ביאור:מתן תורה בתוך הירדן

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש



לאחר שני פרקים מלאי הכנות, מגיעים אנו לקרוא על מעבר הירדן.

בלי ספק, סיפור מעבר הירדן מורכב ומלא פרטים, ועולות בו בעיות רבות הזוקקות פתרון. אך קצרה היריעה, ולכן התמקדתי בעיקר ברעיון הכללי של מעבר הירדן. בשל המבנה המורכב במעט של הסיפור, אני ממליץ לכל אחד לקרוא את המאמר הזה עם תנ"ך פתוח, כדי לשים לב לפרטים ולסדר המאורעות – שבמקרה זה הוא די 'מבולבל'.

אין ספק שמדובר באירוע היסטורי רב משמעות לבני ישראל, אך מהי בדיוק משמעותו? תשובה לשאלה זו היא מטרתנו הסופית במאמר זה.

א. מבנהו של סיפור מעבר הירדן[עריכה]

תיאור מעבר הירדן מתפרס על פני שני פרקים מלאי פרטים. נערוך מבנה כללי של הסיפור:

פתיחה (ג', א-ו): בנ"י מגיעים לירדן; דברי השוטרים ויהושע לעם יום לפני המעבר.

דברי יהושע לכהנים: לשאת את ארון ה' ולהתחיל ללכת אל הירדן.

א (ג', ז-יז)

1. דברי ה' ליהושע: לומר לכהנים לעצור בתוך הירדן. הבטחה: "הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל...".

2. דברי יהושע לבני ישראל: להכין 12 אנשים. הבטחה: "בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם...".

3. כריתת הירדן ומעבר בני ישראל.

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן – "

ב (ד', א-יג)

1. דברי ה' ליהושע: לקיחת 12 אנשים, שישאו 12 אבנים מתוך הירדן למלון.

2. דברי יהושע אל 12 האנשים: לקחת את 12 האבנים; הסבר מטרת האבנים – לאות ולזכרון.

3. לקיחת האבנים למלון.

יהושע מקים 12 אבנים נוספות, בתוך הירדן.

מעבר העם, הכהנים ושניים וחצי השבטים.

"בַּיּוֹם הַהוּא גִּדַּל ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת מֹשֶׁה כָּל יְמֵי חַיָּיו" (ד', יד)

ג (ד', טו-יח)

1. דברי ה' ליהושע: לומר לכהנים נושאי הארון לעלות מהירדן.

2. דברי יהושע לכהנים: "עֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן!".

3. עליית הכהנים ושיבת מי הירדן למקומם.

"וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ" (ד', יט)

חתימה (ד', כ- ה', א): יהושע מקים את 12 האבנים במלון ומסביר לבני ישראל את מטרתם: זכירת מעבר הירדן.

פחדם של יושבי ארץ כנען בעקבות מעבר הירדן.

חלוקות הדעות באשר לחתימתו של הסיפור. יש הטוענים שהוא נגמר בפסוק "והעם עלו מן הירדן... ויחנו בגלגל". בפסוק זה אנו 'עוברים מקום', מהירדן – שבו רוב הסיפור שלנו ארע, אל הגלגל. אפשרות נוספת היא בסוף פרק ד', משום שפרק ה' פותח בפתיחה חדשה: "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי...". האפשרות השלישית היא לכלול את פסוק א' שבפרק ה', עם סיפור מעבר הירדן, בשל העובדה שפחדם של העמים אכן קרה בעקבות המעבר.

כבר במבט ראשון ניתן לראות כי סיפורנו בנוי מ:

  • פתיחה, המתארת את תום ההכנות למעבר.
  • שלושה חלקים (א, ב, ג), אשר כל אחד מהם בנוי מ: 1. ציווי ה' ליהושע. 2. ציווי האנשים הנחוצים – ע"י יהושע. 3. ביצוע הציווי.
  • חתימה, המספרת על הקמת האבנים בגלגל ועל פחדם של עממי כנען.

