במדבר רבה כג
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה כג[עריכה]
במדבר רבה פרשה כג פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
א. [ עריכה ]
הלכה מי שהיה נרדף מן הגוים או מן הלסטים מהו שיחלל את השבת כך שנו רבותינו מי שהיה נרדף מן הגוים או מן הלסטים מחלל את השבת בשביל למלט את נפשו וכך אנו מוצאין בדוד כשביקש שאול להרגו ברח ממנו ונמלט אמרו רבותינו מעשה שבאו לגדולי ציפורי כתבים רעים מן המלכות הלכו ואמרו לר' אלעזר בן פרטא רבי כתבים רעים באו לנו מן המלכות מה אתה אומר נברח והיה מתיירא לומר להם ברחו ואמר להם ברמז ולי אתם שואלים לכו ושאלו את יעקב ואת משה ואת דוד מה כתיב ביעקב (הושע יב, יג): "ויברח יעקב" וכן במשה (שמות ב, טו): "ויברח משה" וכן בדוד (ש"א יט, יח): "ודוד ברח וימלט" וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (ישעיה כו, כ): "לך עמי בא בחדריך" אמר להם הקדוש ברוך הוא וכאלו כל גדולי עולם יראו וברחו מן שונאיהם כל אותן מ' שנה שעשיתם במדבר לא הנחתי אתכם לברוח אלא הייתי מפיל שונאיכם לפניכם במה שהייתי עמכם ולא עוד אלא כמה נחשים וכמה שרפים וכמה עקרבים היו שם שנאמר (דברים ח, טו): "נחש שרף ועקרב" ולא הנחתי אותם להזיק אתכם לכך אמר הקב"ה למשה כתוב את המסעות שנסעו ישראל במדבר כדי שיהיו יודעים מה נסים שעשיתי להם מנין ממה שקרינו בענין "אלה מסעי":
ב. [ עריכה ]
זש"ה זה שאמר הכתוב (תהלים עז, כא): "נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן" מה נחית נוטריקון הוא "נחית" רבי אליעזר אומר נסים עשית עמהם חיים נתת להם ים קרעת להם תורה נתת להם וע"י מי על ידי משה ואהרן.
דבר אחר "נחית" ר' יהושע אמר נפלאות עשית להם חירות נתת להם ימינך הושע אותם תלוי ראש נתת להם ע"י משה ואהרן.
ורבותינו אומרים "נחית" נביאים העמדת מהם חסידים העמדת מהם ישרים העמדת מהם תמימים העמדת מהם על ידי משה ואהרן.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "נחית" ר"ע אומר נוראות עשית בשונאיהם חרון אף שלחת בהם ידך הולחמה אותם תהומות כסית עליהם ע"י מי על ידי משה ואהרן.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "נחית כצאן עמך" מהו כצאן אלא מה הצאן הזה אין מכניסין אותה לצל הקורה כך ישראל כל מ' שנה שעשו במדבר לא נכנסו לצל הקורה לכך נמשלו כצאן.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "נחית כצאן עמך" מה הצאן אין כונסין לה אוצרות אלא רועים אותה במדבר כך ישראל כל מ' שנה שהיו במדבר ניזונו בלא אוצרות לכך נמשלו כצאן.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "נחית כצאן" מה הצאן כל היכן שהרועה מנהיגה היא נמשכת אחריו כך ישראל כל מקום שהיו משה ואהרן מסיעים אותם היו נוסעים אחריהם שנאמר "אלה מסעי בני ישראל" לקיים מה שנאמר "נחית כצאן עמך":
ג. [ עריכה ]
"אלה מסעי" משל למלך שהיה בנו חולה הוליכו למקום א' לרפאותו כשחזרו התחיל אביו מונה כל המסעות ואומר כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת את ראשך כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני לכך נאמר "אלה מסעי":
ד. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אֵלֶּה מַסְעֵי"
למה זכו ליכתב בתורה כל המסעות האלו? - על שקבלו את ישראל. ועתיד הקדוש ברוך הוא ליתן שכרן, דכתיב (ישעיהו לה , א): "יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת פרח תפרח ותגל ערבה וגו'". ומה מדבר על שקבל ישראל כך, המקבל תלמידי חכמים לתוך ביתו עאכ"ו.
