ביאור:בראשית מג לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בראשית מג לד: "וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מג לד.

וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם[עריכה]

האחים קיבלו ארוח כיד המלך אצל יוסף: בשר, לחם, יין ומטעמים ממנחתם.
יוסף אחרי האוכל נתן לכל אחד מתנה "מַשְׂאֹת", שהיא מספיק כבדה כדי לשאת אותה. אולם לבנימין הוא נתן פי חמש יותר.

למה יוסף נתן מתנות? ולמה לבנימין מתנה גדולה יותר?
אומנם האחים הביאו לו מנחה יפה, אבל זה נהוג להביא לשליט או מפקד, לדוגמא ישי ציווה על דוד לקחת: "וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף" (שמואל א יז יח).
אומנם יוסף קרא לבנימין: "אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי" (ביאור:בראשית מג כט), ואפילו אם בנימין היה זקוק לרחמים "כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו" (ביאור:בראשית מג ל), לא נראה שבנימין קיבל טיפול לא נאות מאחיו ואביו.
יוסף היה זר להם. הוא האשימם בריגול ודרש הוכחה. הם הראו שאחיהם קיים, שאחיהם הוא מוגבל ולכן הוא לא בא איתם בראשונה. לא נראה שהיה צורך למתנות בנוסף לארוחה.
יתכן שיוסף נתן להם להרגיש שהוא מצטער שהוא לא האמין להם, ושהוא גרם להם להביא את אחיהם, במצבו, ולסכן את נפשו ונפש אביו, כדברי יעקב: "וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ" (ביאור:בראשית מב לח) ולכן מגיע להם מתנות, ולבנימין מתנה גדולה.

לא נאמר שהאחים סרבו לקבל את המתנות. האחים לא הגיבו כיעקב: שסרב לקבל תשלום מלבן ללא עבודה נוספת (ביאור:בראשית ל לא), או עשו שסרב לקבל את המתנות (ביאור:בראשית לג ט). אמנם אברם לקח מתנות מפרעה עבור שרה, ולא החזיר את המתנות כאשר הוא גורש ממצרים, כשפרעה גילה ששרה היא גם אשתו של אברם. האחים לקחו בלי התנגדות. הם חשבו שמגיע להם, ושהם ראויים וזכאים למתנות כנכבדי כנען המבקרים אצל המשנה למלך מצרים.
יתכן שאין אפשרות לסרב למתנה משליט, ואי אפשר להתוכח כי שליט לא משנה את דעתו. כך גם אחשורש לא היה יכול לשנות את פקודתו, ואסתר לא יכלה לסרב לקחת את בית המן, ולכן היא מינתה את מרדכי לנהל את ביתה.

למרות הרמז הברור, האחים לא הבינו שליוסף יש ענין אישי בהם, ובמיוחד בבנימין. האחים אמרו "וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ" (ביאור:בראשית מב יג), אבל בשלב זה הם לא אמרו שהאחד הזה הוא האח היחיד של בנימין מאימו. רק בהמשך יהודה אומר: "וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן, וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ, וְאָבִיו אֲהֵבוֹ" (ביאור:בראשית מד כ).

וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן[עריכה]

המילה "מַשְׂאֹת" ו"מַשְׂאַת" מראה שהמתנות היו כבדות ונשאו אותם כמשא על החמורים - ייתכן נֹאדוֹת יַיִן, או שקי פירות מיובשים ממצרים.
ייתכן שיוסף העניק לבנימין מתנות רבות יותר בכמות ומשקל, כדי שחמורו של בנימין ישא משא גדול וכבד יותר משאר החמורים של האחים, וכך משרתו של יוסף יזהה וידע מי הוא חמורו של בנימין וידע איפה לשים את כוסו של יוסף.

וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ[עריכה]

אחרי הארוחה והמתנות, האחים ישבו ושתו יין ושכר, יחד עם יוסף. על נוח נאמר: "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר, וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה" (ביאור:בראשית ט כא), כלומר "וַיִּשְׁכְּרוּ" הוא כמו וישתכרו. בהשפעת האלכוהול הם לבטח איבדו את יכולת הבקרה העצמית שלהם. יתכן שיוסף רצה לשמוע את שמחתם והצלחתם ככתוב: נכנס יין יצא סוד. יתכן שהם יספרו דברים שיעניקו לו מידע כדי לדעת איך להמשיך בתוכניתו: לוודא שאביו לא שלח אותו למוות בידי אחיו, לוודא שהוא הבכור אצל אביו, ולוודא שהם לא יפקירו את בנימין.

בנוסף, בזמן השכרות, האחים לא ידעו אם אח אחר גנב את הגביע, ויהיה הגיון לטענתו של יוסף שהם גנבו ממנו את הגביע, ולכן יהודה מודה באשמתם, ואומר: "מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק, הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲו‍ֹן עֲבָדֶיךָ" (ביאור:בראשית מד טז).

ניתן להשוות את התנהגות האחים להתנהגותו של עבד אברהם שבא לקחת אישה ליצחק. העבד לא הרשה ללבן לטפל באנשיו ובגמליו. הוא ואנשיו היו בשליטה מוחלטת על הגמלים והמתנות. העבד לא הסכים לאכול עד שהוא קיבל את מבוקשו מלבן ובתואל. רק אז העבד הרשה לאנשיו לאכול, אבל לא להשתכר, ובבוקר הם היו מוכנים למסע חזרה. כאן האחים אכלו והשתכרו, נתנו לשליט לקחת את חמוריהם, ולשתול להם גנבה בשקים. וזה היה סופם: מואשמים כגנבים, ועונשם מוות ועבדות.