ביאור:ויקרא יג
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ויקרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז (מהדורות נוספות של ויקרא יג)
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. ב אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵתכתם לבן בינוני אוֹ סַפַּחַתכתם לבן יותר כהה אוֹ בַהֶרֶתכתם לבן הכי בהיר, וְהָיָהאחד משלושת סוגי כתמים בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַעלמכה קשה צָרָעַת'צרעת' היא כינוי לכמה סוגי נגעים שבאים על ידי ה' (לא מחלה רגילה, אלא תופעה ניסית), וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים. ג וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר, וְשֵׂעָרוראה הכוהן ששיער בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן, וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ, נֶגַע צָרַעַת הוּא, וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ. ד וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ, וְעָמֹק אֵין מַרְאֶהָ מִן הָעוֹר וּשְׂעָרָהאו השיער שלה לֹא הָפַךְ לָבָן, וְהִסְגִּירויבודד, יפריש מן החברה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַעהאדם הנגוע שִׁבְעַת יָמִים. ה וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיומראהו לא השתנה לֹא פָשָׂההתרחב הַנֶּגַע בָּעוֹר, וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִיתפעם שנייה. ו וְרָאָה הַכֹּהֵן אֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֵׁנִית וְהִנֵּה כֵּהָהנחלש צבעו של הַנֶּגַע וְלֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר, וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן, מִסְפַּחַתכי דבר הטפל לצרעת הִיא, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵרויהיה טהור אחר שטבל וחיכה ללילה. ז וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר אַחֲרֵי הֵרָאֹתוֹ אֶל הַכֹּהֵן לְטָהֳרָתוֹכדי לטהר אותו, וְנִרְאָה שֵׁנִית אֶל הַכֹּהֵן. ח וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר, וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן צָרַעַת הִוא. {פ}
ט נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם, וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. י וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת לְבָנָה בָּעוֹר וְהִיא הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן, וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי בַּשְׂאֵתאו שיש בשר בריא מוקף בשר נגוע. יא צָרַעַת נוֹשֶׁנֶתישנה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן, לֹא יַסְגִּרֶנּוּ כִּיאין טעם שהרי בוודאות טָמֵא הוּא. יב וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַחתתפשט מאוד הַצָּרַעַת בָּעוֹר וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל עוֹר הַנֶּגַעהאדם הנגוע מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו, לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן. יג וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ, וְטִהַר אֶת הַנָּגַעהנגוע, כֻּלּוֹכי כל עורו הָפַךְ לָבָן, טָהוֹרולכן טהור (ראה במאמר כולו הפך לבן, טהור הוא - פרדוקס הצרעת) הוּא. יד וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַיאיזור בשר בריא יִטְמָא. טו וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַבָּשָׂר הַחַי וְטִמְּאוֹ, הַבָּשָׂר הַחַי טָמֵא הוּא, צָרַעַת הוּא. טז אוֹאבל כִי יָשׁוּב הַבָּשָׂר הַחַי וְנֶהְפַּךְ לְלָבָן, וּבָא אֶל הַכֹּהֵן. יז וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ הַנֶּגַע לְלָבָן, וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע טָהוֹר הוּא. {פ}
יח וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בוֹ בְעֹרוֹ שְׁחִין, וְנִרְפָּא. יט וְהָיָה בִּמְקוֹם הַשְּׁחִין שְׂאֵת לְבָנָה אוֹ בַהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדָּמֶתלבנה עם קצת נטייה לאדום, וְנִרְאָה אֶל הַכֹּהֵן. כ וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה מַרְאֶהָ שָׁפָל מִן הָעוֹר וּשְׂעָרָהּ הָפַךְ לָבָן, וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן נֶגַע צָרַעַת הִוא בַּשְּׁחִיןבמקום בו היה השחין פָּרָחָה. כא וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה אֵין בָּהּ שֵׂעָר לָבָן וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן הָעוֹר וְהִיא כֵהָה, וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים. כב וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹר, וְטִמֵּא הַכֹּהֵן אֹתוֹ נֶגַע הִוא. כג וְאִם תַּחְתֶּיהָבמקומה תַּעֲמֹד הַבַּהֶרֶת לֹא פָשָׂתָה, צָרֶבֶת הַשְּׁחִיןכווייה בגלל השחין הִוא, וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן. {ס}
