ביאור:מבנה דברים לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש



מהי המשמעות של ברכות משה לשבטים? מדוע הוא נתן לכל שבט ברכה אחרת?

אולי אפשר לפרש ע"פ הפסוק שכתוב מייד לפני הברכות (דברים לג ה): "ויהי בישרון מלך, בהתאסף ראשי עם, יחד שבטי ישראל". לפסוק זה יש פירושים שונים ( פירוט ); אך אולי אפשר לפרש שהפסוק מתאר את מטרת הברכות - לקבוע את השלטון בישראל: ה"מלך" שצריך להיות בישראל הוא - לא אדם אחד, אלא אסיפה של כל ראשי העם (כלומר, כל נשיאי השבטים).

הברכות שבאות בהמשך מגדירות את תפקידו של כל אחד ואחד מהשבטים בשלטון המשותף. להלן פירוש אפשרי (אחד מתוך רבים - בדרך דרש בלבד):

פסוק ו: "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת; וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר" - שבט ראובן אחראי להצלת חיים, מניעת מוות, וכשיש מתים - ספירת הגופות; בימינו היינו נותנים לו את משרד הבריאות, ואת שירותי זק"א ושירותי הקבורה.

"

" פסוק ז: "וְזֹאת לִיהוּדָה, וַיֹּאמַר: שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה, וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ; יָדָיו רָב לוֹ, וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה." - שבט יהודה אחראי לתפילה, למעשי-ידיים, ולהגנה מאויבים; בימינו היינו נותנים לו את ניהול בתי הכנסת, את משרד התעשיה, ואת משרד ההגנה (= המחלקות במשרד הביטחון שאחראיות על הגנה, למשל פיקוד העורף).

פסוקים 8-11: "וּלְלֵוִי אָמַר: תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ, אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה, תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה. הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו, וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר, וְאֶת בָּנָו לֹא יָדָע; כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ, וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ. יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל; יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ, וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ. בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ, וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה; מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו, מִן יְקוּמוּן."- שבט לוי אחראי להוראה ולמקדש; בימינו היינו נותנים לו את משרד החינוך ואת הנהלת בית המקדש (שיבנה במהרה בימינו...)

פסוק יב: "לְבִנְיָמִן אָמַר: יְדִיד ה', יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" - שבט בנימין אחראי לקשר ה"ידידות" עם ה'; בימינו היינו נותנים לו, אולי, את משרד התרבות - שתפקידו למצוא דרכים מקוריות ורגשיות להתקרב אל ה'.

פסוק יג-17: "וּלְיוֹסֵף אָמַר: מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ, מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל, וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת. וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ; וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים. וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם, וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם. וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה; תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו. בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו - בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו, אַפְסֵי אָרֶץ; וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם, וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" - שבט יוסף אחראי על החקלאות ועל התקפת האויבים; בימינו היינו נותנים לו את משרד החקלאות ואת משרד המלחמה (= המחלקות במשרד הביטחון שאחראיות על התקפה).

פסוק יח-19: "וְלִזְבוּלֻן אָמַר: שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ; וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ. עַמִּים, הַר יִקְרָאוּ - שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק: כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ, וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל" - שבטי יששכר וזבולון אחראים, בשותפות, על הקשרים עם עמים אחרים, ועל המסחר הימי; בימינו היינו נותנים להם את משרד החוץ ואת משרד המסחר.

פסוק כ-21: "וּלְגָד אָמַר: בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד: כְּלָבִיא שָׁכֵן, וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד. וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן; וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם - צִדְקַת ה' עָשָׂה, וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל" - הברכה לא לגמרי ברורה, אבל נראה שיש לה קשר לחוק ומשפט; בימינו היינו נותנים לו את משרד המשפטים.

פסוק כב: "וּלְדָן אָמַר: דָּן גּוּר אַרְיֵה; יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן" - הברכה קשורה לתנועה ויציאה ממקום למקום; בימינו היינו נותנים לו את משרד התיירות, או את משרד התחבורה.

פסוק כג: "וּלְנַפְתָּלִי אָמַר: נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן, וּמָלֵא בִּרְכַּת ה'; יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה" - הברכה קשורה להתפשטות וירושה של שטחים נוספים; בימינו היינו נותנים לו, אולי,אתמשרד ההתיישבות, הבינוי והשיכון.

פסוק כד: "וּלְאָשֵׁר אָמַר: בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר; יְהִי רְצוּי אֶחָיו, וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ" - שבט אשר רצוי ומקובל על כל אחיו, לכן ראוי לתת לו את משרד הפנים, או את משרד התקשורת; השמן הוא סמל לשפע ועושר - אולי הוא צריך לקבל גם את משרד האוצר (גם הוא משרד שדורש שיתוף פעולה רחב עם כל בעלי-התפקידים האחרים).

ואולי אפשר ללמוד מכאן שיטת-משטר חדשה: אפשר לחלק את הארץ לאיזורים גיאוגרפיים (לפי נחלות השבטים, או בדרך אחרת) ולקבוע שכל איזור יהיה אחראי על בחירת שר מסויים, למשל: תושבי הגולן יהיו אחראיים על משרד הבריאות, תושבי הגליל - על משרד החוץ, וכו'... כל אזרח יצביע לשר שהאיזור שלו אחראי עליו; הממשלה תהיה מורכבת מכל השרים שנבחרו; לא יהיה ראש ממשלה - כל החלטה תתקבל בהצבעה בין השרים.

היתרון של שיטה זו - כל אזרח יוכל להשפיע, לא רק על המפלגה שתיבחר, אלא גם על תחום ספציפי שנוגע יותר לחיים האישיים שלו.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-03.


תגובות[עריכה]

מאת:


קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-33-0623