ביאור:זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות
מתוך ויקיטקסט
"אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא, שנאמר (דברים טז ג) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך": 'ימי חייך' - הימים; 'כל ימי חייך' – הלילות. וחכמים אומרים: 'ימי חייך' - העולם הזה; 'כל' - להביא לימות המשיח"
מדוע רבי אלעזר בן עזריה (להלן ראב"ע) כל כך 'מתלהב' מכך ש"זכה שתיאמר יציאת מצרים בלילות"? מה הזכות הגדולה שעבורה היה שווה לחכות כשבעים שנה?
כדי לענות לשאלה, יש לעיין בשני המקורות שבהם מופיעים דברים אלה של ר' אלעזר בן עזריה:
א. המקור המוכר יותר הוא ה"הגדה של פסח", שם נאמר: "אֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח."
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.
אָמַר אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַים בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁה בֶּן זוֹמָא: שֶׁנֶּאֱמַר, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיְם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ יְמֵי חַיֶּיךָ - הַיָמִים, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ - הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְמֵי חַיֶּיךָ - הָעוֹלָם הַזֶּה, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ - לְהָבִיא לִימוֹת הַמָשִׁיחַ.
ב. מקור נוסף הוא במסכת ברכות, סוף פרק ראשון (ברכות יב ב): ""משנה: מזכירין יציאת מצרים בלילות;"
אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא,: שנאמר "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך": 'ימי חייך' - הימים; 'כל ימי חייך' – הלילות. וחכמים אומרים: 'ימי חייך' - העולם הזה; 'כל' - להביא לימות המשיח.
גמרא: תניא: 'אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר (ירמיהו כג ז) "[לכן] הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם [וישבו על אדמתם]"! אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו..."
א. בהגדה של פסח, הנושא הוא המצוה לספר ביציאת מצרים בליל פסח; בקריאה פשוטה של ההגדה נראה, שראב"ע התווכח עם חבריו על השאלה, האם צריך לספר ביציאת מצרים רק ביום פסח או גם בליל פסח, והדרשה של בן זומא הכריעה את הכף לטובת דעתו של ראב"ע.
לכן, בחג הפסח הבא, ישבו החכמים בבני ברק וסיפרו ביציאת מצרים כל אותו הלילה. כנראה שבאותו הלילה זכו ראב"ע וחבריו להבין חידושים גדולים בסיפור יציאת מצרים, ואולי גם לקשר אותם לגאולה שקיוו לה באותו הזמן (הגאולה מהשיעבוד לרומי); ובסוף הלילה, כשאמרו להם תלמידיהם "הגיע זמן קריאת שמע של שחרית", אמר ראב"ע "אני כל כך שמח שבן זומא דרש את הדרשה שלו - בזכותו זכינו לעסוק ביציאת מצרים לילה שלם, ולהבין דברים שמעולם לא היינו זוכים להבין בזמן אחר".
ב. במסכת ברכות, הנושא הוא הזכרת יציאת מצרים בכל לילה ולילה בפרשת "ציצית", שבסופה נאמר (במדבר טו מא): "אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם". בקריאה פשוטה של המשנה נראה, שראב"ע התווכח עם חבריו בשאלה, האם צריך להגיד את פרשת ציצית רק בקריאת שמע של שחרית (כשלובשים ציצית), או גם בקריאת שמע של ערבית (שבה לא לובשים ציצית), והדרשה של בן זומא הכריעה את הכף לטובת דעתו של ראב"ע.
הדרשה של בן זומא לא מסתמכת רק על המילים "כל ימי חייך" אלא גם על הפסוקים מספר ירמיהו:
- (ירמיהו טז יד): "לכן הנה ימים באים, נאם ה', ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה, והשבתים על אדמתם אשר נתתי לאבותם"
- (ירמיהו כג ז): "לכן הנה ימים באים, נאם ה', ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם"
לפי הפסוקים הללו, הניסים בגאולה העתידית יהיו כל כך גדולים, עד שהניסים של יציאת מצרים לא ייחשבו לעומתם, ולכן כבר לא יהיה צורך להזכיר אותם; מכאן מסיק בן זומא, שהמצוה להזכיר את יציאת מצרים "כל ימי חייך" לא יכולה להתייחס לימות המשיח, ומכאן שהיא בהכרח מתייחסת לימים שלנו, שכוללים גם את הלילות.
