הגאון מווילנה על משלי ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · הגאון מווילנה על משלי · ח · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"הלא חכמה תקרא" -

כי למעלה אמר (משלי א כ): "חכמות בחוץ תרונה" - היפך הגזלנים, שאמר שם (משלי א יא): "נארבה לדם" כו', והוא סוד הדכורא;

כן אומר עכשיו כאן, היפך האישה זונה, סוד הנוקבא, שהיא הכל (משלי ז ט): "בנשף בערב יום", הכל בסתר, אבל החכמה תקרא באתגליא, ואין צריך להתבייש בה.

ו"תבונה תתן קולה", כמו שנאמר (משלי א כא): "בראש הומיות תקרא... אמריה תאמר" - ארבעה דברים.

וכמו שאמר למעלה ארבע בחינות התורה: פשט, רמז, דרש וסוד, ואמר שם "תרונה", "קולה", "תקרא" ו"אמריה תאמר", כן הוא כאן:

  • "חכמה תקרא" היא קריאה;
  • "ותבונה תתן קולה" הוא קול;
  • (משלי ח ג): "מבוא פתחים תרונה" הוא רינה;
  • (משלי ח ו): "שמעו כי נגידים אדבר" הוא "אמריה תאמר".

וכמו ששם הקריאה היא לפני הקול, כן הוא כאן, תחילה קריאה ואחר-כך קול. כן הוא: חכמה - תקרא, ותבונה - קולה.

וכמו שאמר שם "בראש הומיות תקרא", כן הוא כאן על חכמה, "בראש מרומים".

וכמו שאמר שם "בפתחי שערים", כן הוא כאן "מבוא פתחים".

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"בראש מרומים עלי דרך, בית נתיבות ניצבה" - הן שלושה דרגין של החכמה, כמו שכתוב בריש ספר יצירה: "ל"ב נתיבות פליאות חכמה". "פליאות" - סוד הפלא.

ואמרו בספר יצירה: "רוח מרוח חקק וחצב עשרים ושתיים אותיות יסוד" כו'. וזהו "פליאות".

וזהו מה שאמרו בזוהר פרשת שלח לך (הרב משה פיליפ העיר: צריך להיות בלק רג:) "רישא וגזעא ושבילא".

וזהו שנאמר כאן "בית נתיבות ניצבה". כמו שאמרו בתיקונים (תיקוני זוהר ה#דף יט): "קוטרא בגולמא נעיץ בעיזקא נקודא בהיכלא ולא איתגליא חכמה אלא בביתה".

ואמרו שם (תיקוני זוהר ג): "בראשית - בראש בית".

וכן אמר כאן "בראש... בית...".

וכמו שנאמר (ישעיהו מג טז): "הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה", וכן כאן אמר "עלי דרך, בית נתיבות ניצבה".

וזה שאמרו "ל"ב נתיבות", שהם כפולין, וכן למטה ה"שערים" גם כן כפולים: "ליד שערים" כו' "מבוא פתחים" כו'.

והעניין, כמו שכתוב בספר יצירה (ספר יצירה א א): "הבן בחכמה" כו'.

והעניין, שכל אחד כוללו למטה, לכן כל אחד כלול משלושה, וזה סוד הדעת במקום הכתר.

ושלושת החכמות הן:

  • א' החכמה הידועה לכל, כמו יום שהכל יודעים צרכו.
  • ב' היא חכמה נסתרת ואינה גלויה אלא לחכמים, כמו הלילה, שלפי הנראה אין בו צורך, אך מי שיש בו מוח בקדקדו הוא מבין צרכו.
  • ג' החכמה הנעלמת מעין כל חי, כמו שאמר למשה (מנחות כט ב): "כך עלה במחשבה לפניי".

וכן אמר למטה, (משלי ט א): "חכמות בנתה ביתה":

  • חכמות הוא "בראש מרומים עלי דרך",
  • בנתה ביתה הוא החכמה הג', שנאמר עליה (משלי כד ג): "בחכמה ייבנה בית", והוא מה שאמר כאן "בית נתיבות ניצבה".

וכן למטה, בבינה, אמר ג' בינות, כמו שנאמר (משלי ב ג): "כי אם לבינה תקרא", ונאמר (משלי כ ה): "ואיש תבונה ידלנה". וכשנכללים באחד, נקראים כולם על-שם הבינה, כמו שנאמר (ישעיהו כז יא): "כי לא עם בינות הוא".

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"שמעו" - פירוש, שמעו כל דבריי, אפילו פשטי תורה.

ואמר כאן שישה פסוקים, נגד:

  • מקרא,
  • ומשנה,
  • וגמרא,
  • ומדרשות,
  • ואגדות, שבאגדות הן ב':
    • מוסר,
    • וסודות.

ואמר כאן נגד מקרא:

"כי נגידים אדבר", כלומר כי דבריי היו עם שרים. ודרך המדבר עם שר, שאינו מדבר דברים מיותרים, אלא כל דיבור ודיבור הוא לצורך גדול, כן על כרחך דברי.

והיינו, שכל הדברים האלה דיבר עם משה ואהרן, אך לישראל היה באמירה, כמו שנאמר (שמות ו י): "וידבר ה' אל משה לאמור", וכמו שפירשתי למעלה.

ועוד: "כי נגידים אדבר" - כל דבריי הם שרים ונגידים, ולכן שמעו כל דבריי.

"ומפתח שפתיי מישרים" - כלומר, כמו שנאמר (יהושע י יג): "על ספר הישר", ואמרו (עבודה זרה כה, ב): "זה בראשית גו'", "ומפתח שפתיי", שהוא התחלת התורה, והוא נקרא ישר.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"כי אמת יהגה חכי" - הוא נגד משנה, שבמשנה כל תיבה הוא דין בפני עצמו, והמשנה נבנית על כשר ופסול, טמא וטהור, אסור ומותר.

וזהו "כי אמת" גו', כלומר כל מה שיהגה, דהיינו כל דיבור שבמשנה שמכשיר ומטמא ומתיר, הוא אמת.

"ותועבת שפתיי" - ומה שאני מטמא ופוסל ואוסר הוא רשע.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"בצדק כל אמרי פי" - הוא נגד הגמרא, שפעמים אומר "חסורי מחסרא", ופעמים אומר "תני" כך. ולא תאמר, חס ושלום, שהוא דיבור זר, אלא הכל "בצדק".

"אין בהם נפתל ועיקש" - כי פעמים אינם מתקבלים דברי אדם מחמת שני טעמים:

  • א' שהוא דבר עקום ועיקש,
  • ב' אף על פי שהוא ישר, מחמת שהוא מרבה דברים ומערבב כמה דברים זרים יחד בפלפולו, ומעייל פילא בקופא דמחטא.

ועל זה אמר שבתורה אינו כן, ואף שהוא שקיל וטרי, "אין בהם נפתל", שהוא ערבוב דברים זרים יחד, וגם אין בהם "עיקש".

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"כולם נכוחים למבין" - הוא נגד מדרש, כגון ספרא וספרי ודומיהם, שהם תמוהים מחמת שני דברים:

  • א' שדורש את הדין, מה שבתורה מפורש שאין הדין כן, כמו (שמות כא כד): "עין תחת עין" וכדומה;
  • ב' שדורש את הפסוק, כגון (תמורה יז ב): ""ואם" לרבות את התמורה" וכדומה, מה שאין מוכח כלל מן הפסוק הזה.

ועל זה אמר:

  • "כולם נכוחים למבין" - נגד מה שאין מוכח מהפסוק, אמר ש"כולם נכוחים", פירוש, שכל הדברים שמוציא מן הפסוק הוא נוכח הפסוק ממש - ש"כולם נכוחים" רק "למבין" - למי שמבין דבר מתוך דבר, הוא יבין שמן הפסוקים שמע כן.
  • "וישרים" - כלומר, ומה שדומה בעיניו שאין הדין ישר, אמר ש"ישרים" אך ל"מוצאי דעת", למי שיש לו דעת בתורה.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"להנחיל אוהביי יש" - פירוש, שהעולם הזה אינו שווה לעולם הבא בשני דברים:

  • האחד - שהעולם הזה הבל וריק ואין בו ממש, כמו שכתוב בבן המלך והנזיר: "בני אדם מחליפים את היש באינו יש, ואומרים על אינו יש שהוא יש" וכו'.
  • השני - שהעולם הזה עובר כעוף פורח, אבל עולם הבא הוא נצחי - קיים לעולם ולעולמי עולמים.

וזהו:

  • להנחיל, כלומר, שהוא נחלה לעולם;
  • וגם יש, שהוא עולם יש, והוא ל"אוהביי".

"ואוצרותיהם אמלא" - הוא נגד יראה, שהוא אוצר ה', כמו שנאמר (משלי כד ד): "ובדעת חדרים יימלאו" גו'.

"יש" הוא חכמה ובינה, ו"אוצרותיהם אמלא" בדעת, כמו שנאמר (משלי כד ד): "ובדעת חדרים יימלאו כל הון יקר ונעים".

העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

<< · הגאון מווילנה על משלי · ח · >>