ביאור:ויקרא י
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ויקרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז (מהדורות נוספות של ויקרא י)
א וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת, וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָהשלא יצאה מאת ה' ולא באה מגחלים מעל המזבח אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. ב וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם, וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהוָה. ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר: בִּקְרֹבַיעל ידי הכוהנים, שהם הקרובים אלי אֶקָּדֵשׁאתקדש, אהיה מכובד בכך שתתגלה השגחתי, ובכך שאתם תשמשו דוגמא על ידי הקפדה על מיצוותי וְעַל פְּנֵיובעיני כָל הָעָם אֶכָּבֵדאתכבד", וַיִּדֹּם אַהֲרֹן. ד וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן בְּנֵי עֻזִּיאֵל דֹּד אַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: קִרְבוּ, שְׂאוּ אֶת אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי הַקֹּדֶשׁ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. ה וַיִּקְרְבוּ, וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָםעדיין לבושים בביגדם, ורק גופם נשרף אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה. ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו: רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּתתנו לשיער להתארך כנהוג לאות אבל וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּתקרעו (גם כן סימן של אבל) וְלֹאכדי שלא תָמֻתוּ, וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹףוכדי שה' לא יכעוס על כל העדה (כי אם תתאבלו, לא יהיה מי שיכפר על חטאי העם), וַאֲחֵיכֶםובמקומכם, אחיכם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה. ז וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּללוות ולקבור את המתים פֶּן תָּמֻתוּ, כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְהוָה עֲלֵיכֶם, וַיַּעֲשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה. {פ}
ח וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. ט יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ ,אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וְלֹא תָמֻתוּ, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. י וּלֲהַבְדִּילכדי שתוכלו להבחין בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. יא וּלְהוֹרֹתוכדי שתוכלו ללמד אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה. {פ}
יב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר בָּנָיו הַנּוֹתָרִים: קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה הַנּוֹתֶרֶתמה שנשאר מן המנחה אחרי הקטרת הקומץ (לעיל ט, יז) מֵאִשֵּׁי יְהוָה וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶלבחצר, ליד הַמִּזְבֵּחַ, כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא. יג וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ, כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ הִוא מֵאִשֵּׁי יְהוָה, כִּי כֵן צֻוֵּיתִילעיל ו, ט. יד וְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹרולאו דווקא במשכן, אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אִתָּךְ, כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָכך שיהיו שייכים לך ולבניך נִתְּנוּ מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. טו שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה עַלעִם אִשֵּׁי הַחֲלָבִיםהחלבים שמיועדים לאש יָבִיאוּ לְהָנִיף תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה, וְהָיָה לְךָ וּלְבָנֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה. טז וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאתלעיל ט, טו דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה, וְהִנֵּה שֹׂרָףשרפו את כולו על המזבח מבלי לאכול ממנו, וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר. יז מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ, כִּישהרי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא, וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי יְהוָה. יח הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָהשאם כן, היה אסור לאוכלה (ו,כג), אָכוֹל תֹּאכְלוּהייתם צריכים לאכול אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי. יט וַיְדַבֵּר אַהֲרֹןלמרות שמשה פנה אל בני אהרון כדי לא לפגוע באהרון, אהרון ענה בשמם אֶל מֹשֶׁה: הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּבני ישראל אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי יְהוָה וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּהצרות כאלה, שמתו בני, וְאָכַלְתִּיהאם היה זה ראוי שבזמן שאני אבל (ובני עוד לא נקברו) שאוכל חַטָּאת הַיּוֹם? הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְהוָה? כ וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו. {פ}
ביאורי פסוקים
מתי אמר ה' "בקרוביי איקדש"?