כשעוסקים ביציאת מצרים בימים, אפשר לחשוב שההסטוריה היהודית מתמקדת בעבר - אנחנו מזכירים שוב ושוב את הניסים שנעשו לאבותינו לפני אלפי שנים; אבל כשעוסקים ביציאת מצרים בלילות, המבט ממוקד בעתיד - יציאת מצרים היא רק הכנה, רק "פרומו", לניסים הגדולים שיקרו בגאולה העתידה. לכן ראב"ע שמח כל כך שזכה שתיאמר יציאת מצרים בלילות.
[עריכה] לעיון נוסף
1. רוב המפרשים פירשו, שהויכוח העיקרי היה על אמירת יציאת מצרים בקריאת שמע של ערבית בכל לילה ולילה;
- לפי דעה זו, לא ברור מדוע הוא הובא בהגדה של פסח
.
2. ייתכן שהויכוח העיקרי היה דווקא על אמירת יציאת מצרים בליל פסח.
- אך לפי דעה זו, לא ברור מדוע הוא הובא במסכת ברכות ולא במסכת פסחים.
ועוד: לפי שתי האפשרויות, קשה להבין מדוע ראב"ע זכה שתיאמר יציאת מצרים בלילות, הרי שאר החכמים לא קיבלו את דעתו של בן זומא? ואם נאמר שהשאלה נשארה ללא הכרעה, והם החליטו להחמיר לפי שתי הדעות ולהזכיר את יציאת מצרים גם בלילות וגם לימות המשיח - לא ברור מה השמחה של ראב"ע, והרי כדי להחמיר מספק אין צורך בדרשה, היה אפשר להחמיר מספק גם לפני כן, על-פי דעתו!
3. ייתכן שהויכוח העיקרי הוא על אמירת יציאת מצרים בכל לילה ולילה (כמו אפשרות 1), אך הויכוח התקיים בליל פסח, כשהיו כל החכמים מסובים בבני ברק. באותו לילה, עסקו החכמים ביציאת מצרים והשוו בינה לבין הגאולה העתידה, ובסופו של דבר כנראה השתכנעו שהגאולה העתידה אכן תהיה גדולה כל כך עד שלא יהיה צורך להזכיר את יציאת מצרים בימות המשיח כלל, והזכירו את יציאת מצרים בקריאת שמע של אותו לילה, כדברי בן זומא.
ראו גם:
- (אברבנאל על הגדה של פסח): "עוד הוסיף ראיה שנית שמצוה לספר ביציאת מצרים, כי אמר ראב"ע, שעם היות שנעשה לו נס, ובן שמונה עשרה שנה מינוהו נשיא לחכמתו כאילו היה בן שבעים שנה, עם כל זה לא הגיע בחכמה להוכיח לחבריו שתיאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא, שהיה קטן בשנים ולא נסמך ולא נעשה לו נס כמוהו, ודרשתו היתה, שאף שפרשת (במדבר טו לז): "ויאמר" לא היה לאמרה בלילה, מצד היות בו זכר הציצית שאינו נוהג בלילה, ראוי לאומרה להזכירו יציאת מצרים שבה שהיתה בלילה, והוכיח זה מפסוק (דברים טז ג): "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", עם היותו אמור בפרשת הפסח, כי אי אפשר שיפורש על מצוות הפסח שהוא מדי שנה בשנה אלא על יציאת מצרים, ומריבוי מילת "כל ימי חייך". וחכמים ראו שהלילה נמשכת ליום, ודרשו הריבוי לימות המשיח, כמו שכתוב (ירמיהו טז יד): "לא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים...", לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהיה טפלה וכו'. והביא המגיד דברי ראב"ע פה, לבאר מכל צד מעלת מצוה זו מסיפור יציאת מצרים בליל פסח, בין לדברי בן זומא שהשתדל שיזכרוה אף בכל לילות השנה, כל שכן שראוי להאריך בה בליל פסח; בין לדברי חכמים, שאפילו לימות המשיח לא תתבטל, ונתחייב לספר בה".
