קטגוריה:בראשית כב י
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את בנו
המהדורה המנוקדת: וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאוֹשֵׁיט אַבְרָהָם יָת יְדֵיהּ וּנְסֵיב יָת סַכִּינָא לְמִכַּס יָת בְּרֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאוֹשִׁיט אַבְרָהָם יַת יְדֵיה וּנְסֵיב יַת סַכִּינָא לְמֵיכַס יַת בְּרֵיהּ עָנֵי וַאֲמַר יִצְחָק לְאָבוֹי כְּפוֹת יָתִי יָאוֹת דְלָא אֲפַרְכֵיס מִן צַעֲרָא דְנַפְשִׁי וְנִדְחֵי לְגוֹבָא דְחַבְּלָא וְיִשְׁתַּכַּח פְּסוּלָא בְּקָרְבָּנָךְ עֵינוֹי דְאַבְרָהָם מִסְתַּכְּלָן בְּעֵינוֹי דְיִצְחָק וְעֵינוֹי דְיִצְחָק מִסְתַּכְּלַן לְמַלְאֲכֵי מְרוֹמָא יִצְחָק הֲוָה חָמֵי יַתְהוֹם וְאַבְרָהָם לָא חָמֵי יַתְהוֹם עָנְיַן מַלְאֲכֵי מְרוֹמָא אִיתוּן חָמוּן כְּדֵין יְחִידָאִין דְאִית בְּעַלְמָא חַד נְכַס וְחַד מִתְנְכֵס דְנָכַס לָא מְעַכֵּיב וּדְמִתְנְכֵיס פָּשִׁיט צַוְורֵהּ: |
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אלשיך
השה לעולה בני. במעשה כי "וישלח אברהם את ידו ויקח" כו'. ואמר שלא עשה על כי בה' בטח לבו - יחזור בו או ימירנו בשה, כי לא לבו הלך בזה כי אם "לשחוט את בנו" בכל לבו:
(יא) מיד "ויקרא אליו ה'" וכו', וטעמו וראו מה גדל חשק אברהם, כי בצווי המצוה בקרוא אותו שיקח את בנו וכו' בקריאת אברהם פעם אחת הספיק, אך בקרוא אותו לשלא ישחטנו לא הספיקה קריאת פעם אחת כי עדיין היה עוסק במצוה בחשק
נמרץ עד שהוצרך לקראו אברהם פעם שנית:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
יתיב רב אחוריה דר' חייא קמיה דרבי ויתיב רבי וקאמר: מנין לשחיטה שהיא בתלוש? שנאמר: וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו. אמר ליה רב לר' חייא: מאי קאמר? אמר ליה: וי"ו דכתיב אאופתא קאמר. והא קרא קאמר? קרא זריזותיה דאברהם קא משמע לן. בשעה ששלח אברהם אבינו את ידו ליקח המאכלת לשחוט את בנו בכו מלאכי השרת, שנאמר: "הן אראלם צעקו חוצה", חיצה כתיב, חיצה היא בידיה למיכס ית בריה. מה היו אומרים? "נשמו מסלות", שאין אברהם מקבל את העוברים ואת השבים. "שבת עובר אורח הפר ברית", "ואת בריתי אקים את יצחק". "מאס ערים", "ויסע אברם ארצה הנגב" וגו'. "ולא חשב אנוש", לא חשב זכות אברהם.
ויקח את המאכלת. רב בעי קומי ר' חייא רבה: מנין לשחיטה שהיא בדבר המיטלטל? מהכא, וישלח אברהם את ידו ויקח, מכלל דתלוש הוא. אמר ליה: אם מן אגדה אמר לך רבי, אפילו במחובר שרי, דחזר הוא ביה; אם מן אולפן אמר לך, לית הוא חזר ביה. דתני לוי: היו נעוצין מתחלתן הרי אלו פסולין; תלושין ונעצן הרי אלו כשרין, דתנינן: השוחט במגל יד בצור ובקנה שחיטתו כשרה.בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
ראו גם
ויקי על הפסוק
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כב י.
וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ
הַמַּאֲכֶלֶת
"מַּאֲכֶלֶת" - סכין גדולה המשמשת לשחיטה: תַּעַר, מוֹרָה, סַכִּין, קוֹפִיץ, אוֹלָר. (מילוג) סביר שכאשר אברהם קיים את ברית המילה לעצמו ולמשפחתו הוא השתמש בסכין חדה. אפשרי שמדובר באותה מאכלת שבה הוא עשה את ברית המילה לעצמו וישמעאל, ואחר כך ליצחק עצמו. אנשים שאלוהים בוחר שישרתו אותו מצווים לא לגלח את שער ראשם, לדוגמא:
- שמשון - "ומּוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן הַבָּטֶן ... עַד יוֹם מוֹתוֹ" (שופטים יג ז).
- שמואל - "וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים ונְּתַתִּיו לַיהוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו, ומּוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ" (שמואל א א יא).
