ביאור:דברים יד
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
דברים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד מהדורות נוספות של דברים יד
א בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם, לֹא תִתְגֹּדְדוּתשרטו את בשרכם וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָהקרחת מעל המצח על ידי תלישת השערות בֵּין עֵינֵיכֶם, לָמֵתכמו שנוהגים הגויים כאות לאבלות על מת. ב כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּבְךָ בָּחַר יְהוָה לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. {ס}
ג לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה. ד זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ, שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים. ה אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר, וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר. ו וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָהבעלת פרסה (ולא אצבעות) וְשֹׁסַעַת שֶׁסַעשפרסתה שסועה שְׁתֵּי פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָהמחזירה אוכל שנלעס חלקית ונבלע זמנית ללעיסה שנייה בַּבְּהֵמָה, אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ. ז אַךְ אֶת זֶהשמעלה גרה או מפריס פרסה, אך לא שניהם לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה, אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ, טְמֵאִים הֵם לָכֶם. ח וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה, טָמֵא הוּא לָכֶם, מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּלא שאסור לגעת, אלא שהנוגע צריך טבילה כדי לאכול קודשים ולבא למקדש. {ס}
ט אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם, כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת תֹּאכֵלוּ. י וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת לֹא תֹאכֵלוּ, טָמֵא הוּא לָכֶם. {ס}
יא כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ. יב וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם, הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה. יג וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ. יד וְאֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ. טו וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף, וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ. טז אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַיַּנְשׁוּף וְהַתִּנְשָׁמֶת. יז וְהַקָּאָת וְאֶת הָרָחָמָה וְאֶת הַשָּׁלָךְ. יח וְהַחֲסִידָה וְהָאֲנָפָה לְמִינָהּ, וְהַדּוּכִיפַת וְהָעֲטַלֵּףבלשון תורה גם יונק שעף הוא 'עוף' או 'ציפור'. יט וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף טָמֵא הוּא לָכֶם, לֹא יֵאָכֵלוּ. כ כָּל עוֹף טָהוֹר תֹּאכֵלוּ. כא לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּרלגוי שומר מצוות בני נֹח אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִיגוי שאינו שומר מצוות, כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. {פ}
כב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂרמשער שני אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶהמן השדה שָׁנָה שָׁנָה. כג וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ, לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כָּל הַיָּמִים. כד וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹלשאת אותו בכל הדרך הארוכה, כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם, כִּי יְבָרֶכְךָיברך אותך בארץ גדולה ובתבואה רבה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. כה וְנָתַתָּה בַּכָּסֶףאז תחליף את פירות המעשר בכסף, וְצַרְתָּותשים בצרור, חבילה הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. כו וְנָתַתָּה הַכֶּסֶףתקנה בכסף אוכל לאכול בירושלים בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ, וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ. כז וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לֹא תַעַזְבֶנּוּ, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ. {ס}
כח מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂרמעשר עני, שהוא במקום מעשר שני תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא, וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ. כט וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה. {ס}
ביאורי פסוקים
לא תתגודדו
חלק גדול מתעמולת הבחירות של מפלגות מסויימות מוקדש להתקפות על מפלגות אחרות.
לעניות דעתי, מפלגות התוקפות את המפלגות האחרות עלולות לעבור על איסור מהתורה:
(דברים יד א): "בנים אתם לה' אלהיכם; לא תתגדדו , ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת"
שתי משמעויות
חז"ל פירשו את הפסוק כך ( בתלמוד בבלי, יבמות יג: ) :
-
-
- לא תתגודדו = לא תעשו אגודות אגודות.
- האי " לא תתגודדו " מיבעי ליה לגופיה, דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת!
-
-
- אם כן, לימא קרא "לא תגודדו"; מאי תתגודדו? שמע מינה להכי הוא דאתא.
-
-
-
-
- ואימא כוליה להכי הוא דאתא?
-
-
- אם כן לימא קרא "לא תגודו"; מאי לא תתגודדו? שמע מינה תרתי.
-
-
לשורש "גדד" ישנם שני פירושים עיקריים:
-
-
- קיבוץ של אנשים, כמו במילה "גדוד";
- שריטה בבשר הגוף, כמו "כתת" או "חתך".
