ביאור:משנה אבות פרק ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

משנה מבוארת    •     משנה עם מפרשים

• זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
• מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
• נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
• נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
• קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
• טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין

מסכת אבות: א ב ג ד ה ו

מסכת אבות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו

---

לדף זה עדיין אין ביאור - הנכם מוזמנים להוסיף פירוש מפרי עטכם, ולאחר שהוא יושלם להסיר הודעה זאת.
ראו את גישת הפירוש בדף המבוא.

פרק זה מכונה "קניין תורה" על שם משנה ו. הוא אינו חלק מהמשנה, וכנראה מאוחר אף לתלמוד הירושלמי. בכתבי יד רבים הוא מופיע כחלק ממסכת כלה שנכתבה בתקופת הגאונים.

משנה א

רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה.

ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי הוא לו.

נקרא רע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה.

שנאמר (משלי ח) לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה, ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והוי צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים:

משנה ב

אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.

שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר (שם יא) נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם.

ואומר (שמות לב), והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת, אל תקרא חרות אלא חרות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.

וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה, שנאמר (במדבר כא) וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:

משנה ג

הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת, צריך לנהג בו כבוד, שכן מצינו בדוד מלך ישראל, שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד, קראו רבו אלופו ומידעו, שנאמר (תהלים נה), ואתה אנוש כערכי אלופי ומידעי.

והלא דברים קל וחומר, ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומידעו, הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת על אחת כמה וכמה שצריך לנהג בו כבוד.

ואין כבוד אלא תורה, שנאמר (משלי ג), כבוד חכמים ינחלו, (שם כח) ותמימים ינחלו טוב, ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו:

משנה ד

כך היא דרכה של תורה:

פת במלח - תאכל, ומים במשורה - תשתה,

ועל הארץ - תישן, וחיי צער - תחיה,

ובתורה אתה עמל.

אם אתה עשה כן: (תהלים קכח) "אשריך וטוב לך".

"אשריך" - בעולם הזה חיים בצניעות בריאים לגוף (ראו בבא קמא צב ב),

"וטוב לך" לעולם הבא.

משנה ה

אל תבקש גדלה לעצמך, ואל תחמוד כבוד, יותר מלמודך עשה, ואל תתאוה לשלחנם של מלכים, ששלחנך גדול משלחנם וכתרך גדול מכתרם, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעלתך:

משנה ו

גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלשים מעלות, והכהנה בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים.

ואלו הן, בתלמוד, בשמיעת האזן, בעריכת שפתים, בבינת הלב, באימה, ביראה, בענוה, בשמחה, בטהרה, בשמוש חכמים, בדקדוק חברים, בפלפול התלמידים, בישוב, במקרא, במשנה, במעוט סחורה, במעוט דרך ארץ, במעוט תענוג, במעוט שנה, במעוט שיחה, במעוט שחוק, בארך אפים, בלב טוב, באמונת חכמים, בקבלת היסורין, המכיר את מקומו, והשמח בחלקו, והעושה סיג לדבריו, ואינו מחזיק טובה לעצמו, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, אוהב את הצדקות, אוהב את המישרים, אוהב את התוכחות, ומתרחק מן הכבוד, ולא מגיס לבו בתלמודו, ואינו שמח בהוראה, נושא בעל עם חברו, ומכריעו לכף זכות, ומעמידו על האמת, ומעמידו על השלום, ומתישב לבו בתלמודו, שואל ומשיב שומע ומוסיף, הלומד על מנת ללמד והלומד על מנת לעשות, המחכים את רבו, והמכון את שמועתו, והאומר דבר בשם אומרו, הא למדת כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאלה לעולם, שנאמר (אסתר ב), ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:

משנה ז

גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעשיה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר (משלי ד), כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ואומר (שם ג), רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך.

ואומר (שם), עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאשר.

ואומר (שם א), כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך.

ואומר (שם ד), תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך.

ואומר (שם ט), כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים.

ואומר (שם ג), ארך ימים בימינה בשמאולה עשר וכבוד, ואומר (שם), כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך ואומר (שם), דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום:

משנה ח

רבי שמעון בן יהודה^[1] משום רבי שמעון בן יוחאי אומר, הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים, נאה לצדיקים ונאה לעולם, שנאמר (שם טז), עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא.

ואומר (שם כ), תפארת בחורים כוחם והדר זקנים שיבה.

ואומר (שם יד), עטרת חכמים עשרם.

ואומר (שם יז), עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם.

ואומר (ישעיהו כד), וחפרה הלבנה ובושה החמה, כי מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד.

רבי שמעון בן מנסיא אומר, אלו שבע מדות שמנו חכמים לצדיקים, כלם נתקימו ברבי ובבניו:

משנה ט

אמר רבי יוסי בן קסמא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ונתן לי שלום, והחזרתי לו שלום, אמר לי, רבי, מאיזה מקום אתה, אמרתי לו, מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני, אמר לי, רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דנרי זהב ואבנים טובות ומרגליות, אמרתי לו אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה, וכן כתוב בספר תהלים על ידי דוד מלך ישראל, טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף.

ולא עוד, אלא שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד, שנאמר (משלי ו), בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, בהתהלכך תנחה אתך, בעולם הזה.

בשכבך תשמור עליך, בקבר.

והקיצות היא תשיחך לעולם הבא.

וכן כתוב בספר תהלים על ידי דוד מלך ישראל (תהלים קיט), טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף.

ואומר (חגי ב), לי הכסף ולי הזהב נאם יהוה צבאות:

משנה י

חמשה קנינים קנה לו הקדוש ברוך הוא בעולמו, ואלו הן, תורה קנין אחד, שמים וארץ קנין אחד, אברהם קנין אחד, ישראל קנין אחד, בית המקדש קנין אחד.

תורה מנין, דכתיב (משלי ח), יהוה קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז.

שמים וארץ מנין, דכתיב (ישעיהו סו), כה אמר יהוה השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי.

ואומר (תהלים קד), מה רבו מעשיך יהוה כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך.

אברהם מנין, דכתיב (בראשית יד), ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ.

ישראל מנין, דכתיב (שמות טו), עד יעבור עמך יהוה עד יעבור עם זו קנית, ואומר (תהלים טז), לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם.

בית המקדש מנין, דכתיב (שמות טו), מכון לשבתך פעלת יהוה מקדש אדני כוננו ידיך.

ואומר (תהלים עח), ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו:

משנה יא

כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא בראו אלא לכבודו, שנאמר (ישעיהו מג), כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו.

ואומר (שמות טו), יהוה ימלך לעלם ועד: רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר יהוה חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:

הערות

1. נ"א: (מנסיא)