מטבע הדברים, אנו נעסוק דווקא בחלק המרכזי והעיקרי, המחולק לחלקים א', ב' וג':

  • בחלק א ', מצווה ה' את יהושע לומר לכהנים לעצור בירדן. הוא מודיע לישראל את פרטי הנס, והביצוע לא מאחר לבוא: ברגע שהכהנים נוגעים בכפות רגליהם במי הירדן, מי הירדן קמים נד אחד.
  • בחלק ג ', מצווה ה' את יהושע לומר לכהנים לעלות מן הירדן. יהושע עושה זאת, ומי הירדן שבים למקומם מיד עם יציאת הכהנים. ניתן בלי ספק לומר כי חלקים א' וג' מקבילים זה לזה: תחילת הנס וסיומו.
  • בחלק ב ' מופיע הציווי על לקיחת 12 האבנים מתוך הירדן, ממצב רגלי הכהנים, והבאתם אל המלון. לחלק זה נוספים עוד כמה פרטים: 12 האבנים הנוספות, שהקים יהושע בתוך הירדן (בדיוק במקום שממנו נלקחו 12 האבנים הקודמות!), מעבר העם, הכהנים ושניים וחצי השבטים, ופסוק שקשה להבין על מה הוא מדבר: "וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עֹמְדִים בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן עַד תֹּם כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ לְדַבֵּר אֶל הָעָם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וַיְמַהֲרוּ הָעָם וַיַּעֲבֹרוּ" (ד', י). את הפסוק הזה נסביר בהמשך.

במאמר זה ארצה לטעון, שחלקים א' וג' הם סיפור אחד רצוף, המהווה 'מסגרת' לחלק ב'. חלק ב' מהווה סיפור מקביל לסיפור המסגרת, ואת זאת נראה בהמשך.

ב. סיפור מסגרת וסיפור מרכז[עריכה]

פרק ד' פותח בכותרת, אשר ממשיכה את סוף פרק ג' מבחינת תוכנה. בסוף פרק ג' סופר על כך שהעם תמו לעבור את הירדן, ועתה פותח פרק ד' כך: "ויהי כאשר תמו כל הגוי לעבור את הירדן –".

אלא שבהמשך הפרק נראה שבני ישראל לא תמו לעבור את הירדן:

  1. פס' ח: "ויעשו כן בני ישראל... וישאו שתי עשרה אבנים... ויעבירום עמם אל המלון...". ניתן להבין מכאן שבני ישראל עוד לא עברו כולם, וכי הם עוברים יחד עם האבנים שנשאו. כאן ניתן להשיב ולומר, שמדובר ב-12 האנשים שנבחרו בלבד. אך המשך הפסוקים יוכיח את הדברים ביתר שאת.
  2. פס' י: פסוק זה הוזכר כבר קודם לכן כפסוק 'בעייתי להבנה': "והכהנים נושאי הארון עומדים... עד תום כל הדבר... וימהרו העם ויעבורו". כאן נאמר לנו במפורש, כי רק עתה ממהרים העם ועוברים; רק לאחר שסיים יהושע לומר לעם את 'הדבר'.
  3. פס יא: לאחר שתם העם לעבור, עוברים הכהנים וארון ה' לפני העם. מפסוק זה ניתן להבין שהארון עזב את מקומו בירדן, ועתה הנס נגמר ומי הירדן שבים למקומם. ואכן מגיע פסוק יד ומסכם את יום מעבר הירדן: "ביום ההוא גדל ה' את יהושע...". אלא שמיד לאחר פסוק הסיכום, הסיפור ממשיך כאילו דבר לא ארע, ואנו שומעים שוב על יציאת הכהנים מהירדן, בציווי ה'!

התשובה לכך פשוטה: הקטע המתחיל באמצע פס' א, ומסתיים בפסוק הסיכום – פס' יד, הוא סיפור מקביל, ששובר את הרצף של סיפור המסגרת. זו הסיבה לכך שתחילתו סותרת את הסיפור שלפניו, וסופו סותר את הסיפור שלאחריו!

לכך ישנן מספר הוכחות:

1. פסוק הפתיחה לפרק ד', נקטע באמצעו ע"י 'פיסקא באמצע פסוק'. יתכן ודבר זה רומז לנו שהמשך פס' א נמצא במקום אחר, ואין זה חציו השני של הפסוק (וע"ע רד"ק, המציע הצעה אחרת באשר להמשכו ה'נכון' של חצי פסוק א) .

2. בנוסף לכך, המשכו של פס' א הוא: "ויאמר ה' אל יהושע לאמר". אם אנו מחפשים המשך חלופי לחצי פסוק זה, הרי שפס' טו מתאים מאוד: "ויאמר ה' אל יהושע לאמר"!