- הרב יאיר קאהן: "זכירה וסיפור הן שתי מצוות שונות לגמרי - לכל אחת מהן פרספקטיבה הפוכה על יציאת מצרים. הסיפור נועד להחיות את העבר ולהקפיצו לתוך ההווה, ואילו מטרת הזכירה היא לזכור את העבר, להשאירו שם, אבל להסיק מסקנות להווה. אף על פי כן, שתי המצוות משלימות זו את זו. אסור רק לספר את הסיפור, להחיות את החוויה הרוחנית האדירה של יציאת מצרים, ובמקביל להתעלם מהמסקנות המחייבות ולא לקבל על עצמינו עול מלכות שמים. מאידך, קבלת עול מלכות שמים שאינה מושרשת בחוויה הרוחנית האדירה של גילוי השכינה סובלת מיובש רוחני, והופכת מהר למצות אנשים מלומדה. רק על ידי שילוב של סיפור וזכירה אפשר להגיע לקבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות שיש בה חיות דתית. רק בדרך זו אפשר לשלב בין אהבת ה' ליראת שמים".
- הרב אוהד זמרן : "כולם מסכימים שחייבים להזכיר את יציאת מצרים גם בלילה... ר' אלעזר בן עזריה ראה כל ימיו שמזכירים את יציאת מצרים בלילה, אלא שהוא לא ידע מהיכן לומדים זאת עד שדרשה בן זומא.".
- הרב בני לאו : "בהגדה של פסח אנו מספרים על ר' אלעזר בן עזריה, שיושב אצל ר' עקיבא בבני ברק, ושומע שמספרים שם ביציאת מצרים כל אותו הלילה. ר' עקיבא הוא המארח והוא הקובע את הכללים בסיפור ההגדה. אילו היה ר' אלעזר הולך לשיטתו, היה יושב עד חצות ואומר הלכות הפסח. אך הוא יושב אצל ר' עקיבא ולכן הוא שומע איך מספרים ביציאת מצרים כל הלילה. כששומע ר' אלעזר את סיפורו של ר' עקיבא בליל הסדר הוא עומד ואומר: "הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות""
- הרב אברהם אבא וינוגורט: "לדעת בן זומא, "כל ימי חייך, הלילות" אינה סתם דרשה הבאה לדרוש את התיבה "כל", אלא הלימוד מבטא לעומק את משמעות היום, בשעה שאני לוקח אותו בשלמותו: יום שלם ("כל ימי חייך") כולל גם את הלילה, את הגלות, את הצרות (וצרות יכולות להיות גם בארץ ישראל...). אף הם חלק מהיום, ומסייעים, בסופו של תהליך, להגיע אל תכליתו, גם אם בשעת מעשה, בעת לילה, אני עדיין לא מודע לתפקידו. הדמע, הדמעה, הם חלק מן התהליך שבסופו יימלא שחוק פינו ולשונינו רינה. וע"כ, עפ"י החוק העברי, הלילה קודם ליום, ויהי ערב ויהי בוקר"
- הרב דוד לבנון: מצות זכירת יציאת מצרים בליל הסדר ובכל ימות השנה: "לדעת שניהם מצות זכירת יציאת מצרים היא מצווה תמידית, שאין להסיח את הדעת ממנה, וע"י שמזכיר יציאת מצרים בליל הפסח בדרך סיפור והגדה יועיל לו לזכור זאת כל השנה, אבל מזה שהתורה הדגישה "כל ימי חייך" משמע שהדבר מועד לשכחה, ויש להזכירו הזכרה כל שהיא בימי חייך - אלו הימים. וסובר בן זומא שהלילה הוא גם כך סיבה שמשכחת את זכרון הגאולה בגלל שבה לא היתה גאולה שלימה... והיא מסמלת מצב של גלות והסתר פנים, לכן בא הרבוי "כל ימי חייך"- שמרבה את הלילות לזכרון יציאת מצרים. אבל חכמים סוברים שהלילה טפל ליום ודי בהזכרת היום להועיל לזכרון גם בלילה. ולעומת זאת לימות המשיח עלולה להשכח גאולת מצרים מחמת היותה טפילה לגאולה שתהיה לעת"ל, ולכן דרשו חכמים את הרבוי "כל ימי חייך - להביא לימות המשיח"... לפי בן זומא העיקר הוא להזכיר את הגאולה העכשווית, ולפי זה מובן מדוע בלילה שאז קשה להרגיש את הגאולה יש צורך להזכיר את יציאת מצרים. אבל לפי חכמים העיקר לזכור את יציאת מצרים שהייתה בעבר כשורש לכל הגאולות, ולא תעקר ממקומה גם לעת"ל, לכן אין בעיה לזכור את העבר של יציאת מצרים גם בלילה, שבמציאות העכשווית הגאולה אינה מורגשת, וכיון שהזכיר ביום את גאולת מצרים הלילה נטפל ליום ונכלל באותה זכירה." חג האמונה: "[לדעת ראב"ע] העיקר באכילת הפסח הוא לשם הגאולה הרוחנית שנעשתה במכת בכורות שהיתה בלילה, ולכן בקש להזכיר יציאת מצרים בלילה"
- הרב זלמן מלמד: "מצות זכירת יציאת מצרים בכל יום היא לזכור את העובדה שה' בחר בנו לו לעם. ודי בזכירה ולא צריך להאריך בזה. ומצות סיפור יציאת מצרים בליל פסח לספר על הניסים ובאריכות עד כמה שאפשר".
