ביאור:בראשית מג כז
בראשית מג כז: "וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מג כז.
וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם[עריכה]
יוסף קיבל כבוד מלכות ומנחה מכובדת. האחים הביאו את בנימין לפניו. אביו נכנע לו ושלח את בנימין. יוסף העריך את חשיבות הרגע, ולמעשה ברגע זה הוא היה יכול להתגלות.
יוסף מברך את אורחיו בשלום, ובשאלה לשלומם ולשלום אביהם.
הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן[עריכה]
סביר שיוסף נבהל כאשר הוא ראה את האחים עם בנימין. ייתכן שהוא חשש שהאחים הצליחו להביא את בנימין לאחר שיעקב מת מזקנה או באלימות, כי הוא חשב שיעקב יתנגד ולא יוותר. ייתכן שיוסף אפילו חשב, שאם יעקב מת, זה יהיה באשמתו, כי הוא דרש לראות את בנימין כאשר הוא ידע על הבעיות שזה יגרום.
יוסף לא עמד בפתוי, וסקרנותו כמעט חושפת אותו בשאלתו "הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן"? יעקב באמת היה זקן, בבואו למצרים, ככתוב: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה: יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" (ביאור:בראשית מז ט). יוסף דאג שמהמשחקים שלו אביו ימות מצער או מזקנה והוא לא יראה אותו, ולא יזכה לברכתו. בסוף יעקב חי שבע עשרה שנים במצרים, ככתוב: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו, שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה" (ביאור:בראשית מז כח).
יוסף מיד ממשיך ומזכיר לאחים שהם דיברו על אביהם הזקן, ואומר: "אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם", כאילו שזה רק חשוב להם ולא חשוב לו, והוא רק שואל מנימוס. האחים לא ראו שמאלפי אנשים הבאים לקנות אוכל, רק הם זכו לאכול בביתו, והוא זוכר את דבריהם, בענינים טפלים בשביל שליט, משנה לפרעה, במצרים.
יתכן שיוסף גם מנסה להאשים את אחיו באחריות לאביהם, הן הם השתהו זמן רב לפני שבאו עם בנימין.
הַעוֹדֶנּוּ חָי[עריכה]
בהתחלה יוסף רצה לדעת אם אחיו הרגו את בנימין ולקחו את כל רכושה של רחל לעצמם. עכשו יוסף רוצה לדעת אם האחים הרגו את אביהם כדי שיוכלו לקחת את בנימין למצרים.
- השאלה מעליבה במידה מסוימת, כאילו שיוסף חושב שאביהם כבר מת - לדוגמא אדם פוגש את חברו ושואל: "מה שלום בנך, העודו חי?"
- התוספת "הַעוֹדֶנּוּ חָי" מגבילה את תשובתם של האחים לשאלה: "הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן". ללא התוספת האם הוא חי, האחים יכולים להתחיל לספר לו את כל בעיותיו ושלומו של יעקב אביהם. התוספת הגבילה אותם לתשובה קצרה - חי או לא.
- יתכן שזה כל מה שיוסף רצה לדעת, או כל מה שהוא היה יכול לשאול בלי לעורר חשד שיש לו עניין אישי עם אביהם.
- חוקרים מעלים את האפשרות שיוסף חשד שאביו פקד על אחיו להרוג אותו ולכן שלח אותו, לבדו, אליהם בשכם. יוסף רוצה לפגוש את אביו כדי לוודא את יחסו ותגובתו, כאשר יעקב ישמע שיוסף חי. למעשה בהמשך, יהודה, מפריך את החשד הזה באומרו בשם יעקב: "אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי. וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר: אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה. וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן, וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה" (ביאור:בראשית מד כט).