קטגוריה:חבקוק ג ח

<< | ספר חבקוק • פרק ג' • פסוק ח' | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב: הבנהרים חרה יהוה אם בנהרים אפך אם בים עברתך כי תרכב על סוסיך מרכבתיך ישועה

המהדורה המנוקדת: הֲבִנְהָרִים חָרָה יְהוָה אִם בַּנְּהָרִים אַפֶּךָ אִם בַּיָּם עֶבְרָתֶךָ כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה.

המהדורה המוטעמת:

הֲבִנְהָרִים֙ חָרָ֣ה יְהֹוָ֔ה אִ֤ם בַּנְּהָרִים֙ אַפֶּ֔ךָ אִם־בַּיָּ֖ם עֶבְרָתֶ֑ךָ כִּ֤י תִרְכַּב֙ עַל־סוּסֶ֔יךָ מַרְכְּבֹתֶ֖יךָ יְשׁוּעָֽה׃

המהדורה הדקדוקית:

הֲ/בִ/נְהָרִים֙ חָרָ֣ה יְהוָ֔ה אִ֤ם בַּ/נְּהָרִים֙ אַפֶּ֔/ךָ אִם־בַּ/יָּ֖ם עֶבְרָתֶ֑/ךָ כִּ֤י תִרְכַּב֙ עַל־סוּסֶ֔י/ךָ מַרְכְּבֹתֶ֖י/ךָ יְשׁוּעָֽה׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשני המקרא

מקראות גדולות

עריכה

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

הָא עַל מַלְכֵיהוֹן וּמַשִׁרְיָתֵיהוֹן דְסַגִיאִין כְּמֵי נַהֲרָא הֲוָה רְגַז מִן קֳדָמָךְ יְיָ עַל מַלְכַיָא הֲוָה רוּגְזָךְ וּבְיַמָא הוֹדַעְתָּא בְהוֹן פּוּרְעֲנוּת גְבוּרְתָּךְ אֲרֵי אִתְגְלֵיתָא עַל מַרְכְּבַת יְקָרָךְ שְׁכִנְתָּךְ לְעַמָךְ תְּקוֹף וּפוּרְקָן:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"הבנהרי'" - יש תמיהות שהן קיימות הראינו שכל אלה עשה ופירוש המקרא כתרגומו "מרכבותיך" - לנו ישועה

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"כי תרכב" - אלא שהיתה הסבה לפי שרכבת על סוסיך במרכבותיך של ישועה להושיע לעמך ולכן בקעתם ללכת דרך הבקיעה והוא ענין מליצה לומר שזה נעשה בעבור תשועת ישראל

"אם בים עברתך" - כשקרע את הים וכי נתמלא עליו עברה להחריב מימיו

"אם בנהרים" - הוא כפל ענין לחוזק

"הבנהרים חרה ה'" - כשקרע המקום את הירדן לפני ישראל וכי חרה אפו בו להחריב מימיו בתמיה

מצודת ציון

"עברתך" - מלשון עברה וזעם

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(ח-ט) "הבנהרים", (המליץ יצייר פה נשגבות, בצד א' מצייר שבכ"מ מעברות ישראל יחרבו ימים ונהרות ויהיו לחרבה לעבור גאולים, וזה יצייר בפסוק ח' ט'. ובצד אחר מצייר ציור מתנגד לו, שבכ"מ מושבות הישמעאלים ישאו נהרות דכים והמים יעלו ויכסו הרים וישטפו הכל, וזה יצייר מפסוק יו"ד) אומר, "הבנהרים חרה ה'", כי אז יבקעו הנהרים והימים ויהיו ליבשה כמ"ש והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים, ומצייר זה כאילו חרה אף ה' על הנהרים ושפך עברתו על הים שלכן יחרימם ויוביש מימיהם, ושיעור הכתוב "וכי בנהרים חרה ה', אשר בעת תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה נהרות תבקע ארץ". (ומ"ש עריה תעור קשתך שבועות מטות אומר סלה הוא מאמר מוסגר) מציין הישועה כעצם מופשט חי, אשר היא (הישועה) תרכב על סוסי ה' ומרכבותיו ותבא במהירות להושיע את ישראל, ובעת שהישועה תרכב על רכב ה' ותלך לתשועת ישראל בעת ההיא "נהרות תבקע ארץ". ר"ל אז הארץ תבקע את הנהרות לגזרים, ותעשה בם דרך לעבור גאולים, ומדי הזכיר חורבן מי הימים ונהרות שהיא הכנעת כח המים הזורמים ושוטפים, עלה ברוח המליץ הציור של הקשת שהוא אות הברית הניתן להכנעת יסוד המים שלא יעלה וישטוף את הארץ במי המבול. וכאילו יתגלה הקשת על המים ומפני קשת ה' אשר נתן לאות ברית ישובו המים ולא יזידון לכסות הארץ, שע"ז המליץ (במאמר מוסגר) "עריה תעור קשתך". ר"ל הקשת של ה' שהוא יכניע את המים היא תתעורר להראות עריה, ר"ל ערומה ומגולה, והקשת יתגלה עת יזכור ה' את השבועה אשר נשבע, שאז יתראה הקשת שהוא אות ברית ושבועה כמ"ש והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה, עפ"ז ימליץ כי הקשת הזה שיתגלה על המים להחריבם, לא יבא להזכיר שבועת המבול וברית נח רק יזכיר שבועה אחרת, שהיא השבועה שנשבע ה' אל השבטים לפדותם באחרית הימים, שהיא דומה כשבועת המבול, כמ"ש כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך. וז"ש "שבועות מטות אומר" שע"י הקשת יזכר האומר של שבועות מטות, השבועה שנשבע למטות ישראל ושבטיהם, (ומלת סלה בא לציין הוא מאמר מוסגר):

ביאור המילות

"אפך, עברתך". התבאר בכ"מ ששם עברה מורה שמתוך אפו על החוטא יעבור הגבול לקצוף על הכלל גם על מי שלא חטא, ויצייר שדרך הגאולים יהיה דרך הנהרות, כמ"ש והניף ידו על הנהר והכהו לשבעה נחלים, ועליו יחרה אפו שמעכב העוברים, ואגב ישלח עברתו גם בים שלא יעברו הגאולים שמה:

"תרכב". נסתר לנקבה, ומוסב על הישועה:

"סוסיך מרכבתיך". חסר וא"ו, כמו שמש ירח: