המניפסט הקומוניסטי/ספרות סוציאליסטית וקומוניסטית

1. הסוציאליזם הריאקציוני

א. הסוציאליזם הפאודלי

האצולה הצרפתית והאנגלית נועדה, לפי מעמדה ההיסטורי, לכתוב כתבי-פלסתר נגד החברה הבורגנית המודרנית; במהפכת יולי 1830 בצרפת; בתנועת-הרפורמה האנגלית, היא הוכרעה שנית לפי העולה-לגדולה השנוא. שוב לא היו הדברים אמורים במלחמה פוליטית של ממש. לא נותרה לפניה אלא המלחה הספרותית בלבד. אך גם בתחום הספרות יצא הסגנון הישן של ימי הרסטוראציה מגדר האפשר. כדי לעודד אהדה נאלצה האריסטוקרציה להעלים עין, כביכול, מן האינטרסים שלה ולנסח את כתב-האשמה שלה נגד הבורגנות רק לפי האינטרס של מעמד-הפועלים המנוצל. כל זימנה קורת-רוח לעצמה לשיר שירי-קלס לשליטה החדש וללחוש באוזנו דברי-נבואה הרי-פורענות, אם פחות ואם יותר.

בדרך זו קם הסוציאליזם הפאודליסטי, שקצתו קינה, קצתו כתב-פלסתר, קצתו בת-קול מן העבר, קצתו אתראת-העתיד, עתים פוגע בציפור נפשה של הבורגנות בהוצאת משפט מר, נוקב בשנינותו, תמיד מעורר גיחוך בחוסר-היכולת הגמור לתפוס את מהלך ההיסטוריה המודרנית. בתרמיל-הקבצנים הפרוליטארי נופפו בידם כנופף בנס, כדי לקבץ אחריהם את העם. אך מדי הלכו בעקבותיהם, ראה על אחוריהם את סמלי הייחוס הפאודלים הנושנים ונפוץ לכל רוח בצחוק רם וחסר דרך-ארץ.

חלק מן הלגיטימיסטים הצרפתים ואנגליה-הצעירה ערכו את ההצגה הזאת לתפארת.

כשמוכיחים הפאודלים כי אופן-הניצול שלהם פנים אחרות היו לו מאשר לניצול הבורגני, אין הם אלא שוכחים שבנסיבות ובתנאים שונים לחלוטין, אשר עברו בוטלו מן העולם, היו הם מנצלים. כשהם מציינים, כי בימי שלטונם לא היה הפרולטריון המודרני קיים, אין הם אלא שוכחים שדווקא הבורגנות המודרנית היתה תולדה מוכחת של משטר-חברתם.

אגב, במידה כה מועטה מעלימים הם את האופי הריאקציוני של ביקורתם עד שהאשמתם העיקרית נגד הבורגנות יסודה דווקא בכך, כי בשלטונה מתהווה המעמד שעתיד לפוצץ את כל משטר-החברה הישן.

הם מאשימים את הבורגנות כי היא יוצרת פרולטריון מהפכני אף יותר משהם מאשימים אותה כי היא יוצרת פרולטריון בכלל.

בפעולה הפוליטית לוקחים הם משום כך חלק בכל מעשי-האלימות נגד מעמד-הפועלים, ובחיי יום-יום נאותים הם, על-אף כל דברי-הרהב שלהם, לאסוף את פרות-הזהב, ולהמיר נאמנות, אהבה, כבוד במיקח וממכר בצמר כבשים, סלק-סוכר ויין שרף.

כשם שעשה הכומר תמיד יד אחת עם הפאודל, כך עושה הסוציאליזם הכמרי יד אחת עם הסוציאליזם הפאודליסטי.

אין לך דבר קל מלשוות לסגפנות הנוצרית צביון סוציאליסטי. כלום לא גינתה הנצרות גם את הקניין-הפרטי, את הנישואים, את המדינה? כלום לא הטיפה לגמילות-חסדים לקבצנות, לרווקות ולסיגוף-הגוף, לחיי-מנזר ולכנסיה במקומם? הסוציאליזם הנוצרי אינו אלא המים הטהורים שבהם מקדש הכומר על רוגזו של האציל.