-
לכל משמעות מתאים יותר בניין אחר:
-
-
- למשמעות הראשונה מתאים פועל "קל" יותר, שהרי התקבצות והתאגדות הן פעולות שאדם יכול לעשות גם בלי שום פעולה אקטיבית, רק במחשבה או בדיבור; ולכן מתאים להשתמש בפועל בבניין קל - "תגודו", כמו למשל בפסוק (תהלים צד כא): "יגודו על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו"
- למשמעות השניה מתאים פועל "חזק" יותר, כי שריטה היא פעולה אקטיבית (וכואבת); ולכן מתאים להשתמש בפועל בבניין פיעל - מקבוצת הבניינים החזקים - "תגודדו".
-
בניין התפעל משלב את שתי המשמעויות - מצד אחד הוא שייך לקבוצת הבניינים החזקים, ומצד שני הוא סביל יחסית ומציין פעולה שהאדם עושה על עצמו, ולכן הוא מתאים לשתי המשמעויות.
ואכן, בלשון המקרא מצאנו כמה פסוקים שבהם הפועל "התגודד" משמעו "התקבץ בגדוד":
-
-
- (ירמיהו ה ז): "אי לזאת אסלוח לך בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים ואשבע אותם וינאפו ובית זונה יתגדדו"
- (מיכה ד יד): "עתה תתגדדי בת גדוד מצור שם עלינו בשבט יכו על הלחי את שפט ישראל"
-
ומצאנו גם פסוקים שבהם הפועל "התגודד" משמעו "שרט את עצמו":
-
-
- (מלכים א יח כח): "ויקראו בקול גדול ויתגדדו כמשפטם בחרבות וברמחים עד שפך דם עליהם"
- (ירמיהו טז ו): "ומתו גדלים וקטנים בארץ הזאת לא יקברו ולא יספדו להם ולא יתגדד ולא יקרח להם"
- (ירמיהו מא ה): "ויבאו אנשים משכם משלו ומשמרון שמנים איש מגלחי זקן וקרעי בגדים ומתגדדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית ידוד"
- (ירמיהו מז ה): "באה קרחה אל עזה נדמתה אשקלון שארית עמקם עד מתי תתגודדי"
-
אך עדיין נשאלת השאלה - איך ייתכן ששתי מצוות שונות כל-כך הצליחו "להיכנס" לאותו פסוק ולאותה מילה?
ועוד: מה הקשר בין המשמעות הראשונה - "לא תעשו אגודות אגודות" - לבין המשך הפסוק " ולא תשימו קרחה בין עיניכם "?
מצאתי שתי תשובות אפשריות:
א. תדמית חיצונית
ייתכן שבשתי המצוות הדגש הוא על תדמית והופעה חיצונית; כפי שכתב רש"י במקום אחר - מכיוון שבני ישראל הם בניו של ה', " "ליגיון של מלך" ", הם צריכים להיות שלמים בגופם.
אסור לאדם לפצוע את עצמו פצע גלוי ובולט, כי בכך הוא פוגע בשלמות גופו; ואסור לאדם לעשות קרחה בין עיניו, כי בכך הוא פוגע בשלמות שער ראשו.
ההופעה החיצונית חשובה גם עבור כלל עם ישראל: כשבני ישראל נעשים "אגודות אגודות", זה יוצר מעין פצע בעם ישראל, ופוגע בתדמית האחידה של בני ישראל כבנים של אותו עם, וכ"ליגיון של מלך".
גם למילה "קרחה" יש משמעות עבור כלל ישראל: בפרשת עיר הנידחת אמרו חז"ל, שאסור לעשות יותר מ-2 "עיר הנידחת" באותו מקום, כדי שלא לעשות "קרחה" בארץ ישראל. בדומה לזה פירשו חלק מהמפרשים את המילה "קרחה" ב ירמיהו מז ה.
הסבר זה יכול להסביר כמה מהמאמרים בהמשך הסוגיה בגמרא, מהם נראה שבמקרים מסויימים מותר לקבוצות שונות לנהוג על-פי דינים שונים, כאשר הדבר אינו בולט לעין:
-
-
- בליל בדיקת חמץ - בית שמאי אוסרים לעשות מלאכה, ובית הלל מתירים ; היו אנשים שנהגו כבית שמאי למרות שההלכה נפסקה כבית הלל, ובכל זאת לא עברו על איסור "לא תתגודדו", כי מי שראה אותם היה יכול לחשוב שפשוט אין להם מלאכה לעשות באותו רגע.
- ( טו. ): שמאי הזקן חשב שגם תינוקות צריכים לשבת בסוכה; כשכלתו ילדה בסוכות, הוא פרץ חלק מהתקרה ושם סכך במקומה , מעל למיטתה, למרות שההלכה היא שזו אינה חובה. אולם הוא לא עבר על "לא תתגודדו", כי מי שראה אותו יכל לחשוב שהוא רק רוצה שייכנס יותר אויר לסוכה.