3. ישנן, כמו שראינו, הקבלות בין סיפור המסגרת לבין סיפור המרכז. בסיפור המרכז, ההקבלה העיקרית מורגשת בפסוקים י-יא: 

<col width="269" /> <col width="270" />

סיפור המסגרת –'סיפור הנס '

הסיפור המרכזי –'סיפור המצוות '

" וַיַּעַמְדו ּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית ה' בֶּחָרָבָה בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן הָכֵן

וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה

עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן:

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן---"

[---כאן נכנס הסיפור המקביל---]

"---וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר:

צַוֵּה אֶת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הָעֵדוּת וְיַעֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן"

" וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עֹמְדִים בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן

עַד תֹּם כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ לְדַבֵּר אֶל הָעָם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְמַהֲרוּ הָעָם וַיַּעֲבֹרוּ :

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר

וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ה'וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם"

בצד שמאל ניתן לראות את פסוקים י-יא שבסיפור המרכזי. ניתן לראות לאילו פסוקים הם מקבילים; והקבלה זו יוצרת בצד ימין המשך רציף: כמו שבסיפור המרכזי, הכהנים עומדים עד שהעם עובר, ולאחר שהעם עובר הכהנים עוברים גם הם, כך בסיפור המסגרת: הכהנים עומדים עד שעובר העם, ולאחר שמסיימים העם לעבור [כאן נכנס סיפור המרכז וקוטע את הרצף] הכהנים מצווים לעלות מן הירדן! הקבלה זו מראה כי ההמשך הרציף של הפסוקים מחייב את המשכו של פרק ד', פס' א, בפס' טו!

4. ולבסוף – פסוק הסיכום – פסוק יד, אשר לכאורה קוטע את רצף המאורעות, חותם בעצם את הסיפור המרכזי, המסתיים לו שם. אחריו נחזור לסיפור המסגרת, וגם הוא יקבל פסוק סיכום משל עצמו, בפסוק יט.

ג. שני תיאורים שונים למעבר הירדן[עריכה]

כפי שניתן לראות בטבלה, סיפור המסגרת מקבל את הכותרת " הסיפור הניסי ". דבר זה ברור, לאור ההשוואה שבטבלה. 'הירדן ' מודגש בסיפור הזה הרבה יותר, וכן המעבר ' בחרבה '. בולט ביותר תיאור יציאת הכהנים מאפיק הירדן. בעוד תיאור היציאה בסיפור הניסי הוא מלא הדר, ומפאר את הנס, הרי שבתיאור שבסיפור המרכזי לא מוזכר דבר מאלו: נאמר לנו רק כי ארון ה' והכהנים עוברים לפני העם. והקורא צריך להבין בעצמו שמעשה זה גרם גם לסיום הנס.

אם כן, נושאו של סיפור המסגרת ברור: נס קריעת הירדן ומעבר ישראל בחרבה.

אך מהו נושאו של הסיפור המרכזי? מרכזיותו אינה מוטלת בספק, אך האם ניתן לתת לו כותרת אשר תהלום את נושאו?

מתוך עיון בסיפור המרכזי, ניתן לשים לב שהסיפור מדגיש חזור והדגש, את עשיית הדברים כאשר צווה ה', משה או יהושע, ולעיתים בצורה מוגזמת - במכוון:

  1. "ויעשו כן בני ישראל כאשר צווה יהושע , וישאו שתי עשרה אבנים מתוך הירדן כאשר דיבר ה' אל יהושע ..." (ד', ח) – את הפסוק הזה ניתן היה לכתוב ביתר קיצור, אך ההדגשה היא על עשיית המצוות שצוו כפי שצוו.
  2. "והכהנים נושאי הארון עומדים בתוך הירדן עד תום כל הדבר אשר צוה ה' את יהושע לדבר אל העם, ככל אשר צווה משה את יהושע , וימהרו העם ויעברו" – גם פסוק זה מאריך בתיאור עשיית המצוות שצוו.
  3. גם תיאור מעבר שניים וחצי השבטים נעשה "כאשר דיבר אליהם משה" (ד' יב).

תיאור זה מדגיש מאוד את הפן הדתי של היום; מצוות היום שנעשות תוך כדי המעבר, מקבלות מעמד של "סיפור מרכזי", בעוד סיפור הנס – מעבר הירדן, כל כולו רק מסגרת לסיפור זה, כביכול טפל.

זהו המבנה של סיפור מעבר הירדן. סיפור קריעת הירדן ומעבר ישראל בתוכו, 'נקרע' לשניים – וסיפור המצוות 'עובר בתוכו בחרבה'...

