים דכולה תלי במקראות ובי"ג מדות שתורה נדרשת בהם תא ואקשי לי ואשיב לך: כל שתל וכו'. שם מימרא דרב מניומי בריה דרב נחומי והטעם פירש"י דגפנים דאורחייהו בהכי להזקין אדעתא דהכי נחית וחולקין כמו שחולקין בזמורות אבל שטפה נהר וכו' דלאו אורחיייהו בהכי דינו כי שתלא המסתלק בלא זימניה דשקיל ריבעא דהוא דנקא פירוש אין לו בהן אלא השתות:
דרכי משה[עריכה]
(א) וכתב בנ"י פרק המקבל דף קכ"ז ע"א מיהו שתלא לא מצי למימר נפלוג הכרם ואני אטול את הרביעית ואעבוד בחלקי מה שארצה וישארו לך ג' חלקים שליש לאריס ומחצה לך משום דכל החלקים משועבדים זה לזה ואפילו לא ירצה להסתלק אלא להוריד אריס תחתיו לאו כל כמיניה דמצי בעה"ב אמר לא ניחא לי דליפשו אריסי בשדה דסמכי אהדדי ויקלקלו עכ"ל.