ביאור:ויקרא כד
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ויקרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז (מהדורות נוספות של ויקרא כד)
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב צַופיסקה באותו נושא מופיעה גם בשמות כז, כ(ראה רש"י כאן) אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִיתמופק בכתישה במכתשת (לא טחון), לַמָּאוֹרלמנורה, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. ג מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻתשלפני ארון העדות בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן, מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. ד עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד. {פ}
ה וְלָקַחְתָּ סֹלֶת, וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת, שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת. ו וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹתבשתי קבוצות שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶתבכל קבוצה עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי יְהוָה. ז וְנָתַתָּ עַלעל יד הַמַּעֲרֶכֶתכל אחת משתי המערכות לְבֹנָה זַכָּה, וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָהלהזכיר אותנו לפני ה', אִשֶּׁה לַיהוָה. ח בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, בְּיוֹם הַשַּׁבָּתבכל יום שבת, יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּרִית עוֹלָם. ט וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁבעזרה, כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹלכוהן מֵאִשֵּׁי יְהוָה, חָק עוֹלָם. {ס}
י וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּנָּצוּהתקוטטו בַּמַּחֲנֶה, בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. יא וַיִּקֹּבביטא בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁםאת השם המפורש, ה' וַיְקַלֵּלאת ה' וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה, וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן. יב וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָרבמאסר לִפְרֹשׁשיפסוק משה מה הדין לָהֶם עַל פִּי יְהוָה. {פ}
יג וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יד "הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ, וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָהבסוף, והעדים בראשונה. טו וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂאיישא בתוצאות ויענש חֶטְאוֹ. טז וְנֹקֵב שֵׁםומקלל את שם ה' כמקלל את ה' עצמו יְהוָה מוֹת יוּמָת, רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח, בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת. יז וְאִישׁ כִּי יַכֶּהירצח כָּל נֶפֶשׁ אָדָם, מוֹת יוּמָת. יח וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה, נֶפֶשׁמחיר של נפש הבהמה תַּחַת נָפֶשׁ. יט וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹלפי חז"ל הוא נענש בתשלום סכום השווה לערך המום שגרם (ראה במאמר עין תחת עין). כ שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ. כא וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה, וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת. כב מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". כג וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. {פ}
ביאורי פסוקים
מה עונשו של המקלל?
(ויקרא כד יג): "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר"
בקטע זה (יג-כג) ישנם כמה דברים לא ברורים. מדוע ניתן עונש למקלל ולאחר מכן (ויקרא כד יז) הכתוב עובר לדבר על "וְאִישׁ, כִּי יַכֶּה כָּל-נֶפֶשׁ אָדָם--מוֹת, יוּמָת."? ומדוע חוזרים לעונשו של המקלל (ויקרא כד כג)?
ייתכן שיש כאן היררכיה של עונשים. כאמור, בפסוק יב פונים לשאול את ה' מה יהיה עונשו של המקלל. התשובה פותחת בעונש זה אך ממשיכה לעונשו של אדם הפוגע באדם ואחר כך אדם הפוגע בבהמה; מכאן שלהכל יש עונש והוא יהא מידה כנגד מידה.
אם כן, לאחר פירוט העונשים מסכם הכתוב את הנאמר (ויקרא כד כב) "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה" ומכאן שכל עבירה תגרור משפט, בין אם גרים או אזרחים אתם.
לאחר תשובת ה' על עונשו של המקלל ועונשים נוספים הקשורים, מגיע שלב ביצוע העונש וסיום הפרשה (ויקרא כד כג).
ראה גם
- ביאור:החומרה של "ברכת" ה' - הסבר נוסף לפסוקים הנמצאים בין עבירת המקלל ועונשו, וכן הסבר לעונש החמור שמקבל המקלל
הפוסל - במומו פוסל
ויקרא כד כ: "כאשר יתן מום באדם - כן ינתן בו".
לפסוק זה, כמו לכל פסוק, ישנם פירושים ברבדים שונים. ברובד הפשט - מי שגורם מום לאדם אחר, יש לגרום לו את אותו מום.
ברובד הדרש - מי שגורם מום לאדם אחר, יש לקחת ממנו כסף שערכו נקבע על-פי חומרת המום שגרם. כך גם פסקו חז"ל להלכה.
ברובד הרמז - מי שנותן , במחשבתו ובדבריו, מום ופגם באדם אחר (כלומר, חושב או אומר שיש בו פגם כלשהו), כן - את אותו פגם - ניתן לתת בדיבור בו עצמו, כלומר, כנראה שגם בו יש פגם דומה. וכדברי חז"ל: " "הפוסל - במומו פוסל" ".
וברובד הסוד - זה סוד...
מקורות
על-פי מאמר של שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-09-01.