ד. כפה עליהם הר כגיגית[עריכה]

ראוי שנזכור, כי בתחילת המאמר העמדנו לנו למטרה למצוא מהי משמעותו של אירוע זה, של מעבר הירדן. כבר בקריאה מהירה של הסיפור, ניתן לראות כי הפסוקים עצמם אומרים מפורשות מהם מטרותיו של מעבר הירדן. ניתן להעלות לפחות 3 מטרות שונות:

  1. ליהושע: "הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ" (ג', ז). בני ישראל הונהגו עד לא מכבר בידי משה, ואין צורך להסביר ולפרט את מעלותיו. נס מעבר הירדן שם לו למטרה לגדל את דמותו של יהושע בעיני העם, ולהשוותו עד כמה שניתן לדמותו של משה. מטרה זו מומשה במפורש, לאחר חלק ב': "בַּיּוֹם הַהוּא גִּדַּל ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת מֹשֶׁה כָּל יְמֵי חַיָּיו" (ד', יד).
  2. לעם: "בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבוּסִי" (ג', י). מעבר הירדן נועד להוות פתיח לכיבוש הארץ, והנס הגדול יוכיח לבני ישראל את 'רצינות כוונותיו' של ה' לתת להם את הארץ.
  3. ליושבי כנען: מיד לאחר סיפור המעבר, אנו שומעים על תגובת יושבי כנען לנס: "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד <עברנו> עָבְרָם וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ה', א). מעבר הירדן גרם לפחד גדול בלב יושבי כנען, ממש כפי שקריעת ים סוף גרמה לכך בזמנה: "נמוגו כל יושבי כנען...".

שלוש המטרות הללו מגיעות לידי מימוש מתוך נס קריעת הירדן, הנמצא בסיפור הניסי.

אך מהי מטרתו של סיפור המצוות – הסיפור המרכזי?

אני רוצה להציע אפשרות נוספת, אשר לעניות דעתי מהווה את מטרתו העיקרית של הסיפור המרכזי. לצורך כך 'ניאלץ' לעיין מעט בספר דברים, (כ"ז א-ג):

"וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר: שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:

וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד:

וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ"

ניתן לראות שמדובר באותו היום שאנחנו עוסקים בו: יום מעבר הירדן. משה מצווה את בני ישראל להקים להם אבנים גדולות, עליהם יכתבו את כל דברי התורה. אפילו זמן מדויק ניתן לכתיבת התורה: "בעברך". ממילה זו אפשר להבין שאת התורה צריך לכתוב על האבנים בתוך הירדן, תוך כדי המעבר, והסיבה לכך ברורה: "למען אשר תבוא אל הארץ...".

משמעות הדברים היא שבני ישראל מקבלים עליהם את התורה מחדש בתוך הירדן – כתנאי לקבלת הארץ!

במעבר הירדן, מכריזים בני ישראל כי הם מוכנים להיכנס לארץ: הם מקבלים עליהם את התורה, שהיא התנאי לכניסתם.

יהושע כותב את התורה על האבנים, והגיוני לומר שהעם לא עומד ומסתכל; יהושע קורא את התורה באזניהם, והם עומדים ומקבלים אותה על עצמם.

כעת נחזור לסיפורנו.

בסיפורנו ישנן 12 אבנים, המועברות למלון ושם מוקמות. מטרת אבנים אלו כתובה, כאמור, בפסוקים עצמם: אות וזכרון לנס. אבנים אלו אינם, ככל הנראה, אותן האבנים שעליהן ציווה משה לכתוב את התורה; זאת משום שאבנים אלו הועברו למלון ושם הוקמו, בעוד שהציווי דורש שכתיבת התורה על האבנים המוקמות תתקיים "בעברך" – בזמן המעבר עצמו.

על כורחנו אנו נאלצים לומר שמדובר ב-12 האבנים האחרות, אלו שיהושע בעצמו הקים בתוך הירדן:

"וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה"

דבר זה מסביר את הפסוק התמוה שהזכרנו לעיל, המופיע מיד לאחר הפסוק הנ"ל:

"וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עֹמְדִים בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן עַד תֹּם כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ לְדַבֵּר אֶל הָעָם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְמַהֲרוּ הָעָם וַיַּעֲבֹרוּ: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ה' וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם"

מהו אותו הדבר אשה ציווה ה' לדבר, אשר ציווה משה את יהושע? לאור הפסוקים בספר דברים, עניין זה ברור: כתיבת התורה על האבנים! (עדיין נותרת שאלה אחת, והיא: מדוע הדברים כתובים ברמז ולא בצורה מפורשת, כפי שנכתבו בספר דברים. לשאלה זו לא מצאתי תשובה מניחה את הדעת). יהושע כותב את התורה על אותן האבנים שהקים בירדן, ובפסוקים הללו מוזכר החלק השני של הציווי; הדבר שיהושע קורא לעם – התורה. רק לאחר שיהושע מסיים את מעמד קבלת התורה המחודש, "וימהרו העם ויעבורו".