באופן דומה, אלוהים בוחר ביצחק ואוסר להביא סכין לראשו ולצווארו. כאשר אברהם כבר מוכן לשחוט את יצחק ולתת את גופתו המתה של יצחק לאלוהים, אלוהים פוקד עליו לא להרוג את יצחק כי הוא רוצה אותו חי, למענו. אלוהים רצה להעלות את יצחק בדרגה. אלוהים רצה שאברהם יבין שמעתה יצחק שייך לו ולכן הוא אינו נתון למרותו יותר. כשם שאברהם גירש את ישמעאל למות במדבר ואלוהים הציל אותו, וכשם שחנה נתנה את שמואל לאלוהים, כך אברהם נתן את יצחק לאלוהים. אלוהים דרש שאברהם יעלה את יצחק אליו ולא יחסוך אותו לעצמו (ביאור:בראשית כב טז)
לִשְׁחֹט
"לִשְׁחֹט" - הרג מהיר בחיתוך הצוואר והעורקים הראשים המובילים דם לראש ולמוח. השימוש בפועל לרוב נעשה בהקשר לחיות: "ויִַּשְׁחֲטו שְּׂעִיר עִזִיּם" (ביאור:בראשית לז לא), או לשבויים: "וְאֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהו שָּׁחֲטו לְּעֵינָיו" (מלכים ב כה ז).
למרות היעילות שבפעולה והכאב הנמוך, המילה 'שחיטה' מעידה על חוסר כבוד.
- האם זה מה שאברהם חשב?
- האם יחסו של אברהם ליצחק השתנה מבן יוצא חלציו, לאדם זר או לחיה?
אברהם ציווה להעלות את יצחק לעולה. למה לא נאמר: 'ויקח את המאכלת להקריב את בנו לעולה', כשם שנאמר בהמשך: "ויִַּקַּח אֶת הָאַיִל, ויַַּעֲלֵהו לְּעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ" (ביאור:בראשית כב יג)? אם כן, ניתן לראות שהקרבת האיל תוארה בצורה הרבה יותר מכובדת מאשר הקרבת יצחק.
כל הכבוד נעלם מהאירוע. בעייני עורך התורה, המקום נהפך לבית מטבחים, משחטה.
- אברהם לא הסביר ליצחק מה ולמה. ייתכן שהוא חשב שזה לא משנה, הרי יצחק ימות ולא ידע דבר.
- אברהם לא התפלל ובירך את אדוני, אברהם לא בירך את יצחק על נכונותו להיות קורבן.
- אברהם לא ניסה להתווכח עם אלוהים כמו בסיפור סדום - "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק" (ביאור:בראשית יח כג).
- האם אברהם כבר ראה את האיל וידע את פתרונו של אלוהים?
- מדוע אברהם לא ביקש מיצחק להתחנן לאלוהים, כשם שיצחק עשה עם רבקה: "ויֶַּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ" (ביאור:בראשית כה כא)?
נסיון פשע
אדם אשם כאשר הוא מבצע פשע.
אולם אדם גם יכול להיות אשם בעבירת ניסיון לפשע, היינו, האדם עשה מספיק צעדים שמעידים על כך שהוא התכוון לבצע פשע.
במקרה הזה, אברהם כמעט עשה את כל שנדרש לביצוע ניסיון לפשע של קורבן אדם. הוא עקד את יצחק והרים את הסכין. כל שנשאר לעשות היה לקרב את הסכין ולחתוך. כמובן, קיימת האפשרות שברגע האחרון אברהם היה עוצר את עצמו ולא מבצע את הפשע, עם זאת, הניסיון כבר הושלם.
חוקי חמורבי מספר 169 מרשה לאב לגרש את בנו רק אם הבן חטא עבירה קשה נגד אביו, לאחר שהבן הוזהר. חוקי חמורבי לא מותרים לאב להרוג את בנו בשום מקרה. חוק חמורבי מספר 169 מרשה לאב לגרש את בנו רק אחרי שהבן חטא עבירה קשה נגד אביו, הבן הוזהר, והוא עשה עבירה קשה נוספת. אין רשות לאב להרוג את בנו.
ברוך שפטרני מעונשו של זה
ראו את כל הניסיונות שאלוהים עשה לאבות ולאימהות בסיפורי התורה (ביאור:בראשית כב א). אברהם, שרה, ישמעאל, לוט, יצחק, עשו, יעקב, יוסף, יהודה ובני ישראל במצרים ובמדבר, כולם עברו חוויה מסוכנת שגרמה להם להתבגר, להשתחרר מהעבר, ולהתחזק באמונתם באלוהים.
אלוהים הורה לאברהם להעלות את יצחק אליו. אברהם היה מוכן לשחרר את יצחק לאדוני ולא לשמור אותו לעצמו (ביאור:בראשית כב יב). כמובן שכל זה היה ניסיון עבור יצחק. זו היתה הזדמנות ליצור קשר בין אלוהים ליצחק. זו היתה הדרך שבה בחר אלוהים לשחרר ולפטור את אברהם מאחריותו ליצחק ולהעביר את יצחק אליו. יצחק הבין שהוא שייך לאדוני, הרי אדוני הצילו בצורה פלאית.
יש שטוענים שבזמן העקדה גילו של יצחק היה בסביבות גיל 13, וייתכן שכסיפור העקדה רומז על המקור של המנהג בתרבות היהודית שברבות השנים הפך לברכה בחגיגת בר המצווה: "ברוך שפטרני מעונשו של זה", כאשר הנער נעשה בוגר ואחראי לעצמו.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית כב י"
קטגוריה זו מכילה את 13 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 13 דפים.