ביאור:בראשית מח ה
בראשית מח ה: "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מח ה.
אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי[עריכה]
נחשב את הגימטריה:
אפרים ומנשה = 732
ראובן ושמעון = 731
ומכאן דרשו הדרשנים שאם יעקב אבינו אמר ש"אפרים ומנשה" זה כ-"ראובן ושמעון", ומכאן ראיה חותכת למושג בגימטריאות "עם הכולל", שמוסיפים אחד, שהוא לא סתם הוספת מספר אלא חשיבות יתר וחיבור עליון וגבוה יותר מאשר גימטריא רגילה.
יעקב מאמץ את בני יוסף[עריכה]
יעקב מסביר ליוסף ובניו:
- ראיתי את אלוהים והוא ברך אותי.
- שזרעי יהיו רבים, והוא נתן לי ולזרעי את ארץ כנען לאחוזת עולם.
- ועכשו, שני הילדים שנולדו לך במצרים, לפני שבאתי, יהיו ילדי, והם יהיו כמו שני בכורי לאה "רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן". כלומר אפרים (הצעיר) הוא בכורי שלי, ומנשה הוא השני שלי, ביחד עם (או מעל - ראו גימטריה (ביאור:בראשית מח ה)) ראובן ושמעון.
- שני בניך יהפכו לראשי שבטים בבני ישראל והם יקבלו נחלה כאשר ארץ כנען תחולק לשבטים. נחלתו של יוסף בטלה אולם חלקם של האחים של יוסף נגרע כדי לתת מקום ליורש נוסף. בהמשך אפרים קיבל את נחלת אפרים שבה היתה קבורה אימו. ראובן, גד וחצי מנשה ויתרו על חלקם בארץ כנען, ולוי לא קיבלו נחלה, וכך הבעיה נפתרה (יהושע א).
- בנים נוספים שיוולדו לך לא יזכו להיות שבט אלא יצטרפו לשני בניך הראשונים.
לִי הֵם[עריכה]
יעקב למד מלבן והשתמש בדוגמא של לבן, כאשר לבן הכריז: "הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי ... לִי הוּא" (ביאור:בראשית לא מג), וכמו לבן יעקב רואה את נכדיו, כבניו שלו. יעקב צרף את בני יוסף "אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת, בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן" (ביאור:בראשית מא נ) לבני ישראל וקשר את גורלם בגורל עמם, למרות שהם בקלות יכלו להפך למצרים ולהתבולל.
רכוש כפול[עריכה]
בתקופה ההיא כבימינו האב היה יכול לתת לבניו כרצונו, וכך עשה אברהם כאשר נתן מתנות לישמעל וכל השאר ליצחק. אולם המנהג המקובל היה שהבכור מקבל חלק כפולה מכל אחיו (דברים כא יז). וכך יעקב הגדיר את יוסף כבכורו ונתן לו מנה כפולה כאשר העלה את שני בניו לדרגת בן ישיר שלו.
בהמשך משה יבטל חלק מהתקדים שיצר יעקב, ורק הבכור האמיתי יקבל כפול ולא בן שאביו בחר בו כבכורו. משה כתב: "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה." (דברים כא יז) ואפילו במקרה של אישה אהובה (רחל) ואישה שנואה (לאה),
אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה[עריכה]
יעקב שם את אפרים לפני מנשה. ברגע זה אפרים קיבל את הבכורה ומנשה איבד אותה.
יוסף בחר שמות טובים לבניו, ולבכורו הוא נתן שם מועדף, ככתוב:
- "וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה: כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי, וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי." (ביאור:בראשית מא נא)
- "וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי, קָרָא אֶפְרָיִם: כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים, בְּאֶרֶץ עָנְיִי" (ביאור:בראשית מא נב).