שתי תהיות יש: האחת – מדוע יש צורך לקרוא שוב את התורה לעיני ישראל? בחודשים האחרונים עברו בני ישראל מסכת של נאומים מפי משה, שהסתיימו בברית ערבות מואב. מה משמעותו של הטקס הנוכחי בירדן? והשנית – מדוע ממהרים העם לעבור מיד כשמסיימים הם את המעמד?

מדרש חז"ל, המופיע בסוטה ל"ד., מאיר את השאלות הללו:

"עודם בירדן, אמר להם יהושע: דעו על מה אתם עוברים את הירדן, על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר: 'והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם וגו, אם אתם עושין כן - מוטב, ואם לאו - באין מים ושוטפין אותיכם. מאי אותיכם? אותי ואתכם"

חז"ל קראו את הדברים כפי שאנו ראינו לנכון. בני ישראל עומדים בתוך הירדן, ויהושע 'מזכיר להם' את התנאי לכך שהם מקבלים את הארץ: הורשת יושבי הארץ. אלא שחז"ל משתמשים בביטוי המזכיר את מעמד הר סיני, אשר בו קיבלו בני ישראל את התורה תחת איום מיתה: "כפה עליהם הר כגיגית". במעבר הירדן, כך רומזים חז"ל, כפה עליהם הקב"ה את מי הירדן; אם מקבלים עליהם – מוטב. ואם לא – באים המים ושוטפים אותם.

כעת ברור לנו מדוע הסיפור המרכזי כל-כך חשוב, עד שסיפור מעבר הירדן והנס הגדול משמשים לו כמסגרת, הטפילה לעיקר! בתוך הירדן, בין שני חלקי ה'מסגרת', כשאין דבר המבדיל בינם לבין ארץ כנען, עומדים בני ישראל ומקבלים עליהם את התורה, אשר היא התנאי לכך שה' יתן לבני ישראל את הארץ. זהו החלק החשוב.

עתה ברור לנו מדוע הסיפור המרכזי מלא בתיאורי עשיית המצוות על-ידי ישראל, כפי שצוו. שהרי זוהי מטרתו של הסיפור הזה – קבלה לעתיד של בני ישראל, לעשות את מצוות ה' גם בארץ!

ה. סיכום[עריכה]

סיפור מעמד חציית הירדן ומעבר ישראל בתוכו בחרבה, חצוי לשניים, ו'בתוכו בחרבה' עוברת המטרה העיקרית של מעמד זה: קבלה מחודשת של התורה, רגע לפני הדריכה על אדמת ארץ כנען.

הציוויים המקויימים בתוך הירדן מדגישים את עשיית הציוויים העתידית, אשר ישראל מקבלים על עצמם בכתיבת התורה על האבנים ובנאומו של יהושע לעם בתוך הירדן, לקראת הכניסה לארץ.

לכאורה, אינו דומה המעבר הספרותי שבין החלק הראשון של המסגרת והסיפור המרכזי, למעבר שבין הסיפור המרכזי והחלק השני של המסגרת.

בעוד הסיפור המרכזי 'גוזר' את פסוק א' באמצעו, וממש קוטע אותו באמצע המשפט (פיסקא באמצע הפסוק), הרי שניתן לעבור מהסיפור המרכזי אל 'המשך המסגרת' בלי להיתקל בקשיים רבים מדי. המעבר חלק וקריא, וודאי שאינו קוטע פסוק באמצעו.

אך כמו הירדן, כך המבנה הספרותי! כפי שהירדן נכרת ועמד נד אחד 'הרחק מאוד מאדם העיר', אך המים שמשם והלאה המשיכו במסלול זרימתם הרגיל אל ים המלח, כך המסגרת נקטעת ממש באמצע משפט – בהתחלה, אך בהמשך המעבר 'זורם' אל עבר המשך המסגרת.

מהצבת הסיפור המרכזי – קבלת התורה והמצוות – במרכז סיפור מעבר הירדן, נמצאנו למדים כי הארץ ניתנה לבני ישראל כארץ ייעוד, שלשם ישיבה בה צריך להתחייב לתנאי התורה ולעמוד בהם, ולא כארץ השייכת מעתה לעם ישראל בבעלות בלעדית; אם בני ישראל לא יעמדו בהסכם – ולא ישמרו את התורה ומצוותיה, הרי שלא יוכלו לעמוד ולומר "שלנו היא!". אילו יעשו כן – הרי שיבואו המים וישטפו אותם.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של נריה קליין שפורסם לראשונה בכפית התשס"ז - מדור הנ"ך המסובך 4 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-11.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvir/yhojua/ya-04