ביאור:מעוז צור

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


פתיחה ותפילה לבא הגאולה
מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי כינויים לקב"ה (המגן, החזק כסלע, ועוזר בעת צרה). על פי תהלים לא ג, לְךָ נָאֶה ראוי לְשַׁבֵּחַ.
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי תכונן את המקדש (על פי ישעיהו נו ז), וְשָׁם תּוֹדָה קרבן תודה נְזַבֵּחַ.
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ טבח (כלומר, כאשר ה' יהרוג אותו), מִצָּר מאויב הַמְנַבֵּחַ המקלל.
אָז אֶגְמוֹר אסיים, אומר הלל שלם, בְּשִׁיר מִזְמוֹר, חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ ביחד עם חניכת המזבח (במדבר ז י)[1]:


שעבוד ויציאת מצריים
רָעוֹת שָׂבְעָה אכלה הרבה, עד כדי שובע נַפְשִׁי, בְּיָגוֹן צער כֹּחִי כָּלָה נגמר
חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי בקשיים רבים, בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה מצרים (על פי ירמיהו מו כ)
וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה, הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה עם הסגולה - עם ישראל
חֵיל פַּרְעֹה, וְכָל זַרְעוֹ, יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה במעמקי ים סוף (שמות טו ה):


גלות בבל
דְּבִיר קָדְשׁוֹ אל מקום המקדש (לארץ ישראל) הֱבִיאַנִי, וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי לא היה לי שקט, מנוחה
וּבָא נוֹגֵשׂ אויב (נבוכדנצר מלך בבל) וְהִגְלַנִי, כִּי זָרִים עבודה זרה עָבַדְתִּי
וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי שתיתי יין רעל, כינוי לצרות גלות בבל, כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי שאבדתי מהעולם (נ"א:אבדתי)
קֵץ בָּבֶל קץ גלות בבל, זְרֻבָּבֶל שהסתימה בזמן זרובבל, לְקֵץ שִׁבְעִים אחרי 70 שנות גלות נוֹשַׁעְתִּי:


פורים
כְּרוֹת לכרות קוֹמַת בְּרוֹשׁ מרדכי (על פי מגילה י ב) בִּקֵּשׁ רָצָה, אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא המן
וְנִהְיָתָה לוֹ (לְפַח וּ)לְמוֹקֵשׁ למלכודת, וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה שבתה, פסקה
רֹאשׁ יְמִינִי מרדכי שנקרא "איש ימיני" נִשֵּׂאתָ הרמת, וְאוֹיֵב שְׁמוֹ את שמו של האויב, המן מָחִיתָ[2]
רֹב בָּנָיו את בניו הרבים (על פי אסתר ה יא), וְקִנְיָנָיו ורכושו (??), עַל הָעֵץ תָּלִיתָ:


חנוכה
יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי, אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים החשמונאים (כנראה שפירוש המילה הוא: משוחים)[3]
וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי את חומות ומגדלי השמירה של ירושלים, וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים, נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים לעם ישראל (על פי שיר השירים א, ב)
בְּנֵי בִינָה אנשים חכמים[4] , יְמֵי שְׁמוֹנָה, קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים:


תפילה לסיומה של הגלות הנוכחית
חֲשׂוֹף הראה את זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ, וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה
נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ, מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה אדום
כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה, וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה
דְּחֵה אַדְמוֹן עשיו[5] (שהיה "אַדְמוֹנִי". עשיו מיצג את רומי ואת הנצרות), בְּצֵל צַלְמוֹן גהנום, אבדון, הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה חלק מחזון הגאולה (מיכה ה ד)[6].

הערות[עריכה]

  • כדאי לשים לב לחריזה המיוחדת: ארבעת השורות בכל בית חורזות אחת עם השניה, החלק הראשון של השורה הראשונה והשניה חורזים זה עם זה, שני החלקים בשורה השלישית חורזים זה עם זה, וכן בשורה האחרונה בחלקה הראשון יש חרוז פנימי.
  1. ^ יש לפרש על פי האמור בגמרא שבזמן שריפת המקדש, היו המשוררים באמצע שירת המזמור (ליום רביעי), ולכך אנו מתפללים, שאז בזמן הקמת בית המקדש מחדש, אגמור בשיר מזמור, את אותו המזמור שהוצרכו להפסיק באמצעו. (הרב שפירא זצ"ל)
  2. ^ בעקבות הפסוק "כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" (שמות יז יד), שהרי המן מזרעו של עמלק. וכן נוהגים למחות את שמו של המן בזמן קריאת המגילה על ידי הרעשה ברעשנים.
  3. ^ ה' הקדים רפואה למכה, שכבר בשעה שנקבצו, נקראו הימים 'ימי החשמונאים', כלומר המושיע קם לפני האויב. (הרב שפירא זצ"ל)
  4. ^ בְּנֵי בִינָה - שהבינו שלמרות שהנס היה 7 ימים צריך לקבוע 8 ימי חג (על פי חידושי החת"ם סופר על שבת כא ב)
  5. ^ יש המפרשים שהכוונה לקיסר פרידריך ברבוסה שזקנו היה אדום.
  6. ^ על פי הפסוק, "והקימונו עליו שבעה רועים, שמונה נסיכי אדם" (מיכה ה ד), על פי פירוש אחד, הרועים הם האושפיזין: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף, דוד. על פי הגמרא בסוכה נב ב, הרועים הם "דוד באמצע, אדם שת ומתושלח מימינו, אברהם יעקב ומשה בשמאלו". בגרסה נוספת נאמר "רועה שבעה" ויתכן שהכוונה למשיח, שהוא מרכז את כוחם של כל שבעת הרועים.

מקורות המשובצים בפיוט[עריכה]

  • "מְהֵרָה הַצִּילֵנִי הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז" (תהלים לא ג)
  • "וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ" (במדבר ז י) ב"שיבולי הלקט" כתב שבחנוכה היו שמונה ימי חינוך כמו בימי משה.
  • "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד" (תהלים ל א)
  • "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן" (שמות טו ה)
  • "מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר" (זכריה ד ז, הפטרת חנוכה)
  • "וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו" (אסתר ה יא)
  • "אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת " (שיר השירים ח י) - אמר רבי יוחנן: "אני חומה" זו תורה ו"שדי כמגדלות" אלו תלמידי חכמים. ורבא אמר: "אני חומה" זו כנסת ישראל ו"שדי כמגדלות" אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות . (פסחים פז א) והרמז הוא ליונים שרצו לעקור את התורה והמצוות
  • "וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם" (מיכה ה ד)

ראה גם[עריכה]