קטגוריה:בראשית ד כג

<< | ספר בראשית • פרק ד' • פסוק כ"ג | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב: ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי

המהדורה המנוקדת: וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.

המהדורה המוטעמת:

וַיֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְנָשָׁ֗יו עָדָ֤ה וְצִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֙גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּרָתִֽי׃

המהדורה הדקדוקית:

וַ/יֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְ/נָשָׁ֗י/ו עָדָ֤ה וְ/צִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔/י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑/י כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֙גְתִּי֙ לְ/פִצְעִ֔/י וְ/יֶ֖לֶד לְ/חַבֻּרָתִֽ/י׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשני המקרא

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וַאֲמַר לֶמֶךְ לִנְשׁוֹהִי עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעָא קָלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ אַצִּיתָא לְמֵימְרִי לָא גּוּבְרָא קְטֵילִית דִּבְדִילֵיהּ אֲנָא סָבֵיל חוֹבִין לִמְמָת וְאַף לָא עוּלֵימָא חַבֵּילִית דִּבְדִילֵיהּ יִשְׁתֵּיצֵי זַרְעִי׃
אונקלוס (דפוס):	וַאֲמַר לֶמֶךְ לִנְשׁוֹהִי עָדָה וְצִלָּה שְׁמָעָא [נ"א: שְׁמַעָן] קָלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ אַצִּיתָא לְמֵימְרִי לָא גַּבְרָא קְטָלִית [נ"א: קִטְלֵית] דִּבְדִילֵיהּ אֲנָא סָבֵיל חוֹבִין וְאַף לָא עוּלֵימָא חַבֵּילִית [נ"א: חַבְּלֵית] דִּבְדִילֵיהּ יִשְׁתֵּיצֵי זַרְעִי׃
ירושלמי (יונתן):	וַאֲמַר לֶמֶךְ לִנְשׁוֹי עָדָה וְצִלָה קַבִּילִין קוֹלִי נְשִׁי לֶמֶךְ אַצִיתַן לְמֵימְרִי אֲרוּם לָא גַבְרָא קְטָלִית דְנִתְקַטִלָא תְּחוֹתוֹהִי אוּף לָא עוּלֵימָא חֲבִילִית דִבְגִינֵיהּ יְהוֹבְדוּן זַרְעִי:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"שמען קולי" - שהיו נשיו פורשות ממנו מתשמיש לפי שהרג את קין ואת תובל קין בנו שהיה למך סומא ותובל קין מושכו וראה את קין ונדמה לו כחיה ואמר לאביו למשוך בקשת והרגו וכיון שידע שהוא קין זקנו הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהם והרגו והיו נשיו פורשות ממנו והוא מפייסן

"שמען קולי" - להשמע לי לתשמיש וכי איש אשר הרגתי לפצעי הוא נהרג וכי אני פצעתיו מזיד שיהא הפצע קרוי על שמי וילד אשר הרגתי לחבורתי נהרג כלומר ע"י חבורתי בתמיה והלא שוגג אני ולא מזיד לא זהו פצעי ולא זהו חבורתי