עד רגע זה בסיפור לא נכתב שיעקב פגש את ילדי יוסף, אולם הוא יודע וזוכר את שמם. הילדים אומנם באו עם יוסף, אולם יעקב רואה ואינו מזהה אותם ושואל את יוסף "מִי אֵלֶּה"? (ביאור:בראשית מח ח). יעקב החליט מי הוא אפרים בגלל שהוא היה קטן יותר, ככתוב "אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ" (ביאור:בראשית מח יט)
יעקב העניק לאפרים כבוד וקורא את שמו ראשון, לפני הבכור מנשה, וזאת עוד לפני שהוא מניח את יד ימין על ראשו של אפרים (ביאור:בראשית מח יד). עורך המקרא מלמד אותנו שהשם הראשון ברשימה הוא החשוב יותר "וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה" (ביאור:בראשית מח כ).
יוסף שמע את דברי יעקב אולם הוא לא הגיב. רק בהמשך כאשר הוא מבין שזו באמת כוונת יעקב יוסף כעס וניסה לתקן, ככתוב: "וַיֵּרַע בְּעֵינָיו; וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה" (ביאור:בראשית מח יז) אבל אז זה היה מאוחר מדי.
וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו, וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר[עריכה]
למה יעקב העניק את הבכורה לאפרים?
- ליעקב היתה נטיה להפלות לטובת הבן השני, בגלל נסיון החיים שלו עם עשו, וענין רחל ולאה.
- אפרים היה צעיר יותר כאשר יעקב ומשפחתו באו מצרימה, ולכן הושפע יותר על ידי בני ישראל.
- יעקב קיבל נבואה באומרו: "יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי ... אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ" (ביאור:בראשית מח יט).
- מילדות אפרים היה יותר תקיף ממנשה.
- יעקב רצה לקלקל את תוכניתו של יוסף שמנשה ימלוך אחריו.
יוסף חלם חלומות בהם אחיו השתחוו לו, ואחר כך אפילו השמש, הירח ואחת עשר כוכבים השתחוו לו. יעקב פרש את החלום כתקווה של יוסף למלוך על משפחתו (ביאור:בראשית לז יא). ואכן כאשר יוסף עולה לגדולה, הוא קורא לבכורו, מנשה, והעניק לו את כל עמלו, משפחתו וברכת אלוהים. יוסף התכונן להיות מלך ישראל, ומנשה בנו ימלוך אחריו. יעקב זכר את חלומות הגדלות של יוסף, ולכן הוא העניק את הבכורה לאפרים במילים ובמעשה (ביאור:בראשית מח יד) וכך הוא הרס את תוכניתו של יוסף. עכשו לאחר מותו של יעקב, האחים חוששים שיוסף יפגע בהם והם מוכנים למנות אותו ואת בנו למלך עליהם. אולם בנתיים, יוסף הבין שתוכניתו אינה טובה, שאלוהים יחליט מי ינהיג את העם, והוא מוותר ואומר: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי".
כִּ - כמו, בערך[עריכה]
"אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" - מה משמעות התוספת "כִּ"?
- "כִּ" - כמו, בדומה, בערך כמו, כמעט כמו.
נראה שבכוריו של יוסף יהיו כילדים של יעקב. וכך יעקב שם את בכוריה של רחל (דרך יוסף), את אפרים ומנשה, כבכוריו של יעקב מלאה: ראובן ושמעון.
יעקב התכוון שאפרים ומנשה יקימו כל אחד שבט, ויהיו ביחד עם כל שאר בניו.
אבל כאשר אנו מגיעים לברכת יעקב לבניו מה יהיה באחרית הימים (ביאור:בראשית מט א) אנו מקבלים תמונה שונה:
- ראובן מקבל קללה: "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר" (ביאור:בראשית מט ד). לא ברור מה הפרוש של "תּוֹתַר", אבל אפשרי שזה 'לא תותר', 'לא תשאר'. אין ספק שזה לא דבר טוב.
- שמעון ולוי מקבלים קללה: "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (ביאור:בראשית מט ז). ברור למדי שיעקב מאחל לשמעון וללוי פיזור וכליה.
