ביאור:הגדה של פסח - פסח מצה ומרור
מתוך ויקיטקסט
קדש - מגיד - מה נשתנה - מעשה ברבי אליעזר - ארבעה בנים - מתחילה - ויוציאנו - כמה מעלות - פסח מצה ומרור - בכל דור ודור
רחצה - ברכת המזון - הלל - הודו - נרצה - כי לו נאה - אחד מי יודע - כל ההגדה בדף אחד
| קערה של פסח. על הקערה וששת המאכלים המונחים עליה, אפשר לקרא בערך קערת ליל הסדר בויקיפדיה |
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלוּ הֵן:
פֶּסַח, מַצָה, וּמָרוֹר.
מַרְאֶה בַּיָד עַל הַזְרוֹעַ, וְיִזָהֵר שֶׁלֹא לְהַגְבִּיהַ אוֹתָה, ואוֹמֵר:
פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָם, עַל שׁוּם מָה?
- עַל שׁוּם שֶׁפָּסַחהגן על ישראל ודילג על בתיהם בשעת מכת בכורות (לחץ על המילה לפירוט) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַים,
שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב כז): "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיי, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְּני יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַים בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַים, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל, וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְּׁתַּחווּ".
מַרְאה אֶת הַמַּצּוֹת לַמְסֻבִּים ואוֹמֵר:
מַצָּה זו שאנו אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מה?
- עַל שׁוּם שֶׁלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ,
עַד שֶׁנִּגְלָההוא לא הספיק להחמיץ כי מהר מאוד נגלה ה' וגאל את ישראל עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב לט): "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִצְרַים עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַים וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה לֹא עָשׂו לָהֶם".
מַרְאֶה אֶת הַמָרוֹר לַמְסֻבִּים וְאוֹמֵר:
מָרוֹר זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מה?
- עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות א יד): "וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵיהם בַּעֲבֹדָה קָשָה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֶת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ".
הערות
- פֶּסַח, מַצָה, וּמָרוֹר - קורבן הפסח ואכילת המצה מסמלות את הגאולה, והמרור מסמל את הגלות והשיעבוד.
- מרור - למה חשוב לזכור את הצרות? הרב אלון מקשר זאת לשאלה שעלתה בפני ניצולי השואה, האם לספר לילדיהם על הצרות שעברו. רובם בחרו דוקא להסתיר, אך לפי ההגדה (וכן לפי פסיכולוגים בימינו), כדאי היה להם לספר.
- פסח ומצה - למה צריך שני סמלים? את הכפילות הזאת אנו מוצאים גם בשמות החג: 'חג הפסח' ו'חג המצות', ונראה לכן שיש שתי בחינות לגאולה. הגאולה בה בחרנו והתאמצנו לקראתה (לקיחת השה, מריחת הדם), והגאולה שנכפתה עלינו (שיצאנו בחיפזון והבצק לא הספיק להחמיץ). מכאן אנו למדים שגם הגאולה שהיא תוצאה של פוגרומים וגירושים, הרי היא גאולה, ויש לברך עליה.
- לדעת רבן גמליאל אכילת המצה בליל הסדר מסמלת את הגאולה המהירה ממצרים; אך לדעת רוב חכמי ההגדה, אכילת המצה בליל הסדר מסמלת דווקא את העוני והשיעבוד במצרים, שהרי בתחילת הסדר אנחנו אומרים על המצות "זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים". ראו גם ביאור:מצוות מצה ואיסור חמץ - שתי מצוות ושני טעמים, ביאור:האם בני ישראל התכוונו לאכול חמץ בפסח מצרים.
- במשנה (פסחים פרק י משנה ה) מובאת דעתו של רבן גמליאל בניסוח קצת אחר: "רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור. פסח, על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים. מצה, על שום שנגאלו אבותינו במצרים. מרור, על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים. בכל דור ודור, חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". כלומר, המצה היא "על שום שנגאלו אבותינו במצרים" שזה הוא למעשה מהות החג, לפיכך אכילתה והזכרתה הן ממצוות החג העיקריות. וכן פסק הרמב"ם בהלכותיו: "מצה, על שם שנגאלו" (רמב"ם הלכות חמץ ומצה ז ה). ניסוח ההגדה "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ", נועד לשרת את החובה להגיד ולהסביר את עיקרי חג הפסח לילדים, על מנת לצאת ידי חובת מצוות "והגדת לבנך", שהיא חלק מן התהליך החינוכי של העברת מסורת ישראל מדור לדור. דהיינו, הסיפור על בצקם של ישראל שלא תפח ולא החמיץ אלא קפא על מקומו והפך למצה, מסמל את "עידן התמימות" של התינוקות אשר אינם יודעים את מכאובי העולם, המאמינים בהוריהם בתום לב והולכים אחריהם בעינים עצומות, כמעשה אבותינו בעת יציאת מצרים. כאמור: "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיהו ב ב). מסיפור המצה לילדים למדים גם ההורים כי השאיפתו המתמדת של עם ישראל לחזור לעידן הנעורים שמתבטא בחרות ובבטחון מלא בקב"ה. כלומר, ביכולתו של האדם להקפיא את תום נעוריו כמצה המורכבת מקמח ומים זכים, ולהסיר ממנו את כל ההשתעבדויות וההשפעות החיצוניות המצטברות במהלך חייו של האדם. כגון השעבוד: לרכוש, לעבודה, לכספים, למסגרות החברה, לדעת קהל, וכו. משום שכל שיעבוד מסוג זה הוא תלות וכל גאולה היא עצמאות. על כן אפשרה התורה לכל אדם להרגיש פעם בשנה כילד חופשי, תמים, מאמין, טהור, בוטח בה' ובן לעם ישראל שהולך אחרי הקב"ה ללא כל ההשתעבדויות. אלא כעם ישראל שה' הושיט לו את ידו הנטויה והחזקה, והם הלכו אחריו בעינים עצומות. לפיכך נקרא הבצק שלא החמיץ מצה מלשון תמצית, דהיינו, מיצוי הנפש הטהורה והרחקת התאוות, כי החמץ הוא השאור שהוא יצר הרע אשר כינוהו חז"ל "שאור שבעיסה", ופירש הרש"י (ברכות יז א) "יצר הרע המחמיצנו". (מתוך המאמר ביאור:פסח - הגדת פסח מצה ומרור)
