חובת הלבבות, שער היחוד

השער הראשון - שער היחוד

בביאור אופני יחוד האל בלב שלם,

ויחלק לפתיחה ועשרה פרקים.

הפתיחה בביאור היות יחוד האל בלב שלם שורש התורה ויסודה.
ולפי דרכו יבאר פרשת שמע ישראל. ויאמר כי בעניין היחוד בלב
שלם ראוי להתכונן בעשרה עניינים והם ענייני עשרת פרקי השער:

פרק א' - מה גדר היחוד בלב שלם.
פרק ב' - על כמה חלקים מתחלק חלק היחוד.
פרק ג' - אם נתחייב לחקור עליו בדרך העיון אם לא.
פרק ד' - איך דרך מחקרו ומה אנחנו צריכים לדעת תחילה קודם שנחקור על היחוד.
פרק ה' - לברר ההקדמות אשר יתברר מהן כי יש לעולם בורא שבראו מאין.
פרק ו' - היאך נביאם לקיים מציאות הבורא.
פרק ז' - להביא ראיות שהוא אחד.
פרק ח' - לבאר עניני האחד העובר והאחד האמת.
פרק ט' - שהבורא יתברך אחד אמת ואין אחד אמת זולתו.
פרק י' - במדות האלהיות המושכלות והכתובות והפנים אשר יתברר מהם לקיימן לו ולהרחיקן ממנו.

פרק א

אמר המחבר בגדר יחוד האלהים בלב שלם, הוא שיהיו הלב והלשון שוים ביחוד הבורא יתברך, אָחַר [אחרי] אשר יבין בדרכי הראיות בירור מציאותו ואמיתות אחדותו מדרך העיון, מפני שיחוד האלהים מתחלק במדברים כפי התחלקות הכרתם והבנתם.

מהם מי שמיחד אותו בלשונו בלבד והוא שישמע בני אדם אומרים דבר והוא נמשך אחריהם מבלי דעת ענין מה שהוא אומר. ומהם מי שמיחדהו אחרי שיבין מדרך הראיות אמיתות הענין אך יחשבנהו במחשבתו כשאר האחדים הנמצאים ויבוא להגשים הבורא ולהמשילהו בצורה ובדמות מפני שאיננו יודע אמיתות יחודו וענין מציאותו. ומהם מי שמיחדהו בליבו ולשונו אחר שיבין האחד האמת והאחד העובר ויביא ראיות על בירור מציאותו ואמיתות יחודו וזהו החלק השלם בענין היחוד.

על כן אמרתי בגדר היחוד השלם שהוא השוואת הלב והלשון ביחוד הבורא אָחַר [אחרי] שידע להביא ראיה עליו ולדעת אופני אמיתות אחדותו מדרך העיון.

פרק ב

אמר המחבר: אך על כמה פנים מתחלק ייחוד הבורא. אומר: מפני שפשטה מלת "ייחוד" בדברי אנשי היחוד, הרגילו בה הרבה בלשונם ובמלותם תמיד, עד אש שבה אצלם ממלות התימה על הטוב ועל הרע, והם משתמשים בה בחרדתם לצרה גדולה להגדילה ולהפליא עניינה, ואינם מעלים על מחשבתם להבין אמיתת ענין מה שיעבירו על לשונם מפני הסכלות והעצלות. והם חושבים כי ענין היחוד נגמר להם כאשר נגמרה מלתו, ולא ירגישו כי לבותם ריקים מאמיתתו ומצפוניהם נעורים מענינו, מפני שמייחדים אותו בלשונם ומליהם, ויחשבוהו בלבבם יותר מהאחד, וידמוהו במצפונם בדמות שאר האחדים הנמצאים, ויספרו אותו במידות לא תאותנה לאחד האמת, בעבור שאינם יודעים ענין האחד האמת וענין האחד העובר אלא הסגולה מאנשי הייחוד, שהעמיקו בחכמה והבינו ענין הבורא והנברא וחוקי האחד האמת ומה שהוא מתבודד בו. ואמת אמר הפילוסוף באמרו: "לא יוכל לעבוד עילת העילות ותחילת ההתחלות אלא נביא הדור בטבעו, או הפילוסוף המובהק במה שקנהו מן החכמה, אבל זולתם עובדים זולתו, מפני שאינם מבינים נמצא אלא מורכב".

