קטגוריה:בראשית מב לח

<< | ספר בראשית • פרק מ"ב • פסוק ל"ח | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב: ויאמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה

המהדורה המנוקדת: וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה.

המהדורה המוטעמת:

וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־יֵרֵ֥ד בְּנִ֖י עִמָּכֶ֑ם כִּֽי־אָחִ֨יו מֵ֜ת וְה֧וּא לְבַדּ֣וֹ נִשְׁאָ֗ר וּקְרָאָ֤הוּ אָסוֹן֙ בַּדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ־בָ֔הּ וְהוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛י בְּיָג֖וֹן שְׁאֽוֹלָה׃

המהדורה הדקדוקית:

וַ/יֹּ֕אמֶר לֹֽא־יֵרֵ֥ד בְּנִ֖/י עִמָּ/כֶ֑ם כִּֽי־אָחִ֨י/ו מֵ֜ת וְ/ה֧וּא לְ/בַדּ֣/וֹ נִשְׁאָ֗ר וּ/קְרָאָ֤/הוּ אָסוֹן֙ בַּ/דֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ־בָ֔/הּ וְ/הוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛/י בְּ/יָג֖וֹן שְׁאֽוֹלָ/ה׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשני המקרא

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וַאֲמַר לָא יֵיחוֹת בְּרִי עִמְּכוֹן אֲרֵי אֲחוּהִי מִית וְהוּא בִּלְחוֹדוֹהִי אִשְׁתְּאַר וִיעָרְעִנֵּיהּ מוֹתָא בְּאוֹרְחָא דִּתְהָכוּן בַּהּ וְתַחֲתוּן יָת סֵיבְתִי בְּדָווֹנָא לִשְׁאוֹל׃
ירושלמי (יונתן):	וַאֲמַר לָא יֵיחוּת בְּרִי עִמְכוֹן אֲרֵי אָחוֹי מִית וְהוּא בִּלְחוֹדוֹי אִשְׁתַּיֵיר מִן אִמֵיהּ וִיאַרְעִינֵיהּ מוֹתָא בְּאָרְחָא דְתַהֲכוּן בָּהּ וְתַחֲתוֹן יַת סֵיבָתִי בְּדָווּי לְבֵי קְבוּרְתָּא:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"לא ירד בני עמכם" - לא קבל דבריו של ראובן אמר בכור שוטה הוא זה הוא אומר להמית בניו וכי בניו הם ולא בני (ב"ר)

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[כח] לא קבל דברו כו'. פירוש למה לא השיב על דברי ראובן שאמר "את שני בני תמית וכו'" (פסוק לז), אלא שלא קבל דבריו מפני שאמר 'בכור שוטה הוא'. ואין להקשות דלא היה ליעקב לומר רק "לא ירד בני עמכם", ולמה הוצרך לומר "כי אחיו מת", דהשיב זה כדי שלא יסבור ראובן כי טענתו טענה, וכך רוצה לומר אף על גב שיפה אמרת "את שני בני תמית" לא אעשה זה, לכך אמר "לא ירד בני עמכם כי אחיו מת", וחזר יעקב את דבריו הראשונים, שרוצה לומר מה שהייתי מתיירא תחלה - עדיין הוא במקומו, כי דברי ראובן אינו כלום, לכך חזר דבריו הראשונים. אבל אין לומר שכך אמר יעקב - שלא תוכל לשמור אותו ויש לחוש שיקרהו אסון, דאין זה קשיא, דהא מצי לשמור אותו שמירה מעולה בדרך עד שלא יהיה לו סכנה בדרך, דהא לא הוי טעמא רק שהשטן מקטרג בשעת הסכנה (רש"י פסוק ד), דכל דרך הוא בסכנה, ויכול לשמור אותו עד שאין בו סכנה. תדע לך, דהא כאשר אמר יהודה "וחטאתי לך כל הימים" (להלן מג, ט) לא השיב יעקב מידי (קושית הרא"ם), אלא בודאי קבל יעקב דברי יהודה משום שקבל עליו לשמור אותו שמירה מעולה, שאמר "וחטאתי לך כל הימים":

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם – לֹא קִבֵּל דְּבָרָיו שֶׁל רְאוּבֵן; אָמַר: בְּכוֹר שׁוֹטֶה הוּא זֶה! הוּא אוֹמֵר לְהָמִית בָּנָיו; וְכִי בָּנָיו הֵם וְלֹא בָּנַי? (ב"ר שם).

