ביאור:ויקרא כה
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ויקרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז (מהדורות נוספות של ויקרא כה)
|
פרשת בהר |
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה. ג שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ, וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. ד וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה, שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. ה אֵת סְפִיחַהנספח, שלא נזרע בכוונה, שגדל מזרעים שנשרו בקציר קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָמגפן שלא נזמרה (מלשון נזיר, שלא גוזר את שיערו) לֹא תִבְצֹר, שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. ו וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץהפירות הגדלים בשנת השבתון יהיו לָכֶם לְאָכְלָה, לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ. ז וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ, תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל. {ס}
ח וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִיםשבוע של שנים, 7 שנים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים, וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. ט וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָהתרועת שופר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם. י וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹרחירות, שיחרור כל עבד עברי בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ, יוֹבֵלעל שם האַיִל, שהתקיעה היא בשופר העשוי מקרנו הִוא תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּםמי שנאלץ למכור את הקרקע שלו מרוב ענייות, יכול לחזור אליה אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ. יא יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, תִּהְיֶה לָכֶם, לֹא תִזְרָעוּ, וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ. יב כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם, מִן הַשָּׂדֶה(אסור לאסוף למחסן), תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. יג בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּבפסוקים הבאים מוסבר כיצד זה מסתדר מבחינה כלכלית אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ. יד וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ, אַל תּוֹנוּתרמו אִישׁ אֶת אָחִיו. טו בְּמִסְפַּרעל פי מספר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ, בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹתלפי מספר השנים שבהן אפשר יהיה להרוויח מתבואות השדה יִמְכָּר לָךְ. טז לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ, וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ, כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ. יז וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם. יח וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח. יט וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ. כ וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ? כא וְצִוִּיתִיאצווה על הברכה לבוא אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂתוהיא תעשה אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁלאותה השנה, לשמיטה, וליובל הַשָּׁנִים. כב וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁןהישנה (מהשנה השישית) עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ, תֹּאכְלוּ יָשָׁן. כג וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻתבאופן סופי, לנצח (אלא תמיד הקרקעות יחזרו לבעליהן המקורי ביובל), כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִיעימי. כד וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ. {ס}
כה כִּי יָמוּךְיעשה עני אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ, וּבָא גֹאֲלוֹקרוב משפחה שלו הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו. כו וְאִישׁ כִּיאו איש ש- לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵלקרוב משפחה שיש לו אמצעים לקנות את השדה בחזרה, וְהִשִּׂיגָהוהוא בעצמו, לאחר זמן מה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵיוהשיג מספיק ל גְאֻלָּתוֹ. כז וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵימספר השנים מִמְכָּרוֹמאז שנמכר וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵףהמחיר ששולם לו תמורת השדה, לאחר הפחתת שווי התבואות שגדלו בשדה בשנים שלא היה בחזקתו לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ, וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ. כח וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיבמספיק כדי להחזיר את השדה לוֹ, וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל, וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ. {ס}
כט וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁבבית המיועד לגור בו עִיר חוֹמָההנמצא בעיר המוקפת חומה, וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹהאופציה לקנות בחזרה את ביתו עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ, יָמִיםבמשך שנה שלמה בלבד תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ. ל וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה, וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר (לא) לוֹלעיר חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו, לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל. לא וּבָתֵּי הַחֲצֵרִיםישובים שאינם מבוצרים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב, עַלעִם, כמו שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב, גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא. לב וְעָרֵיאבל ערי הַלְוִיִּם, בָּתֵּי עָרֵיאפילו ערים מוקפות חומה אֲחֻזָּתָם, גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם. לג וַאֲשֶׁרוכאשר יִגְאַליקנה מִן הַלְוִיִּם, וְיָצָאאז יצא מִמְכַּר בַּיִתהבית הנמכר וְעִיראשר בעיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל, כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָםבשבילם זה כמו אחוזה, כמו שדה בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לד וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר, כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם. {ס}