"פצע" - מכת חרב או חץ מקאדור"ה בלע"ז

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

שְׁמַעַן קוֹלִי – שֶׁהָיוּ נָשָׁיו פּוֹרְשׁוֹת מִמֶּנּוּ מִתַּשְׁמִישׁ, לְפִי שֶׁהָרַג אֶת קַיִן וְאֶת תּוּבַל קַיִן בְּנוֹ. שֶׁהָיָה לֶמֶךְ סוּמָא וְתוּבַל קַיִן מוֹשְׁכוֹ, וְרָאָה אֶת קַיִן וְנִדְמָה לוֹ כְּחַיָּה, וְאָמַר לְאָבִיו לִמְשׁוֹךְ בַּקֶּשֶׁת, וַהֲרָגוֹ. וְכֵיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁהוּא קַיִן זְקֵנוֹ, הִכָּה כַּף אֶל כַּף וְסָפַק אֶת בְּנוֹ בֵּינֵיהֶם וַהֲרָגוֹ. וְהָיוּ נָשָׁיו פּוֹרְשׁוֹת מִמֶּנּוּ, וְהוּא מְפַיְּסָן: "שְׁמַעַן קוֹלִי" – לְהִשָּׁמַע לִי לְתַשְׁמִישׁ. וְכִי "אִישׁ" אֲשֶׁר "הָרַגְתִּי", "לְפִצְעִי" הוּא נֶהֱרַג? וְכִי אֲנִי פְצַעְתִּיו מֵזִיד, שֶׁיְּהֵא הַפֶּצַע קָרוּי עַל שְׁמִי? "וְיֶלֶד" אֲשֶׁר הָרַגְתִּי, "לְחַבֻּרָתִי" נֶהֱרַג? כְּלוֹמַר: עַל יְדֵי חַבּוּרָתִי? בִּתְמִיָּה, וַהֲלֹא שׁוֹגֵג אֲנִי וְלֹא מֵזִיד! לֹא זֶהוּ פִּצְעִי וְלֹא זֶהוּ חַבּוּרָתִי. "פֶּצַע" – מַכַּת חֶרֶב אוֹ חֵץ, נברידור"א [navredure = פצע^[2]] בְּלַעַ"ז.

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

ודע, כי ויאמר למך מאוחר בפרשה, וכבר הזכרתי כמוהם שנים. וכמוהו: "ויקח האיש נזם זהב" (בראשית כד כב); וכן: "אמור אל בני ישראל אתם עם קשה עורף" (שמות לג ה); וכן "ואתחנן" (דברים ג כג). והטעם, כאשר אמרו חכמינו, כי עדה וצלה נמנעו, כי פחדו להוליד בנים, בעבור שיהיו שביעיים לקין וייהרגו או ימותו. ועל כן אמר למך לנשיו: אני הוא באמת השביעי, ואם יפצעני אדם שהוא גדול, או ילד יעשה לי חבורה, אז הרגתיו. ומלת הרגתי – תמורת 'אהרוג'; וכמוהו: "נתתי כסף השדה" (בראשית כג יג); "אשר לקחתי מיד האמורי" (בראשית מח כב), ורבים כמוהם:

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק •

"ויאמר למך לנשיו" - סמכו המפרשים (רש"י והראב"ע) בענין הכתוב הזה על דעת אונקלוס שפירש לכן כל הורג קין שבעתים יוקם (לעיל ד טו) כי לשבעה דורות יוקם ממנו ולא עתה כי השם האריך אפו ממנו והנה נשי למך פחדו להוליד בנים בעבור שיהיו שבועיים לקין והוא נחם את נשיו שהשם יאריך לו עוד שבעים ושבעה כי יתפלל לפניו כי הוא ארך אפים וירחם עליו או שהיה קל וחומר של שטות כפי המדרש שהזכיר רש"י ואם כן יאמר לכן כל הורג קין לשבעתים יוקם ממנו ולא בימיו וזהו תרגומו של אונקלוס כל דיקטל קין לשבעה דרין יתפרע מיניה ואם כן היה ראוי שיהיה "ויאמר למך לנשיו" מוקדם ולפי דעתי אין טעם "שבעתים" לשבעה דורות כי לא תאמר המלה הזאת על השבעה הנפרדים רק על הכפל דבר אחד שבעה פעמים כמו מזוקק שבעתים (תהלים יב ז) ישלם שבעתים (משלי ו לא) ואור החמה יהיה שבעתים (ישעיהו ל כו) כפול ומכופל שבעה חלקים אבל פירוש "כל הורג קין" כפשוטו שאמר השם לכן כל אשר יהרוג את קין שבעתים יוקם ממנו כי אעניש ההורג אותו שבע על חטאתו כי אני הבטחתי את קין שלא יהרג בעבור יראתו אותי והתודותו לפני אבל ענין למך עם נשיו לא הזכירו הכתוב בביאור ונוכל לומר גם כן שהיו יראות מעונש שלא יהרג למך בעון אביו כי השם לא אמר לקין סלחתי לך רק שלא יהרג אבל יגבה חובו מזרעו ולא ידעו מתי וכן היה הדבר ולמך נחם אותן לאמר כי השם ירחם עליו כאשר רחם על קין כי הוא נקי כפים ממנו ויתפלל לפניו גם הוא וישמע תפלתו אבל הנראה בעיני כי היה למך איש חכם מאד בכל מלאכת מחשבת ולמד לבנו הבכור ענין המרעה כפי טבעי הבהמות ולמד את השני חכמת הנגון ולמד את השלישי ללטוש ולעשות חרבות ורמחים וחניתות וכל כלי המלחמה והיו נשיו מתפחדות שלא יענש כי הביא החרב והרציחה בעולם והנה הוא תופש מעשה אבותיו בידו כי הוא בן המרצח הראשון וברא משחית לחבל והוא אמר להן אני לא הרגתי איש לפצעים ולא ילד לחבורות כאשר עשה קין ולא יענישני השם אבל ישמרני מן ההריגה יותר ממנו והזכיר כן לומר כי לא בחרב וחנית יכול אדם להרוג בפצעים וחבורות שימית במיתה רעה יותר מן החרב ואין החרב גורם הרציחה ואין על העושו חטא