את מוצא, עתיד המדבר להיות ישוב והישוב עתיד להיות מדבר.
- ומנין שעתיד הישוב להיות מדבר? שנאמר (מלאכי א, ג): "ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה".
- ומנין שהמדבר עתיד להיות ישוב? שנאמר (ישעיה מא, יט): "אשים מדבר לאגם מים".
את מוצא:
- עכשיו אין אילנות במדבר, ועתיד להיות שם, שנאמר (שם) "אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן".
- ועכשיו אין דרך במדבר שכולו חול, ועתיד להיות שם דרך, שנאמר (שם מג, יט) "אף אשים במדבר דרך בישימון נהרות".
- ואומר (שם לה, ח) "והיה שם מסלול ודרך ודרך הקדש יקרא לה לא יעברנו טמא והוא למו הולך דרך ואוילים לא יתעו":
ה. [ עריכה ]
"צו את בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עוברים אל ארץ כנען זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה" מלמד שהראה הקב"ה למשה כל מה שהיה ועתיד להיות הראה לו מדן עומד שמשון וברק בן אבינועם מנפתלי וכן כל דור ודור ודורשיו דור דור ושופטיו דור דור ומנהיגיו דור דור ופושעיו דור דור וצדיקיו שנאמר (דברים לד, ד): "ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך" מלמד שהראהו גיהנם אמר משה מי נדונין בו אמר לו הרשעים והפושעים בי שנאמר (ישעיה סו, כד): "ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו'" התחיל משה מתיירא מן גיהנם אמר לו "הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור" ומהו "זאת הארץ לאמר" אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי לכם קיימתי לבניכם לכך נאמר "לֵאמֹר":
ו. [ עריכה ]
"זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה" וכי הארץ נופלת והלא כתיב (קהלת א, ד): "והארץ לעולם עומדת" אלא כשבאו המרגלים והוציאו דבה על הארץ כעס עליהם משה אמרו לו כל ישראל משה רבינו אילו היו המרגלים שנים שלשה בדין הוא שנאמין שנאמר (דברים יט, טו): "על פי שני עדים או שלשה עדים".
הרי הן עשרה (שם א, כח) "אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו" כביכול אין בעל הבית יכול להוציא כליו משם מה עשה הקב"ה נטל שר הארץ וכפתו והפילו לפניהם שנאמר (שם, כא) "ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ" וכי לפניהם היתה אלא שהפיל שרה ואומר להם "עלה רש אל תירא ואל תחת" לא מן הנפילים ולא מן עם רב.
כתיב (יחזקאל מז, יג): "בהפילכם את הארץ" זש"ה זה שאמר הכתוב (תהלים טז, ה): "חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי" "חבלים נפלו לי" אלו י"ב שבטים לפי שנתחלקה הארץ לי"ב שבטים שנאמר "גֵּה גבול אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל" "בנעימים" בזכות התורה שנאמר (משלי כב, יח): "כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך" יש אדם שהוא נאה ולבושו כעור הוא כעור ולבושו נאה וישראל הם נאים לארץ והארץ נאה להם לכך כתיב "אף נחלת שפרה עלי" וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (איוב כט, יד): "צדק לבשתי וילבשני".
כתיב (יהושע ז, יט): "ויאמר יהושע אל עכן בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל" אמר לו עכן בשביל דבר זה שאתה אומר אני מת כיון שראה עכן כך אמר בלבו עכשיו אני נלכד בגורל איני מאמין ונחשב כזבן לפני יהושע באותה שעה אמר לו עכן למה תפיל גורלות ביני ובין בני ביתי אני אפיל הגורל בינך ובין פנחס אם לא יעלה הגורל על שניכם אף אני מאמין באותה שעה אמר יהושע "בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל תן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני" אמר ליהושע אף אתה הגד נא לי מה עשית מיד נפל מחלוקת בישראל ועמדו שבט יהודה במריבה והרגו מישראל כתות כתות כיון שראה עכן כך אמר בלבו כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא ואני ע"י נהרגו כמה אנשים מישראל אני חוטא ומחטיא מוטב אני אודה לפני הקדוש ברוך הוא ולפני יהושע ואל תבא תקלה על ידי מה עשה עכן עמד והשמיע קולו לכל הקהל והסו כל הקהל לפניו ואמר ליהושע (כ): "אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי" לא זאת בלבד אלא כבר מעלתי באחרות אמר לו יהושע ואני כך הייתי יודע שהדבר תלוי בך אלא "הגד נא ואל תכחד ממני" אמר לו (כא): "ואראה בשלל" אמר הסתכלתי מה שכתוב בתורה (דברים כ, יד): "ואכלת את שלל אויביך" "אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף ולשון זהב אחד חמשים שקלים משקלו ואחמדם ואקחם" ואל תאמר שאני עני והייתי צריך שאין בשבט עשיר ממני מיד (כב): "וישלח יהושע מלאכים וירוצו האהלה והנה טמונה באהלו והכסף (טמון) תחתיה" מפני מה שלח יהושע כדי שלא יגנבו אותם שבט יהודה ולא יוסיפו במחלוקת לפיכך שלח יהושע מהרה (כג): "ויביאום אל יהושע ואל כל בני ישראל ויציקום לפני ה'" מהו ויציקום שחבטן לפני המקום ואמר יהושע לפני הקב"ה רבש"ע בשביל אלו כעסת על בניך הרי הם נתונים לפניך מיד (כד): "ויקח יהושע את עכן בן זרח ואת הכסף ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנותיו" כדי לרדותן "ואת שורו ואת חמורו ואת צאנו ואת אהלו ואת כל אשר לו" לשריפה "וכל ישראל עמו" לראות בדינו כדי שלא יהיו רגילים לעשות (כד): "ויעלו אותם עמק עכור" (כה): "ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה" ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעוה"ב ויש לך חלק בו "וירגמו אותו כל ישראל אבן" הוא לבדו "וישרפו אותם באש" בממונו הכתוב מדבר שכן נאמר לו מפי הגבורה (טו): "והיה הנלכד בחרם ישרף באש אותו ואת כל אשר לו" א"כ מה ת"ל "וירגמו אותו ואת כל אשר לו" מלמד שהודה עכן שבשבת גנב והוציאם מיריחו והטמין בתוך אהלו ונסקל על חלול שבת ונשרף על שמעל בחרם.
ומנין את מוצא שכן הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע (יהושע ו , ב-ד): "ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה הקף את העיר פעם אחת כה תעשו ששת ימים ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות היובלים וגו'" ללמדך שבשבת נכבשה חומת העיר דבר זה עשה יהושע מדעתו והסכים הקב"ה על ידו אמר יהושע השבת קדש דכתיב (שמות לא, יד): "ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם" וכל מה שכבשנו יהא קדש שנאמר (יהושע ו, יט): "וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא לה' אוצר ה' יבא" ומנין שהסכימו על ידו שנאמר (שם, יז) "והיתה העיר חרם לה' היא וכל אשר בה" באותה שעה (כו): "וישוב חרון אף ה' מישראל" עליו נאמר (משלי טז, יד): "חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה" זה יהושע שהשיב חרון אף ה' מישראל:
ז. [ עריכה ]
"כי אתם באים אל ארץ כנען" הלכה עד שלא נכנסו לארץ כיצד היו מברכין על המזון שנו רבותינו עד שלא נכנסו לא"י היו מברכין ברכה א' הזן את הכל משנכנסו לא"י היו מברכין על הארץ ועל המזון משחרבה הוסיפו בונה ירושלים משנקברו הרוגי ביתר הוסיפו הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה ואין לך חביבה מכולם יותר מברכת על הארץ ועל המזון שכך אחז"ל כל מי שאינו מזכיר בבהמ"ז על הארץ ועל המזון ארץ חמדה וברית ותורה וחיים לא יצא ידי חובתו אמר הקדוש ברוך הוא חביבה עלי ארץ ישראל יותר מן הכל למה שאני תרתי אותה וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (יחזקאל כ, ו): "ביום ההוא נשאתי ידי להם וגו' ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות" וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (ירמיה ג, יט): "ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים".
