קטגוריה:דברים טז ג
מתוך ויקיטקסט
לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הספר)
* * *
לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הספר)
* * *
לֹא־תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל־עָלָ֥יו מַצּ֖וֹת לֶ֣חֶם עֹ֑נִי כִּ֣י בְחִפָּז֗וֹן יָצָ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְמַ֣עַן תִּזְכֹּ֗ר אֶת־י֤וֹם צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הספר) - עזרה - תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
ראו פסוק זה: במהדורה המבוארת • שאלות ותשובות באתר אתנ"כתא • קישורים באתר סנונית
תרגום
עדיין לא נכתב
ירושלמי - יונתן:
ירושלמי (קטעים):
רש"י (כל הפרק)
"לחם עני" - לחם שמזכיר את העוני שנתענו במצרים
"כי בחפזון יצאת" - ולא הספיק בצק להחמיץ וזה יהיה לך לזכרון וחפזון לא שלך היה אלא של מצרים שכן הוא אומר (שמות יב) ותחזק מצרים על העם וגו'
"למען תזכור" - ע"י אכילת הפסח והמצה את יום צאתךמדרש ספרי (כל הפרק)
קעב.
לא תאכל עליו חמץ . ר' יהודה אומר, מנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה, שהוא עובר בלא תעשה? תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ .
אמר ר' שמעון, (יכול) [וכי] כן הוא הדבר, (תלמוד לומר) [והלא כבר נאמר] לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות (לחם עוני)? כל שהוא בקום אכול מצה, הרי הוא בבל תאכל חמץ, וכל שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ.
קעג.
לחם עוני . (פסחים לו) פרט לחלוט ואשישה.
יכול לא יהיה אדם יוצא [אלא] בפת הדראה? תלמוד לומר תאכל עליו מצות , אפילו במצה של שלמה (המלך) . אם כן למה נאמר לחם עוני ? פרט לחלוט ואשישה.
רבי שמעון אומר, למה נקרא לחם עוני? על שם ענוי שנתענו במצרים.
קעד.
כי בחפזון יצאת מארץ מצרים . (ברכות ט) יכול חפזון לישראל (ולמצרים)? תלמוד לומר (שמות יא) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו . אמור מעתה, לא היה חפזון כי אם למצרים.
למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים . זו היא (ברכות ב) שאמר ר' אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות. עד שדרשה בן זומא, שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך , " ימי חייך " הימים, " כל ימי חייך " הלילות. וחכמים אומרים, " ימי חייך " העולם הזה, " כל ימי חייך " להביא לימות המשיח.מלבי"ם - התורה והמצוה
קעב.
לא תאכל עליו חמץ . ר"י מפרש לא תאכל עליו - היינו בעת זביחת הפסח. ור"ש השיב ממה דכתיב תאכל עליו מצות , שזה קאי על עת אכילת הפסח. וס"ל שלכן בא צווי אכילת מצות, שמיותר, דהא כבר צוה זה כ"פ (=כמה פעמים) ! ללמד, שגם מ"ש לא תאכל עליו חמץ , היינו מזמן אכילת הפסח, שהוא בערב. ועיין פסחים כח ע"ב.
קעג.
מצות לחם עוני . י"ג פעמים צוה על המצות, ורק פעם א' הזכיר “ לחם עוני ", וע"כ שהמצות א"צ להיות מפת קיבר, רק אפי' מצות של שלמה. רק מ"ש “ לחם עוני " פרט לחלוט ואשישה. ומובא בפסחים לו.
ור"ש ס"ל שקראם לחם עוני, שהיה זכר להענוי. כי העבדים היו נותנים להם לחם שלא נתחמץ, שקשה להתעכל.
קעד.
כי בחפזון יצאת . בברכות ט שראב"ע ס"ל שאכילת פסחים עד חצות, ור"ע ס"ל עד עלות השחר. ומסיק שנחלקו על שעת חפזון, שראב"ע סבר חפזון דמצרים, ור”ע סבר חפזון דישראל.
ר"ל שאחר שאמר טעם לפסח, מפני שיצאו בחפזון, שהוא לראב"ע, חפזון דמצרים שהיה בחצות; א"כ אכילת פסחים עד חצות. ולר"ע שאמר חפזון דישראל, א"כ אכילתו עד מן חפזון דישראל, שהיה בבקר.
והנה לראב"ע שס"ל שמ"ש כי בחפזון יצאת - היינו חפזון דמצרים, שסתמא דספרי פה כוותיה. וכן לר' אלעזר במכלתא בא מד , ובספרי ראה קעט . א"כ, אחר שאמר ע"ז למען תזכור , ראוי שיזכיר יצ"מ בלילות. דהא מ"ש בחפזון יצאת היינו בלילה, שלדידיה הוא עקר הגאולה, שאז יצאו משעבוד לגאולה.
אבל לשון הכתוב כל ימי חייך עמד לנגדו, שכ"מ שכתוב " ימים " ממעטינן לילות, כמ"ש בהתו”ה צו מ בארך. ולא זכה לזה, עד שדרשה בן זומא, והוא - לשון "כל ימי" או "כל הימים", לא יציין היום מגביל אל הלילה, שע"ז הול"ל (הוה ליה למימר) "ימי חייך"! רק יציין ההמשך הזמני של כל ימי חייו מבלי הפסק, וכול (ל)גם הלילות.
חמץ ומצה בספר דברים
בפרשת מצוות הפסח בספר דברים נאמר (דברים טז ג): "לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני: כי בחיפזון, יצאת מארץ מצרים -- למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, כל ימי חייך".
כפי שהסברנו כאן , איסור אכילת חמץ וחיוב אכילת מצה הם שני עניינים נפרדים עם טעמים נפרדים - איסור אכילת חמץ מזכיר את מהירות היציאה ממצרים, ומצוות אכילת מצה עם קרבן הפסח מזכירה את עוניים של אבותינו במצרים.
לפי זה, הפסוק בנוי (כמו פסוקים רבים אחרים) במבנה של טבלה:|
"תאכל עליו מצות לחם עוני" |
"לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים" |
|
"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, כל ימי חייך" |
"כי בחיפזון, יצאת מארץ מצרים" |
כלומר:
-
-
- לא תאכל חמץ 7 ימים אחרי אכילת קרבן הפסח, כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים (והבצק לא הספיק להחמיץ);
- תאכל מצות עם קרבן הפסח, כדי שתזכור את היום שבו יצאת מארץ מצרים - שבו היית עדיין עני ואכלת מצות "לחם עוני".
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-27.
הנוסח בכל מהדורות המקרא בויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
מאמרים בקטגוריה "דברים טז ג"
דף קטגוריה זה כולל את 23 הדפים הבאים, מתוך 23 בקטגוריה כולה.
בהזח |
ימספ |
פ (המשך)ק |