- בית שמאי חשבו שהפתח שמחבר את המקוה למים חיים צריך להיות רחב, ובית הלל אמרו שאפשר להסתפק בפתח צר, ובית שמאי הרחיבו את הפתח באחד המקוואות המרכזיים בירושלים; אולם הם לא עברו על "לא תתגודדו", כי מי שראה אותם יכל לחשוב שהם רק רוצים שייכנסו יותר מים למקוה.
-
לפי זה אפשר, אולי, להסביר, מדוע ע"פ אביי (שדעתו התקבלה להלכה) מותר להורות ע"פ דינים שונים במקומות שונים, ורק באותו מקום אסור. הסיבה היא, שבמקומות שונים, ההבדל אינו בולט, ואין כאן פציעה בגופו של עם ישראל. גם בגוף האדם יש חלקים שונים ונפרדים - יש, למשל, אצבעות נפרדות, שכל אחת מהן נראית קצת אחרת, ובכל-זאת אין מדובר בפציעה; רק כאשר חותכים איבר מסויים באופן לא-טבעי, אז זו פציעה. לכן, גם בעם ישראל מותר שיהיו קבוצות שונות במקומות שונים, אבל אסור שבמקום אחד יהיו שתי קבוצות שונות שלכל אחת מהן יש דין אחר והלכה אחרת, כי זה כבר פצע בגופו של העם. כך מסבירים בגמרא מקרים רבים נוספים:
-
-
- בית שמאי מתירין הצרות לאחים ובית הלל אוסרים; ולפי חלק מהדעות, עשו בית שמאי כדבריהם . ובכל זאת לא עברו על "לא תתגודדו", כי הם נהגו כך רק כאשר גרו במקומות שונים (לפי אביי), או גם כאשר גרו במקום אחד אבל לפחות בשני בתי-דין שונים (לפי רבא), ולא היה פילוג באותו בית-דין.
- במקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמים לעשות ברזל - לצורך ברית-מילה בשבת ; ובמקומו של רבי עקיבא לא.
- במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב .
- במקומו של ר' יהושע בן לוי נהגו לטלטל נר בשבת , ובמקומו של ר' יוחנן אסרו.
- לחג הפורים נקבעו שני זמנים - 14 באדר לתושבי ערי הפרזים, ו- 15 באדר לתושבי הערים המוקפות חומה (ראו המקור להבדלי המנהגים בעם ישראל ).
-
-
- אך לפי זה קשה להסביר את הזמנים הנוספים שנקבעו לחג הפורים במשנה (בתחילת מסכת מגילה) - 11, 12, 13 באדר - זמנים שנקבעו רק לבני הכפרים, כדי שיוכלו לבוא לערים בימים שנהגו ממילא להתכנס (ימי שני וחמישי) ולקרוא שם את המגילה, שהרי במקרה זה ישנו הבדל במנהגים באותו מקום; וראו בפירושי הראשונים על תחילת מסכת מגילה ועל מסכת יבמות.
-
-
לסיכום, לפי פירוש זה, המצוה לא תתגודדו ולא תשימו קרחה משמעה - "לא תפגעו בתדמית החיצונית השלמה של גופכם ושל עמכם".
נראה שפירוש זה הוא פירושו של ריש לקיש בתלמוד בבלי, יבמות שם .
ב. שלום פנימי
ייתכן שבשתי המצוות הדגש הוא על השלום;
המילה "גדוד" אין משמעה רק "קבוצה", אלא בפרט קבוצה שנלחמת, כמו בלשון ימינו, וכמו ברוב הפסוקים המשתמשים במילה זו.
לפי זה, המצוה "לא תתגודדו" משמעה "לא תקימו גדודים שנלחמים זה בזה". בני ישראל הם כולם בניו של ה', כולם משפחה אחת, וגם אם יש חילוקי דעות במשפחה, אסור שהם יגררו למלחמה.
גם המשמעות השניה - שריטה - קשורה למלחמה - מלחמה שהאדם נלחם נגד עצמו "בחרבות וברמחים עד שפך דם".
