ביאור:בראשית לד כט
בראשית לד כט: "וְאֶת כָּל חֵילָם וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לד כט.
שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ[עריכה]
כל בני יעקב, באו שבו את הנשים והילדים ולקחו את הרכוש.
זה נשמע יפה אבל לא נראה שמאותו היום, במחנה יעקב, היו מאות נשים וילדים עבדים לבני ישראל.
סביר יותר שבני יעקב לקחו את השלטון בשכם, מינו שליט חדש הכפוף להם, השיאו את הנשים משכם לעבדיהם והמשיכו להפעיל את העיר. מעניין שכשבני ישראל כבשו את ארץ כנען, וברשימת 31 המלכים שנכבשו (יהושע יב ט), שכם לא כלולה ולא נכבשה. כנראה שכם כבר היתה בבעלותם של בני ישראל.
בני ישראל שלכו ידם בביזה, וזה בניגוד למגילת אסתר ששם נאמר שהיהודים: "וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם" (אסתר ט י) ולא לקחו שבויים. במגילת אסתר הביזה היתה שייכת למלך אחשורוש, וכאן האחים נעשו שליטי העיר ולכן הביזה שייכת לאחים.
מקורות[עריכה]
נלקח בחלקו מ- סנדובסקי, אילן .(14/09/2010). פסח: אסור לנשים לקלל את לבן הארמי. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. מ:http://www.articles.co.il/article.php?id=80762