אחרי מות נדב ואביהוא, אמר משה אל אהרן (ויקרא י ג): "הוא אשר דיבר ה' לאמר: 'בקרובי אקדש, ועל פני כל העם אכבד'...". אך המשפט הזה - "בקרוביי אקדש..." - לא נזכר בשום מקום אחר! ניתן להסביר זאת בכמה דרכים:
1. ע"פ שד"ל, הכוונה היא, שזהו רצונו של ה' להיקדש בקרוביו, למרות שלא אמר זאת בפירוש (כמו שכתוב בבראשית כד נא: "ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דיבר ה'" - ה' לא אמר זאת בפירוש אלא רק בסימנים וברמזים). אך פירוש זה אינו מתאים לסגנון הפסוק מכמה סיבות:
-
-
- הפסוק כתוב בגוף ראשון ובדיבור ישיר "בקרובי אקדש" - לא מתאים לרעיון שנלמד באופן עקיף.
- הפסוק כתוב כעיקרון כללי, לא מפורט בדיוק במה ה' ייקדש וייכבד - לא מתאים לרעיון שנלמד מאירוע ספציפי.
- המילה "לאמור" מלמדת שה' אמר זאת בפירוש.
-
2. ע"פ הרב אליהו בן אמוזג, ["מבוא לתורה שבעל-פה"], ה' אכן אמר פסוק זה למשה לפני כן, אך הוא לא נכתב אלא נמסר בעל-פה, כמו מצוות רבות אחרות שנאמרו ולא נכתבו .
מקורות
על-פי מאמר של אראל (הגהה: עופר לביא) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-02-16.
מדוע לא אכל אהרן משעיר החטאת?
בסוף היום השמיני של חנוכת המשכן, היום שבו נהרגו נדב ואביהוא בני אהרן, התחולל ויכוח סוער בין משה לבין אהרן ובניו. נקרא את הויכוח:
בני אהרן שרפו את שעיר החטאת (ויקרא י טז): "ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה, והנה שורף";
משה כעס (ויקרא י טז-יח): " "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר, בני אהרון הנותרים, לאמור: ' "מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש -- כי קודש קודשים היא; ואותה נתן לכם לשאת את עוון העדה, לכפר עליהם לפני ה'?! הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה; אכול תאכלו אותה בקודש, כאשר ציוויתי!" '" ";
אהרן השיב (י19): " "וידבר אהרן אל משה: ' "הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה', ותקראנה אותי כאלה; ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ה'" '" ";
ומשה הסכים (י20): "וישמע משה, וייטב בעיניו".
לויכוח זה הוצעו כמה הסברים:
1. [ע"פ רש"י ו רמב"ן ]: באותו יום הוקרבו שלושה שעירי חטאת, והשעיר שעליו היה הויכוח היה שעיר החטאת של ראש חודש. אהרן ובניו לא אכלו את השעיר, משום שהיו אבֵלים על מות בני משפחתם - נדב ואביהוא - שנהרגו באותו יום, ועל-פי ההלכה, אסור לאבל לאכול מקרבן .
משה כעס, משום שחשב, שהיה עליהם לאכול קרבן זה ביום למרות האבל, כמו שציווה אותו ה' בקשר לקרבנות האחרים של אותו יום - המנחה והשלמים (י 12-15): "קחו את-המנחה הנותרת מאשׁי ה' ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדשׁ קדשׁים הוא... ואת חזה התנופה ואת שׁוק התרומה תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנתיך אתך כי-חקך וחק-בניך נתנו מזבחי שׁלמי בני ישׂראל...";
אך אהרן השיב לו, שיש הבדל בין שעיר החטאת לבין המנחה והשלמים, כי שעיר החטאת הוא קרבן קבוע - הוא קרֵב בכל ראש חודש (ע' במדבר כח), ולכן קדושתו גדולה יותר, ואסור לאכול אותו במצב של אֵבֶל; - "ואילו "אכלתי חטאת היום" - האם זה היה טוב "בעיני ה'" ?!"
ומשה הודה שטעה בהלכה, ושאהרן צדק - "וישמע משה, וייטב בעיניו".
בפירושים אלה יש כמה בעיות:
-
-
- הפירושים מסתמכים על ההנחה שאותו היום היה ראש חודש, ועל-פי הפשט זה היה היום השמיני בחודש .