ב. הסוציאליזם הזעיר-בורגני

האצולה הפאודלית אינה המעמד היחיד אשר מוגר על-ידי הבורגנות, ותנאי-חייו נתנוונו וגוועו בחברה הבורגנית. תושבי הפרברים בימי-הביניים ומעמד-האיכרים הזעיר היו מבשרי הבורגנות המודרנית. בארצות המפותחות פחות מבחינה תעשייתית ומסחרית עדיין חי מעמד זה חייו הדלים בצד הבורגנות העולה.

בארצות, שבהן התפתחה הציוויליזציה המודרנית, נתהווה בורגנות-זעירה חדשה, התלויה ועמודת בין הפרולטריון לבין הבורגנות. היא חוזרת ומתהווה תמיד כחלק משלים של החברה הבורגנית, אלא שמחמת ההתחרות, מושלכים חבריה בתמידות מטה, אל הפרולטריון. הם אף רואים, עם התפתחות התעשייה הגדולה, ימים קרבים ובאים בהם יעלמו לחלוטין כחלק עצמאי של החברה המודרנית ויוחלפו – במסחר, במנפקטורה, בחקלאות – במפקחים ובמשגיחים.

בארצות כצרפת, בה מניינו של מעמד-האיכרים עולה בהרבה על מחצית האוכלוסייה, לא ייפלא שסופרים, אשר עמדו לימין הפרולטריון ונגד הבורגנות, נקטו בביקורתם כלפי משטר-הבורגנות את קנה-המידה הזעיר-בורגני והזעיר-איכרי ותפסו את מפלגת הפועלים מנקודת-ראותה של הבורגנות-הזעירה. כך נתהווה הסוציאליזם הזעיר בורגני. סיסמונדי הוא ראש הספרות הזאת לא רק לצרפת, אלא גם לאנגליה.

סוציאליזם זה ניתח בחריפות יתירה את הסתירות ביחסי-הייצור המודרניים. הוא חשף את מתק-השפתיים הצבוע של הכלכלנים. הוא הוכיח לבלי הפרך את ההשפעות ההרסניות של המיכון ושל חלוקת-העבודה, את ריכוז ההון וקניין-הקרקע, את עודף-הייצור, את המשברים, את הכיליון המוכרח של הבורגנים הזעירים והאיכרים הזעירים, את עוני הפרולטריון, את האנרכיה בייצור, את אי-השוויון המשווע בחלוקת העושר, את מלחמת-ההשמד התעשייתית בין האומות, את התבטלות המנהגים הישנים, יחסי-המשפחה הישנים, הלאומים הישנים.

אולם, על-פי-תוכנו הממשי, שואף הסוציאליזם הזה לשקם את אמצעי-הייצור-והחליפין הישנים, ויחד עימם את יחסי-הקניין הישנים והחברה הישנה, או שבדעתו לחזור ולכלוא בכוח את אמצעי-הייצור-והחליפין המודרניים במסגרת יחסי-הקניין הישנים שנהרסו על-ידיהם, שמן-ההכרח היה כי יהרסו. אם כך ואם כך ריאקציוני הוא ואוטופיסטי כאחד.

מערכת גילדות במנופקטורה ומשק פטריארכאלי בכפר, זה דברו האחרון.

בהמשך התפתחותו נסתיים זרם זה בדכדוך-נפש פחדני.

ג. הסוציאליזם הגרמני או ה"אמיתי"

הספרות הסוציאליסטית והקומוניסטית של צרפת, שנוצרה בלחץ של בורגנות שליטה, והנה הביטוי הספרותי למלחמה בשלטון זה, הובאה לגרמניה בזמן שהבורגנות אך פתחה במאבקה באבסולוטיזם הפאודלי.

פילוסופים, פילוסופים-למחצה ויפי-נפש גרמנים השתלטו ברעבתנות על ספרות זו, אלא ששכחו כי עם הגירת הכתבים הללו מצרפת, לא היגרו בעת-ובעונה-אחת תנאי-החיים הצרפתיים לגרמניה. בתנאים הגרמניים קיפחה הספרות הצרפתית כל משמעות מעשית ישירה ולבשה צורה ספרותית טהורה. בהכרח נראתה היא כחקרנות בטלה בדבר החברה האמיתית, בשבר הגשמת המהות האנושית. כך למשל נשתמעו באוזני הראשונה רק כתביעות "התבונה המעשית" בדרך כלל; וגלויי-הרצון כפי שהוא צריך להיות, הרצון האנושי האמיתי.

פועלם היחיד של אנשי-הספרות הגרמנים עיקרו בכך, שהתאימו את האידיאות הצרפתיות החדשות למצפונם הפילוסופי הישן, או ביתר-דיוק – סיגלו להם את האידיאות הצרפתיות לפי נקודת-ראותם הפילוסופית.

דיגול זה נעשה בדרך שלשון זרה נקנית בכלל – בדרך התרגום.

ידוע, כיצד היו הנזירים מוחקים גווילים, שבהם נרשמו היצירות הקלאסיות של תקופת האלילות הקדומה, וכותבים עליהם מעשיות-קדושים קתוליות סרות-טעם. את ההפך מזה עשו מושכי-העט הגרמנים בספרות הצרפתית החילונית. הם כתבו את דברי-ההבאי הפילוסופיים שלהם בשולי המקור הצרפתי. דרך משל: בשולי הביקורת הצרפתית על יחסי-הממון כתבו: "ההתנכרות למהות האנושית". בשולי הביקורת הצרפתית על מדינת-הבורגנים כתבו: "מיגור שלטונו של הכללי המופשט" וכו'.

המרה זו של ההתפתחויות הצרפתיות במליצותיהם הפילוסופיות כינו בשם "הפילוסופיה של המעשה", "הסוציאליזם האמיתי", "מדע גרמני של הסוציאליזם", "ביסוס פילוסופי של הסוציאליזם" וכו'.

כך נסתרסה ממש הספרות הסוציאליסטית-הקומוניסטית הצרפתית. וכיוון שבידי הגרמני חדלה לבטא את מלחמת המעמד האחד במשנהו, חש הגרמני כי התגבר על ה"חד צדדיות הצרפתית", כי הוא מייצג תחת צרכים אמיתיים את צורך האמת, ותחת האינטרסים של הפרולטריון את האינטרסים של המהות האנושית, של האדם בכללו, של האדם שאינו משתייך למציאות כל-עיקר, אלא לשמי-הערפל של הדמיון הפילוסופי.

סוציאליזם גרמני זה, שנהג מידה מרובה כל-כך של כובד-ראש וחגיגיות בתרגילי-הדרדקים הגולמיים שלו והכריז בגרון כנוכלי-שווקים, קיפח בינתיים קמעה-קמעה את תומכו הקפדנית.

מאבקה של הבורגנות הגרמנית, בייחוד הפרוסית, בפאודליזם ובמלכות האבסולוטית, הקיצור, התנועה הליברלית, נעשתה ממשית יוצר.

כך ניתנה לסוציאליזם "האמיתי" הזדמנות נכספת כל-כך להציג לעומת התנועה הפוליטית את התביעות הסוציאליסטיות, להטיח את החרמות המסורתיים על הליברליזם, על המדינה הנציגותית, על ההתחרות הבורגנית, על חופש-העיתונות הבורגני, המשפט הבורגני, החופש והשוויון הבורגניים, ולהטיף באוזני המון-העם, כי כל ברכה לא תצמח להם מן התנועה הבורגנית הזאת; אדרבא, סופם שיפסידו הכל. הסוציאליזם הגרמני שכח בעתו, כי הביקורת הצרפתית, אשר הוא היה הדה הריק, הקובעת כתנאי-מוקדם את החברה הבורגנית המודרנית, על תנאי-החיים החומריים המתאימים והתחיקה הפוליטית הראויה – כל אלה תנאים-מוקדמים, אשר בהשגתם אך זה עתה עוסקים בגרמניה.

הוא שירת את הממשלות הגרמניות האבסולוטיות, על פמליית הכמרים, המלמדים, היונקרים והביורוקרטים אשר להם, כדחליל רצוי נגד הבורגנות, המאיימת ומעפילה.