לה וְכִי יָמוּךְיהפך לעני אָחִיךָ וּמָטָהוהתמוטטה יָדוֹ עִמָּךְבסביבתך, וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹאז תחזק אותו בצדקה, גֵּר וְתוֹשָׁבגם גר תושב (נוכרי שקיבל עליו שבע מצוות בני נֹח) וָחַי עִמָּךְ. לו אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּיתריבית (נשך מלשון נשיכה, ותרבית מלשון הרבה) וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ. לז אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ, וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ. לח אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. {ס}
לט וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּרכעבד עברי לָךְ, לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶדכעבד כנעני. מ כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁבכפועל חופשי ואזרח יִהְיֶה עִמָּךְ, עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ. מא וְיָצָא מֵעִמָּךְ, הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ, וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב. מב כִּי עֲבָדַי הֵםבני ישראל הם עבדיו של ה' (שהרי הוא הציל אותם מלהיות עבדים במצריים, ולכן הפכו לעבדי ה') אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶדשלא בצנעה ודרך כבוד. מג לֹא תִרְדֶּה בוֹתשעבד אותו בְּפָרֶךְ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ. מד וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ, מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם, מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה. מה וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם, מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם, וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּהלרכוש. מו וְהִתְנַחֲלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּהכמו אחוזה, לְעֹלָםבלי לצאת ביובל בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ, וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ. {ס}
מז וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁבנוכרי תושב בארץ עִמָּךְ, וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹבמקביל לכך שהנוכרי הפך לעשיר, היהודי הפך לעני, וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ, אוֹ לְעֵקֶרלצאצא של מִשְׁפַּחַת גֵּר. מח אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹיש לגאול אותו, אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ. מט אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ ,אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ, אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָליגאל את עצמו. נ וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל, וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִירולא כעבד שגופו מכור יִהְיֶה עִמּוֹ. נא אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִיםעד היובל, לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹאת כסף גאולתו מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ. נב וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל, וְחִשַּׁב לוֹ, כְּפִי שָׁנָיו יָשִׁיב אֶת גְּאֻלָּתוֹ. נג כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ, לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ. נד וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה, וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ. נה כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
ביאורי פסוקים
ויקרא פרק כה מתחלק לשני חצאים; הנושא המקשר ביניהם הוא השייכות של האדם והאדמה לה', והחובה למנוע את שיעבודם לבשר ודם:
-
-
- 1-22: מצוות השמיטה והיובל:
-
-
- 2-7: מצוות השמיטה ומטרתה - שיחרור האדמה ;
- 8-19: מצוות היובל ומטרתן - שיחרור האדם ;
-
- 20-22: הערת שוליים: איך להתפרנס בשנת השמיטה והיובל כאשר לא מעבדים את האדמה ;
-
-
-
-
- 23-55: מצוות חברתיות, שהרעיון המאחד אותן הוא שייכות הארץ והעם לה'; המצוות מסודרות על-פי סדר רעיוני (שייכות הארץ לה' ואז שייכות העם לה'), וגם על פי סדר מציאותי ( ירידת האדם אל העוני ):
-
-
-
- 23-24: רעיון פותח - שייכות האדמה לה' - " כי לי הארץ ";
-
- 25-28: מכירת קרקע וחזרתה לבעליה ביובל;
- 29-34: מכירת בית בעיר מוקפת חומה או לא מוקפת חומה ובעיר לויים;
- 35-38: הלוואה בלי ריבית לנזקקים מישראל או מהגרים ( ולא רק לנזקקים ), ומטרתה - מניעת שיעבוד , והנימוק - " הוצאתי אתכם מארץ מצרים ";
-
- 39-46: עני הנמכר לעבד בתוך עם ישראל - חובת היחס האנושי לעבד;
-
- 47-54: עני מישראל הנמכר לעבד לנכרי - חובת הפדיון והגאולה של העבד ושיחרורו ביובל;
- 55: רעיון מסכם - שייכות האדם לה': " כי לי בני ישראל עבדים... אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים... "
-
-
-
ראו גם:
-
-
- על מבנה פרק כה והרעיונות החברתיים בו - מאמר ממכללת שערי משפט ;
- על החיבור בין פרשת בהר לבין פרשת בחוקותיי -מאת חגי רפי ומאת דוד לוי ;
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-22.
