ביאור:משנה זבים פרק ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
----
זיבה במספרים[עריכה]
חטיבה I: שבעה זבים[עריכה]
(א) הַכֹּל טְמֵאִין בַּזִּיבָה:
|
הגוי אינו מיטמא בזיבה. לגבי גר ראו לקמן משנה ג. והשוו ספרא זבים פרשה א א, זיבת אשה היא בדם, הזב ממנה מחוץ לזמן הנידה. הטומטום והאנדרוגינוס הם ספק זכרים ספק נקבות, ולכן שתי ההפרשות מטמאות אותם, ראו תוספתא בכורים ב, ג-ד. לעניין הספק ראו תוספתא ב, א. |
- אַף הַגֵּרִים, אַף הָעֲבָדִים - בֵּין מְשֻׁחְרָרִין בֵּין שֶׁאֵינָן מְשֻׁחְרָרִים,
- חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, סְרִיס אָדָם וּסְרִיס חַמָּה, גבר שהסתרס, מלידה או ע"י אדם
- וְטָמְטוֹם וְאַנְדְּרוֹגִינָס - וְנוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חָמְרֵי הָאִישׁ וְחָמְרֵי הָאִשָּׁה:
- מִטַּמִּין בַּדָּם, כָּאִשָּׁה - וּבַלֹּבֶן כָּאִישׁ, וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק.
חטיבה II: שבע בדיקות של אונס[עריכה]
(ב) בְּשֶׁבַע דְרָכִין בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב, עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לַזִּיבָה: בראיית הזוב הראשונה.
- בְּמַאֲכָל, בְּמִשְׁתֶּה, אם אכל או שתה הרבה - נחשב בעל קרי ולא זב. בְּמַשָּׂא, בִּקְפִיצָה, אם נשא משקל כבד או אם קפץ וכתוצאה מכך פלט זרע בְּחֹלִי, בְּמַרְאֶה וּבְהִרְהוּר.
|
ראו נזיר ט, ד, והשוו סנהדרין ה, א, שם בודקים את העדים בשבע חקירות. מאכל ומשתה - ראו תוספתא ב, ה: יהודה בן בתירה מונה שם מאכלים ומשקאות המביאים ליד זיבה. הראיה וההרהור אינם תלויים זה בזה. לכן ראיה של בהמה וחיה או של בגדים פוטרת אפילו אם לא הרהר, שלעיתים הזכרון פועל באיחור, וראו יומא יח א. ר' עקיבא מרחיב את הפטור ממאכל וממשתה, ולמעשה מנטרל - כנראה בכוונה תחילה - את כל טומאת הזבים. לגישתו יש לחכמים זכות לנטרל ענייני הלכה שלמים, כשם שעשה הלל ע"י הפרוזבול, וראו גם סוטה ט, ט-י. הבדיקות הללו ותליית הזיבה באונס נעשות רק לגבי הראיה הראשונה והשניה. לדעת ר' אליעזר - גם בשלישית, שהרי על שתי ראיות אינו חייב קרבן. אבל ר' אליעזר מודה שאם היה זב גמור ונאנס אחר כך וראה זוב רביעי - סופר שבעה נקיים רק אחרי הרביעי, אפילו אם היה באונס. |
- הִרְהֵר עַד שֶׁלֹּא רָאָה, אוֹ רָאָה עַד שֶׁלֹּא הִרְהֵר,
- רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִלּוּ רָאָה בְהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף מִתְעַסְּקִין זֶה עִם זֶה, אֲפִלּוּ רָאָה בִגְדֵי צֶבַע הָאִשָּׁה.
- רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אָכַל כָּל מַאֲכָל, בֵּין רַע, בֵּין יָפֶה; וְשָׁתָה כָל מַשְׁקֶה.
- אָמְרוּ לוֹ: "אֵין כָּן זָבִין מֵעַתָּה!"
- אָמַר לָהֶם: "אֵין אַחְרָיוּת זָבִים עֲלֵיכֶם!"
מִשֶּׁנִּזְקַק לַזִּיבָה - אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ: אָנְסוֹ וּסְפֵקוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ - טְמֵאִים, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר.
רָאָה רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה - בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. בַּשְּׁנִיָּה, בַּשְּׁלִישִׁית - אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ.
- רְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בַּשְּׁלִישִׁית בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי הַקָּרְבָּן.
חטיבה III: חמישה מעת לעת[עריכה]
(ג) הָרוֹאֶה קֶרִי - אֵינוּ מִטַּמֵּא בַזִּיבָה מֵעֵת לְעֵת.
|
לעניין בעל קרי ראו לעיל א, ב, וכן ספרי דברים רנו. הגוי שהתגייר (ראו משנה א) - אין מחשבים עבורו את הקרי שראה לפני הגיור, כי הגיור נחשב מהפכה שלמה בחייו, ולכן מטמא. בתוספתא ב, ד מגבילים את החשבתו כזב למקרים שבהם לא מל. אם מל הרי הוא כחולה. המשנה מביאה עוד הלכות שחלות "מעת לעת":
|
- רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: יוֹמוֹ.
גּוֹי שֶׁרָאָה קֶרִי וְנִתְגַּיַּר - מִיָּד הוּא מִטַּמֵּא בַזִּיבָה.
הָרוֹאָה דָם וְהַמְקַשָּׁה - מֵעֵת לְעֵת.
וְהַמַּכֶּה אֶת עַבְדּוֹ, (שמות כא כא) "יוֹם אוֹ יוֹמַיִם" - מֵעֵת לְעֵת.
כֶּלֶב שֶׁאָכַל בְּשַׂר הַמֵּת - שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת, וְהוּא כְבִרְיָתוֹ.
חטיבה IV: חמש דרכי טימוא ושבע דרכי טומאה[עריכה]
(ד) הַזָּב מְטַמֵּא אֶת הַמִּשְׁכָּב בַּחֲמִשָּׁה דְרָכִים לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְגָדִים:
|
מכאן והלאה עוסקת המסכת בדיני טומאת הזב, המטמא את משכבו - והופכו לאב טומאה, והמשכב מטמא את הטהור שעומד, יושב וכו' עליו. לעניין "נתלה" - ראו לקמן ד, ו. |
- עוֹמֵד, יוֹשֵׁב, שׁוֹכֵב, נִתְלָה וְנִשְׁעָן.
- וְהַמִּשְׁכָּב - מְטַמֵּא עוֹמֵד, יוֹשֵׁב, שׁוֹכֵב, נִתְלָה וְנִשְׁעָן, בְּמַגָּע, וּבְמַשָּׂא.