התורה והמצוה על דברים כב יג
<< | התורה והמצוה על דברים • פרק כ"ב • פסוק י"ג | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אִשָּׁ֑ה וּבָ֥א אֵלֶ֖יהָ וּשְׂנֵאָֽהּ׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כב יג:
פו.
כי יקח איש אשה ובא אליה . הנה פשטות ענין הפרשה מקשה מאד, שפשוטו מורה שהשם רע הוא רק שלא מצא לה בתולים. ואם נמצא מוכחש ע"י הוצאת השמלה, שנתברר שיש לה בתולים - לוקה ונותן מאה סלע, ואם לא נמצאו בתולים וסקלוה.
וזה דבר שאי אפשר, שגם אם לא נמצא לה בתולים איך תסקל, ואיך יוציא עליה שם רע, הלא י"ל שהיא מוכת עץ או שזנתה כשהיא פנויה! ועל כרחך שחוץ מה שטוען "לא מצאתי לה בתולים", מביא עדים שזנתה תחתיו. וא"כ, למה מזכיר הטעם ש"לא מצאתי לה בתולים", שאף בלא זה, אם יביא עדים שזנתה תחתיו - חייבת מיתה, אף שנמצא לה בתולים, שמא הטה! ועכ"פ יוכל להביא עדים, שזנתה שלא כדרכה, ומה יועיל מה שיפרשו את השמלה, הלא עקר הוא שיזימו את העדים!
ועל כרחך, ס"ל להחכמים שזה תפס רק לדוגמא. כי אחר ששם לה עלילת דברים מחמת שנאה, בהכרח היה סבה ששב לשנוא אותה אחר שאהבה ונשא אותה. וע"כ תפס לדוגמא, שבא עליה, ואז נתחדש שנאה, כמו שהיה באמנון ותמר. ה"ה אם נתחדשה השנאה ע"י דבר אחר, כגון שנכנס עמה בדברים ונמאסה בעיניו.
וכן מ"ש ואקרב אליה , אינו דוקא, רק לדוגמא. וכן מ"ש ולא מצאתי לה בתולים אינו דוקא, רק שדרך הרגיל, שיאמר שע"י שלא מצא בתולים התחיל לחקור על מעשיה, ונודע לו מפי עדים שזנתה תחתיו. וכן מ"ש ואלה בתולי בתי ופרשו השמלה , אינו דוקא, רק שהאב מברר ששקר דבריו, ע"י שמזים את העדים.
וכן פי' בגמ' לרבנן דר' אליעזר בן יעקב, ור' אליעזר בן יעקב (ור"י סובר כוותיה), דעתו שלא נוכל להכחיש פשט הכתוב שבא עליה ממש, וטוען דוקא שלא מצא לה בתולים. וזה תנאי אל חיוב המוציא שם רע, הגם שזה לבדו אינו מספיק, שהעקר הוא מה שמביא עדים שזנתה תחתיו. ובכל זאת צריך דוקא שבא עליה כדרכה, כפשט הכתוב. ובכל זאת מ"ש ולא מצאתי לה בתולים , צריך להוסיף, שעי"ז בקש על הדבר ונודע לו על פי עדים שזנתה.
ולפי זה מ"ש ואלה בתולי בתי ופרשו השמלה , אא"ל (=אי אפשר לומר) גם לר' אליעזר בן יעקב, שזה לבדו יספיק. אחר שבאו עדים שזנתה, מה יועיל פרישת השמלה! וע"כ שמביא עדים להזים עדי הבעל, שאז מצרף אל זה גם השמלה והבתולים. ומ"ש ופרשו השמלה , ר"ל כמו שמבררים ע"י השמלה שיש לה בתולים, כן מבררים שעדי הבעל הם עדי שקר.
ובזה תבין מה שהרמב"ם, אעפ"י שפסק כראב"י שצריך שבא עליה ממש, בכ"ז כתב (ה' נערה ג יב) שזה שנאמר בתורה ופרשו השמלה , לשון כבוד - שנושאים ונותנים בדבר. וכן מ"ש (=מה שאומר) האב, ואלה בתולי בתי , הם זוממי עדי הבעל וכו'. כי כן צ"ל גם לראב"י, שפרישת השמלה לבדו אינו מועיל, רק עד שיזים עדי הבעל. שאז יבררו הדברים מכל הצדדים שהוציא עליה שם רע, גם במ"ש לא מצאתי לה בתולים . ולחינם התפלאו עליו המפרשים שסותר את עצמו.
פז.
ושנאה . הלא יצויר ששם לה עלילות דברים, שלא מחמת שנאה. רק שנשתנה דעתו להעליל עליה, כדי שיקח אחרת נאה או עשירה ממנה! רק הכתוב מלמדנו שעברה גוררת עברה. ושיצא מגדר התורה והמוסר כ"כ, עד שירצה לשפוך דמה. לזה יקדם על הרוב עברה אחרת קלה, שהיא מביאתו לידי שפיכות דמים.
<< · התורה והמצוה על דברים · כב · יג · >>
קיצור דרך: mlbim-dm-22-13