גם הסבר זה יכול להסביר כמה מהמאמרים בהמשך הסוגיה בגמרא ( יד: ): " אע"פ שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות ובאחיות בגט ישן ובספק אשת איש ובמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק בכסף ובשוה כסף בפרוטה ובשוה פרוטה - לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי; ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר ( זכריה ח ) האמת והשלום אהבו... דמודעי להו ופרשי ". כלומר, למרות המחלוקות הרבות שהיו ביניהם על ענייני נישואין וגירושין, הם לא נמנעו לשאת נשים מהבית השני, כי יכלו לסמוך על אנשי הבית השני, שיודיעו להם ויזהירו אותם אם האישה שהם מתכוונים לשאת היא אסורה עליהם על-פי שיטתם. האמון ההדדי שהיה בין בית שמאי לבית הלל הוא המאפיין העיקרי והחשוב ביותר של השלום. אמנם היו ביניהם מחלוקות, ולפי חלק מהדעות אף נהגו כל אחד לפי שיטתו ודעתו, כך שלא הייתה ביניהם אחדות לא בדעות ולא במעשים; כל אחד נהג לפי האמת שלו. אולם, למרות זאת הם שמרו על השלום והאהבה ההדדיים, כל בית כיבד את שיטתו של הבית השני, ולכן לא עברו בכך על איסור "לא תתגודדו": " והאמת והשלום אהבו ".
כך גם לגבי דיני טומאה וטהרה - למרות המחלוקות הרבות שהיו בין בית שמאי לבין בית הלל בנושא טומאה וטהרה, לא נמנעו מלשהשאיל כלים זה לזה, כי יכלו לסמוך על אנשי הבית השני שיודיעו להם אם הכלי נטמא על-פי שיטתם.
זה יכול להסביר גם מדוע אין איסור "לא תתגודדו" בשני מקומות שונים (לפי אביי) או בשני בתי דין שונים (לפי רבא): כי במקרה זה אין סכנה שהבדלי המנהגים יתפתחו למלחמה, כמו שקורה לעיתים כאשר יש הבדלים במקום אחד.
זה גם מסביר מדוע אין איסור "לא תתגודדו" בהלכה שמראש קבעו אותה באופן שונה לשני ציבורים שונים, כמו קריאת מגילת אסתר לבני הכפרים - שקוראים את המגילה בעיר, אבל לא דווקא ביום הפורים עצמו אלא לפני כן, ביום השוק האחרון שלפני פורים. בהלכה זו אין כל מחלוקת וכל סיבה למלחמה, כי כולם מסכימים שבני הכפרים רשאים לקרוא ביום אחר.
כך הדבר גם בדברים שכולם מסכימים שהם מותרים, ובכל-זאת יש אנשים שמחמירים על עצמם ואינם עושים אותם (כגון מלאכה בערבי פסחים ); מכיוון שהם לא טוענים שהדבר אסור אלא רק שהם מחמירים על עצמם, אין הדבר מביא למלחמה, ואינו אסור.
רעיון דומה ניתן ללמוד מספר הושע - ראו אחדות לעומת שלום .
לסיכום, לפי פירוש זה, המצוה "לא תתגודדו ולא תשימו קרחה" משמעה - "לא תילחמו בעצמכם - בגופכם או בעמכם".
נראה שפירוש זה הוא פירושו של רבי יוחנן בתלמוד בבלי, יבמות שם; כך לפחות ע"פ הרא"ש .
חשוב מאד לזכור את הדברים האלה בתקופת הבחירות.
מותר להקים מפלגות שונות, אבל אסור להפוך את המפלגות ל"גדודים" שנלחמים זה בזה.
כל מפלגה צריכה להסביר בצורה ברורה את הדעות שלה, ולא לתקוף את המפלגות האחרות; מפלגה שתוקפת את המפלגות האחרות עלולה לעבור על איסור "לא תתגודדו".
מאמרים נוספים בנושא זה
-
-
- הסבר דעת הרמב"ם והמשמעות הרוחנית של האיסור / הרב רצון ערוסי -> כיפה
- לא תתגודדו והבחירות / הרב רצון ערוסי -> שות מורשת
- לא תתגודדו והבחירות / הרב עמית קולא -> שות מורשת
- "לא תתגודדו", הבחירות, וערוץ 7 / אראל סגל -> מערכת עיתון "בשבע"
- "לא תתגודדו" בקריאת מגילת אסתר בפורים - דעות הראשונים / הרב אברהם שפירא -> ישיבת בית אל
- איסור מחלוקת ע"פ פרשת קורח וע"פ הפסוק שלנו / הרב יהודה שביב -> דף קשר 139 ישיבת הר עציון
- הקשר בין "בנים אתם לה'" לבין "לא תתגודדו" - ע"פ אברבנאל והנצי"ב / הרב נחום זיטר -> ישיבת כרם ביבנה
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-30.