המטרה של שנת היובל - חופש ולא שיוויון
(ויקרא כה י): "וקדשתם את שנת החמשים שנה, וקראתם דרור בארץ לכל ישביה; יובל הוא תהיה לכם, ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו".
יש שחשבו, שמטרתה של מצוות היובל היא לדאוג לשיוויון חברתי: לדאוג שהעניים, שנאלצו למכור את הקרקע שלהם או למכור את עצמם לעבדות, יקבלו את הקרקע שלהם בחזרה וישתחררו מהעבדות, כך שיוכלו לפתוח דף חדש מנקודת-מוצא שיוויונית יותר.
אולם, בתורה לא נזכר כלל רעיון השיוויון בקשר למצוות היובל. מצוות היובל אינה מביאה לשיוויון כלכלי, כי רק הקרקעות חוזרות לבעליהן - לא המטלטלים ולא הכסף, ואפילו לא הבתים בערים המוקפות חומה ויקרא כה כט. מצוות היובל היא " וקראתם דרור בארץ לכל יושביה "; דרור = חופש . מטרתה של מצוות היובל היא להבטיח את החופש .
יש הרבה דיונים פילוסופיים על משמעות המושג "חופש". כולם מסכימים, שאדם שמשועבד לאדם אחר, אינו חופשי; ואכן, בשנת היובל, כל העבדים העבריים יוצאים לחופשי.
אולם, כדי להיות חופשי, אדם צריך יותר מזה: הוא צריך קרקע. אדם שאין לו קרקע, צריך לשלם כסף, רק כדי שיהיה לו מקום לעמוד במשך היום, ולשים את הראש למנוחה בלילה. הוא צריך לשלם דמי שכירות, ולשם כך הוא צריך למצוא מישהו שיסכים להעסיק אותו ולשלם לו משכורת. לכן, בשנת היובל, יחד עם שחרור העבדים, משחררים גם את הקרקעות - " ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו ".
ערך החרות הוא הערך המרכזי של כל הפרשה (פרשת "בהר"), והוא מתבטא גם במצוות אחרות שנזכרות או נרמזות בפרשה:
-
-
- א. למרות שמותר לקנות עבד עברי, השיעבוד שלו מוגבל ומצומצם, ויש להתייחס אליו כאל פועל שכיר - "כשכיר כתושב יהיה עמך, עד שנת היובל יעבוד עמך".
- ב. הלוואה היא סוג של שיעבוד - "*עבד לווה לאיש מלווה*"; ולכן יש בתורה מצוות שמגנות על זכויותיו של הלווה ומצמצמות את השיעבוד שלו למלווה - אסור למלווה לקחת ריבית, כך שהשיעבוד לא גדל עם הזמן; ובסוף שנת השמיטה, החוב נשמט והלווה משתחרר מאימת הנוגש.
- ג. לא רק בשנת היובל, אלא גם בשנת השמיטה - פעם בשבע שנים - הקרקע החקלאית משתחררת: כל אדם חופשי לאכול כל צרכו מהיבול שצומח בקרקע, גם אם הקרקע באופן רשמי שייכת למישהו אחר.