כד אוֹ בָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעֹרוֹ מִכְוַת אֵשׁפצע מכווייה, וְהָיְתָה מִחְיַת הַמִּכְוָהבאיזור שהבריא מהכווייה בַּהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת אוֹ לְבָנָה. כה וְרָאָה אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ שֵׂעָר לָבָן בַּבַּהֶרֶת וּמַרְאֶהָ עָמֹק מִן הָעוֹר, צָרַעַת הִוא בַּמִּכְוָה פָּרָחָה, וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן, נֶגַע צָרַעַת הִוא. כו וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה אֵין בַּבֶּהֶרֶת שֵׂעָר לָבָן וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן הָעוֹר וְהִוא כֵהָה, וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים. כז וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, אִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹר, וְטִמֵּא הַכֹּהֵן אֹתוֹ נֶגַע צָרַעַת הִוא. כח וְאִם תַּחְתֶּיהָ תַעֲמֹד הַבַּהֶרֶת לֹא פָשְׂתָה בָעוֹר וְהִוא כֵהָה, שְׂאֵת הַמִּכְוָה הִוא, וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן, כִּי צָרֶבֶת הַמִּכְוָה הִוא. {פ}
כט וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע, בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן. ל וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב דָּק, וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן, נֶתֶקאיזור זה שממנו נשרו השערות נקרא 'נתק' הוּא, צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן הוּא. לא וְכִי יִרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק, וְהִנֵּה אֵין מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וְשֵׂעָר שָׁחֹר אֵין בּוֹ, וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים. לב וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק וְלֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהֹב, וּמַרְאֵה הַנֶּתֶק אֵין עָמֹק מִן הָעוֹר. לג וְהִתְגַּלָּחאת כל ראשו, וְאֶת הַנֶּתֶקאבל את הנתק (ושתי שערות הסמוכות לנתק מסביב) לֹא יְגַלֵּחַ, וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית. לד וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר וּמַרְאֵהוּ אֵינֶנּוּ עָמֹק מִן הָעוֹר, וְטִהַר אֹתוֹ הַכֹּהֵן וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר. לה וְאִם פָּשֹׂה יִפְשֶׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר אַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ. לו וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר, לֹא יְבַקֵּראין צורך לבדוק הַכֹּהֵן לַשֵּׂעָר הַצָּהֹב טָמֵאכי מכל מקום הוּא. לז וְאִם בְּעֵינָיו עָמַד הַנֶּתֶק וְשֵׂעָר שָׁחֹר צָמַח בּוֹ, נִרְפָּא הַנֶּתֶק, טָהוֹר הוּא, וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן. {ס}
לח וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת, בֶּהָרֹת לְבָנֹת. לט וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה בְעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת, כֵּהוֹת לְבָנֹתשהלובן שלהן לא חזק במיוחד, בֹּהַקסתם כתם בהיר הוּא פָּרַח בָּעוֹר טָהוֹר הוּא. {ס}
מ וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ, קֵרֵחַ הוּאוהנה הוא קרח, אך אין לו צרעת, ולכן - טָהוֹר הוּא. מא וְאִם מִפְּאַתמצד פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ, גִּבֵּחַ הוּא טָהוֹר הוּא. מב וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם, צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ. מג וְרָאָה אֹתוֹ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת הַנֶּגַע לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ, כְּמַרְאֵה צָרַעַת עוֹרבעור בָּשָׂר. מד אִישׁ צָרוּעַ הוּא טָמֵא הוּא, טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן בְּרֹאשׁוֹכי בראשו נִגְעוֹ. מה וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִיםקרועים כמו בגדי אָבֵל וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַכי לא יסתפר בכלל, כמו אָבֵל וְעַל שָׂפָם יַעְטֶהיכסה את ראשו עד השפם כמו אָבֵל, וְ"טָמֵא טָמֵא" יִקְרָאיזהיר את האנשים מלהתקרב אליו. מו כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא, טָמֵא הוּא, בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ. {ס}
מז וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת, בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּיםמסיבי פשתה. מח אוֹ בִשְׁתִיבחוטי האורך (מלשון 'תשתית') שביניהם מעבירים את חוטי הרוחב (ה'עֵרֶב') אוֹ בְעֵרֶבמלשון 'מעורבים' לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר, אוֹ בְעוֹרבגד העשוי מעור בעל חיים אוֹ בְּכָל מְלֶאכֶת עוֹרכלי עשוי עור. מט וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַקירוק בהיר אוֹ אֲדַמְדָּםאדום בהיר בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר, נֶגַע צָרַעַת הוּא, וְהָרְאָה אֶת הַכֹּהֵן. נ וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנָּגַע, וְהִסְגִּיר אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים. נא וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כִּי פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בָעוֹר לְכֹלבכל סוגי בכלים אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה הָעוֹר לִמְלָאכָה, צָרַעַת מַמְאֶרֶתמכאבת, מקלקלת הַנֶּגַע טָמֵא הוּא. נב וְשָׂרַף אֶת הַבֶּגֶד אוֹ אֶת הַשְּׁתִי אוֹ אֶת הָעֵרֶב בַּצֶּמֶר אוֹ בַפִּשְׁתִּים אוֹ אֶת כָּל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ הַנָּגַע, כִּי צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף. נג וְאִם יִרְאֶה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב, אוֹ בְּכָל כְּלִי עוֹר. נד וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְכִבְּסוּ אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע, וְהִסְגִּירוֹ שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית. נה וְרָאָה הַכֹּהֵן אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה לֹא הָפַךְ הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹצבעו וְהַנֶּגַע לֹא פָשָׂה, טָמֵא הוּא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ, פְּחֶתֶתמגרעת, חיסרון הִוא בְּקָרַחְתּוֹבישנים אוֹ בְגַבַּחְתּוֹבחדשים. נו וְאִם רָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֹתוֹ, וְקָרַע אֹתוֹ מִן הַבֶּגֶד אוֹ מִן הָעוֹר אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵרֶב. נז וְאִם תֵּרָאֶה עוֹדשוב בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר, פֹּרַחַת הִוא, בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע. נח וְהַבֶּגֶד אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר תְּכַבֵּס וְסָר מֵהֶם הַנָּגַע, וְכֻבַּס שֵׁנִית וְטָהֵר. נט זֹאת תּוֹרַת נֶגַע צָרַעַת בֶּגֶד הַצֶּמֶר אוֹ הַפִּשְׁתִּים אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָּל כְּלִי עוֹר, לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ. {פ}
ביאורי פסוקים
סימני הצרעת
דיני הצרעת בתורה כוללים כמה פרטים, שבמבט ראשון אין קשר ביניהם (ויקרא יג א-יז):
-
-
- פסוקים 1-2: פתיחה: כשאדם מגלה כתמים לבנים על בשרו, עליו ללכת אל הכהנים כדי שיבדקו אם מדובר בנגע טמא או לא: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר: אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת - וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים."
- פסוק ג: אם הנגע גרם לשיער להפוך ללבן , והוא נראה עמוק יותר מהעור - הוא טמא: "וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע בְּעוֹר-הַבָּשָׂר, וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן , וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ - נֶגַע צָרַעַת, הוּא; וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן, וְטִמֵּא אֹתוֹ." "
- "
- פסוק ד: אחרת, יש לשים את האדם בבידוד למשך שבוע כדי לבדוק איך יתפתח הנגע: "וְאִם-בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ, וְעָמֹק אֵין-מַרְאֶהָ מִן-הָעוֹר, וּשְׂעָרָה, לֹא-הָפַךְ לָבָן--וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע, שִׁבְעַת יָמִים."
- פסוק ה: אם הכתם פשה , כלומר גדל והתפשט, הנגע טמא, אבל אם הכתם לא גדל, יש לשים אותו בבידוד -למשך שבוע נוסף: "וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו, לֹא-פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר --וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים, שֵׁנִית."
- פסוקים 6-8: לאחר השבוע השני מחליטים באופן סופי: אם הכתם גדל - הנגע טמא, ואם לא - הנגע טהור: " "וְרָאָה הַכֹּהֵן אֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שֵׁנִית, וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע, וְלֹא-פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר--וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן מִסְפַּחַת הִוא, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר. וְאִם-פָּשֹׂה תִפְשֶׂה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר, אַחֲרֵי הֵרָאֹתוֹ אֶל-הַכֹּהֵן לְטָהֳרָתוֹ; וְנִרְאָה שֵׁנִית, אֶל-הַכֹּהֵן. וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת, בָּעוֹר--וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן, צָרַעַת הִוא. {פ"} "
- פסוקים 9-11: מקרה אחר הוא, כאשר בתוך הכתם יש בשר חי (בריא, לא נגוע); גם במקרה זה הנגע נחשב טמא: "נֶגַע צָרַעַת, כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם; וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן. וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה שְׂאֵת-לְבָנָה בָּעוֹר, וְהִיא, הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן; וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי בַּשְׂאֵת . צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ, וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן: לֹא יַסְגִּרֶנּוּ, כִּי טָמֵא הוּא."