פרק ג

אך לדעת אם אנו חייבים לחקור על הייחוד בדרך העיון אם לא, אומר: כי כל מי שיוכל לחקור על העניין הזה והדומה לו מן העניינים המושכלים בדרך הסברא השכלית, חייב לחקור עליו כפי השגתו וכוח הכרתו. וכבר הקדמתי בתחילת הספר הזה מן הדברים המראים חיוב העניין מה שיש בו די. והמתעלם מחקור הרי זה מגונה, ונחשב מן המקצרים בחכמה ובמעשה. והוא דומה לחולה שהוא בקי בחוליו ובדרך רפואתו, סמך על רופא שמרפא אותו בכמה מיני רפואות, והוא מתעצל לעיין בחכמתו וסברתו ברפואות הרופא, לדעת אם הוא מתעסק בענייניו על דרך נכונה אם לא, והיה יכול לעמוד על זה מבלי דבר שימנעהו. וכבר חייבתנו התורה בזה. כמו שכתוב (שם) וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'.

והראיה שההשגה אל הלב הוא עיון השכל - הוא מה שאמר הכתוב (ישעיה מד) ולא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה וגו'. ואמר דוד המלך עליו השלום (דה"א כח) ואתה שלמה בני דע את אלוהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה, כי כל לבבות דורש ה' וגו'. ואמר (תהילים ק) דעו כי ה' הוא האלוהים וגו'. ואמר (שם צא) אשגבהו כי ידע שמי. ואמר (ירמיה ט) כי אם בזאת יתהלל, המתהלל השכל וידוע אותי. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: הווי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס. ואמרה תורה (דברים ד) ושמרתם ועשיתם, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וגו'. ואי אפשר שיודו לנו האומות במעלות החכמה והבינה, עד שיעידו לנו הראיות והמופתים ועדי השכל על אמיתת תורתנו ואומן אמונתנו. וכבר הבטיחנו יוצרנו לגלות מסך הסכלות מעל שכלם, ושייראה כבודו הבהיר לאות לנו על אמיתת תורתנו. כאשר אמר (ישעיה ס) והלכו גוים לאורך וגו'. ואומר (שם ב) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל ה' וגו'. וכבר התבאר מן השכל ומן הכתוב ומן הקבלה, שאנו חייבים לעיין במה שנוכל להשיג בירור בדעתנו.

פרק ד

אך איך דרך המחקר על אמיתת היחוד ומה שאנו צריכין לדעתו קודם שנחקור על היחוד? אומר, כי כל דבר שמבקשים לדעת אותו כשמסתפקים במציאותו צריך לשאול עליו תחילה אם הוא נמצא אם לא, וכשתברר אמיתת מציאותו צריך לחקור עליו מהו ואיך הוא ולמה הוא. אך הבורא יתעלה, אין אדם רשאי לשאול עליו אלא באם הוא בלבד.

וכשיתברר מציאותו בדרך העיון, נחקור עליו אם הוא אחד או יותר מאחד. וכאשר יתברר לנו שהוא אחד נחקור על ענין האחד ועל כמה פנים יאמר אחד, ובזה יתקיים לנו היחוד השלם כמו שאמר הכתוב (דברים ו):"שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד". על כן אנחנו חייבים לחקור תחילה היש לעולם הזה בורא אם לא.

וכאשר יתברר כי הוא אחד נחקור על ענין האחד העובר והאחד האמת. ומה שצריך לספר בו על הבורא מענינו, ובו יושלם ענין היחוד בליבנו ויגמר מחשבותינו בעזרת ה'.