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

כי איש הרגתי לפצעי. הביא למך החרב והרציחה בעולם ומעשה אבות יעשו בנים כי הוא בנו של קין הרוצח הראשון. והוליד שלשה בנים, הבן הבכור למדהו ענין המרעה כפי טבעי הבהמות. הבן השני למדהו חכמת הנגון. הבן השלישי למדהו כלי המלחמה בחרבות וברמחים וללטוש נחשת. והנשים שלו היו מתפחדות ממנו שלא ימות בעונש חטאו לפי שהביא הרציחה בעולם, וע"כ היה אומר להן כי איש הרגתי לפצעי או ילד לחבורתי שעשיתי בו כמו שעשה קין, כונתו לומר כי האדם יכול להרוג בלא חרב ואין החרב סבת הרציחה, ואע"פ שהוא הוציא בעולם אומנותו אין עליו עונש בזה כי אפשר להמית במיתה קשה מן החרב.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"שמען קולי נשי למך" צועק עלי יגון:

" אמרתי" שאספר צערי:

" הרגתי לפצעי" חבלתי בעצמי ממש שהיה ההרוג אבי, וילד לחבורתי. שהיתה החבורה בעצמי ממש במה שהיה ההרוג בני:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(כג)" ויאמר למך לנשיו". יספר שהגם שקין יסד עיר וקבוץ מדיני ותקן נמוסים להנהגת החברה, בכל זאת אם לא התבונה תתן קולה ואם לא יהיו האנשים בעלי יושר ואוהבי צדק בטבעם לא יועילו הנמוסים, שאם יעמוד איש עריץ ישחק לכל חוק ונמוס ויגזול משפט וצדק, שכן למך נכדו אחרי אשר גברה זרועו ע"י בניו וגבורתם וממשלתם היה דרכו לאמר לנשיו אתן עדה וצלה (גם אם לא הייתן נשי) שמען קולי ואל תמרו את פי, וכ"ש אחר שאתן נשי למך והאשה צריכה שתהיה נכנעת לבעלה, א"כ האזנה אמרתי (האזנה קלה משמיעה, ר"ל אף האזינו כל מה שאומר) כי אם אעשה אתכן רעה מי יציל אתכן מידי, הלא איש הרגתי לפצעי, איש אחד עשה לי פצע והרגתי אותו ובעת ההרג נתן בי חבורה שהיא קלה מפצע והרגתי גם את הילד שלו, ולא היה מי שיקום כנגדי ויבקש דמם מידי כי אין משפט נגדי בארץ כי זרועי רמה, ואם תאמר שאענש בדין שמים, ע"ז אני משיב לכם:

ילקוט שמעוני

עריכה

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •

[עריכה]

שמען קולי. לפי שהיו פורשות ממנו מתשמיש, לפי שהרג את קין ואת תובל קין. שהיה למך סומא, ותובל קין ראה את קין, ונדמה לו כחיה, ואמר לאביו למשוך בקשת והרגו. וכיון שידע שהוא קין זקנו, הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהן והרגו. והיו נשיו פורשות ממנו, והוא מפייסן: וכי איש אשר הרגתי, וכי פצעתיו מזיד, שיהא הפצע קרוי על שמי? וילד אשר הרגתי, לחבורתי נהרג? הלא שוגג הייתי! קין שהרג מזיד, נתלה לז' דורות; אני שהרגתי שוגג, לא כל שכן:

[עריכה]

ויאמר למך לנשיו וגו'. תבען לתשמיש. אמרו: למחר מבול בא, ונהיה פרות ורבות למארה. אמר להן: כי איש הרגתי לפצעי, שיבואו עלי פצעים בשבילו, וילד לחבורתי, שיבואו עלי חבורות בשבילו? אתמהא. קין הרג ונתלו לו שבע דורות; אני שלא הרגתי, אינו דין שיתלו לי ע"ז דורות? רבי אומר: הרי זה קל וחומר של חשך; אם כן, מהיכן הקב"ה גובה שטר חובו? – אם איש למה ילד, ואם ילד למה איש? איש לאברים וילד לשנים. אמרו לו: איתא ניזל גבי אדם. אזלין לגבי אדם, אמר להם: עשו את שלכם, והקב"ה עושה את שלו. אמרו לו: אסיא, אסי חגירתך! כלום פירשת מחוה ק"ל שנים, אלא כדי שלא תוליד ממנה בן? אתמהא. כיון ששמע כן, נזקק להעמיד תולדות:

[עריכה]

אמר ליה ההוא אפיקורוס לרבי ישמעאל ברבי יוסי, כתיב: "וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה'", "מאתו" מיבעיא ליה? אמר ליה ההוא כובס: שבקיה דמהדרנא ליה אנא. ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך, "נשיי" מיבעיא ליה? אלא משתעי קרא הכי; הכא נמי משתעי קרא הכי. אמר ליה: מנא לך הא? אמר ליה: מפרקיה דרבי מאיר שמיעא לי; דאמר רבי יוחנן: כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה, הוה דריש תלתא שמעתא, תלתא אגדתא, תלתא מתלי.

מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שהדיוט מזכיר שמו פעמים בפסוק אחד. בתורה, ויאמר למך לנשיו. בנביאים, "ויאמר להם המלך קחו את עבדי אדוניכם והרכבתם את בן המלך". בכתובים, "כי כתב אשר נכתב בשם המלך". ואת תמה שהקב"ה מזכיר שמו שני פעמים בפסוק אחד?

רבי עובדיה מברטנורא

עריכה

• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •

ויאמר למך לנשיו שהיו נשיו פורשות ממנו לפי שנגזר לכלות לזרע קין ז' דורות וכו' אמרו מה אנו יולדות לבהלה למחר יבא המבול וכו'. קשיא דידיה אדידיה דברישא משגיע שפירשה ממנו מפני גזרת שבע לקין ואחר כך משמע שפירשה ממנו מפני גזרת המבול וי"ל שהיו סבורות שגזרת כליון זרעו של קין וגזרת המבול גזרה א' היא כלומר שאין המבול בא אלא לכלות זרעו של קין וטעו האצטרולוגין שלהן בין זרעו של למך זה ובין זרעו של למך אביו של נח כדרך כל האצטגנינין והחוזים בכוכבים:

ראו גם

ויקי על הפסוק

ביאור ויקי

עריכה

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ד כג.