- הרב יהושע וייצמן: "המילה "כל" בפסוק "למען תזכור את יום צאתך ממצרים כל ימי חייך" באה לרבות תקופה שבה ניתן לחשוב שאין צורך או ערך בהזכרת יציאת מצרים. באיזו תקופה מדובר? בן זומא סובר שבא לרבות את הלילות. לילה כמשל לתקופות החשוכות והאפלות שעבר עם ישראל. ניתן לחשוב שבתקופות אלה אין ערך להזכרת יציאת מצרים. יושב יהודי בספרד או ברוסיה, רועד מכל עלה נידף וזוכר את יציאת מצרים? מה הועילה יציאת מצרים אם לאחריה הגענו למקומות כאלה? על כן מחדש בן זומא שאף בתקופות אלה יש חיוב בהזכרת יציאת מצרים, הנותנת אמונה ותקוה לכך שאף ממצבים קשים אלה יוציאנו ה'. חכמים סוברים שיש צורך לחדש את חיוב הזכרת יציאת מצרים בימות המשיח. הרי הגענו כבר אל הגאולה, אל התכלית, ומה תועלת תצא לנו מזכירת התהליך כולו, החל ביציאת מצרים? העיקר לדעת לאן הגענו. חכמים מלמדים אותנו, שאף בימות המשיח חובה לזכור את יציאת מצרים. אף בעת שהגענו אל התכלית, יש לזכור את הדרך הארוכה שעברנו עד אליה, שכן הדרך בנתה את התכלית, ובתקופות הקשות קיבלנו כוחות נפש ותכונות שכעת יכולים לצאת אל הפועל בצורה מלאה."
- ישיבת מעלות: "אחרי התשובה הקצרה של עבדים היינו, בה סיפקנו את הצורך של הילדים הקטנים שלא יכולים להחזיק מעמד עוד הרבה זמן, אנו עומדים להאריך ולהעמיק בסיפור יציאת מצרים "ואפי' כולנו חכמים כולנו נבונים... וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי משובח". וכאן מובאים מספר קטעים על חשיבות הסיפור וההארכה וההעמקה בו לכל אדם ובכל עת. א. "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע... והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה" - הנה אנו רואים דוגמה חיה לכך ש"אפי' כולנו חכמים... מצווה עלינו לספר... וכל המרבה..." ב. המשנה: "אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות וכו'" גם פה מודגשת חשיבות זכירת יציאת מצרים בכל זמן "כל ימי חייך" וכדרשתם של חז"ל במשנה, בימים ובלילות, בעוה"ז ואף בעוה"ב ("להביא לימות המשיח") ג. "כנגד ארבעה בנים דברה תורה" - הסיפור הזה חשוב ומתאים לכל אחד (וחשוב להתאים אותו לכל אחד...). ד. מקורה של מצות סיפור יציאת מצרים המיוחדת ללילה זה "והגדת לבנך - יכול מראש חודש... לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך"."
[עריכה] מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-04-03.
[עריכה] תגובות
- איזו סקירה רצינית! כל הכבוד! הנה לנו עוד דוגמא לכך שכקושי השאלה כך רבות התשובות. ואולי טוב שקשה להבין את הפשט של המעשה בבני ברק - אם הפשט היה ברור לא היינו זוכים לכל כך הרבה רעיונות יפים... אוֹרי
