ביאור:ויקרא ו
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ויקרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז (מהדורות נוספות של ויקרא ו)
|
בפרקים ו-ז משה מצווה לדבר אל אהרון ובניו באופן ישיר בניגוד לפרקים הקודמים שיועדו לכלל ישראל. יש כאן חזרה על קורבנות שכבר הוזכרו, אלא שכאן באים ציווים מפורטים המיועדים בעיקר לכוהנים |
|
פרשת צו |
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר: זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָהמדורתה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹתהיה דולקת במזבח תמיד. ג וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹלבושו (מלשון מדים, בגדים שאדם לובש לפי מידתו) בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁןהאפר הדָשן, השמן, מחלבי הקורבנות ושומנם אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁהשאירה האש לאחר שאכלה אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְשָׂמוֹ אֵצֶלליד הַמִּזְבֵּחַ. ד וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִיםפחותים, וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר. ה וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ, לֹא תִכְבֶּה, וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶרבכל בוקר, וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים. ו אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ, לֹא תִכְבֶה. {ס}
ז וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה, הַקְרֵביקריבו אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי יְהוָה אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ. ח וְהֵרִים מִמֶּנּוּממנה, מהמנחה בְּקֻמְצוֹמלא קומצו (ראה לעיל ב,ב) מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה, וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַיהוָהאת אזכרתה, לריח ניחוח, לה'. ט וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו, מַצּוֹת תֵּאָכֵלהיא תאכל לאחר שנאפתה למצות בְּמָקוֹם קָדֹשׁ, בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ. י לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ, חֶלְקָםאת החלק שמגיע לכוהנים נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁימהקורבנות שמקריבים לי, והראויים להשרף באש מזבחי, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם. יא כָּל זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכֲלֶנָּה, חָק עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם מֵאִשֵּׁי יְהוָה, כֹּלכל מאכל אֲשֶׁר יִגַּע בָּהֶם יִקְדָּשׁ. {פ}
יב וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יג זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהוָה בְּיוֹם הִמָּשַׁחמיום בו נימשחו לכהונה והלאה אֹתוֹ, עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִידכל יום (אפילו בשבת), מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶבבין הערביים, אחרי הצוהריים. יד עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה, מֻרְבֶּכֶתמטוגנת בשמן אחרי אפייה תְּבִיאֶנָּה, תֻּפִינֵימאפה קשה מִנְחַת פִּתִּיםפרורים תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה. טו וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיותחת אהרון מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ, חָק עוֹלָם לַיהוָה כָּלִיללגמרי תָּקְטָר. טז וְכָל מִנְחַת כֹּהֵןכולל כוהן הדיוט כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל. {פ}
יז וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יח דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְהוָה, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא. יט הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּאהמקריב כחטאת אֹתָהּ יֹאכֲלֶנָּה, בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל, בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד. כ כֹּלכל מאכל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ, וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד, אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָכל בגד שיותז עליו תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁבעזרה. כא וּכְלִי חֶרֶשׂחרס, שבולע את טעם הקורבן והופך אחר זמן ל"נותר", ופולט הטעם לתבשיל הבא ואוסרו אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר, וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁתשהיא מתכת שאיננה בולעת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַקישופשף במים חמים וְשֻׁטַּף בַּמָּיִםישטף במים קרים. כב כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא. כג וְכָל חַטָּאתמדובר בחטאות פנימיות: פר כהן משיח (לעיל ד, א), פר העלם דבר של ציבור (שם יג), פר ושעיר של יום הכיפורים (להלן טז, יז), ושעירי עבודה זרה (במדבר טו, כב) אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ, לֹא תֵאָכֵל, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף. {פ}