את מוצא כשהרג יהושע אותם המלכים א"ר ינאי הכהן ששים ושנים היו שם ל"א ביריחו ל"א בימי סיסרא כשהלך להלחם עם ישראל נהרגו אף הם עמו למה שהיו מתאוים לשתות מים מן א"י ובקשו מן סיסרא ואמרו לו בבקשה ממך נבוא עמך למלחמה כל מלך שהיה מבקש למלחמה היה משלם ושוכר פועלים בכסף שיעזרו אותו אמרו לסיסרא אין אנו מבקשין ממך כלום אלא נבוא עמך בחנם שאנו מתאוים למלאות כרסינו מן מים של אותה הארץ שנאמר (שופטים ה, יט): "באו מלכים נלחמו אז נלחמו מלכי כנען בתענך על מי מגדו בצע כסף לא לקחו" להודיעך שאין חביבה כא"י א"ל הקב"ה למשה הן הארץ חביבה עלי שנאמר (דברים יא, יב): "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד" וישראל חביבין עלי שנאמר (שם ז, ח) "כי מאהבת ה' אתכם" אמר הקדוש ברוך הוא אני אכניס את ישראל שהן חביבין עלי לארץ שחביבה עלי שנאמר כי "אתם באים אל ארץ כנען":
* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה
ח. [ עריכה ]
"כי אתם באים אל ארץ כנען" זש"ה זה שאמר הכתוב (במדבר כג, יט): "לא איש אל ויכזב" ד"א "לא איש אל" (לא) איש עושה לאל שיכזב לא בן עמרם עשה אותו להנחם הוא שהוא אומר (דברים ט, יד): "הרף ממני ואשמידם" עמד בן עמרם ועשה אותו להתנחם שנאמר (שמות לב, יד): "וינחם ה' על הרעה".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "לא איש אל ויכזב" כשהוא אומר להביא טובה על ישראל אע"פ שדור חייב אינו מאחר וכשהוא אומר להביא רעה חוזר בו "ההוא אמר ולא יעשה" תדע אמר לאברהם (בראשית טו, יג): "הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך" ועשה כן שנאמר (דברים א, י): "ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב" אמר לו "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו'" ולא עשו אלא מאתים ועשר שנים הוי לא איש אל ויכזב בטובה אבל ברעה "ההוא אמר ולא יעשה" אמר לישראל (הושע א, ט): "כי אתם לא עמי" וחזר ואמר (שם ב, כה) "ואמרתי ללא עמי עמי אתה".
"ההוא אמר ולא יעשה" אמר לאברהם (בראשית כו, ג): "כי לך ולזרעך אתן" ולא חזר בו שנאמר "כי אתם באים אל ארץ כנען" ותכנסו לארץ:
ט. [ עריכה ]
"כי אתם באים והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם" זש"ה זה שאמר הכתוב (איוב לה, יא): "מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ".
