במדבר רבה טו יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · במדבר רבה · טו · יז · >>

הוסף ביאור

יז. [עריכה]

כך דרש רבי תנחומא"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל" הלכה בתוך כמה אמות חייב אדם לעמוד מפני הזקן כך שנו רבותינו בתוך ארבע אמות חייב אדם לעמוד בפני הזקן שנאמר (ויקרא יט, לב): "מפני שיבה תקום" ושואל בשלומו בתוך ד' אמות ואיזה הידור אמרה תורה "וְהָדַרְתָּ" שלא יעמוד במקומו ולא ישב במקומו ולא יהא סותר את דבריו וכשהוא שואל הלכה שואל ביראה ולא יקפוץ להשיב ולא יהא נכנס בתוך דבריו שכל מי שאינו נוהג ברבו כל המדות האלו נקרא רשע לפני המקום ותלמודו משתכח ושנותיו מתקצרות ולסוף הוא בא לידי עניות שנאמר (קהלת ח, יג): "וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מפני אלהים" מורא זו איני יודע מהו כשהוא אומר "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ" הוי זה מוראת הרב אם כן הרי מוראת רבית ומוראת משקלות אלא א"ר אלעזר נאמר כאן "פני זקן" ונאמר להלן "אֵינֶנּוּ יָרֵא מִפְּנֵי אֱלֹהִים" וחייב להקדימו לכל אדם בכניסה וביציאה ולנהוג בו מורא וכבוד שנאמר (דברים ו, יג): "את ה' אלהיך תירא" ותניא את לרבות בעלי תורה שאין לך מדה אחרת כיוצא בה וכן הוא אומר (שם א, טו) "ואתן אותם ראשים עליכם" מיכן את למד שתנהוג בו מנהג נשיאות לעמוד מפניו להקדימו לכל דבר שבגדולה.
אמר רבי אבא הכהן בר פפא כשהייתי רואה סיעה של בני אדם הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהן שלא יהיו רואין ועומדים מלפני וכשאמרתי דברים לפני רבי יוסי ב"ר זבידא אמר לי צריך אתה לעבור לפניהם ויהיו רואין אותך ועומדים לפניך ואת מביאם לידי יראת שמים שנאמר "מפני שיבה תקום ויראת מאלהיך" למה שמעלתן של צדיקים מעלה שאין לה ירידה אבל מעלתו של עשו מעלה שכולה ירידה היא היום הוא אפרכוס למחר סגן למחר קומוס למחר סרדיוט וכן כל גדוליהם וכן הנביא אומר (עובדיה א, ד): "אם תגביה כנשר" אבל מעלתו של יעקב מעלה שאין לה ירידה ואין קדושתם נופלת לעולם וכן אתה מוצא שהזקנים א' מי"ג דברים שהן כתובין לשמו של הקב"ה אלו הן הכסף והזהב הכהנים והלוים וישראל והבכורות והמזבח ותרומה ושמן המשחה ואהל מועד ומלכות בית דוד והקרבנות וארץ ישראל והזקנים הכסף והזהב מנין שנאמר (חגי ב, ח): "לי הכסף ולי הזהב" הכהנים דכתיב (שמות כט, א): "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי" הלוים מנין (במדבר ג, יב): "והיו לי הלוים" ישראל מנין (ויקרא כה, נה): "כי לי בני ישראל" בכורות מנין (במדבר ח, יז): "כי לי כל בכור" המזבח מנין (שמות כ, כא): "מזבח אדמה תעשה לי" תרומה מנין (שם כה, ב) "ויקחו לי תרומה" שמן המשחה מנין (שם ל, לא) "שמן משחת קדש יהיה זה לי" אהל מועד מנין (שם כה, ח) "ועשו לי מקדש" הקרבנות מנין (במדבר כח, ב): "את קרבני לחמי לאשי" מלכות בית דוד מנין (ש"א טז, א): "כי ראיתי בבניו לי מלך" א"י מנין (ויקרא כה, כג): "כי לי הארץ" הזקנים מנין"אספה לי שבעים איש":