בן סירא טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרקי ספר בן סירא: א · (במהד' המבוארת) · ב · ג · ד · ה · ו · ז · ח · ט · י · יא · יב · יג · יד · טו · טז · יז · יח · יט · כ · כא · כב · כג · כד · כה
כו · כז · כח · כט · ל · לא · לב · לג · לד · לה · לו · לז · לח · לט · מ · מא · מב · מג · מד · מה · מו · מז · מח · מט · נ · נא


הספרים החיצונים · ספר בן סירא · מהדורת דוד כהנא · מידע על מהדורה זו

<< · בן סירא · טו · >>

מהדורת דוד כהנא (על בסיס המקור העברי מכתבי יד)[עריכה]

ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק ט"ו.

(א) כִּי יְרֵא יְהֹוָה יַעֲשֶׂה זֹאת, וְתוֹפֵשׂ תּוֹרָה יַדְרִיכֶנָּה.

(ב) וְקִדְּמַתְהוּ כָאֵם, וּכְאֵשֶׁת נְעוּרִים תְּקַבְּלֶנּוּ.

(ג) וְהֶאֱכִילַתְהוּ לֶחֶם שָׂכֶל, וּמֵי תְבוּנָה תַּשְׁקֶנּוּ.

(ד) וְנִשְׁעַן עָלֶיהָ וְלֹא יִמּוֹט, וּבָהּ יִבְטַח וְלֹא יֵבוֹשׁ.

(ה) וְרוֹמְמַתְהוּ מֵרֵעֵהוּ, וּבְתוֹךְ קָהָל תִּפְתַּח פִּיו.

(ו) שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמְצָא, וְשֵׂם עוֹלָם תּוֹרִישֶׁנּוּ.

(ז) לֹא יַדְרִיכוּהָ מְתֵי שָׁוְא, וְאַנְשֵׁי זָדוֹן לֹא יִרְאוּהָ.

(ח) רְחוֹקָה הִיא מִלֵּצִים, וְאַנְשֵׁי כָזָב לֹא יִזְכְּרוּהָ.

(ט) לֹא נָאֲתָה תְהִלָּה בְּפִי רָשָׂע, כִּי לֹא מֵאֵל נֶחְלְקָה לּוֹ.

(י) בְּפֶה חָכָם תֵּאָמֵר תְּהִלָּה, וּמשֵׁל בָּהּ יִלַמְּדֶנָּה.

(יא) אַל תֹּאמַר מֵאֵל פִּשְׁעִי, כִּי אֶת אֲשֶׁר שָׂנֵא לֹא עָשָה.

(יב) פֶּן תֹּאמַר הוּא הִתְקִילָנִי, כִּי אֵין צֹרֶךְ בְּאַנְשֵׁי חָמָס.

(יג) רָעָה וְתוֹעֵבָה שָׂנֵא יְהֹוָה, וְלֹא יְאַנֶּנָּה לִירֵאָיו.

(יד) אֱלֹהִים מִבְּרֵאשִׁית בָּרָא אָדָם, וַיְשִׁיתֵהוּ בְּיַד חוֹתְפוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ בְּיַד יִצְרוֹ.

(טו) אִם תַּחְפֹּץ תִּשְׁמֹר מִצְוָה, וְתָבִינָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ.

(טז) אִם תַּאֲמִין בּוֹ / גַּם אַתָּה, תִּחְיֶה.

(*טז) מוּצָק לְפָנֶיךָ אֵשׁ וָמָיִם, בַּאֲשֶׁר תַּחְפֹּץ שְׁלַח יָדֶיךָ.

(יז) לִבְנֵי אָדָם חַיִּים וָמָוֶת, אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יִנָּתֵן לוֹ.

(יח) סָפְקָה חָכְמַת יְהֹוָה, אַמִּיץ גְּבוּרוֹת וְחוֹזֶה כֹל.

(יט) עֵינֵי אֵל יִרְאוּ מַעֲשָׂיו, וְהוּא יַכִּיר כָּל מִפְעַל אִישׁ.

(כ) לֹא צִוָּה אֱנוֹשׁ לַחֲטֹא, וְלֹא הֶחֱלִים אַנְשֵׁי כָזָב.

(*כ) וְלֹא מְרַחֵם עַל עֹשֶׂה שָׁוְא, וְעַל מְגַלֶּה סוֹד.

תרגום בן זאב[עריכה]

ספר בן סירה בתרגומו של יהודה ליב בן זאב (וינה, תקע"ד), פרק ט"ו.

ירא יי יעשה כן ונוצר פקדיו יהלך בה

כאם תשאהו וכאשת נעורים תחבקנו

תרוהו חכמה ומי תבונות תשקהו

ישען עליה ולא יפול יבטח בה ולא יבוש

תרוממנהו מכל רעיו ובקהל עם תפתח פיו

תמלא לבו משוש ושם עולם תורישנו

חטאים ולא יהלכו בה ופועלי און לא יבחרוה

רחוקה היא מרהב ואנשי לצון לא ישיגוה

לא נאוה תהילתה בפי רשע כי לא מיי נִתנה לו

פי ישר תהללנה ויי יט אליו חסד

אל תאמר מאת יי חטא ועון כי אשר שנא לו עשה

פן תאמר הוא הכשלני כי אין לו חפץ בבן מרי

כל נבלה וגאון שנא ופצה מהם אוהביו

הוא ברא אדם מראש ועזבו ביד יצרו

אם תאבה תנצור פקדיו ואם תאמין בו תמצא חׂסן

אש ומים הצג לפניך שלח ידך באשר תרצה

חיים ומות נתן לבני אדם לבחור בחיים ולסור ממות

מה רבה חכמת אלהים ומה עצמו פעלותיו

ועיניו כל תצפינה וכל עשתנות אדם יבחון

לא פקד לבני אדם לחטא ולא אמר לבני בשר סורו ואין לו חפץ בעושי עול

פסוקים[עריכה]

א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