התורה והמצוה על שמות כב יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | התורה והמצוה על שמותפרק כ"ב • פסוק י"ד | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמות כ"ב, י"ד:

אִם־בְּעָלָ֥יו עִמּ֖וֹ לֹ֣א יְשַׁלֵּ֑ם אִם־שָׂכִ֣יר ה֔וּא בָּ֖א בִּשְׂכָרֽוֹ׃


פירוש מלבי"ם על מכילתא על שמות כב יד:

קסו. (שמות כב יד): "בעליו אין עמו וכו' אם בעליו עמו וכו'": פירש רש"י: אם בעליו של השור עמו במלאכתו, בין שהוא באותה מלאכה בין במלאכה אחרת. היה עמו בשעת שאלה, אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה.

ומפשט הכתוב אין הכרע לזה, דיש לפרש שיהיה עמו בכל הזמן, ויש לפרש שדי אם הוא עמו במקצת הזמן בשעת שאלה או בשעת שבורה ומתה.

וחז"ל ביארו זאת בבבא מציעא דף צה, משום דיש פה יתור, למה כפל שני התנאים, "בעליו אין עמו", "בעליו עמו", הא מכלל הן אתה שומע לאו? וכמו שנאמר בכיוצא בזה בספרא ( שמיני עו ) ובירושלמי ביכורים פרק ב.

ועל כן פי' כי כבר נודע פלוגתת ר' יאשיה ור' יונתן בענין הוי”ו, אם מורה החלוק או החבור, שבארתי בארך (קדושים קא), שפלוגתייהו הוא במאמר תנאי שבא בהתנאי שני ענינים בוי”ו החיבור, כמו (שמות כא טו): "ומכה אביו ואמו מות יומת", שדעת ר' יאשיה שהתולדה "מות יומת" מוסב על כלל התנאי, אם הכה שניהם מות יומת, ודעת ר' יונתן שמחלקינן התולדה לכל ענין בפני עצמו, מכה אביו מות יומת מכה אמו מות יומת.

ואם כן, אם יכתוב רק בעליו אין עמו ישלם. נפרש לר' יאשיה שמוסב על כלל התנאי, וכי ישאל ונשבר ובכל הזמן בעליו אין עמו. ולר' יונתן נפרש בהפך שמוסב לכל אחד מן הנושאים, וכי ישאל וכעליו אין עמו או שנשבר ובעליו אין עמו. לכן כתב גם אם בעליו עמו שבזה יתהפך הדבר. שלר' יאשיה פי' אם בעליו עמו בכל הזמן, ולר' יונתן נפרש אם בעליו עמו בעת השאלה או בעת שנשבר.

ועל כל פנים, לשניהם יש סתירה בין שני המאמרים, ובהכרח לשום פשר דבר שיהיו הבעלים עמו בעת השאלה, וכן מה שאמר "בעליו אין עמו" היינו בעת השאלה, שהוא העיקר ועל ידה התחייב במזונות, עיין בגמרא ותבין.

קסז. אם שכיר הוא בא בשכרו . כלומר שכר הוא נותן לו, ואינו דומה לשואל, לפיכך פטור מאונסין. וכן אינו דומה לשומר חינם, שהוא מהנה ואינו נהנה. לפיכך פטור על גנבה והאבדה. אבל השוכר בא בשכרו והוא מהנה את הבעל הבית גם כן, לפיכך פטור מגנבה ואבידה. ועיין בבבא מציעא דף צה.





קיצור דרך: mlbim-jm-22-14