-
בני ישראל הם עבדי ה', ולכן הם ראויים להיות חופשיים משיעבוד לבשר ודם; הארץ שייכת לה', ולכן הארץ צריכה להיות חופשיה משיעבוד לבשר ודם:
-
-
- (ויקרא כה כג): "והארץ לא תמכר לצמתת, כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי"
- (ויקרא כה נה): "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלהיכם"
-
לעיון נוסף
-
-
- ע"פ חז"ל, שחרור העבדים התבצע ביום הכיפורים של שנת היובל. ראיה לכך ניתן למצוא בדברי הנביא ישעיהו, שקישר בין צום לבין שיחרור עבדים (ישעיהו נח ו): "הלוא זה צום אבחרהו: פתח חרצבות רשע, התר אגדות מוטה, ושלח רצוצים חפשים, וכל מוטה תנתקו"( פירוט ).
- רעיון דומה על משמעות מצוות היובל ושמיטת הכספים / אשר מאיר, דף קשר ישיבת הר עציון
- רעיונות מעשיים לקיום מצוות היובל בימינו
- שמירת היובל וקיומו בימי הבית הראשון והשני / ד"ר מאיר גרוזמן, דף פרשת השבוע בר אילן
-
- הגירוש מטעמים "אזרחיים" וכאמצעי ענישה / אביעד הכהן, מכללת שערי משפט
- חופש התנועה והגבלתו לתכלית ראויה / אביעד הכהן, מכללת שערי משפט
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-05-25.
יבול שישית - מה נאכל בשנה השביעית
שנת השמיטה (שנת ה'תשס"ח) מתקרבת, ושוב מתלהטים הויכוחים בשאלה - מה נאכל בשנה השביעית? "היתר מכירה" או "אוצר בית דין"? יבול נכרים או ערבה דרומית?
כל אחד מהרבנים מנסה לשכנע את הציבור לתמוך בפתרון המועדף לפי דעתו, אבל משום מה, אף אחד מהרבנים לא מנסה לעודד את הציבור לבחור בפתרון הטוב והמהודר ביותר, זה שכתוב בפירוש בתורה. ולכן אני הקטן ממלא את מקומם:
ויקרא כה כ-כב:
"וְכִי תֹאמְרוּ ' מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת : הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ?'
וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים.
וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן ; עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן" "." "
"
המשמעות המעשית של הפסוקים הללו עבורנו היא העצה-ההנחיה "ואכלתם מן התבואה ישן", כלומר, התפריט שלנו בשנה השביעית צריך להסתמך בעיקר על מזון ישן ששמרנו מהשנה השישית.
יש טוענים שהם אכן רואים ברכה מיוחדת בשנה השישית, ויש שטוענים שלא, אולם, יש לזכור שבימינו, גם בלי שום ברכה מיוחדת, כמות היבול הממוצעת גדולה פי כמה וכמה מכמות היבול בזמן התורה, ופירות רבים מושמדים כדי למנוע הצפה של השוק, כך שבימינו אין לנו צורך בכמות גדולה מהרגיל של פירות וירקות בשנה השישית; צאו לשווקים וראו בעצמכם את השפע הרב של פירות וירקות מכל הסוגים.
כמובן, אין חובה לאכול דווקא יבול שישית; אפשר לאכול גם יבול מחו"ל או פירות שצומחים בשנה השביעית עצמה (בתנאי שלא סוחרים בהם). אולם, מכיוון שהפסוק " ואכלתם מן התבואה ישן " הוא התשובה הרשמית לשאלה " מה נאכל בשנה השביעית? ", אפשר להסיק שיבול שישית צריך להיות עיקר התפריט שלנו בשנה השביעית; הפירות שצומחים מעצמם צריכים להיות רק ה"אפיקומן" - המנה הקטנה והמקודשת שאוכלים בסוף הסעודה.
הסתמכות על יבול שישית מאפשרת לשמור על קדושת ארץ ישראל - ללא מכירת ארץ הקודש לנכרי, וללא הסתמכות על חקלאים ערביים המשעבדים את ארץ הקודש בשליחותנו.
