ביאור:בראשית יד יד
בראשית יד יד: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו. וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף עַד דָּן."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יד יד.
וַיִּרְדֹּף עַד דָּן[עריכה]
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו[עריכה]
מדובר שלוט נשבה, ולוט היה בן אחיו של אברם, ככתוב: "לוֹט בֶּן הָרָן" (ביאור:בראשית יא לא), ולא אחיו של אברם.
ניתן להבין שהמילה "אח" במקרא היא רחבה וכוללת מאח אמיתי, חצי אח כשם שחלק מבני יעקב היו מאמהות שונות, ולבן לקח את אחיו שלמעשה כללו גם את בניו (ביאור:בראשית לא כג), וגם יעקב לקח את בניו לבנות את הגל ולא את אחיו עשו (ביאור:בראשית לא מו), וגם קרובי משפחה רחוקים יותר, ואפילו זרים כפי שיעקב פנה לרועים ושאל: "אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם" (ביאור:בראשית כט ד).
העורך מקרב את לוט לאברם ומעניק לו כבוד להיות אחי אברם, אולם גם מנתק את האחריות של אברם לעזור ללוט בן אחיו שהוא הוציא מחרן, הביא לכנען וגרש אותו מקרבתו (ביאור:בראשית יג ט).
וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ[עריכה]
"חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ" - נערים, בני עבדים או נספחים לאברם, שנולדו במחנה של אברם וראו בו מנהיג ואב, והם התחנכו תחת ידו באמונה באלוהיו. חניכי ביתו גם היו עבדיו, ככתוב: "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו" (ביאור:בראשית יד טו), אולם הם נולדו במחנה שלו וחונכו אצלו.
לאברם היו עבדים ורועים רבים, ככתוב: "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ, וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים, וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת, וּגְמַלִּים" (ביאור:בראשית יב טז), כלומר לאברם היו עבדים שהוא הביא מחרן, ועוד עבדים שהוא קיבל מפרעה במצרים, ועוד עבדים שהוא רכש. וכך אנו רואים שלאברם היו רועים שידעו לריב ולהלחם, ככתוב "וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם, וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט" (ביאור:בראשית יג ז), ובכל זאת אברם לוקח רק את "חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ".
מדוע בחר אברם את "חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ"?
- נראה שאברם השאיר חלק מהרועים לשמור על שרי והמחנה מאחור, כדי שיהיה שריד במקרה והוא יכשל במלחמה.
- אברם פחד שעבדים שלא גדלו תחת חינוכו, יפחדו לצאת לקרב ויפקירו אותו לבדו בהתקפת הלילה.
- אברם העדיף מחנה קטן אולם נאמן, כשם שעשה גדעון בפקודת אלוהים (שופטים ז ז), ואכן סביר שגדעון עשה כמעשה אברם והתקיף בלילה ויצר מהומה במחנה רב לאומי.
- לאברם היתה שפה משותפת עם חניכיו, והם ברגע המהומה והרעש הבינו את פקודותיו.
- אברם האמין שאלוהים יציל אותו הן לא היה לו יורש עדיין, והוא רצה נס גדול כדי ללמד את חניכיו את גדולת אלוהים.
וַיִּרְדֹּף עַד דָּן[עריכה]
לא ברור אם האזור שמוכר היום כנחלת שבט דן, נקרא דן עוד לפני הולדת דן בן יעקב בנה של בלהה שפחת רחל.
סביר שהאזור נקרא אחרת, בשם הערים או התושבים בזמנו, אולם כדי שאנחנו, הקוראים המאוחרים, נבין באיזה אזור מדובר, העורך השתמש בשם המקום שהיה ידוע בזמן כתיבת הסיפור. אפשר היה לכתוב את השם המקורי ולציין את השם החדש כשם שנאמר: "בֵּית אֵל, וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה" (ביאור:בראשית כח יט), אולם אפשרי שהעורך לא ידע את שם האזור לפני כן, או שלמקום לא היה שם, או שהמקום נקרא דן, ולכן שבט דן נטה להתישב שם.
בהמשך אברם רודף אחרי הצבאות הנמלטים עד אזור דמשק, ככתוב: "וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק" (ביאור:בראשית יד טו), אולם בשלב הראשון הוא רדף בחשאי עד דן והגיע קרוב למחנה המלכים. שם הוא חיכה ללילה ואז, "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה" (ביאור:בראשית יד טו).