ביאור:משל הספר החתום

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

משל מוזר נמצא בדברי הנביא ישעיהו:

ישעיהו כט י: " "כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה' רוּחַ תַּרְדֵּמָה, וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אֶת הַנְּבִיאִים, וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה. וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם, אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ הַסֵּפֶר לֵאמֹר 'קְרָא נָא זֶה!' וְאָמַר 'לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא', וְנִתַּן ה[סֵפֶר] עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר 'קְרָא נָא זֶה' וְאָמַר 'לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר'. וַיֹּאמֶר ד': יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי, וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה; לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" "

חזות הכול, כלומר - החזונות הנבואיים שרואים כל החוזים והנביאים - נמשלת לספר חתום: בהתחלה נותנים את הספר לאדם שיודע לקרוא, והוא לא קורא אותו כי הוא סגור וחתום; ואז נותנים את הספר לאדם שאינו יודע לקרוא, והוא לא קורא אותו כי אינו יודע לקרוא.

אך אם, בפסוק השני, הספר עדיין חתום - מה הטעם לתת אותו לאדם שאינו יודע ספר, והרי ברור שגם הוא לא יצליח לקרוא אותו כי הוא חתום? ואם, בפסוק השני, הספר כבר פתוח (כדברי רש"י) - מדוע לא מחזירים אותו לאדם היודע ספר (שנזכר בפסוק הראשון)?!

הנה כמה תשובות אפשריות:

1. יש גישה ישראלית טיפוסית האומרת "חייב להיות פתרון". לפי גישה זו, אם ניסינו לפתור בעיה כלשהי ולא הצלחנו - אז אנחנו חייבים לנסות פתרון אחר, אפילו הוא גרוע יותר וסיכויי ההצלחה שלו קטנים יותר (דוגמאות מהפוליטיקה הישראלית כל אחד יכול למצוא בעצמו; ולמרבה הצער, יש דוגמאות כאלו גם מימין וגם משמאל...).

ייתכן, שגם בזמנו של הנביא ישעיהו הייתה גישה זו מקובלת בעם - הם אמרו "אם נביאי ה' אינם יודעים מה יקרה בעתיד - אז ננסה לפנות אל נביאי השקר, כי חייב להיות מישהו שיודע". מטרת המשל היא ללעוג לגישה זו ולהמחיש את חוסר-ההיגיון שעומד מאחריה. לפי זה:

האדם יודע הספר הוא משל לנביאי ה', שאינם רואים חזונות כי ה' אינו רוצה לגלות להם מה יקרה בעתיד.
האדם אשר לא ידע ספר הוא משל לנביאי השקר, שגם אילו היו רואים חזונות - לא היו מבינים אותם.

לפי פירוש זה, הפסוק הוא תוכחה לעם, על כך שהם פונים אל מנהיגים רוחניים שאינם ראויים; או נבואת פורענות לעם, שיאבדו את השכל ויתנהגו בצורה מוזרה (פירוש זה מתאים לפירוש הפסוק הקודם, פירוש 1 ).

2. בנבואה אחרת בספר ישעיהו נאמר, לפי חלק מהפירושים, שהמצב יהיה כל-כך גרוע, עד שאף אחד לא ירצה לקחת אחריות ולהנהיג את המדינה (ג 7): " " "ישא ביום ההוא לאמור 'לא אהיה חובש ובביתי אין לחם ואין שמלה, לא תשימוני קצין עם'" " " ( פירוט ופירושים נוספים ).

ייתכן, שהנבואה שלנו מתארת מצב דומה - אף אחד מהאנשים הנחשבים לחכמים ונבונים (נביאים, חוזים) אינו רוצה לקחת אחריות ולהסביר את משמעות האירועים הקורים במדינה, כל אחד ממציא תירוץ אחר כדי להתחמק מאחריות. לפי זה:

הספר חתום בחותם משעווה, שכתוב עליו "אסור לפתוח" או "הפותח ייענש בחומרה".
האדם יודע הספר קורא את הכתובת שעל החותם, ואומר " לא אוכל כי חתום הוא ", כלומר - אסור לי לפתוח אותו (הפועל "יכול" משמש לפעמים גם במשמעות של "רשאי", ולכן "לא אוכל" = "איני רשאי").
לכן נותנים את הספר אל האדם אשר לא ידע ספר, שאינו מבין את הכתובת על החותם, בתקווה שהוא יסכים לפתוח אותו; אך הוא אומר " לא ידעתי ספר ", כלומר - מה הטעם שאטרח לפתוח אותו, והרי אינני יודע לקרוא?

לפי פירוש זה, הפסוק הוא תוכחה למנהיגים, המתחמקים מאחריות בתירוצים לא רציניים (כדברי מצודת דוד); או נבואת פורענות לעם, שייענש במנהיגים המתחמקים מאחריות (כפירוש הפסוק הקודם, פירוש 2 ).

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-04.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/yjayhu/yj-29-1112