הוא שימש תוספת מתקתקה לצליפות-השוט המרות ולכדורי-הרובים, בהם עשו שפטים אותן הממשלות עצמן בהתקוממויות-הפועלים הגרמניים.

הסוציאליזם "האמיתי" בעודו משמש כלי-נשק בידי הממשלות נגד הבורגנות הגרמנית, הריהו ייצג גם במשרים אינטרס ריאקציוני, את האינטרס של הקרתנות הגרמנית. בגרמניה מהווה הבורגנות-הזעירה, שהגיעה אלינו מן המאה השש-עשרה, ומאז ואילך היא חוזרת ומופיעה כאן תמיד בצורה חדשה, את הבסיס החברתי הממשי לסדר הקיים.

שימורה של הקרתנות הגרמנית הוא שימור הסדר הגרמני הקיים. חוששת היא מפני שלטונה התעשייתי והפוליטי של הבורגנות, שמא יביא עליה כליון ודאי, עקב ריכוז ההון, מזה, ומחמת הופעתו של הפרולטריון המהפכני, מזה. הסוציאליזם "האמיתי", דומה היה לו שהוא קוטל שני זבובים במכה אחת. הוא התפשט כמגיפה.

הלבוש, ארוג קורי עכביש ספקולטיביים, רקום פרחי-לשון יפי-רוח, רווי טל-נפש דחוס-אהבה, עתרת-לבוש זו שבה עיטפו הסוציאליסטים הגרמנים לסחורתם בקרב הקהל הזה.

הסוציאליזם הגרמני, מצדו, עמד יותר ויותר על ייעודו – היות נציגה המדבר גבוהה-גבוהה של בורגנות קרתנית זו.

הוא הכריז על האומה הגרמנית כעל אומה למופת, ועל הקרתן הגרמני כעל אדם למופת. הוא שיווה לכל מעשי תועבותיו הילה של כוונה נסתרת, נעלה, סוציאליסטית, בה נשתמעו הם כהיפוכם. הוא הסיק את המסקנה הסופית בהתייצבו בגלוי נגד הזרם "ההרסני-הגס" של הקומוניזם, בהכריזו על התעלות הבלתי-מפלגתיות מעל לכל מלחמת-מעמדות. כל מה שנפוץ בגרמניה ככתבים סוציאליסטיים וקומוניסטיים כביכול, להוציא מעטים עד מאד, שייך לתחומה של ספרות מזוהמת ומרפת-ידיים זו.

2. הסוציאליזם השמרני או הבורגני

חלק מן הבורגנות מבקש להביא תיקון לעיוותים החברתיים על מנת להבטיח את קיומה של החברה הבורגנית.

לכאן שייכים כלכלנים, פילנתרופים, הומאניטארים, משפרי מצבם של המעמדות העובדים, עסקנים בדרכי צדקה, חברי אגודת צער-בעלי-חיים, מייסדי אגודות נגד שיכרות, מתקנים יושבי-קרנות מן המין המגוון ביותר. סוציאליזם בורגני זה פותח אפילו כדי שיטות שלמות.

לדוגמא נביא את "הפילוסופיה של הדלות" לפרודון.

הבורגנים הסוציאליסטים רוצים לקיים את תנאי-החיים של החברה המודרנית בלי המלחמות והסכנות הנובעות מהם בהכרח. הם רוצים בחברה הקיימת בלא היסודות המהפכים אותה ומפרקים אותה. הם רוצים בבורגנות בלי הפרולטריון. הבורגנות משיגה, כמובן, את העולם שבו היא שולטת כטוב שבעולמות. הסוציאליזם הבורגני מפתח השגה משיבת-נפש זו לחלק משיטה, או לשיטה שלמה. בקראו את הפרולטריון להגשים את שיטותיו ולבוא בשערי ירושלים בחדשה, אין הוא דורש ביסודו של דבר אלא כי ישאר בחברה הקיימת, אך ישליך אחר גוו את השגותיו העוינות עליה.

