ביאור:משלי כב כח
משלי כב כח: "אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם, אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ."
תרגום מצודות: הדרך לעשות דבר לסימן בין שדה האיש לשדה רעהו, לדעת גבול השדות. ואמר: סימן הגבול אשר מעולם, אשר עשו אבותיך, אל תסג (אל תחזיר לאחור) אל תוך שדה רעך להרחיב את גבולך.
תרגום ויקיטקסט: אל תסיג (תזיז לאחור) את סימן הגבול הקיים מעולם, אותו גבול אשר עשו אבותיך ביניכם לבין עמים אחרים.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כב כח.
דקויות[עריכה]
גבול עולם[עריכה]
עולם בלשון המקרא הוא נצח או זמן ארוך מאד, בעבר או בעתיד. לפי זה, גבול עולם הוא גבול שנקבע לפני זמן רב, כשה' חילק את כדור הארץ לעמים*; או גבול שנועד להיות נצחי, כלומר גבול קבוע.
אך לפי משמעות המילה עולם בלשון חז"ל ובלשון ימינו, גבול עולם הוא כל גבול המוכר ברחבי תבל, כלומר גבול בינלאומי.
אפשר לפרש את הפסוק לפי שתי המשמעויות יחד: גבול בינלאומי קבוע.
גבול במעשים[עריכה]
מפרשים רבים פירשו, שה"גבול" כאן הוא לא רק גבול פיסי, אלא גם גבול במעשים - תקנות וסייגים שקבעו חכמי הדורות הקודמים: "אל תשג אחור מנהג אבותיך" (רש"י; ראו גם רבי יונה, מלבי"ם).
מה הקשר בין גבול בין בני אדם, שמגביל את שני הצדדים, לבין סייג, שמגביל לכאורה רק צד אחד?
ייתכן שחז"ל ראו בסייגים מעין גבולות במאבק התמידי שבין החומריות לרוחניות (וראו גם תניא א ט, על המאבק התמידי בין טוב לרע בנפש האדם). הסייגים קובעים, עד היכן מותר לאדם ליהנות מעולם החומר, ואסור להסיג את הגבול ולהגדיל את התחום של החומריות.
לפי זה, אסור להסיג את הגבול גם בכיוון ההפוך - אסור לקבוע סייגים חדשים וגזירות חדשות - הסגת גבול המגדילה את התחום של עולם הרוח.
אולם, אם הצד השני עובר את הגבול, כלומר, עולם החומר מתגבר וגורם לכך שאנשים נכשלים בעבירות - במקרה זה מותר לכבוש "רצועת ביטחון", מותר לחכמי ישראל להסיג את הגבול ולקבוע סייגים חדשים, על-מנת להרחיק את הציבור מעבירה.
לפי זה, כללי האתיקה של המאבקים הרוחניים דומים לכללי האתיקה של מלחמות בין עמים.
הקבלות[עריכה]
1. איסור הסגת גבול נזכר כבר בתורה, (דברים יט יד): "לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ", אלא שבתורה מדובר על גבול בין בני אדם (גבול רעך), הגבול שנקבע בימי חלוקת הארץ לשבטים (אשר גבלו ראשונים), ורק בארץ ישראל (בארץ אשר ה' אלהיך נתן לך לרשתה). הפסוק שלנו הוא כללי יותר: הוא מדבר על כל גבול. בפרט, הוא מתייחס גם לגבול בינלאומי.
אבותינו כרתו בריתות עם בני עמים אחרים (כגון ברית אברהם ואבימלך - בראשית כא), ובכך גם קבעו את הגבולות ביניהם. כך למשל, ברית יעקב ולבן קבעה את הגבול בין ישראל לבין ארם, (בראשית לא נב): "עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה, אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאֶת לְרָעָה". הבריתות הללו לא היו בהכרח רצויות לפני ה', והגבולות שנקבעו בהן לא בהכרח תאמו את הגבולות של ארץ ישראל המקודשת והמובטחת, ובכל-זאת, מאחר שנכרתו הבריתות, אבותינו ראו לעצמם חובה לקיים את הבריתות ולא להסיג את הגבול.
כשבני ישראל היו בדרכם לארץ, ה' ציווה בפירוש עליהם לכבד את הגבול הבינלאומי בינם לבין העמים השכנים (דברים ב).
גם בשירת האזינו נזכרת חשיבותו של הגבול שנקבע בין העמים, (דברים לב ח): "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם; יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים, לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"*
רק כאשר הצד השני הפר את הברית תחילה, והסיג את הגבול מהצד שלו, בטלה חובתנו לשמור את הברית, ולכן דוד המלך ומלכים נוספים שמלכו בישראל הרשו לעצמם להילחם ולכבוש שטחים שהיו שייכים לעמים אחרים.
אם כך, משמעות הפסוק שלנו היא: "אל תסג את הגבול שנקבע מאז ומעולם, כאשר ה' חילק את הארצות בין העמים; ואל תסג את הגבול אשר עשו אבותיך, כאשר כרתו בריתות עם עמים אחרים".
לפסוקים ורעיונות נוספים הקשורים לגבול, ראו במאמר "על הגבול ועל גבול ישראל ירדן", מאת אליקים רובינשטיין, עלון מכללת שערי משפט ה'תשס"ד.
2. הפסוק שלנו מדבר על הסגת גבול בינלאומי. פסוק נוסף מדגיש את החומרה המיוחדת בהסגת גבול של יתומים, (משלי כג י): "אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם, וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבֹא"*.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/22-28