הסתמכות על יבול שישית תאפשר להעביר את רוב היבול שיצמח בשביעית לבתי תמחוי, לקיים מה שנאמר "ואכלו אביוני עמך".
הסתמכות על יבול שישית תאפשר להקים "אוצר בית דין" אמיתי וכשר למהדרין, ללא הקלות במלאכות מדרבנן, בהפקרת הפירות ובמסחר בפירות שביעית; השדות יהיו פתוחים לכל הרוצה להיכנס ולאכול, כך שלכל אדם תהיה בחירה, האם לאכול ישר מהשדה, או לשלם לשליחי בית הדין על ההובלה.
קניה בכמות גדולה של יבול שישית תעזור גם לחקלאים - תגדיל את הכנסותיהם ותקל עליהם להתארגן כראוי לשנת השמיטה - בלי להטיל עליהם מגבלות כלשהם בשנת השמיטה עצמה (ב"אוצר בית דין", לעומת זאת, מחייבים את החקלאים לעבוד בשביעית כדי לקבל תמיכה; גם אם מותר לחקלאים לעבוד בשביעית, הרי שאין זו חובתם, ולענ"ד, גם חקלאים שאינם עובדים זכאים לקבל תמיכה מהציבור, מעצם העובדה שהם משביתים את שדותיהם).
רבנים שפניתי אליהם אמרו, שזה לא מעשי לשמור יבול שישית בכמות גדולה. לענ"ד טענה זו אינה נכונה: אבותינו, מימי התנ"ך ועד לפני כמה עשרות שנים, חיו על מזון משומר במשך חלק גדול מהשנה. רוב הירקות והפירות הטריים היו זמינים רק בקיץ; מי שרצה ליהנות מהם במשך החורף, היה חייב לשמר אותם בדרך כלשהי. במשך הדורות פותחו דרכים רבות לשימור מזון - החל מאיחסון פשוט של דגנים וקטניות במרתפים קרירים, כיבוש במי מלח, חומץ או אלכוהול, ייבוש בשמש או בתנור, ועד להכנת מוצרים מזון ייחודיים כמו יין, שמן, דבש תמרים וריבות. כיום אין צורך להכין לבד - אפשר ללכת לסופרמרקט ולקנות.
כמה רבנים טענו, שהציבור לא יסכים לוותר על ירקות טריים במשך כל השנה. לענ"ד, אין זה מתפקידם של הרבנים לקבוע עבור הציבור, מה הם יסכימו ומה לא. צריך להציג קודם את הפתרון הטוב והנכון ביותר, ורק אחר-כך את הפתרונות שהם "הרע במיעוטו", ולהשאיר לציבור את הבחירה.
עכשיו הזמן - לפני ראש השנה - לקנות או לשמר ירקות; הנה כמה דוגמאות:
-
-
- עגבניות - רכז עגבניות, רסק עגבניות, עגבניות משומרות או עגבניות מיובשות (ניתן גם לייבש בבית - ראו ייבוש עגבניות ביתי - מתכון מצולם );
- פלפל אדום מיובש, מתוק או חריף - אפשר לקנות בדוכני תבלינים או לייבש בבית (באותו אופן כמו את העגבניות);
-
- מלון - לחתוך לפרוסות דקות ולייבש בבית כנ"ל;
-
- מלפפונים - מלפפונים במלח או בחומץ, ניתן לקנות או להכין בבית;
- אפונה וגזר - בקופסאות שימורים;
- כרוב כבוש - בקופסאות שימורים;
- בצל מטוגן - בדוכני תבלינים;
- פטרוזיליה, כוסברה, שמיר מיובשים - בדוכני תבלינים;
- אננס - מיובש או בקופסת שימורים;
- בננות - לקנות בננות מיובשות או לייבש לבד;
- סלק - ניתן לקנות סלק נקי וטרי ארוז בואקום;
-
- תפוחי אדמה, בטטות, בצל חי - אפשר לקנות ולשמור בבית במקום קריר ויבש, הם עשויים להחזיק מספר חודשים.
