ביאור:משנה נדרים פרק ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת נדרים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
----
נדרים מותרים מאליהם[עריכה]
חטיבה I: נדר שאינו בלשון קרבן[עריכה]
|
לשון "חולין" אינה קשורה לאיסור. האיסורים של חזיר וכו' עד הרמשים אינם תלויים בקרבן, וגם התרומה והחלה אינם קרבן. איסור האם אינו תלוי בקרבן, ולכן גם כאן אין נדר, אבל המשנה מעדיפה להסתיר זאת מהנודר, ולהשלות אותו שההיתר בא מסיבה אחרת, כדי שלא יתקן את עצמו ויאסור את אשתו בדרך שאינה ניתנת להפרה. |
(א) ואלו מותרין: "חולין שאוכל לך",
- "כבשר חזיר", "כעבודה זרה", "כעורות לבובין",
- "כנבלות", "כטרפות", "כשקצים", "כרמשים", "כחלת אהרון" ו"כתרומתו" - מותר.
האומר לאשתו: "הרי את עלי כאמא" - פותחין לו פתח ממקום אחר, שלא יקל ראשו לכך.
חטיבה II: התחייבויות בנדר ובשבועה[עריכה]
|
הלשונות בסוף המשנה הן פעולות שאינן קשורות בחפצים, ולכן אין לשון נדר תופס בהן, אבל עדיין יש איסור של "לא יחל דברו". כאן מתחילה רשימת ההבדלים בין נדר לשבועה, שהרי שבועה חלה גם על פעולות. |
"קונם שאיני ישן", "…שאיני מדבר", "…שאיני מהלך",
- האומר לאשתו: "קונם שאיני משמשך" - הרי זה ב"לא יחל דברו".
"שבועה שאיני ישן", "…שאיני מדבר", "…שאיני מהלך" - אסור:
|
נדרים הסותרים זה את זה - מבטלים זה את זה, וראו ספרי במדבר קנג, שנדר אינו חל אם אינו ניתן לביצוע; אבל שבועות הסותרות זו את זו מחייבות את הנשבע מלקות, כי גם שבועת שוא אסורה, ראו שבועות ג, ח-ט. לגבי שבועה לבטל מצווה, ראו שבועות ג, ו. |
(ב) "קרבן, לא אוכל לך - קרבן שאוכל לך", "לא קרבן לא אוכל לך" - מותר.
"שבועה, לא אוכל לך - שבועה שאוכל לך", "לא שבועה לא אוכל לך" - אסור.
- זה חומר בשבועות מבנדרים.
וחומר בנדרים מבשבועות, כיצד?
- אמר "קונם סוכה שאני שאיני עושה", "…לולב שאני נוטל", "…תפילין שאני מניח"
- בנדרים - אסור, בשבועות - מותר, שאין נשבעין לעבור על המצוות:
|
ראו שבועות ג, ז, וכן תוספתא נזיר א, ח. |
(ג) יש נדר בתוך נדר, ואין שבועה בתוך שבועה.
כיצד? אמר "הריני נזיר אם אוכל", "הריני נזיר אם אוכל", ואכל
- חייב על כל אחת ואחת.
- "שבועה שלא אוכל", "שבועה שלא אוכל", ואכל - אינו חייב אלא אחת:
חטיבה III: פרשנות הנודר וגבולות הלגיטימציה שלה[עריכה]
|
נדר שלשונו רב משמעית - מחמירים בו. אבל אם הנודר הסביר לאחר מכן את כוונתו, שלא התכוון לאסור - מקילים לו, ואין צריך התרה על נדרים אלו. וראו פרשנותו של ר' מאיר לכלל "סתם נדרים להחמיר" בתוספתא א, יא: גם אם המניע לנדר לא היה ברור לנודר - הנדר חל. וראו משנה ה. ר' יהודה אינו מחמיר תמיד גם בסתם נדרים, אלא מנסה למיין אותם לפי המקובל בקהילה שסביב הנודר. והשוו מנחות יג, חטיבה I, לעניין נדרי הקדש - שם נראה שהמובן שונה וגם הדין הפוך: סתם נדרי הקדש להקל, ופירושם להחמיר, כלומר אם נדר במפורש, ושכח מה נדר - מחמירים עליו, ואם נדר סתם, בלי להתכוון לדבר מסויים - מפרשים את דבריו לקולא. |
(ד) סתם נדרים - להחמיר, ופירושם - להקל.
כיצד? אמר "הרי עלי כבשר מליח", "…כיין נסך", אם של שמים נדר כבשר הקרבן, שיש עליו מלח, וכיין המנוסך על המזבח - אסור.
- אם של עבודה זרה נדר כלומר כחולין, בשר מומלח רגיל ויין שנשפך על המזון - מותר.
- ואם סתם - אסור.
"הרי עלי כחרם", אם כחרם של שמים - אסור, ואם כחרם של כוהנים - מותר.
- ואם סתם - אסור.
"הרי עלי כמעשר", אם כמעשר בהמה נדר - אסור, ואם של גורן - מותר.
- ואם סתם - אסור.
"הרי עלי כתרומה", אם כתרומת הלשכה נדר - אסור, ואם של גורן - מותר.
- ואם סתם - אסור, דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר: סתם תרומה, ביהודה - אסורה, בגליל - מותרת
- שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה.
- סתם חרמים, ביהודה - מותרין, ובגליל - אסורין
- שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכוהנים:
|
לר' מאיר, לפנינו משחק מילים: מחמירים על הנודרים בחרם ומתחכמים בו. למרות שבסמכות הנודר לפרש כוונתו, כאן הפירוש שהוא נותן מרוחק מהפירוש המקובל, ולכן מחמיר עליו ר' מאיר, ואינו מתיר לו בקלות. קלות הראש, שממנה יש להימנע, היא הטענה שהנודר יכול לפרש את דבריו כרצונו, בלי קשר למשמעותם הרגילה בחברה. לעומת זאת במשנה א מופיעה קלות הראש במובן של עצם ההרגל לנדור, ולפגוע כך באנשים אחרים. הפרק עוסק בהקלות בנדרים, והמשנה מאזנת את התמונה ומונעת קלות ראש יתירה בהם. |
(ה) נדר בחרם, ואמר "לא נדרתי, אלא בחרמו של ים!"
- בקרבן, ואמר "לא נדרתי, אלא בקרבנות של מלכים!"
"הרי עצמי קרבן", ואמר "לא נדרתי, אלא בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו!"
"קונם אשתי נהנית לי", ואמר "לא נדרתי, אלא באשתי הראשונה - שגירשתי!"
- על כולן אין נשאלין להן. אין הנודר זקוק לחכם שיתיר
- ואם נשאלו - עונשין אותן ומחמירין עליהן, דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרים: פותחין להם פתח ממקום אחר ראו משנה א, ומלמדים אותן
- כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים: