ביאור:הקנאה התאוה והכבוד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
במסכת אבות נאמר:
הקנאה, התאווה והכבוד – מוציאים את האדם מן העולם
מסכת אבות ד', כ"ח
ובמקום אחר שם נאמר:
רבי יהושוע אומר, עין רעה ויצר הרע ושנאת הבריות, מוציאין את האדם מן העולם.
ב,יד [יא]
והרי הדברים מקבילים (וראה – "פרקי אבות – פירוש ישראלי" מאת אביגדור שנאן):
הקנאה – עין רעה
התאווה – יצר הרע
והכבוד – שנאת הבריות
מאידך, אנו מוצאים את כל השלושה האלה מופיעים במקורות גם לחיוב:
הקנאה:
קנאתו של פנחס -
במדבר כה יא: "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי"
ושל אליהו -
מלכים א יט י: "ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחתיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה"
ואף של ה' -
שמות לד יד: "כי לא תשתחוה לאל אחר כי ה' קנא שמו אל קנא הוא"
וכן נאמר שהיא זו שמניעה אל העולם -
קהלת ד ד: "וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח"
וכן נאמר בחז"ל –
"אלמלא קנאה אין העולם עומד", כתבו חכמים במדרש תהילים.
וכן - "קנאת סופרים תרבה חוכמה".
התאוה:
קודם לשלילה -
במדבר יא לד: "ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים"
אך לגבי אותו עניין של אכילת בשר נאמר גם -
דברים יב כ: "כי ירחיב ה' אלהיך את גבלך כאשר דבר לך ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר בכל אות נפשך תאכל בשר"
ובהרבה מקומות היא נזכרת לחיוב, כמו ב -
משלי יג יב: "תוחלת ממשכה מחלה לב ועץ חיים תאוה באה"
ובחז"ל –
"וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" זה יצר טוב, "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" זה יצר רע. וכי יצר הרע טוב מאד, אתמהא! אלא שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה, ולא הוליד בנים ולא נשא ונתן.
(בראשית רבה, פרשה ט, סימן ט)
וכן אומרים חז"ל כשהם מייחסים אפיון זה לה' –
"התאווה הקב"ה לעשות לו דירה בתחתונים"
והכבוד:
קודם לשלילה, כשכאן כבוד מתפרש בעיקר ככבודה, כלל הנכסים -
תהלים מט יז: "אל תירא כי יעשר איש כי ירבה כבוד ביתו"
תהלים מט יח: "כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו"
אך לחיוב -
משלי ג לה: "כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון"
ושוב מיוחס גם לה', כמובן -
שמות טז ז: "ובקר וראיתם את כבוד ה' בשמעו את תלנתיכם על ה' ונחנו מה כי תלונו עלינו"
ובשיעור שמעתי הקבלת העניין לשלושת החלקים באדם:
קנאה – נפש
תאווה – גוף
כבוד – רוח, שכל
וכן לפסוק החטא הקדמון:
בראשית ג ו: "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל"
טוב העץ למאכל – תאווה, גוף
וכי תאוה הוא לעינים – קנאה, נפש (ואני מקווה שאני לא מתבלבל. וכן נאמר – "טוב מראה עיניים מהלך נפש" – קהלת ו' 9)
ונחמד העץ להשכיל – כבוד, שכל
וכן לשלושת האיסורים של יהרג ובל יעבור:
עבודה זרה – כבוד, שכל
גילוי עריות – תאווה, גוף
שפיכות דמים – קנאה, נפש (כדוגמת קין, למשל)
לכך אפשר להוסיף גם לחיוב:
דברים ו ה: "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"
בכל לבבך – כבוד, שכל (שהרי הלב הוא מקום המחשבות, כמו שנכתב - מלכים א ג ט: "ונתת לעבדך לב שמע לשפט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפט את עמך הכבד הזה")
ובכל נפשך – קנאה, נפש
ובכל מאודך – תאווה, ממון (כפירוש חז"ל – בממונך)
ואולי גם ניתן לצרף לכאן גם את הפסוק השני בו נאמר "ואהבת את", בכיוון פרשני שונה מזה המוכר, אך אולי עשוי להשתלב עימו –
דברים יא א: "ואהבת את ה' אלהיך ושמרת משמרתו וחקתיו ומשפטיו ומצותיו כל הימים"
(חוקותיו – שכל, משפטיו – נפש, מצוותיו – גוף).
וכן באברהם הוא אומר (תוך שינוי הסדר והחלפת המשפטים בתורה) –
בראשית כו ה: "עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי"
ואבחנה נוספת, המקשרת תורה לאם, הנפשית יותר מטבע הדברים, אנו מוצאים בפסוק -
משלי א ח: "שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך".
לסיכום, אנו רואים שאותם מושגים יכולים לשמש גם לחיוב וגם לשלילה, תלוי איך משתמשים בהם. כך גם אומרים שיש מרכבה של טומאה ומרכבה של קדושה, או 50 שערי טומאה וקדושה וכיוב'. ואף לפעמים הדבר בא לידי ביטוי בשפה עצמה, כאשר מילה אחת מכילה שתי משמעויות הפוכות, כמו, למשל, קלס – שבח וגנאי, או חסד – צדקה או תועבה הקשורה לגילוי עריות וכן הלאה.
מקורות[עריכה]
על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-12-26.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t3104_0