- פסוקים 12-13: אם הכתמים הלבנים מתפשטים ומכסים את כל העור - הנגע טהור: "וְאִם-פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת, בָּעוֹר, וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל-עוֹר הַנֶּגַע, מֵרֹאשׁוֹ וְעַד-רַגְלָיו--לְכָל-מַרְאֵה, עֵינֵי הַכֹּהֵן. וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ--וְטִהַר, אֶת-הַנָּגַע: כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן, טָהוֹר הוּא." "
- "
- פסוקים 14-17: אבל אם יש חלק מהעור שנשאר בריא ואינו מכוסה - הוא טמא: "וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי, יִטְמָא. וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת-הַבָּשָׂר הַחַי, וְטִמְּאוֹ: הַבָּשָׂר הַחַי טָמֵא הוּא, צָרַעַת הוּא. אוֹ כִי יָשׁוּב הַבָּשָׂר הַחַי, וְנֶהְפַּךְ לְלָבָן; וּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן. וְרָאָהוּ, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ הַנֶּגַע, לְלָבָן - וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע, טָהוֹר הוּא."
-
משמעות הסימנים
מה הקשר בין כל הפרטים הללו?
נראה שלכל הדינים יש מטרה אחת - לברר האם הכתם הלבן הוא שטחי וחיצוני בלבד, או שהוא מעיד על
נגע פנימי ועמוק יותר:
-
-
- פסוק ג: אם שער בנגע הפך לבן - הנגע גרם לשער להפוך ללבן - זה אומר שהוא פגע בשורשי השער, שנמצאים בעומק העור ( פירוט );
- פסוקים 4-8: אם, לאחר שבוע או שבועיים של בידוד, פשה הנגע בעור - הכתם גדל והתפשט - זה אומר שיש לו שורשים עמוקים בגוף; לא מדובר רק בלכלוך חיצוני אלא בריקבון עמוק, ששולח גרורות כלפי חוץ.
-
- פסוקים 9-11: אם יש מחית בשר חי בשאת - בשר בריא בתוך הכתם - ונראה במבט מלמעלה כך:
- '
- זו צורה שאינה אופיינית לכתם חיצוני - זה יכול להעיד על נגע עמוק בצורת חרוט, הנראה בחתך צד כך:
-
- פסוקים 12-13: אם כלו הפך לבן - הכתמים הלבנים מכסים את כל העור - לא ייתכן שמדובר בנגע פנימי, כי נגע פנימי שמכסה את כל הגוף היה הורג את הנגוע לגמרי, ולכן מניחים שמדובר בנגע חיצוני בלבד;
- פסוקים 14-17: אבל ביום הראות בו בשר חי - כשרואים בשר בריא מוקף בכתמים לבנים - זה מעיד על כך שהנגע פנימי ועמוק, כנ"ל.
-
בכל המקרים הללו, אין הוכחה ודאית שהנגע הוא שטחי/עמוק, אלא רק "ראיה לכאורה" שמתאימה לרוב המקרים; אולם, כמו בכל שאר דיני התורה, " "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" ", ולכן מסתמכים על סימנים חיצוניים כדי לשער אם הנגע הוא חיצוני או פנימי.
משמעות דיני האבל
דיני הטומאה קשורים למוות; גם דיני טומאת הצרעת קשורים למוות - מוות של בשר מתחת לעור. האדם טמא כאשר הסימנים החיצוניים מעידים על כך שחלק מבשרו מת ונרקב.
לכן, לאחר שהוחלט שהאדם נגוע, הוא נוהג במנהגי אבל - מתאבל על בשרו שמת (ויקרא יג מה): "והצרוע אשר בו הנגע - בגדיו יהיו פרמים, וראשו יהיה פרוע, ועל שפם יעטה, וטמא טמא יקרא".
ע"פ המשנה (מובאת בתלמוד בבלי מגילה ח:), האבלות מתחילה רק לאחר שהוחלט שהאדם נגוע - " "אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פרימה ופריעה" ", ובתלמוד שם אמר רבא שהדבר נרמז בפסוק, במילים " אשר בו הנגע " - שהנגע נמצא בתוך גופו.
אבל הבידוד מהחברה - שנזכר בפסוק הבא - (ויקרא יג מו): "כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא, בדד ישב מחוץ למחנה מושבו"- מתחיל עוד בימי ההסגר, ורבא הסביר שהדבר נרמז במילים " כל ימי ...", כלומר, הטמא יישב מחוץ למחנה, לא רק בימי הטומאה הוודאית, אלא גם בימי הבדיקה וההסגר.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-03-25.