התהללות למך

שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי

יש הרואים בפסוקים כ"ג-כ"ד התהללות של למך והתגאות ברצח שביצע. הוא קורא לנשותיו, עדה וצילה, ומספר להן על רוצחו איש, מפני שהאיש פצע אותו, וילד, מפני שיצר לו חבורה. בפסוק כ"ד אומר למך, שכמו שהפוצע את קין, יתנקם בו שבעתיים (פסוק ט"ו), כך הפוצע את למך יתנקם בו פי שבעים ושבעה.

למך מדגים את ההדרדרות המוסרית שמיוחסת לצאצאי קין.

חז"ל העלו שנשות למך לא רצו להקשיב לו, ולכן הוא דורש מהם להאזין, ומאיים שהוא יעניש את הפוגעים בו.

לְנָשָׁיו, עָדָה וְצִלָּה

לפי חוקי חמורבי אדם רשאי לשאת אישה אחת בלבד, ויכול לקחת פילגשים.
ניתן לראות שלמך הרשה לעצמו לעשות כאוות נפשו. כמובן הוא לא היחיד בתקופת האבות, ואפילו משה לא הקפיד בעניין הזה. הרבה אלימות נובעת מהעובדה שיש גברים ללא נשים. שליטים משתמשים בלחץ המיני של גברים צעירים כדי להפוך אותם לחילים, להבטיח להם נשים ושלל, כדי שיצאו לכבוש אדמות ולתפוס להם נשים.

למך זכה להפוך לכינוי גנאי - כינוי לאדם לא-יוצלח, שלומיאל, 'חושם'.
כנראה שזה היה היחס לדמות התקיפה הזאת.

כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי

נראה כאן שלמך מתהלל לפני נשותיו, אבל לא בטוח שהוא פירסם את זה בעיר.

יש מדרש שטוען שלמך הרג את קין. לא נראה שיש בסיס לטענה הזאת. נראה שלמך היה במאבק עם איש וילד, הוא נפצע אבל בסוף ניצח במאבק והרג את היריבים. לפי חוקי חמורבי אפשר להביא אותו למשפט, והשופט יברר את העובדות ויקבע את עונשו. ספר היובלים לא קיבל את האפשרות הזאת, ככתוב: "ביתו נפל עליו וימת בתוך ביתו ויומת בקרב אבניו. כי באבן המית את־הבל ובאבן הומת גם הוא על־פי משפט־הצדק" (ספר היובלים ד מג-מד) וזה קרה כשנה לאחר מות אדם. לא נראה שהבל מת ממכת אבן בראש, כי ממכת אבן בראש לרוב לא נשפך הרבה דם, בניגוד לדברי אלוהים: "אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ, לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ" (ביאור:בראשית ד יא).

חז"ל מעלים שלמך היה כבד ראיה ויצא לצוד עם בנו תּוּבַל קַיִן. למך חשב שקיין הוא חיה והרג אותו, וכששמע מה הוא עשה הוא מחא כף מרוב צער, ובנו, שעמד לפניו, נפגע בראשו ומת. לכן למך אומר: "אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי"

לסיכום, לא ידוע מתי ואיך קין מת, והאם למך היה מעורב במותו.

אלוהים העניק הגנה לקין בעזרת האות והאיום לנקום שבעתים בפוגע בקין. למך טוען שמי שיפגע בו יענש פי 77, וזאת ללא בסיס מלבד היותו איש אלים ואולי בעל שררה.

ויקי על הפרק

באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא

^ בדפוסים "מקאדורה", שהוא ודאי שיבוש. ואולי יש ליישב מציידור"א maciedure (מעיכה) וראה גם להלן (בראשית מ"ט, ה') שם רש"י מביא את המלה היוונית מכייר"א ("סיף").
^ בדפוסים "מקאדורה", שהוא ודאי שיבוש. ואולי יש ליישב מציידור"א maciedure (מעיכה) וראה גם להלן (בראשית מ"ט, ה') שם רש"י מביא את המלה היוונית מכייר"א ("סיף").