ביאור:הנשים חוטאות באשמת הגברים

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הנביא הושע מאשים, (הושע ד יג): "עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ וְעַל הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה כִּי טוֹב צִלָּהּ, עַל כֵּן תִּזְנֶינָה בְּנוֹתֵיכֶם וְכַלּוֹתֵיכֶם תְּנָאַפְנָה. לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה, כִּי הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעָם הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ וְעִם לֹא יָבִין יִלָּבֵט"

הזבחים והקטורת

מה הקשר בין הזבחים והקטורת לבין הזנות והניאוף?

1. ע"פ רש"י, בני ישראל זובחים לאלילים, כתוצאה מכך הם מתחתנים עם נשים נכריות עובדות אלילים, ובנותיהן לומדות מהתנהגותן המאד-לא-צנועה של אמותיהן.

• אולם, בפסוקים אלה לא נאמר שהזביחה היא דווקא לאלילים, ואין זכר לנישואי תערובת, ולכן הקישור בין הדברים נראה מאד עקיף.

2. ע"פ מצודת דוד, בני ישראל מבלים זמן רב בזביחה, וכתוצאה מכך הבנות והכלות נשארות לבד בבית, ומנצלות את ההזדמנות כדי לזנות באין רואה.

• אולם, לפי זה אין קשר ברור בין הזביחה לזנות (מה היה קורה אילו הגברים היו הולכים לעבוד, או לעסוק בתורה?)

בנוסף לכך, לפי הפירושים המקובלים יש בעיה לשונית בפסוקים - הם מתחילים בגוף שלישי ("יזבחו"), ממשיכים בגוף שני ("בנותיכם"), ואז שוב חוזרים לגוף שלישי ("הם... יפרדו").

לכן נראה לי, שהפסוקים פונים אל בני ישראל הפשוטים; הנביא מספר להם על חטאי הכהנים ש"יזבחו", ואז מספר להם שחטאי הכהנים הם הסיבה לחטאי "בנותיכם".

הפסוקים נמצאים בסופו של קטע שמתאר את פשעי הכהנים, ההופכים את עבודת הקרבנות לבילוי-תענוגות :

(ד13) הכהנים עושים מסיבות של הקרבת "זבחים" "וקטורת" , על "הרים" "וגבעות" שעליהם יש עצים יפים עם "צל" "טוב" ונעים; ולכן "הבנות שלכם" , בני ישראל, מתדרדרות לזנות - הן משתתפות בטקסים של הכהנים ולומדות ממה שהן רואות שם:

(ד14) " "לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה" "," "ועל כלותיכם כי תנאפנה" " - כי הן לא אשמות -   הכהנים אשמים - "כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו" - הכהנים מזמינים זונות וקדשות למסיבות ה"רוחניות" שלהם על ההרים והגבעות, והבנות שמשתתפות בטקסים לומדות ומסיקות מסקנות... - " "ועם לא יבין" "-" "יילבט" ".

הזונות והקדשות

הפסוקים כתובים במבנה של טבלה (יש לקרוא את השורה העליונה ואחר-כך את השורה התחתונה):

"וכלותיכם תנאפנה "	"על כן" "תזנינה בנותיכם "
"ועל כלותיכם כי תנאפנה"	"לא אפקוד" "על בנותיכם כי תזנינה"
"ועם הקדשות יזבחו..."	"כי הם" "עם הזונות יפרדו"

הטור הימני מדבר על זונה. למושג זה יש שני פירושים: אישה נואפת, או אישה שמקיימת יחסים בצורה מופקרת .

אולם, בפסוקים אלה נראה שיש הבדל בין זנות לבין ניאוף - היו בנות (לא-נשואות) שזנו, והיו כלות (נשואות) שנאפו. לכן נראה שבפסוק זה "זנות" היא הפקרת הגוף.

הטור הימני מסביר, שאי-אפשר לבוא בטענות אל הנשים המפקירות את גופן ("לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה"), כי הגברים משתפים פעולה, וכשיש ביקוש - נוצר גם היצע... יותר מכך: גם הכהנים מזמינים את הנשים הזונות למסיבות שלהם על ההרים, מתייחדים איתן ("עם הזונות יפרדו") וחולקים להן כבוד, ולכן הנשים האחרות לומדות מהן ומחקות אותן.

הטור השמאלי מדבר על קדשה. גם למושג זה יש כמה פירושים: אישה שמוכנה לשכב עם כל גבר, או אישה שמספקת "שירותי מין" לגברים שמקריבים קרבנות במקדש, או אישה שעובדת במקדש .

בפסוקים אלה, נראה שכל הפירושים נכונים: הכהנים משתפים את הקדשות - המוכנות לשכב עם כל גבר - בהקרבת הקרבנות: "עם הקדשות יזבחו"; הם מציגים את ההפקרות המינית כחלק מהטקס המקודש; וכתוצאה מכך, הנשים הנוכחות בטקס מבינות שהמין הוא דבר קדוש, מעבר לחיי המשפחה ולתורה, ומרשות לעצמן לנאוף.

ועם לא יבין יילבט

גם את סיום הפסוק אפשר להבין בשתי דרכים:

• לפי רש"י מצודות ומלבי"ם, ה"עם" כאן הוא כל ישראל, במיוחד הגברים והכהנים החוטאים, שאינם מתנהגים בתבונה ואינם משתדלים להבין את התורה, ולכן נכשלים בעבירות ובייסורים. לפי זה, סיום הפסוק מסכם את התוכחה לעם-ישראל על הזנות והניאוף.
• אך אפשר גם לפרש שה"עם" כאן הוא הנשים, שלומדות ממעשי הגברים והכהנים, ולכן אינן מבינות את ההתנהגות הרצויה על-פי התורה, ונכשלות בזנות וניאוף. לפי זה, סיום הפסוק מלמד זכות על הנשים, שנכשלות מתוך חוסר-הבנה, באשמת הגברים.

ראו גם יילבט .

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-02-26.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/ho-04-14