נגע צרעת
אחד מדיני הצרעת קשור לעומקו של הנגע: (ויקרא יג ג): "וראה הכהן את הנגע בעור הבשר, ושער בנגע הפך לבן, ומראה הנגע עמק מעור בשרו - נגע צרעת הוא, וראהו הכהן וטמא אתו. ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו, ועמק אין מראה מן העור, ושערה לא הפך לבן - והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים."
אם הנגע עמוק מעור-הבשר - הוא טמא מיד. אבל אם הנגע לא עמוק מעור-הבשר - מסגירים אותו, ורק לאחר 7 ימים מחליטים אם הוא טמא. לענ"ד, משמעות הביטוי "עמוק מעור בשרו" היא כפשוטו - הנגע נראה עמוק וחודר מתחת לעור.
הסימן שנזכר לפני כן - "ושער בנגע הפך לבן" - מטרתו לסייע לכהן להבחין אם הנגע עמוק: אם הנגע גרם לשער להפוך ללבן - זה אומר שהוא פגע בשורשי השער, שנמצאים בעומק העור; ראו בתמונה מתוך ויקיפדיה:
פירוש זה מתאים לסימנים האחרים של נגע הצרעת ( פירוט ).
פירושים נוספים
1. רש"י פירש: " "עמוק מעור בשרו - כל מראה לבן עמוק הוא, כמראה חמה העמוקה מן הצל" ", כלומר, בהיר יותר מהעור; אולם פירוש זה לא ברור לי:
-
-
- לא מצאתי בשום מקום אחר בתנ"ך שמשתמשים בתואר "עמוק" במשמעות של "בהיר", וגם במציאות, אף פעם לא עלה בדעתי שהחמה עמוקה מן הצל; שניהם נראים שטוחים באותה מידה.
- בפסוק ד נאמר "ואם בהרת לבנה היא... ועמוק אין מראה מן העור", ואם כל מראה לבן עמוק הוא, איך תיתכן בהרת לבנה שמראה אינו עמוק מן העור? וגם רש"י כתב בפסוק זה " "לא ידעתי פירושו" " (וע' רמב"ן, ספורנו, רנה"ו, שד"ל ורש"ר הירש, שתירצו קושיה זו בדרכים שונות).
-
לפי הפירוש שכתבתי למעלה, הביטוי "עמוק מעור בשרו" מתפרש כמשמעו - הנגע פשוט נראה עמוק וחודר לתוך הבשר.
2. ור' יוסף שאול נתנזון הסביר את המשמעות הרוחנית של הדין: אם נגעו הרוחני של האדם קשור רק לבשרו, לתאוות הגשמיות שאין הוא מצליח להתגבר עליהן - הרי זו חצי צרה. אך אם הנגע עמוק מעור בשרו , והוא מגיע אל האמונות והדעות - נגע כזה נגע צרעת הוא ... ("חיוכה של תורה") .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.
עונשו של פטפטן
(ויקרא יג מה): "והצרוע אשר בו הנגע, בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה, ו'טמא! טמא!' יקרא"
המצורע צריך להיות באבל ולנהוג מנהגי אבלות - קריעת בגדים, גידול השער ללא גילוח (עד שיהיה פרוע), ועוד; ראו מנהגי אבל בתנ"ך .
ע"פ חז"ל, צרעת באה כעונש על לשון הרע, על כך שאדם דיבר יותר מדי; כדי לכפר על עונש זה, המצורע צריך להיות מבודד מחברת בני האדם, שם לא יהיה לו עם מי לרכל, והמילה היחידה שמותר לו להגיד היא " טמא! ".
ובשיעור של הרב מנשה וינר, שהסביר עניין זה, שאלה מישהי: ואם המצורעת היא אישה - איזו מילה היא אומרת? והתשובה היתה: זו באמת שאלה קשה. רגע, זה שאלה לא מציאותית; אישה פטפטנית -- הרי אין דבר כזה...
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-02-01.
הערות
- מה הקשר הלשוני בין "בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ" שנאמר על אדם בפסוק מב ל-"בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ" שנאמר על כלים בפסוק נה? רש"י מסביר: "קרחת לשון ישנים וגבחת לשון חדשים, כאילו נכתב באחריתו או בקדמותו, שהקרחת לשון אחוריים והגבחת לשון פנים." אפשר לאמר שזהו משחק מילים, מעין לשון נופל על לשון.