צורה שניה, שיטתית פחות ומעשית יותר, של הסוציאליזם זה, ביקשה להבאיש ריחה של כל תנועה מהפכנית בעיני מעמד-הפועלים, על-ידי ההוכחה כי לא שינוי פוליטי זה או אחר, אלא רק שינוי תנאי-החיים החומריים, היחסים הכלכליים, עשוי להביא לו תועלת. אך בשינוי תנאי-החיים החומריים אין סוציאליזם זה רואה בשום פנים ביטול יחסי-הייצור הבורגניים, אשר ייתכן בדרך מהפכנית בלבד, אלא שיפורים מנהליים, המתחוללים על יסוד יחסי-הייצור אלה, כלומר, שאינם משנים ולא כלום ביחס שבין ההון והעבודה-השכירה, אלא לכל המוטב מצמצמים לה לבורגנות הוצאות שלטונה ומפשטים את משק-המדינה שלה.

לידי ביטוי הראוי לו מגיע הסוציאליזם הבורגני רק משהוא נעשה מליצה בטלה.

מסחר חופשי! לטובת המעמד העובד; מכסי מגן! לטובת המעמד בעובד; תאי-כלא! לטובת המעמד העובד; זה דברו האחרון. דבר-האמת היחיד של הסוציאליזם הבורגני.

הסוציאליזם של הבורגנות כל עיקרו בעצן התואנה שהבורגנים הם בורגנים – לטובת המעמד העובד.

3. הסוציאליזם והקומוניזם האוטופיסטי-ביקורתי

אין אני מדברים כאן בספרות אשר בכל המהפכות המודרניות הגדולות הביעה את תביעותיו של הפרולטריון (כתבי באבף וכו').

ניסיונותיו הראשונים של הפרולטריון להגשים במישרין, בזמן של שערת רוחות כללית, בתקופת הפיכתה של החברה הפיאודלית, את האינטרס המעמדי שלו-גופו, נכשלו בהכרח מחמת דמותו הבלתי-מפותחת של הפרולטריון עצמו, וכן מחמת העדר התנאים החומריים לשחרורו, שהם בעצם פרי התקופה הבורגנית. הספרות המהפכנית, שליוותה את התנועות הראשונות שאלה של הפרולטריון, היא ריאקציונית בהכרח לפי תוכנה. היא מטיפה לפרישות כללית ולשוויוניות גסה.

השיטות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות מעיקרן, שיטות סן-סימון, פוריה, אואן וכו', צצות ועולות בתקופה הראשונה, הבלתי-מפותחת, של המאבק בין הפרולטריון ובין הבורגנות, כפי שתיארנוה לעיל (עיין בורגנות ופרולטריון).

ממציאי השיטות הללו רואים אמנם את ניגודי-המעמדות וכן את פעולתם של היסודות המפוררים בחברה השולטת עצמה, אל אין הם מבחינים בקרב הפרולטריון בשום פעולה עצמית היסטורית, בשום תנועה פוליטית מיוחדת לו.

כיוון שההתפתחות של הניגוד המעמדי מתחוללת בד בבד עם התפתחותה של התעשייה, אין הם מוציאים עדיין את התנאים החומריים לשחרור הפרולטריון, ותרים אחר מדע חברתי, אחר חוקים חברתיים, כדי ליצור את התנאים האלה.

במקום הפעולה החברתית מן-ההכרח שתבוא פעולת-ההמצאה האישית שלהם במקום התנאים ההיסטוריים של השחרור – תנאים דמיוניים; במקום ארגון הדרגתי של הפרולטריון למעמד – ארגון-חברה שהומצא מניה-וביה. דברי-ימי-העולם הבאים מצטמצמים-ועומדים בעיניהם על התעמולה לתכניות-החברה שלהם ועל ביצוען המעשי.

אמנם יודעים הם כי בתוכניותיהם מייצגים הם בעיקר את האינטרס של המעמד העובד בתורת המעמד הסובל ביותר. רק מבחינה זו, של המעמד הסובל ביותר, קיים לדידם הפרולטריון.