"מלפנו מבהמות ארץ" אמר להם הקב"ה למדו מפרו של אליהו שבשעה שאמר אליהו לעובדי הבעל (מ"א יח, כה): "בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה כי אתם הרבים" נתקבצו ת"נ נביאי הבעל ות"נ נביאי האשרה ולא יכלו לזוז את רגליו מן הארץ ראה מה כתיב שם (כג): "ויתנו לנו שנים פרים ויבחרו להם הפר האחד וינתחוהו וישימו על העצים ואש לא ישימו ואני אעשה את הפר האחד ואנתחהו ואש לא אשים" מה עשה אליהו אמר להם בחרו שני פרים תאומים מאם אחת הגדלים על מרעה אחד והטילו עליהם גורלות אחד לשם ואחד לשם הבעל ובחרו להם הפר האחד ופרו של אליהו מיד נמשך אחריו והפר שעלה לשם הבעל נתקבצו כל נביאי הבעל ונביאי האשרה ולא יכלו לזוז את רגלו עד שפתח אליהו ואמר לו לך עמהם השיב הפר ואמר לו לעיני כל העם אני וחבירי יצאנו מבטן אחת מפרה אחת וגדלנו במרעה אחד והוא עלה בחלקו של מקום ושמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש עליו ואני עליתי בחלק הבעל להכעיס את בוראי אמר לו אליהו פר פר אל תירא לך עמהם ואל ימצאו עלילה שכשם ששמו של הקב"ה מתקדש על אותו שעמי כך מתקדש עליך אמר לו וכך אתה מיעצני שבועה איני זז מכאן עד שתמסרני בידם שנאמר (כו): "ויקחו את הפר אשר נתן להם" ומי נתן להם אליהו ואתה למד מאליהו שאמר להם "ויתנו לנו שנים פרים" ועוד אמר להם "בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה" ולבסוף כתיב "ויקחו את הפר אשר נתן להם" לכך כתיב "מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו".
אמר הקדוש ברוך הוא למדו מן העורבים שהיו מכלכלין את אליהו שנאמר (מ"א יז, ד): "ואת העורבים צויתי לכלכלך שם" ומהיכן היו מביאין לו (ו): "לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב" משולחנו של יהושפט ולא היו רוצים אותם עורבים ליכנס בביתו של אותו רשע אחאב להוציא משלחנו כלום בשביל אותו צדיק מפני שהיה בביתו עבודת כוכבים הוי "מעוף השמים יחכמנו" אמר הקב"ה למדו מפרו של אליהו ומן העורבים ואל תפנו אל האלילים להסתכל בם מנין ממה שקראו בענין "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם":
י. [ עריכה ]
"כי אתם באים אל ארץ כנען" זש"ה זה שאמר הכתוב (ירמיה ב, לא): "הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְּבַר ה' הַמִּדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל" אל תהי קורא הַמִּדְבָּר אלא הַמְדַבֵּר הייתי לישראל.
"מַאְפֵּלְיָה" מהו מאפליה שמא אמרתי להכניס אתכם לארץ והלקשתי אתכם שאין מאפליה אלא לשון הלקשה כענין שנאמר (שמות ט, לב): "והחטה והכוסמת לא נכו וגו'" הרי אתם נכנסים לתוכה "כי אתם באים אל ארץ כנען" מהו כנען ארץ של פרקמטיא שבה סחורה כשם שאתה אומר (ישעיה כג, ח): "אֲשֶׁר סֹחֲרֶיה שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ":
יא. [ עריכה ]
"זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה" מהו לכם לכם היא ראויה משל למלך שהיו לו עבדים ושפחות והיה משיא לעבדיו שפחות מן אוסיא אחרת ולשפחותיו עבדים מן אוסיא אחרת עמד המלך וחשב בדעתו אמר העבדים שלי והשפחות שלי מוטב שאשיא עבדי לשפחותי שלי לשלי כך כביכול אמר הקדוש ברוך הוא הארץ שלי שנאמר (תהלים כד, א): "לה' הארץ" ואומר (ויקרא כה, כג): "כי לי הארץ" וישראל שלי הם שנאמר (שם, נה) "כי לי בני ישראל עבדים" מוטב שאנחיל ארצי לעבדי שלי לשלי לכך נאמר "זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה":
יב. [ עריכה ]
זש"ה זה שאמר הכתוב (תהלים קיא, ו): "כח מעשיו הגיד לעמו" אמר להם הקב"ה לישראל יכול הייתי לבראות לכם ארץ חדשה אלא בשביל להראות לכם את כחי אני הורג את שונאיכם מפניכם ונותן לכם את ארצם לקיים מה שנאמר "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים":
יג. [ עריכה ]
"והקריתם לכם ערים" זש"ה זה שאמר הכתוב (תהלים כה, ח): "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך" (תהלים פה ): "ו" אמר דוד רבש"ע אלולי חסדיך שקדמו לאדה"ר לא היה לו עמידה שנאמר (בראשית ב, יז): "כי ביום אכלך ממנו מות תמות" ולא עשית לו כן אלא הוצאת אותו מג"ע וחיה תתק"ל שנה ואח"כ מת מה עשית לו גרשת אותו מג"ע שנאמר (שם ג, כד) "ויגרש את האדם" ולמה נתגרש על שהביא מיתה על הדורות והיה חייב למות מיד אלא שרחמת עליו וגרשתו כדרך הרוצח בשגגה שגולה ממקומו לערי מקלט לכך נאמר "זכור רחמיך ה' וחסדיך וגו'".
