קטגוריה:דברים טז א
מתוך ויקיטקסט
שמור את חדש האביב ועשית פסח ליהוה אלהיך כי בחדש האביב הוציאך יהוה אלהיך ממצרים לילה
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הספר)
* * *
שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה.
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הספר)
* * *
שָׁמוֹר֙ אֶת־חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב וְעָשִׂ֣יתָ פֶּ֔סַח לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֞י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֗יב הוֹצִ֨יאֲךָ֜ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ מִמִּצְרַ֖יִם לָֽיְלָה׃
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הספר) - עזרה - תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
ראו פסוק זה: במהדורה המבוארת • שאלות ותשובות באתר אתנ"כתא • קישורים באתר סנונית
תרגום
עדיין לא נכתב
ירושלמי - יונתן:
ירושלמי (קטעים):
רש"י (כל הפרק)
"שמור את חדש האביב" - מקודם בואו שמור שיהא ראוי לאביב להקריב בו את מנחת העומר ואם לאו עבר את השנה
"ממצרים לילה" - והלא ביום יצאו שנא' (במדבר לג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל וגו' אלא לפי שבלילה נתן להם פרעה רשות לצאת שנ' (שמות יב) ויקרא למשה ולאהרן לילה וגו'רמב"ן (כל הפרק)
מדרש ספרי (כל הפרק)
קסז.
שמור את חדש האביב . שמור החדש שהוא סמוך לאביב, מפני אביב שיהא בזמנו.
(סנהדרין יא יג) יכול אם היתה שנה חסרה י"ד יום או ט"ו יום, אתה נותן לו י"ד יום או ט"ו יום? תלמוד לומר " חדש " לא פחות (ולא יותר).
יכול אם היתה חסרה מ"ם יום [או נו"ן יום], אתה נותן להם מ"ם יום או נו"ן יום? תלמוד לומר " חדש ", לא פחות ולא יותר.
קסח.
ד"א, שמור את חדש האביב - בשלשה מקומות מזכיר פרשת מועדות,
* בתו"כ (=בתורת כהנים) מפני סדרן.
* בחומש הפקודים מפני קרבן.
* במשנה תורה מפני הצבור.
ללמדך ששמע משה סבר מועדים מסיני, ואמרה לישראל; וחזר ושנאה להם בשעת מעשה.
(מגילה לא לב) אמר משה, הוו זהירים להיות שונים בענין ודורשים בו.
קסט.
ועשית פסח . שתהא עשייתו לשם פסח. שאם (שחטו) [עשאו] שלא לשמו פסול.
(אין לי אלא שחיטתו, מנין לרבות קבול דמו וזריקת שמו?) [יכול אף צלייתו והדחת קרביו?] תלמוד לומר וזבחת פסח . זביחה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר לך, מה זביחה מיוחדת שהוא משום עבודה, אף כל שהוא משום עבודה; יצאו אלו שאינם משום עבודה.
קע.
לה' א-להיך . לשם המיוחד.
כי בחדש האביב . חדש שהוא כשר לא חם ולא צונן. וכה"א (תהלים סח) מושיב יחידים ביתה מוצאים אסירים בכושרות .
הוציאך ה' א-להיך ממצרים לילה . (ברכות ט) וכי בלילה יצאו, והלא לא יצאו אלא ביום, שנאמר (במדבר לג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל (ממצרים) [ ביד רמה לעיני כל מצרים ]? אלא מלמד שנגאלו בלילה.
(ב) וזבחת פסח . שתהא שחיטתו לשם פסח, שאם שחטו שלא לשמו פסול.
אין לי אלא שחיטתו, מנין לרבות קבול דמו וזריקת דמו? תלמוד לומר ועשית .
יכול שאני מרבה את הקטר חלביו? תלמוד לומר וזבחת .
זביחה בכלל היתה, ולמה יצאה? להקיש אליה ולומר לך, מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה, אף כל שמעכב את הכפרה. יצאה הקטרה, שאינה מעכבת את הכפרה.
לה' א-להיך . לשם המיוחד.מלבי"ם - התורה והמצוה
קסז.
שמור את חדש האביב . חדשי השנה נמנים ללבנה, שהחדוש הוא רק בלבנה, והאביב נמשך לפני שנת החמה. ואחר שהזהיר שישמור שיהא עשית הפסח בי"ד לחדש, שהוא ללבנה, ושיהא אז האביב. ושנת החמה יתרה על שנת הלבנה יותר מיו"ד ימים כ"א שעות, והזהירה התורה שאז ישמור החדש הסמוך לאביב, להוסיף בו כדי שיגיע אביב בזמנו; וכבר בארתי זה ( בא י ). ויצויר שהאביב לא יגיע עד עבור י"ד ימים, שהוא זמן עשית פסח, ויש לטעות שיוסיף י"ד ימים ויהיה חדש אדר מ"ד יום, עז"א " חדש ". שיוסיף שלשים יום, שהוא זמן חדוש הלבנה.
וכן יצויר שיתאחר האביב עד מ"ם או נו"ן יום, ונאמר שנוסיף אדר שני, מחדש של ארבעים או חמשים יום, עז"א " חדש ”, שיהא העבור רק חדש.
ועיין עקר למודים אלה במ"ש בפי' המכלתא בא י .
קסח.
שמור את חדש האביב . בתו"כ סדר פ' המועדות בפעם ראשונה. ופ' פינחס למד הקרבנות שיביאו בכל חג. במשנה תורה שנה הכל לכל ישראל, שהתאספו אז לקבל פרטי הלכות, שלא נאמרו עדיין; וז”ש "מפני הצבור".
ומ"ש “ללמדך ששמע משה סדר מועדים", זה נמצא בספרי פ' בהעלותך יז . ושם בארתי הדבר היטב.
קסט.
ועשית פסח . עשיה כולל כל המעשים ( ויקרא קלד , ויקרא רמח , ויקרא רנב , מצורא נז ובכ"מ), שיעשה הכל לשם פסח.
וחזר ואמר וזבחת פסח - והלא זביחה בכלל עשיה? ובא לפרש רק עשיה שהיא עבודה, דומיא דזביחה. ועיין זבחים ו שטה אחרת כמ"ש התוס' שם.
קע.
ועשית פסח לה' א-להיך . אצל הקרבן נזכר תמיד שם הויה, כמ"ש ויקרא טו הטעם. וא"כ עקר הוא מ"ש " לה' - שהוא שם המיוחד".
ומ"ש כי בחדש האביב הוציאך , הוא פי' למ"ש " א-להיך ". ששם "א-להים" הבא בכנוי, מורה על ההשגחה המיוחדת והדבוק והאהבה שי"ל עמהם. שהוציאם בחדש האביב, שהוא טוב להולכי דרכים.
ומ"ש הוציאך לילה , ר"ל שאז ניתן להם רשות מפרעה ללכת, והם לא הלכו עד היום. וכן אמר בברכות ט, "מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב". והפסח היה זכר על התחלת הגאולה, ועז"א הוציאך לילה .
והמצה היה זכר על המשך ימי הגאולה, שלא נשלמה עד שביעי של פסח, שטבעו המצרים בים; לכן מצה שבעה.
(ב) וזבחת פסח , ע' לעיל ( ראה קסט ):
כתבו סיכום על הפסוק (הכנה לסיכום)
הנוסח בכל מהדורות המקרא בויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
מאמרים בקטגוריה "דברים טז א"
דף קטגוריה זה כולל את 12 הדפים הבאים, מתוך 12 בקטגוריה כולה.
בה |
זיס |
קר |