אך הצורה הבלתי-מפותחת של מלחמת-המעמדות, וכן מצבם החברתי שלהם, מביאים אותם לידי כל שיהיו מאמינים, כי נעלים הם מעל ניגוד-המעמדות ההוא. רצונם לשפר את מצבם החברתי של כל בני החברה, גם של אותם ששפר עליהם חלקם. לפיכך מפנים הם בלי הרף קריאתם אל כל החברה כולה, ללא הבדל, ובייחוד – אל המעמד השליט. יש רק לרדת לסוף שיטתם, כדי לראות בה את התוכנית הטובה ביותר שבגדר האפשר בשביל החברה הטובה היותר שבגדר האפשר.

לפיכך פוסלים הם כל פעולה פוליטית, בייחוד פעולה מהפכנית. רוצים הם להשיג את מטרתם בדרכי-שלום ומבקשים – באמצעות ניסויים קטנים שסופם, כמובן, כשלון, לפלס, בכוח הדוגמא, דרך לאוונגליון החברתי החדש.

תיאור דימיוני זה של החברה העתידה-לבוא, לידתו בזמן שהפרולטריון עדיין אינו מפותח דיו, כלומר, עדיין תופס בעצמו תפיסה דמיונית את מצבו-הוא, את חתירתו הראשונה, מלאת הציפיות, לשינוי-דמות כולל של החברה.

אך הכתבים הסוציאליסטים והקומוניסטים כוללים גם יסודות ביקורתיים. הם תוקפים את כל היסודות החברה הקיימת. מתוך כך נמצא ומפסקים חומר חשוב ביותר להשכלת הפועלים. הנחותיהם החיוביות בעניין החברה העתידה לבוא, דרך משל, ביטול הניגוד בין העיר לכפר, המשפחה, הרווח הפרטי, העבודה-השכירה, בשורת ההרמוניה החברתית, הפיכת המדינה למנהלת הייצור בלבד – כל הנחותיהם אלה אינן מבטאות אלא התבטלות ניגוד-המעמדות, ניגוד המתחיל אך זה להתפתח, ואין הם מכירים אותו אלא בסתמיותו הראשונה, חסרת-הצורה. הנחות אלו עצמן עדיין נודעת להן אפוא משמעות אוטופיסטית גמורה.

חשיבותו של הסוציאליזם והקומוניזם האוטופיסטי-ביקורתי עומדת ביחס הפוך להתפתחות ההיסטורית. ככל שמתפתחת מלחמת-המעמדות עליה ולובשת צורה, כן מקפחת התעלות דמיונית זו, מלחמה דמיונית זו בה, כל ערך מעשי, כל צידוק עיוני. לפיכך, אפילו היו מייסדי השיטות הללו מהפכנים מבחינת הרבה, תלמידיהם מהווים תמיד כיתות ריאקציוניות. הם מחזיקים בהשקפות הנושנות של רבותיהם, למרות ההתקדמות ההיסטורית של הפרולטריון. לפיכך מבקשים הם בעקיבות לחזור ולהקהות את מלחמת-המעמדות וליישב את הניגודים. עדיין נושאים הם נפשם להגשמת הניסיונית של האוטופיות החברתיות שלהם, ליצירת פלאנסטרות בודדות, לייסוד מושבות-בית, להקמת איקאריה זוטה – מהדורה בזעיר-אנפים של ירושלים החדשה – ולבניית כל המגדלים הפורחים הללו נאלצים הם לפנות אל נדיבות לבותיהם וארנקיהם של הבורגנים. קמעה-קמעה נבללים הם בקהל הסוציאליסטים הריאקציוניים או השמרנים, המתוארים לעיל, ואינם נבדלים עוד מהם אלא בקפדנות שיטתית יותר, באמונת-ההבל הקנאית בקסמי מדעם הסוציאליסטי.

זו לא היתה עשויה להתחולל אלא מתוך כפירה עיוורת באוואגליון החדש.

האואניסטים באנגליה, הפורייריסטים בצרפת, אלה פועלים נגד הצ'ארטריסטים ואלה נגד הריפורמיסטים.

המניפסט הקומוניסטי

בורגנים ופועלים • פועלים וקומוניסטים • ספרות סוציאליסטית וקומוניסטית • עמדת הקומוניסטים כלפי מפלגות-האופוזיציה השונות