כיון שעמד משה ואמר לו הקדוש ברוך הוא "והקריתם לכם ערים" אמר משה רבש"ע זה שהרג נפש בשגגה בצפון או בדרום מנין יודע היכן ערי מקלט שיהא בורח לשם א"ל (דברים יט, ג): "תכין לך הדרך" תכוין לך הדרך שלא יהיו טועים וימצא אותו גואל הדם ויהרגהו ולו אין משפט מות עוד א"ל היאך א"ל העמד להם איסטליות מכוונות לערי מקלט שיהא יודע לילך לשם ובכל איסטליות רשום עליה רוצח לערי מקלט שנאמר תכין לך הדרך לכך אמר דוד "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך" אם לרוצחנין עשה שביל ודרך שיברחו וינצלו לצדיקים עאכ"ו (ט): "ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו".
"ונס שמה הרוצח מכה נפש בשגגה" ולא בזדון ואם יהרג בזדון ויאמר בשגגה הרגתי ויהא בורח לערי מקלט אמר הקב"ה אפילו בורח ונכנס במזבח שלי הרגו אותו שנאמר (שמות כא, יד): "וכי יזיד איש על רעהו וגו'" ומי היה זה שברח למזבח ונהרג יואב שנאמר (מ"א, ב): "והשמועה באה עד יואב וגו' אל אהל ה'" ואומר (ש"ב, כג): "תחכמוני ראש השלישי" לא היה יודע שכתוב בתורה "וכי יזיד איש על רעהו וגו'" שהלך והחזיק בקרן המזבח אלא אמר הרוגי ב"ד אין נקברין בקברות אבותיהם אלא הם לעצמן מוטב לי שאמות כאן ואקבר בקברות אבותי (מ"א, ב): "וישב בניהו את המלך דבר לאמר כה דבר יואב ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו והסירות דמי חנם אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי" ולמה נהרג שכן צוהו דוד אביו (שם, וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה ואשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם) מה עשה לו את מוצא בשעה שכתב דוד ליואב (ש"א, יב): "הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה ושבתם מאחריו ונקה ומת" עשה כך ונהרג נתקבצו כל ראשי החילים על יואב להרגו שהיה ראש הגבורים שכך כתיב בו (שם, אוריה החתי על שלשים ושבעה) הראה להם את הכתב לפיכך כתיב את אשר עשה לי יואב בן צרויה ואשר עשה וגו' היו סבורין כל ישראל שדוד צוהו להרגו שהיה אבנר בן דודו של שאול לפיכך כתיב (ש"ב, ג): "אל יכרת מבית יואב זב ומצורע" עמד דוד וקלל את יואב וידעו כל ישראל שלא היה מדוד ונתפייסו וצוה לשלמה בנו שיהרוג אותו שהיה יואב בן אחותו של דוד והיה מבקש להביאו לעולם הבא כיון שבקש שלמה להרוג אותו אמר יואב לבניהו לך אמור לשלמה אל תדינני בשני דינין אם תהרגני טול מעלי הקללות שקללני דוד אביך אם לאו הנח אותי בקללות מיד ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו א"ר יהודה כל הקללות שקלל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד זב מרחבעם בן שלמה שנאמר (מ"א, יב): "והמלך רחבעם התאמץ לעלות המרכבה" וכתיב בזב (ויקרא טו,): "וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא" מצורע