-
לגבי פירות-עץ, דגנים וקטניות - אין צורך למהר, כי בתחילת השנה, רוב התוצרת בשוק היא עדיין מהשנה שעברה; אבל יש פירות שהעונה שלהם קצרה. פירות אלו מומלץ לקנות בהקדם, כאשר הם עדיין זולים, ולייבש בתנור (כמו את העגבניות).
כמובן, יש לקנות תוצרת הארץ בלבד; אין טעם לקנות תוצרת חוץ, כי תוצרת חוץ אפשר לקנות גם במשך שנת השמיטה, אם מאד רוצים (וחוץ מזה, קנייה של תוצרת הארץ עוזרת לחקלאות ולמשק הישראלי).
קישורים לפירוט והרחבה:
-
-
- שתים-עשרה סיבות להעדיף יבול שישית:
-
-
-
- רשימת קניות - מה כדאי לקנות כבר עכשיו, וכמה זה עולה:
-
-
-
- מתכונים המסתמכים על יבול שישית בלבד:
-
סיכום המחצית הראשונה מצד הצרכן
המחצית הראשונה של שנת השמיטה היתה קלה יחסית.
-
-
- רוב הפירות והדגנים עדיין נחשבו יבול שישית.
- גם ירקות מסויימים, כמו בצלים, שומים, בטטות ודלוריות, נשמרו אצלי, בחדר מדרגות בבית משותף, במצב די טוב עד עכשיו (תפוחי האדמה החזיקו פחות טוב, לאחר כמה חודשים הם נעשו ירוקים ונאלצתי לזרוק אותם כי תפו"א ירוק הוא רעיל. כנראה הסיבה היא שיש שם אור - תפוחי אדמה צריך לשמור בחושך).
- בתחילת אדר א התחילה עונת החמציצים - במשך כחודשיים היה אפשר לקטוף ולאכול חמציצים טריים כל יום.
- שני בתי דין לפחות - של המכון לחקר החקלאות לפי התורה ושל המכון למצוות התלויות בארץ - מרשים לקטוף בחינם במטעים שלהם, ויש ברשותם מטעי בננות, כך שגם בננות היו בשפע.
- אז נכון - במקום עגבניה אכלתי רסק עגבניות, במקום מלפפון - מלפפון חמוץ, ובמקום פלפל - פלפל מיובש. אבל זה בסה"כ גיוון מרענן בתפריט.
-
המחצית השניה יותר קשה, כי גם הירקות וגם הפירות הם יבול שביעית. אבל:
-
-
- מייד כשנגמרה עונת החמציצים התחילה עונת תותי העץ;
- עכשיו מתחילה גם עונת הפיטנגו. שני הפירות המיוחדים הללו נמצאים בשפע ברחובות הקריות. מי שרוצה מוזמן לבקר - זה פתוח לכולם ואפשר להגיע ברכבת.
- ראיתי ב"זול פה" שסק ואפרסקים מאוצר בית דין, אם זה אכן אוצר בית דין של המכון למצוות התלויות בארץ (כמו הבננות) אז גם אותם ניתן לקטוף ולאכול בחינם.
- הדגנים רובם מיובאים מחו"ל ממילא (כל השנים), אבל יש גם דגנים תוצרת הארץ, ניתן להשיג קמח מחיטה מלאה שנשמרה מהשנה השישית ולאפות לחם בבית - זה גם יותר בריא וגם יותר טעים.
-
תגובות:
-
- [נכתב ב-21:56:13 08.08.2007]
- [נכתב ב-09:42:49 18.08.2007]
- [נכתב ב-07:52:11 27.08.2007]
פורסם ב:
-
-
- אתר שורש
- מקור ראשון, כה באלול ה'תשס"ז, מדור מכתבים למערכת.
-
-
- [נכתב ב-05:54:34 27.08.2007]
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-12.