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

לא ירד בני עמכם: שתק בזה ולא השיב לו כלל ולא בטח בדבריו מפני שכבר פשע באביו ומעתה לא יבטח בו, אבל בטח בדברי יהודה כי יהודה גבר באחיו וטענתו של יהודה "אם ישך משלח את אחינו אתנו וגו' ואם אינך משלח וגו'", וכן דרז"ל אמר להם יהודה הניחו לו לזקן עד שתכלה פת מן הסל. אמר יהודה: אבא אם ילך בנימין עמנו ספק נתפס ספק לא נתפס. אם ילך עמנו נחיה ואם לא ילך עמנו כלנו מתים מוטב שתניח את הספק ותטול את הודאי:

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"לא ירד בני" היחיד לו מאותה האם שהיתה עקרת הבית:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(לח) "לא ירד בני עמכם". כי תחלה אמר יעקב מצד שריע מזליה מיוסף ושמעון ובנימין כמ"ש חז"ל (חולין צה) בית תינוק ואשה יש סימן והוא דאתחזק תלתא זימני, וכאשר אמר ראובן שאין רעותא מצד יעקב כי הוא לקחו על אחריותו והוא לא ריעא מזלו, א"ל שיש רעותא מצד אמו שלה נשאר הוא לבדו, ואם לא יירא מאדוני הארץ במצרים יירא מאסון הדרך כי כל הדרכים בחזקת סכנה:

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

כי אחיו וגו'. והוא לבדו. פי' בא לתת טעם איך הוא חש על ספיקו של בנימין מודאו של שמעון האסור במשמר מצרים בערבון וכשלא יביאו בנימין הנה הוא מחויב מות, לזה אמר כי לזה יש להקפיד כי אחיו מת מה שלא אירע כן לאחד משאר אחים, ועוד אין חסרונו כחסרון שמעון כי הוא לבדו נשאר יחיד לאמו מה שאין כן שמעון כי ה' אחים יש לו. ועוד ספק זה ספק מוכרע הוא, והוא אומרו וקראהו אסון ולא אמר אם יקראהו אסון וגו', ודקדק לומר בדרך אשר תלכו בה, רמז כי יוסף אחיו הלך בדרך שהם רגילים ללכת בה בתמידות מחברון לשכם ואף על פי כן טרוף טורף וכמו כן זה יש לחוש לו לאסון אפילו בדרך אשר אתם הולכים בו בתמידות בלא שום חשש:

ראו גם

ויקי על הפסוק

ביאור ויקי

עריכה

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מב לח.

לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם

בְּנִי

בנימין הוא בני ולא אחיכם. אני האחראי עליו ולא אוותר.

עִמָּכֶם

יעקב הבין שהשליט דרש שכל האחים יבואו עם בנימין. יעקב בכלל לא הרגיש שראובן דיבר ביחיד, ורוצה ללכת מיד. יעקב עונה כאילו שכולם יחד צריכים ללכת מחדש למצרים כאשר הם רק שבו עם אוכל, ואסור להם לקנות עוד אוכל כל כך מהר.

יעקב מפריד את בנימין מאחיו. בנימין אינו חלק מהעם שלהם, עמכם (שינוי של הניקוד). יעקב העניק לבנימין גדולה על האחים.

כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר

רק לפני רגע הוא אמר "יוֹסֵף אֵינֶנּוּ" (ביאור:בראשית מב לו), כאילו שיוסף לא מת אלא רק איננו. אבל עכשו הוא חוזר להכריז בפרוש שיוסף מת. יעקב לא מסוגל להבין איך יוסף לא ינסה לשמור על קשר איתו ולבקר או לשלוח מכתב, אפילו אם הוא עבד. יעקב בטוח שיוסף מת.

יעקב אומר לבניו על בנימין: והוא לבדו נשאר לי. יעקב כאילו מעליב את בניו ואומר להם: אתם לא חשובים בעיניי. יעקב היה צריך להוסיף: 'רק הוא לבדו נשאר לי מרחל'.

לא ברור למה בנימין היה כל כך חשוב ליעקב. לא ברור למה רחל היתה כל כך חשובה ליעקב. אלוהים לא הבטיח לרחל שזרעה יהיה כחול אשר על שפת הים. קשה להבין את האיש הזה שזכה להקרא ישראל וכולנו בניו.

יעקב היה יכול לסרב לתת לראובן לקחת את בנימין למצרים, בלי להעליב את בניו. אולם הבנים לא יכלו להתלונן כי הם אלה שגרמו ליוסף להעלם.

וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ

האם האסון הוא רק 'בדרך' למצרים וחזרה, משודדים ורוצחים, או הדרך כוללת גם את השהייה במצרים, עם השליט המשונה?
יעקב חושב על יוסף שקרה לו אסון בדרך לאחיו, והוא חושש שדבר דומה יקרה כאן, למרות שהצרות של יוסף לא היו בדרך מחיה רעה, אלא כאשר הוא מצא את אחיו.
סביר שיעקב מתכוון לכל 'הדרך' – מהרגע שבנימין יצא עד שבנימין יחזור.

וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה

יעקב מביע את רגשותיו, ובמילים האלה ישתמש יהודה לשכנע את השליט לרחם על בנימין ויעקב: "וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה" (ביאור:בראשית מד כט). יהודה הקשיב, זכר וציטט את יעקב. עוצמת המילים שברה את התנגדותו של יוסף. הוא נוכח שהעונש הושלם והגיע הזמן להתגלות.