מעזיהו שנאמר (דה"ב, כו): "ויהי המלך עוזיהו מצורע עד יום מותו" וישב בבית החפשית מחזיק בפלך מאסא דכתיב {{מצ|מ"א|טו||רק לעת זקנתו חלה את רגליו שאחזתו פלאגרה נופל בחרב מיאשיהו שנאמר (דה"ב, לה): "ויורו המורים את המלך יאשיהו" ואמר רב יהודה אמר רב נעצו בו לולינות של ברזל עד שעשאוהו ככברה חסר לחם מיהויכין שנאמר (מ"ב, כה): "וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו כל ימי חייו" משלחנו של אויל מרודך את מוצא כל זמן שהיה יהוידע קיים היה יואש עושה רצון בוראו שנאמר (שם, ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן) (דה"ב, כד): "אחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך אז שמע המלך אליהם" שקבל עליו לעשות אלוה לפיכך (שם, ואת יואש עשו שפטים) ומפני מה נהרג אבנר מפני שעשה דמן של נערים שחוק שנאמר (ש"ב, ב): "ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו'" ריב"ל אמר על שהקדים שמו לשמו של דוד שנאמר (שם, וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ) וחכמים אומרים על שלא הניח לשאול להתפייס מדוד והיה ספק בידו למחות בנוב עיר הכהנים ולא מיחה:
יד. [ עריכה ]
"והקריתם לכם ערים" וכתיב "שש ערי מקלט את שלש הערים" ג' שבא"י במערב וג' שבעבר הירדן במזרח בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה שנאמר את בצר במדבר בארץ המישור לראובני ואת רמות בגלעד לגדי ואת גולן בבשן למנשי הרי ג' במזרח ג' במערב חברון משל יהודה ושכם בהר אפרים זהו נפולין וקדש בגליל משבט נפתלי משה חלק לראובן ולגד ולחצי שבט המנשה והבדיל מהם ג' ערים שנאמר אז יבדיל משה ג' ערים אבל יהושע חלק לכל השבטים ונתן לשבט הלוי מ"ח עיר ונטלו הכהנים י"ג והשאר ללוים ג' ערי מקלט נטלו בגורלם ושבט הלוי לא נטלו בארץ למה אשי ה' ונחלתו יאכלון אתה מוצא סנחריב הגלה אותן ג' גליות גלות ראשונה הגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה והשניה שבט זבולן ושבט נפתלי שנאמר (ישעיה, ט): "כעת הראשון הקל ארצה זבולן וארצה נפתלי" הג' הגלה לשאר שבטים שנאמר והאחרון הכביד הכבידן כבמכבד נ"נ אף הוא הגלן בג' גליות מן שבט יהודה ובנימין בראשונה הגלה יהויקים ובשניה יהויכין מה עשה קשר אותו בקורכין שלו מיוקר שנאמר כי הנני משלח' כגבירה מה הגבירה הזאת אדם מיקר אותה כך עשה לו נבוזראדן הגלה לצדקיהו והרי ג' גליות ומנין שהיה סנחריב קוזמוקרטור שהיה מגלה אלו לכאן ואלו לכאן והגלה את ישראל לבבל והביא אלו שבבבל לכאן אמר הקדוש ברוך הוא בעוה"ז ע"י עונות גלו ונתפזרו בשערי הארץ אבל לע"ל (דברים לא,): "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך" (ישעיה, יא): "ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ" וכן ישעיה אומר (שם לה, י):
קישורים חיצוניים
מדרש מעוצב, באתר דעת.