במדבר רבה טו ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · במדבר רבה · טו · ב · >>

ב.    [ עריכה ]
זש"ה זה שאמר הכתוב (ישעיה מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" אמר לו הקב"ה למשה לא בשביל שאני צריך לנרות הזהרתיך על הנרות אלא לזכותם שנאמר (דניאל ב, כב): "ונהורא עמיה שרא" וכתיב (תהלים קלט, יב): "גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה" בא ללמדך שאינו צריך לנרות של ב"ו.

תדע כשאדם בונה בית עושה לו חלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים ושלמה שבנה בהמ"ק לא עשה כך אלא עשה חלונות צרות מבפנים ורחבות מבחוץ כדי שיהא האור יוצא מבהמ"ק ומאיר לחוץ שנאמר (מ"א ו, ד): "ויעש לבית חלוני שקופים אטומים" להודיעך שכולו אור ואין צריך לאורם ולמה צוה אתכם לזכותכם לכך נאמר "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת" הוי "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ" ולא עוד אלא אם אתם זהירים להדליק את הנרות לפני אני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבא לכך נאמר (ישעיה ס, א): "קומי אורי כי בא אורך והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך":