ביאור:משלי לא א

משלי לא א: "דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא, אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּו:"

תרגום מצודות: אלה דברי המלך אשר הוא לְמוֹ אֵל, רוצה לומר: אֶל ה', משיחו. בזה יספר את דברי המוסר אשר יסרתו אמו, אשר נחשב בעיניו כמשא דבר ה' (נבואה).

ואמרו רז"ל: כשהתחתן שלמה עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש, הכניסה לו כמה מיני כלי זמר, והיה נעור כל הלילה, והיה ישן למחרתו עד ד' שעות על היום, ומפתחות העזרה היו מראשותיו ולא יכלו להקריב התמיד, ונכנסה אמו אצלו והיתה מייסרתו בדברים האלה:

תרגום ויקיטקסט: אלה הם דברי למואל, שהיה מלך משא (שבט מבני ישמעאל), אשר אמו יסרה אותו (מתחה עליו ביקורת):

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי לא א.

דקויות[עריכה]

רוב חכמי ישראל פירשו את הפרק על שלמה מלך ישראל, בכמה דרכים:

1. למואל הוא כינוי לשלמה: "הנה קרא שלמה עצמו למואל מלך, כדרך אמרו בתורה "והוא כהן לאל עליון", ר"ל, שהוא היה לאל מלך, כי ה' משחו" (רלב"ג, וכן מצודות, הגאון מווילנה, רמ"ד ואלי). "למואל - המלה מורכבת משנים: לְמוֹ אֵל, ר"ל: אֶל ה', כמו "וידמו למוֹ עצתי"."

2. המילה למואל מתארת את הדברים שאמר שלמה המלך "למו הקב"ה, כלומר, בשביל שהעוה כנגד הקב"ה... דברים לשמו של הקב"ה, שאמר המלך" (רש"י). למואל הוא מלך שהתרחק מהאל, ועל כך באה התוכחה בפרק זה.

משא הוא נאום רציני ו'כבד', דברי תוכחה; אמו היא בת-שבע (אמו הישירה) או רות (אמו-זקנתו). שלמה כיבד את אמו מאד ואף הציב לה כיסא ליד כיסא המלכות שלו, (מלכים א ב יט): "וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ, וַתֵּשֶׁב לִימִינוֹ".

הפרק מתחיל בנאום של אם המלך, המזהירה את בנה מפני נשים, (משלי לא ג): "אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ"*. נאום זה עשוי להתאים לשתי תקופות במלכות שלמה:

1. תחילת ימי שלמה - אירוע המתואר בקצרה במלכים א פרק ג, ובהרחבה במדרש: "באותו הלילה שהשלים שלמה בית המקדש, נטל בת פרעה, והיתה צהלה ושמחה בבית המקדש, ועלתה צהלת בת פרעה מצהלת בית המקדש... באותה שעה עלתה מחשבה לפני הקב"ה להחריבה... כיצד עשתה בת פרעה? כמין פרוכת שטחה לו למעלה ממטתו, וקבעה בה כמין כוכבים ומזלות, כל זמן שהיה רוצה שלמה לעמוד - היה רואה את הכוכבים ואת המזלות, והיה ישן לו עד ארבע שעות, אמר רבי לוי: באותו היום נתקרב התמיד בארבע שעות... והיו ישראל עצבים, שהיה יום חנוכת בית המקדש, ולא היו יכולין לעשות מפני שהיה ישן שלמה, והיו מתיראים להקיצו מפני אימת המלכות, הלכו והודיעו לבת שבע אמו, והלכה היא והקיצתו והוכיחתו, הה"ד משא אשר יסרתו אמו" (רבי ישמעאל, מדרש משלי (בובר) לא א, וכן רש"י ומצודות);

2. סוף ימי שלמה, להזהירו מפני הפיתוי העיקרי שהכשיל אותו, (מלכים א יא ד): "וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה, נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים".

פירוט נוסף על התוכחה של אם שלמה נמצא במדרש תנחומא שמות ובבלי סנהדרין ע:.

3. אולם, יש שפירשו שהפרק מתייחס לאדם בשם למואל, שהיה מלך של השבט הערבי משא (דעת מקרא); ראו "הקבלות".

הקבלות[עריכה]

משא היה אחד מצאצאיו של ישמעאל בן אברהם, (בראשית כה יד): "וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא". אברהם שילח אותו, יחד עם שאר בני הפילגשים, אל ארץ קדם, היא חצי האי ערב שנמצא מדרום-מזרח לארץ ישראל, (בראשית כה ו): "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת, וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם".

שלמה המלך למד חכמה מכל הכיוונים, ובפרט, מבני קדם, (מלכים א ה י): "וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם...". אחד מאותם בני קדם היה, כנראה, אגור בן יקה המשאי, (משלי ל א): "דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה הַמַּשָּׂא"*; שלמה למד ממנו ושילב את דבריו בפרק ל בספר משלי.

מלכים רבים באו לבקר את שלמה, ביניהם המלכים מחצי האי ערב, (דברי הימים ב ט יד): "לְבַד מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים וְהַסֹּחֲרִים מְבִיאִים וְכָל מַלְכֵי עֲרַב וּפַחוֹת הָאָרֶץ מְבִיאִים זָהָב וָכֶסֶף לִשְׁלֹמֹה". אחד ממלכים אלה היה למואל מלך משא. הוא סיפר לשלמה על דברי המוסר אשר יסרתו אמו, ושלמה החליט לשלב אותם בסוף ספרו.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/31-01