קטגוריה:דברים כג כ

מלבי"ם - התורה והמצוה

קכט.

לא תשיך . כבר נאמר (בפ' אמור כה לו, כה לז) אל תקח מאתו נשך וגו' את כספך וגו' , ונשנה כאן בשביל דברים שנתחדש -

• א'. אזהרה על הלוה, שלא יתן רבית, ש" כי תשיך ", יורה שמפעיל אחרים להשיך אותו. ושם בא האזהרה על המלוה, כמ"ש אל תקח מאתו .

• ב'. שלא אמר כאן "נשך כספך ונשך אכלך". בא ללמד, שאף שאין הכסף שלו, רק כסף מ"ש (=מעשר שני) . (שלוה כסף מ"ש, ע"מ לשלם ג"כ בכסף מ"ש יותר ממה שלוה. אף שהכסף קודש, ואינם שלו, עאפ"כ כיון שיוכל להנות מהן בירושלים, חשיב כשלו לענין רבית). וכן מדלא כתיב "אכלך", מרבה אף אוכלי בהמה (ומשם נלמוד, דאם הכסף אינו שלו רק של עכו"ם, מותר לקבל בשליחותו רבית מישראל).

והוסיף לאמר, " לנכרי תשיך ", שפי' הרמב"ן שמותר אתה לתת לו הרבית. וגם לפי דעת אחרים הוא מ"ע - שאם פסק לתת לו רבית, שיקיים דברו ויתן הרבית; ולא יחלל השם בשנותו את דברו. ויש שפי', שאף אם נפרש שמותר לקחת ממנו רבית, אין זה נגד חוקי השכל. כי הרמב"ן ז"ל כ', שהצווי שלא לקחת רבית, הוא גם כשהוא מדעת הלוה ומלוה. ואף שהרשות בידם לעשות עם ממונם מה שירצו, לאבדם או להפקירם, מ"מ אסר התורה לקבל רבית. מפני שהלואה רגילה מאד, וצותה התורה שתהיה אחוה בין בני ישראל, וילוו זמ"ז (=זה מזה) בלי שום תשלום הוספה. והיום ילוה ראובן משמעון, ולמחר שמעון מראובן; ולזה הבטיח ה' כאן ברכה, מפני שהוא חסד. אבל עכו"ם לא ילוה לישראל בלי רבית. א"כ כשהעכו"ם לוה מישראל, למה לא יקבל מאתו רבית שהוא נותן לו ברצונו. וגם שעושה לו טובה במלוהו בעת דחקו, שלא חייבו הכתוב להלוות לו בחנם!

ד' (=אולי " דבר ") , מרבה כאן כל דבר, אף לא (=שאינו) כסף ולא אוכל. ור"ש דריש, מדלא כתיב "רק כל אשר ישך", והוסיף מלת " דבר " שהוא מלשון דבור, ש"מ שאף רבית דברים אסור. ולפ"ז מ"ש " אשר ישך ", יורה על ההרגשה, כמו שהנשוך מרגיש תיכף הכאב. ורבית דברים אינם אסורים, רק אם מרגיש המלוה שהוא בשביל ההלואה. למשל אם מקדים לו שלום והוא אינו רגיל בכך. אבל אם גם בלא ההלואה רגיל להקדים לו שלום - מותר.

ור"ג מרבה רבית מוקדמת ורבית מאוחרת. ובעל זרע אברהם פי', מדסמיך לתיבת " כסף " נשך לפניה ונשך לאחריה, להורות שבין לפני ההלואה ובין לאחר ההלואה, אסור.

אשר אתה בא שמה לרשתה . ע"פ רוב, במקום שמזכיר הכתוב ירושת הארץ, יאמר אשר ה' א-להיך נותן לך . וכאן לא הזכיר נתינת ה'! לכן פי', שבשכר שהאמינו בה' ובאו לארץ, בשכר זה ירשו שלא בתורת מתנה. ורמז הכתוב זאת בפי' הרבית, מפני שאמר כאן שמי שיסרב לקחת רבית בעבור האמונה בה', יהיה שכרו ברכה.