- בכל הפרק נזכר רק שעיר אחד - "שעיר החטאת" בה"א הידיעה, וזה שעיר החטאת המיוחד שהוקרב רק באותו יום, לכבוד חנוכת המשכן. על-פי סדר העניינים בפרק ט , שעיר זה נשרף עוד לפני שבני-אהרן מתו.
- ההתאמה בין הפירוש לפסוקים היא בעייתית, ודורשת להוסיף הסברים רבים והנחות רבות שאינן מופיעות בפסוקים, למשל בפירוש רש"י על פסוק יט: " ""הן היום הקריבו" - מהו אומר, אלא אמר להם משה ' שמא זרקתם דמה אוננים, שהאונן שעבד חילל?' . אמר לו אהרן ' וכי הם הקריבו, שהם הדיוטות, אני הקרבתי, שאני כהן גדול ומקריב אונן' : "ותקראנה אותי כאלה" - אפילו לא היו המתים בני אלא שאר קרובים שאני חייב להיות אונן עליהם כאלו, כגון כל האמורים בפרשת כהנים שהכהן מטמא להם: "ואכלתי חטאת" - ואם אכלתי... "הייטב בעיני ה'" - אם שמעת בקדשי שעה אין לך להקל בקדשי דורות" ".
-
פירושים ומקורות נוספים שמסתמכים על גישה זו ניתן למצוא בדיון של ציפורה מושקאט וישמע משה... וייטב בעיניו .
2. [ ע"פ ראב"ע] אהרן ובניו אכלו מן השעיר כמות קטנה, רק כדי "לצאת ידי חובה", ולאחר מכן שרפו אותו;
משה כעס, כי לא ידע שהם אכלו מן הקרבן;
ואהרן ענה לו, שבגלל האסון הגדול שקרה לו באותו יום ("הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה', ותקראנה אותי כאלה"), לא יכל לאכול כמות גדולה, ואכל רק כמות קטנה - רק את המינימום הדרוש כדי שייטב בעיני ה' ("ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ה'"). ואלה דבריו: " ""הַיִּיטָב בעיני ה'" : יש מדקדקים שאמרו שהה"א של התימה לא יהיה אחריו דגש... ובעבור שמצאו יו"ד "'הייטב'" דגוש – אמרו כי זה הה"א לידיעה, כה"א "השבה עם נעמי" , "הנמצאו פה , העיר ההוללה" , ואלה ההי"ן במקום 'אשר' הנה, [כאילו שכתוב: 'ששבה עם נעמי', 'שנמצאו פה', 'העיר שהוללה'] כן פירוש "הייטב" [כמו:'שייטב']. ועוד אמרו, כי "ואכלתי" – פועל עבר, ואילו היה עתיד היה מלרע, כמו "ודיברתי אל הנביאים, ודיברתי אתך" . והטעם, כי בניי הנשרפים היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם, כי העגל והאיל בעד אהרן ובניו . "ותקראנה אותי כאלה" – פירושו צרות או דאגות על מות הבנים. ובעבור זה לא יכולתי לאכול כל החטאת, רק אכלתי ממנה "מה שייטב בעיני ה'" . והטעם – מה שיוציאני לידי חובה" ".
-
-
- הבעיה בפירוש זה היא, שהוא מניח שיש שתי תופעות דקדוקיות נדירות בפסוק אחד (פועל בעבר בלי ו"ו ההיפוך - "ואכלתי", וה"א הזיקה לפני פועל בעתיד - "הייטב"), צירוף בעל סבירות נמוכה מאד. ללא התופעות הנדירות, הפסוק היה נראה בערך כך: "ותקראנה אותי כאלה, ואוכל חטאת היום כאשר ייטב בעיני ה'".
-
3. [ע"פ שד"ל] אהרן שרף את השעיר כי חשב, שהעובדה שקרה לו אסון כה גדול, מראה שהוא אינו רצוי בעיני ה', ולכן אינו ראוי לכפר על בני ישראל: "הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה'" - למרות שהיום קיימו בניי מצוה גדולה, והקריבו קרבנות בפעם הראשונה, והקרבנות היו אמורים לכפר עליהם - בכל זאת "ותקראנה אותי כאלה" - קרו לי אסונות גדולים, "ואכלתי חטאת היום" - ואילו הייתי אוכל חטאת היום, "הייטב בעיני ה'?!" - האם זה היה טוב בעיני ה' שאדם כמוני מתנשא וחושב את עצמו ראוי לכפר על אחרים?!
פירוש דומה [שד"ל בשם הכורם ורשב"ם]: אהרן טען, שאין זה ראוי לאכול את קרבן ה' בצער, כי אכילת הקרבן היא מעשה מקודש שראוי לקיים בשמחה; ומכיוון שאהרן ובניו לא יכלו לשמוח באותו יום, העדיפו לשרוף את הקרבן: "הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה'" - היום היה אמור להיות עבורי יום שמחה, יום שבו בניי הקריבו קרבנות בפעם הראשונה, ובכל זאת "ותקראנה אותי כאלה" - קרו לי אסונות גדולים ושמחתי נהפכה לאבל, והאבל הוא גדול במיוחד מכיוון שהוא בא ביום שהיה אמור להיות שמח במיוחד. "ואכלתי חטאת היום" - ואילו הייתי אוכל חטאת היום, בצער הגדול שאני שרוי בו, "הייטב בעיני ה'?!" - האם זה היה טוב בעיני ה' שמזלזלים בקרבנות ואוכלים אותם בצער?!
-
-
- הבעיה בפירוש זה היא, שעל-פי סדר העניינים בפרק ט , נראה שהשעיר נשרף עוד לפני שבני אהרן מתו, ולכן לא ייתכן שהאבל הוא הסיבה לשריפה!
-
4. ולכן נראה לי (אראל), שבני אהרן אכן טעו בכך ששרפו את החטאת ( הסיבה שהם טעו מוסברת כאן ) , ואהרן לא בא להצדיק אותם אלא רק ללמד עליהם זכות, והוא טען שתי טענות:
-
-
- "הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה'" - היום זו הפעם הראשונה שהם מקריבים קרבנות, הם עדיין לא בקיאים בכל הדינים, ושריפת השעיר היתה טעות של טירונים; (פירוש דומה פירש אברבנאל)
- "ותקראנה אותי כאלה; ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ה'?!" - בכל מקרה, גם אילו לא היו שורפים את השעיר, לא היה טעם שאוכל ממנו, כי מטרת האכילה היא לכפר על בני ישראל, וכדי לכפר צריך להתכוון, ולאחר האסון שקרה לי היום - לא הייתי מסוגל להתכוון כראוי, ולכן גם לא הייתי יכול לכפר על בני ישראל באכילתי, וזה בוודאי לא היה טוב בעיני ה', שאוכל קרבנות בלי כוונה ראויה.
-
השעיר לא נשרף בגלל האֵבֶל - הוא נשרף עוד לפני האבל; אך אהרן אמר למשה שאין טעם שיכעס על בניו, כי הטעות שלהם ממילא לא גרמה נזק.
סיכום - מי צדק בויכוח?
- לפי רוב הפירושים, אהרן צדק, ומשה טעה בהלכה או במציאות (מתוך כעס או מסיבה אחרת), והודה בטעותו;
-
-
- אך לפי הפירוש האחרון, משה צדק, בני אהרן טעו בהלכה (מתוך חוסר-ניסיון או מסיבה אחרת), אהרן התנצל בשמם, ומשה קיבל את ההתנצלות.
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל (ערך) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-02-16.
הערות
- מסקנה נוספת בעקבות מות בני אהרון מופיעה בתחילת פרק טז: "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ...".
- לגבי סיבת מיתת בני אהרון, ומבנה הפרשות מכאן ועד פרק טז ראה בדיון "מות בני אהרן".
- "דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה" (פסוק טז) - על פי המסורה כאן אמצע התורה לפי מילים. המילה "דָּרֹשׁ" מסיימת את החצי הראשון, והמילה "דָּרַשׁ" מתחילה את החצי השני.