ואכן
- לפי מפת השבטים, ראובן היה צריך לקבל את אזור עזה עד אשקלון. שבט ראובן העדיף לא להלחם בפלשתים, ולא לשבת על דרך החוף החשופה להתקפות אלא להשאר בעבר הירדן המזרחית (יהושע יג ח), באזור נחל ארנון (יהושע יג טז), כאשר שבט גד מצפונו וחצי מנשה מצפונם (יהושע כ ח). שבט ראובן מוזכר פעם אחרונה בתקופת יהוא מלך ישראל (מלכים ב י לג). חלק משבט ראובן אולי הצטרפו לשבט יהודה ואיבדו את ישותם.
- שבט שמעון קיבל נחלה גרועה ביותר בנגב, מדרום לשבט יהודה. תוך זמן קצר שבט שמעון הצטרף לשבט יהודה, כדבריהם שיהיה להם גורל אחד: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו, עֲלֵה אִתִּי בְגֹרָלִי וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתְּךָ בְּגוֹרָלֶךָ; וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ שִׁמְעוֹן" (שופטים א ג) וזה הסוף של שבט שמעון.
- שבט לוי זכה להיות הכהנים והלווים של בני ישראל, הם פוזרו בכל השבטים וכך הם שרדו.
ולאומתם:
- שבט אפרים קיבל נחלה מצויינת במרכז כנען באזור שכם, ושבט מנשה גם קיבל נחלה מצויינת מצפונו.
ניתן לחשוב שפרוש התוספת "כִּ", אינה 'כמו', אלא יותר 'במקום'. ויעקב ידע שהוא יקלל את ראובן ושמעון, וזה יערער את בטחונם ויחסל אותם.
סוף דבר[עריכה]
יוסף שמח לקבל כפול מאחיו, אולם:
- יוסף נפגע שהוא עצמו לא יהיה לשבט. ששמו לא יוזכר לאחר סיפור חייו.
- מילותיו של יעקב גרמו ששבט אפרים חשב שמגיע לו הבכורה, ונעשה שחצן ואלים.
- יוסף חשב שהוא יהיה מלך על אחיו ובנו ימלוך אחריו, ולכן הוא נתן לבכורו את השם המפואר 'מנשה' (ביאור:בראשית מא נא), אולם בהמשך הוא הבין שחלומתיו, שהוא יהיה מלך ובנו אחריו, לא יתקימו, ולכן הוא אמר לאחיו: "אַל תִּירָאוּ, כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי" (ביאור:בראשית נ יט).
- שבטי מנשה ואפרים הופרדו ואיבדו דור אחד יחסית לבני יעקב האחרים. וכך הפיצול גרם שנוצרו שני שבטים קטנים יותר (מנשה 52,700, ואפרים 32,500) ויהודה נעשה הגדול והחזק בשבטים (76,500) (במדבר כו).
- יהושע בן נון משבט אפרים לקח לעצמו את החלק הצפוני של כנען, שיש בו יותר גשם ואדמה פוריה, ושם קבורה סבתם, רחל, "בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה" (ביאור:בראשית מח ז). אולם זה גרם ששבט אפרים וממלכת ישראל יסוככו על ממלכת יהודה מהתקפות מהצפון, והם יהיו הראשונים שיוגלו צפונה.[1]
- יוסף איבד את שבטו, אולם בצורה זאת הוא לא היה מעורב בחטאים האיומים של אפרים וממלכת ישראל, וגלותם ואבדנם לא מיוחסים ליוסף. אלוהים ידע שאפרים יכחד ולכן כיוון שיעקב יבטל את שבט יוסף ויצור את שבט אפרים ושבט מנשה.
כך יהודה נעשה לעליון בשבטים, הביא את דוד המלך, נשאר כממלכת יהודה, שרד בגלות וכולנו הפכנו ליהודים (ביאור:אסתר ח יז).
הערות שוליים[עריכה]
- ^ למרות שמדובר בממלכת יהודה דברי ירמיהו התאימו גם לממלכת ישראל - "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלָי: מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה, עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" (ירמיהו א יד).